ישראל נגד אבו טראש

בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת”א

31710 – 07 – 19 ישראל נ’ אבו טראש
תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני
לפני
כבוד השופטת יעל ייטב
המבקש
איסמעיל אבו טראש ע”י ב”כ עוה”ד אמנון גולן ומאיר סוויסה
נגד
המשיב
פקיד שומה באר שבע ע”י ב”כ עו”ד דנה סבג
החלטה
מבוא
2
4
6

1. בקשה לביטול עיקול שהוטל על פי סעיף 194 בפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ”א- 1961 (להלן- “הפקודה”). 2. תחילתו של ההליך שלפני בבקשה דחופה שהגיש המשיב (להלן- ייפקיד השומהיי) ביום 14 . 7 . 19 , במעמד צד אחד, על פי סעיף 194 בפקודה. בבקשה התבקש בית המשפט להורות על עיקול ותפיסה של כספי המבקש המוחזקים על ידי משטרת ישראל, לשם הבטחת תשלום חוב המס של המבקש לשנים 2016 – 2018 , בסך של 803 , 827 . 3. עוד באותו היום ניתנה החלטתי שבגדרה הוטל צו עיקול ותפיסת סכומי הכסף, במעמד צד אחד. 4. בעקבות מתן הצו, הוגשה ביום 19 . 11 . 19 הבקשה לביטול צו העיקול, היא הבקשה שלפני.
8
10
העובדות
14 15 16

5. ביום 24 . 5 . 19 נערך על ידי משטרת ישראל חיפוש בביתו של המבקש שבפזורת אל- טראש, במטרה לאתר אמליים. במהלך החיפוש נמצא בביתו של המבקש סכום כסף מזומן, בסך של כ- 450 , 000 ₪ (בשקלים חדשים, דינרים ירדנים ודולרים). סכום הכסף נתפס בידי משטרת ישראל. 6. במהלך חקירתו במשטרה טען המבקש כי מקור הכספים שנתפסו ברשותו במכירת כבשים וגמלים שביצע כשבוע לפני תפיסת סכומי הכסף, בארבע עסקאות שונות
18 19
1 מתוך 9
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת”א

31710 – 07 – 19 ישראל נ’ אבו טראש
תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני

13. בבקשה למתן הצווים, שהוגשה כאמור ביום 14 . 7 . 19 , במעמד צד אחד, נימק פקיד השומה את בקשתו לקבלת הצווים, בחשד הכבד שחוב המס לא ייגבה, שכן מדובר בהכנסות בלתי מדווחות, וכן מהטעם שמדובר בכסף מזומן שניתן להעלימו בקלות. 14. פקיד השומה טען בבקשתו כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו, שכן הנזקים שיגרמו לו ככל שלא יינתן הצו במעמד צד אחד, עולים לעין שיעור על הנזקים הצפויים למבקש. 15. במהלך דיון שהתקיים בפני הדגיש פקיד השומה כי החוב סופי, שכן לא הוגשה עליו כל השגה.
1 2 3 4 5 6
11
14
15
16

הבקשה לביטול העיקול 16. ביום 19 . 11 . 19 הגיש כאמור המבקש בקשה לביטול צו העיקול, בקשה שלא נתמכה בתצהיר לאימות העובדות הנטענות בגדרה. בבקשה נטען כי המדינה פעלה שלא כדין, בשעה שחרף בקשה ספציפית שהוגשה לחיפוש אמליים, תפסה בביתו של המבקש סכומי כסף, שלא בסמכות ותוך חריגה מגדרי צו החיפוש. 17. עוד נטען כי פקיד השומה אינו חייב לעקל את הכספים לשם הבטחת תשלום חוב המס, וכי פעולתו הייתה קיצונית ובלתי סבירה, אף שיש באפשרותו לנקוט באמצעים שתוצאתם אינה כה פוגענית. 18. המבקש הוסיף וטען כי לא היה מקום להסתמך על הודעותיו המבולבלות והבלתי מציאותיות שנמסרו במשטרה, הודעות אשר נועדו לרצות את המדינה, ואינן הודעות אמת. נטען כי כמות כה גדולה של כבשים ושל גמלים לא הייתה ברשותו של המבקש, וכי תשובותיו היו תשובות סרק. 19. המבקש הפנה בבקשתו לכך שבחקירותיו טען כי הכספים שנתפסו אינם כספיו, אלא כספי בני משפחתו, וככל שפקיד השומה האמין להודעותיו בעניין מקור הכספים היה על פקיד השומה להאמין גם להודעותיו של המבקש ביחס לבעלות בכספים. 20. כן נטען בבקשה כי בנסיבות העניין לא היה פקיד השומה רשאי לעקל את הכספים, ונוחות הגביה אינה מצדיקה פגיעה בכבוד האדם. נטען כי ככל שפקיד השומה יצליח להוכיח את טענותיו בדבר חוב המס, על יסוד גרסת המבקש בלבד, ללא תמיכה כלשהי, יהיה פקיד השומה רשאי לגבות את החוב באופן רגיל ושגרתי, כפי שנעשה לגבי נישומים אחרים.
17 18 19
21 22
26 27
המסגרת החוקית
3 מתוך 9
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת”א

31710 – 07 – 19 ישראל נ’ אבו טראש
תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני
1 2
4 5
7 8 9
10
11 12
13 14

נ’ פקיד השומה למפעלים גדולים (מיום 3 . 9 . 87 )(להלן- “פרשת חכמייי); רעייא 3994 / 13 אבו לטיף נ’ פקיד שומה יחידה ארצית (מיום 23 . 10 . 13 ) (להלן- ייפרשת אבו לטיףיי)). כפי שציין כב’ השופט ה’ קירש בעיימ 989 – 04 – 14 פקיד שומה יחידה ארצית לשומה נ’ עלי מרעי (מיום 8 . 7 . 14 )(להלן- ייפרשת מרעייי), החריג הקבוע בסעיף 194 בפקודה, המאפשר הקדמת נקיטת אמצעי גביה לשם הבטחת חוב מס השנוי במחלוקת, “מוצדק רק כאשר החשש לגבייה הוא מובהק וממשי והשומה על פניה סבירה ומבוססת. כאמור, המסר העולה מהלכות בית המשפט העליון בנדון הוא מסר של צמצום ואיפוק בהפעלת הסמכות. וכפי שנוסח אך לאחרונה על ידי בית המשפט העליון (בהקשר אחר לחלוטין), ייחריגים, כידוע, תחום התפרשותם נוטה לצמצום” (בג”צ 8533 / 13 פלונית נ’ בית הדין הרבני הגדול ואחרים (מיום 29 . 6 . 2014 ). 24. אף שבעבר נשמעו בהלכה הפסוקה אמירות שלפיהן הסמכות המסורה לבית המשפט בסעיף 194 בפקודה היא סמכות דרקונית, התפיסה הרווחת בהלכה הפסוקה כיום היא כי לא מדובר בסמכות דרקונית, וכי עיקולים על פי סעיף 194 בפקודה דומים במהותם לסעד של עיקול זמני הקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ”ד- 1984, (להלן ייתקנות סדר הדין האזרחייי), המקובל והנהוג במשפט האזרחי. כך למשל ציין כב’ השופט נ’ סולברג בפרשת אבו לטיף, תוך שהוא מאמץ את קביעת כב’ השופט י’ אטדגי, כי – ייתכליתו של ההסדר הקבוע בסעיף 194 לפקודת מס הכנסה הוא לאפשר לפקיד מס ההכנסה להבטיח את גביית המס באמצעים שונים. כפי שציין בית המשפט המחוזי, נגד סעיף זה הועלתה ביקורת בפסיקה, תוך ציון העובדה כי הוא כולל אמצעים דרסטיים בשל הפגיעה בקניינו של הנישום… בית המשפט המחוזי עמד על רכיביו השונים של הסעיף וציין כי הסעד המבוקש בענין דנן אינו סעד שעניינו בגביית סכום המס בטרם התגונן הנישום, אלא עניינו בייזום פעולה שתמנע מהנישום התחמקות מתשלום המס. בכך דומה הסעד המבוקש לבקשה להטלת סעדים זמניים בתביעה אזרחית, שאינה ענין דרסטי, ושכאמור, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול הדעת של הערכאה הדיונית לגביהיי. 25. צו העיקול לפי סעיף 194 בפקודה דומה אפוא במהותו לסעד של עיקול זמני, אשר נועד להבטיח את האפשרות ליישום פסק הדין, בנסיבות שבהן תתקבל התביעה, ואמות המידה להטלת עיקול על פי סעיף 194 בפקודה דומות בעיקרן לאמות המידה להטלת עיקול זמני, (ראו רע”א 1367 / 17 בלולו נ’ היחידה הארצית לשומה (מיום
15 16
5 מתוך 9
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת”א

31710 – 07 – 19 ישראל נ’ אבו טראש
4
11
15

תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני בקיומו של צו שיפוטי (ראו לעניין זה לגבי תפיסת סכומי כסף, בבש”פ 8353 / 09 1 מגאלניק נ’ מדינת ישראל (מיום 26 . 11 . 09 ), והשוו לעניין תפיסת תכשיטים ויצירות 2 אומנות רעיים 4526 / 18 אלוביץ’ נ’ מדינת ישראל (מיום 5 . 8 . 18 )). המבקש לא הוכיח 3 אפוא שמדובר בתפיסה שלא כדין של סכומי הכסף. זאת ועוד. במהלך התקופה בת מספר החודשים שבה החזיקה המשטרה בכספים לא נטען דבר בעניין זה נגד המשטרה 5 בהליך המתאים לכך. 30. אשר לאמות המידה שנקבעו בפסיקה באשר לצווי עיקול ותפיסה על פי סעיף 194 7 בפקודה, כפי שנפסק, יש לבחון בראש ובראשונה את סבירות השומה. עיון בשומה 8 שנקבעה למבקש מלמד כי לא מדובר בענייננו בשומה שרירותית ובלתי סבירה, אלא 9 בשומה המבוססת על הנתונים האישיים של המבקש, ככל שהם ידועים, על יסוד 10 הודעותיו במשטרה. 31. השומה הוצאה כזכור לאחר שבביתו של המבקש נמצא סכום כסף בלתי שגרתי, בסך של כ- 450 , 000 ₪ במזומן. באי כוחו של המבקש טענו בבקשה ובמהלך הדיון 13 שהתקיים לפני, כי הודאתו של המבקש ניתנה בשל לחץ שהופעל עליו בחקירתו, וכי 14 הודאתו נועדה לרצות את המשטרה ואינה עדות אמת. 32. יחד עם זאת, המבקש לא נתן כל הסבר לסכום הכסף המזומן המשמעותי שנמצא בביתו, אף לא צירף תצהיר כתמיכה לבקשתו, ובפני בית המשפט לא עומדת גרסה 17 ברורה באשר לסכומי הכסף ולמקורם. לא מדובר בענייננו בטענה פורמלית, כפי שביקשו באי כוחו של המבקש לשכנע במהלך הדיון, כי אם בבעיה מהותית, במיוחד 19 בהינתן העובדה שעל פי הטענה העיד המבקש לפני המשטרה עדות שקר, ובהינתן האפשרות לנפקות לעדות זו על ההליך הפלילי. זאת ועוד. המבקש נמנע כאמור ד 21 מלהגיש השגה על השומה שנקבעה, ובכך נמנע מבירור טענותיו בדבר מקור הכספים וההכנסות, והבעלות בהם, בפני פקיד השומה המוסמך לדון בשומתו. הטענות שהועלו 23 במהלך הדיון לפני נגד השומה הן טענות כלליות ובלתי מבוססות, כגון שלא היו בידי 24 המבקש גמלים וכבשים בהיקפים שצוינו על ידו, אף לא היה לו מקום לגדלם. טענות אלו נטענו כטענה שבעלמא, לא נתמכו בתצהיר, וכאמור אף לא הובאו לבדיקה ודיון 26 לפני פקיד השומה. יש בכל אלו כדי לתמוך בשומה ובסבירותה. 33. אשר לטענה שלפיה מפקידים בני המשפחה את כספיהם דווקא בביתו של המבקש, 28 מדובר בגרסה העומדת בסתירה לגרסאות אחרות שמסר המבקש במשטרה, שלפיהן 29 כאמור מכר גמלים וכבשים בהיקף נכבד ימים ספורים לפני תפיסת הכספים. גרסה זו 30 לא הוכחה באמצעות עדויות של בני משפחה כאמור, בוודאי שהיא לא נתמכה בראיה 31
16
18
20
7 מתוך 9
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת”א

31710 – 07 – 19 ישראל נ’ אבו טראש
תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני
2
4

סיכום 39. אשר על כן, כיוון שמצאתי שיש הצדקה למתן צווים על פי סעיף 194 בפקודה, בשים לב לסבירות השומה, ונוכח קיומו של חשש ממשי לסיכול גביית המס, או להכבדה ממשית על גבייתו, יעמדו בעינם צו העיקול וצו התפיסה שהוטלו מכוח סעיף 194 בפקודה, על סכום הכסף שנתפס, בסך של כ- 450 , 000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין. 40. המבקש יישא בהוצאות פקיד השומה בגין בקשה זו, בסכום של 15 , 000 ₪. הסכום ישולם תוך 30 ימים, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין.
5
ניתנה היום, י”ד כסלו תשייפ, 12 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.
יעל ייטב, שופטת
9 מתוך 9