מדינת ישראל נגד גולובקו(עציר) ואח’

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד תפ”ח 24139 – 09 – 17 מדינת ישראל נ’ גולובקו(עציר) ואח’
01 ספטמבר 2019
לפני: כבוד השופט מנחם פינקלשטיין, סג”נ – אב”יד כבוד השופטת ליאורה ברודי, סג’ין כבוד השופט רמי אמיר
המאשימה
מדינת ישראל (באמצעות ב”כ, עו”ד יניב בן-הרוש)
נגד
הנאשמים
1. יבגני גולובקו 2. רוסלן שצ’פאניוב (באמצעות בייב, עוייד אבי כהן וקטי צווטקוף, וכן נציגי הסנגוריה הציבורית, עוייד חגית לרנאו ועוייד עירית שליזנגר זריבי)
החלטה
השופט מ. פינקלשטיין, סג”נ
כללי
.1
לפנינו בקשת באי-כוח שני הנאשמים בתיק זה – להתיר את פרסומה של הנחיית פרקליט המדינה בנוגע להפעלת מדובבים, כפי שזו הועברה לידי הסנגורים. ההחלטה בבקשה זו ניתנת על רקע קביעות שיפוטיות קודמות בענייננו, בבית המשפט העליון ובמותב זה, ומן הראוי לשוטט מעט בפרוזדור, קודם שניכנס לטרקלין.
השתלשלות הדברים
2.

כתב האישום שהוגש נגד הנאשמים (ביום 11 . 9 . 2017 ) מייחס להם עבירות של רצח (שבוצע ביום 2 . 6 . 2017 , ברחובות), קשירת קשר לביצוע פשע ושיבוש מהלכי משפט. הראיות כוללות גם הודאה של הנאשם 1 בפני מדובבים של משטרת ישראל. הודאה זו ניתנה כאשר הנאשם 1 מצוי בכלא, בעקבות תקופת מחבוש שהוטלה עליו על ידי קצין שיפוט בדין משמעתי, בגין עבירה של היעדר מן השירות הצבאי שלא ברשות. משטרת ישראל תכננה את מעצרו של הנאשם 1, כדי שיובא להישפט במסגרת צה”ל, וכך ינוצל הדבר לצורך דיבובו בהיותו כלוא. לפני דיבובו לא הוזהר הנאשם כי הוא חשוד בעבירת רצח, וכי זכאי הוא להתייעץ בעורך דין, זכות הקמה לחשוד במסגרת חקירה פורמלית גלויה.
.3

ההגנה התנגדה לקבילות הודאה זו, ואנו החלטנו (ביום 2 . 7 . 2018 ) לקיים משפט זוטא בעניין זה, וזאת בנפרד מההליך העיקרי (משפט הזוטא נערך גם לגבי הודאה אחרת, מאוחרת יותר, שאיננה מענייננו כאן). יצוין כבר עתה כי לטענת הנאשם 2, הודיית הנאשם 1 בפני המדובבים רלוונטית גם להגנתו, ועניין זה איננו שנוי עתה במחלוקת.

במהלך משפט הזוטא הורינו (ביום 17 . 9 . 18 ) למסור לידי ההגנה טיוטת הנחיה של פרקליט המדינה בנושא דיבוב, וכן נוהל משטרתי הנגזר מהנחיה זו. הוראה זו ניתנה מכוח סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ”ב-1982 (חסדייפ). בעקבות החלטה זו, שהמאשימה לא השלימה עמה, הוצאה תעודת חיסיון ביחס להנחיה ולנוהל, ואילו הנאשמים הגישו בתגובה לכך עתירה לגילוי ראיה לפי סעיף 45 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל”א-1971 (פקודת הראיות). קיימנו דיון בעתירה זו, אשר כלל גם דיון במעמד צד אחד, שבו שמענו עדים מטעם המשטרה לעניין טעמי החיסיון. החלטנו ביום 17 . 10 . 2018 לקבל את העתירה, מן הטעם שמדובר במסמכים
עמוד 1 מתוך 24

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד תפ”ח 24139 – 09 – 17 מדינת ישראל נ’ גולובקו(עציר) ואח’
01 ספטמבר 2019
לשון אחר: החשוד נתון במשמורת ייבגין עילה אחרת, והמשטרה מנצלת זאת לשם חקירתו בחשד לביצוע אותה עבירה המעניינת אותה. החשוד אינו יודע זאת. זוהי אפוא חקירה סמויה. כה פשוט.

האם יש קשר בין החלטתה של פרקליטות המדינה לחשוף את העובדה שההנחיה עוסקת בחקירה סמויה לבין דברים אלה של בית המשפט העליון בפסק דינו! – רמז ברור בכיוון זה שמענו בטיעונו של בייכ המאשימה (עמי 2321 – 2317 , ודוקו)
מדרג אישורים
28.

עד כאן לעניין הנושא הראשון, שלפי הנטען מנועים היינו מלהתירו לפרסום, בעוד שעתה מתברר שהמאשימה עצמה עשתה כן, ובמפורש, בפרפראזה שפרסמה. הוא הדין לדעתי גם לגבי נושא אחר – השני מתוך השלושה – שאליו אעבור עתה, והוא מדרג האישורים הנדרשים במקרה של דיבוב בחקירה סמויה. הווה אומר, בהחלטתנו מיום 17 . 10 . 18 ציינו כי בהנחיית פרקליט המדינה יש ייהסדר מדורגיי של התנאים הנורמטיביים למימוש הדיבוב בחקירה הסמויה (עמ’ 570). הדבר לא הותר לפרסום והושחר, כפי שאישר בית המשפט העליון, ומכך ביקש ב”כ המאשימה להסיק שעלינו עתה לאסור את פרסום הדבר.
דא עקא, שגם נושא זה פורסם על ידי המאשימה בפרפראזה החדשה, שכן המשפט האחרון שבה
– קובע:
קיימות נסיבות בהן יידרש אישור או יידוע פרקליט מחוז טרם פעולת דיבוב.

עניין היינסיבותיי הוא הנושא השלישי, ולעניין זה אעבור מיד, ואולם בעת הדיון כאן, בנושא השני, יש להטעים את שנמסר בפרפראזה, כי יהיו נסיבות שבהן יידרש אישור פרקליט המחוז או יידוע של פרקליט המחוז לפני פעולת הדיבוב. מובן כי “אישור” ו”ייידוע”י אינם היינו הך. זאת ועוד, מעצם הייהןיי אתה לומד את היילאויי, כלומר אם קיימות נסיבות שבהן יידרש אישור או יידוע של פרקליט המחוז, על כורחך אתה למד שיש נסיבות שבהן לא נדרש אישור או יידוע כאמור. אילולא כן, שומה היה לכתוב כי דיבוב בחקירה סמויה מחייב אישור או יידוע פרקליט מחוז. הנה כי כן, מהפרפראזה החדשה עצמה למד כל דכפין על הסדר נורמטיבי מדורג, וזהו אותו ייהסדר מדורגיי שהושחר בהחלטתנו (על דבר אפשרות של דיבוב ללא אזהרה בחקירה סמויה ללא צורך באישור או יידוע של פרקליט מחוז – ראו גם בהחלטתנו מיום 17 . 10 . 2018 , פיסקאות 5, 7, 18; קטעים אלה לא הושחרו).

29. מכאן שאין בסיס לטענת המאשימה, שלפיה שומה עלינו לאסור את הפרסום ברבים של ההסדר הנורמטיבי המדורג, מכוח החלטת בית המשפט העליון. ההסדר המדורג הוא לגבי דרג האישורים – אישור פרקליט מחוז, יידועו, או העדר הצורך בכך – והמאשימה עצמה היא שפרסמה זאת עתה.
סיטואציות של דיבוב
30.
אני סבור שגם העניין השלישי שלגביו נטען על ידי ב”כ המאשימה שמנועים אנו מלהורות על פרסומו מכוח החלטת בית המשפט העליון – עצם קיומו פורסם אף הוא למעשה על ידי המאשימה בפרפראזה החדשה. כוונתי לעניין סיטואציות דיבוב שונות, ולדעתי זהו הנושא החשוב מבין השלושה.
עמוד 11 מתוך 24

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד תפ”ח 24139 – 09 – 17 מדינת ישראל נ’ גולובקו(עציר) ואח’
01 ספטמבר 2019
32.

לאור כל זאת, לא אוכל לקבל את הטענה ייהניצחתיי שהשמיע ב”כ המאשימה, שלפיה עצם ההחלטה של אי פרסום קטעים מסוימים בהחלטתנו מיום 17 . 10 . 18 חייבת להוביל לאותה הכרעה גם באשר לבקשה המונחת לפנינו עתה בנושא פרסום הנחייתו של פרקליט המדינה.

לא למותר יהיה לציין, בשולי חלק זה של ההחלטה, כי הסנגורים הדגישו בטיעוניהם בפנינו, שהחלטתו של בית המשפט העליון המתייחסת לפרסום החלטתנו מיום 17 . 10 . 2018 ניתנה במעמד צד אחד, ומבלי שעמדתם נשמעה לעניין זה (עמ’ 2342 – 2340 ). ב”כ המאשימה לא טען אחרת. גם מסיבה זו ביקשה הסנגוריה הציבורית בעת הטיעון בעל-פה שלא לקבל את טענת ב”כ המאשימה בעניין מסוים זה. אעיר כי אפשר שגם שיקול זה עמד לנגד עיני בית המשפט העליון, כאשר החליט בפסק דינו בענייננו שהדיון בנושא פרסום ההנחיה יתקיים בפנינו, וכי שני הצדדים יעלו בפנינו את טענותיהם בנושא זה.
האם יש לנו שיקול דעת “חופשי” להחליט בעניין פרסום ההנחיה?
33.

גם במישור המהותי אין אני מקבל את עמדתו, העקרונית וגם המעשית, של ב”כ המאשימה, שלפיה “בית המשפט העליון הניח לפתחו של בית המשפט המחוזי איזון” (פיסקה 40 לתגובה בכתב) – עמדה שביקשה להישען לא רק על ההחלטה הנוגעת לאי פרסום חלקים מהחלטתנו מיום 17 . 10 . 18 , שבה עסקתי עד עתה, אלא גם על דברים שונים שציין בית המשפט העליון בפסק דינו. בראש ובראשונה יש להדגיש כי בית המשפט העליון, אשר הורה כי ההחלטה בשאלת פרסום ההנחיה תובא להחלטתנו תחילה, הבהיר במפורש: “אין אנו מביעים עמדה לכאן או לכאן, היה ותוגש בקשה בעניין הפרסום לבית המשפט המחוזי” (סוף פיסקה 6 לפסק הדין). דברים אלה אינם משתמעים לשתי פנים, וסוגיה זו הובאה אפוא לשיקול דעתנו תחילה. ער אני כמובן לכל דברי בית המשפט העליון בעניין זה. בית המשפט ציין אומנם מהו המתחם הנורמטיבי שבגדרו נחליט, היינו המטרה שלשמה נסגרו הדלתיים בעתירה לעניין החיסיון, וזאת בכפוף למזעור הפגיעה בעקרון פומביות הדיון במידה האפשרית. בית המשפט העליון אף הוסיף שהדיון בסוגיית הפרסום ייערך על סמך האמור בפסק דינו. ואולם, אין בכך כדי לגרוע מהעובדה שלפי דברי בית המשפט העליון עצמם מסורה ההחלטה בעניין פרסום ההנחיה לשיקול דעתנו, לאחר שנשמע את דברי בייכ הצדדים, ובלא שבית המשפט העליון מביע עמדה לכאן או לכאן. כמו כן, אינני שותף לדעתו של ב”כ המאשימה כי שומה עלינו ללמוד לענייננו – מעצם העובדה שבית המשפט העליון לא פרסם בהחלטתו את תוכן ההנחיה. ככל שהדברים נוגעים להכרעתו בעניין החיסיון, הרי שמרבית ההנחיה נמסרה כזכור לידי ההגנה. ככל שהדברים נוגעים לפרסום ההנחיה ברבים, הרי שהעניין נמסר להחלטתנו תחילה, אשר תתקבל לאחר שמיעת טענות הצדדים. כפי שהסברתי קודם לכן, החלטתנו המנומקת בעניין זה חייבת להתבסס על שיקולים משפטיים ענייניים, ואיננה יכולה שלא להתייחס כלל לתוכן ההחלטה. גם הפרפראזה החדשה מועילה בעניין זה, כמבואר. אין ביכולתי לקבל גם טענה נוספת של ב”כ המאשימה המתיימרת להיות טענת קל וחומר, לאמור: אם לפי החלטת בית המשפט העליון, הנאשם עצמו אינו רשאי לראות את כל ההנחיה, הגם שההליך המשפטי מתנהל בעניינו – קל וחומר שהציבור אינו רשאי להיחשף לה. ראשית, מדובר בשני עניינים שונים. שנית, טיעון זה מבליע את העובדה שחלק הארי של ההנחיה הועבר להגנה, בניגוד לעמדתה המקורית של המאשימה, כאשר החלק שלא הועבר הוא קטן ביותר. שלישית, בית המשפט העליון הדגיש שאי מסירת אותו חלק מההנחיה נובעת מכך שמדובר בחלק שהוא בלתי רלוונטי לנסיבות הדיבוב שבפנינו. אילו היה הדבר רלוונטי להגנתו, ולו בעקיפין, גם חלק
עמוד 13 מתוך 24

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד תפ”ח 24139 – 09 – 17 מדינת ישראל נ’ גולובקו(עציר) ואח’
01 ספטמבר 2019
דובב בהיותו אסיר, “חושפת מניה וביה את האפשרות לבצע דיבוב בסיטואציה כזו – ולא ההנחיות [ולא הנוהל] הם ש”מגלים את האפשרות האופרטיבית הזאת. לכן, העיון בהם אינו מעלה ואינו מוריד לעניין המודעות של העולם העברייני לאפשרות אופרטיבית כזאת.

דברים דומים כתבנו בהחלטתנו השנייה מיום 17 . 10 . 2018 , שגם בה נדרשנו לאותה טענה בדבר הסכנה שבחשיפת יישיטות פעולהיי של גורמי החקירה המשטרתית: “כל שיש בהנחיה [ובנוהל] הוא תיאור של סיטואציות עובדתיות של החשוד, לגביו מתבקשת פעולת הדיבוב, והסדר נורמטיבי של הגבלות או תנאים מוקדמים לדיבוב בכל אחת מהסיטואציות הללו, כמו גם השיקולים שאותם יש לשקול ככל שהדבר מותנה בתנאי מוקדם כאמור” (פיסקה 18). ובהמשך אותה פיסקה:
בכל מקרה, וכפי שציינו, אין לראות בעצם הסיטואציות השונות בהן מצוי החשוד נושא הדיבוב משום שיטות פעולה משטרתיות; ולכן, אין בחשיפת הסיטואציות על ידי גילוי ההנחיה [והנוהל] משום חשיפה של שיטות פעולה משטרתיות ופגיעה בעבודת המשטרה.
38.
אצעד צעד נוסף. ער אני לכך שעצם העובדה שניתן לדעת פרקליטות המדינה לחקור למעשה חשוד בעבירות חמורות, בלא להעמיד אותו בפני זכויות יסוד הניתנות לכל מי שנחקר בחקירה פורמאלית, היינו בדרך של הפעלת מדובב בחקירה סמויה – נותנת כלי חקירה חשוב בידי המשטרה, וכי המשטרה חפצה בשימורו. המאבק בפשע הוא חשוב ביותר, ובידי המשטרה צריכים בהחלט להיות כלים אפקטיביים למימוש משימותיה. ואולם, דווקא משום כך, מן הראוי גם להקפיד שלא להיכשל בעניין זה. והרי סוף סוף מדובר בתכנון ובביצוע של חקירת חשוד, בלא שהודיעו לו על הזכויות האלמנטריות של חשוד בחקירה רגילה. ואכן, משבוחנים את המצבים השונים שבהם עשוי להימצא חשוד בהיותו מאחורי סורג ובריח, מתברר כי מתעוררים שיקולים וחששות שונים האופייניים לכל מצב ומצב. בכך עוסקת ההנחיה, היינו במצבים השונים בהם עשוי להימצא החשוד שמתכננים לדובב אותו בהיותו בכלא, בבעייתיות העשויה לנבוע מכך, ובהסדרה הנורמטיבית של התנאים המוקדמים או המגבלות לביצוע הדיבוב בכל אחת מהסיטואציות. חשוב מאוד הדבר שיצאה אפוא הנחיה נורמטיבית כללית של פרקליט המדינה אשר ביקשה להסדיר את הנושא הרגיש הזה בדרך ראויה. ואולם, לא ברור לי כיצד ניתן להסתיר את ההנחיה הנורמטיבית הכללית הזאת מכל העוסקים בכך, וגם מהציבור כולו.
ומזווית ראייה נוספת. אינני שולל את האפשרות שיש לראות חלק מההנחיה הנורמטיבית שלפנינו כייהסדר ראשונייי המתאים לחקיקה ראשית. מדובר הרי במקרים המצדיקים לדעת המאשימה שלילת זכויות יסוד חשובות הניתנות לנאשמים בחקירה רגילה, וזאת משום שמדובר בחקירה סמויה. גם אם לא כך נעשה (היינו חקיקה) – מן הראוי למצער לפרסם את ההנחיה הנורמטיבית הקיימת בנושא זה.
39.
אמשיך ואומר את הדברים הבאים, כאשר ההנחיה לנגד עיניי. העיון בהוראות ההנחיה מעלה כי היא מעלה שיקולים ותנאים שונים שהם חיצוניים לדיבוב עצמו. על הגורמים הנוגעים בדבר לשקול את השיקולים שנמנו בהנחיה, לבחון את הקשיים, ולוודא את קיום התנאים שיאפשרו את הדיבוב. לא זו בלבד שמדובר בתנאים החיצוניים במהותם לדיבוב עצמו, אלא שככלל מדובר בתנאים הקודמים בזמן לדיבוב עצמו. מכאן שאין מדובר כאן בפגיעה בשיטות חקירה או בתרגילי
עמוד 15 מתוך 24

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד תפ”ח 24139 – 09 – 17 מדינת ישראל נ’ גולובקו(עציר) ואח’
01 ספטמבר 2019

טענותיה העקרוניות של ההגנה, שהעלתה על נס את חשיבותו של עיקרון זה, מקובלות עליי בכללותן, ואציין שגם בית המשפט העליון בפסק דינו בענייננו הדגיש כי יש למזער את הפגיעה בעקרון פומביות הדיון. בעניין יצחק נ’ מוזס נאמר כי מזעור הפגיעה יהיה יבמידה האפשריתיי (רעייא 3007 / 02 , פיסקה 10 ( 30 . 9 . 2002 ). עיקרון זה משתרע, כאמור, לא רק על הדיון הפומבי בבית המשפט אלא גם על מסמך ההנחיה של פרקליט המדינה שהוגש לבית המשפט, ואשר עומד במרכזו של משפט הזוטא שבו נבחנת קבילות הודייתו של הנאשם 1 בפני מדובבים. צדקו הסנגורים שהדגישו בעניין זה כי מן הראוי שהתפיסה הנורמטיבית של המאשימה, והגבולות הנורמטיביים שתחמה, יהיו בידיעת כל גורמי אכיפת הדין, לרבות בתי המשפט, וכן בידיעת כלל הסנגורים המייצגים חשודים ונאשמים, ובנוסף לכך שתפיסה זו תהיה פתוחה לדיון ציבורי ומקצועי.
ההיסטוריון הבריטי, לורד אקטון ( 1902 – 1834 ), מצוטט הרבה בספרות ובפסיקה כמי שכתב באחד ממכתביו: “יכוח נוטה להשחית, וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט”י (אוצר הציטטות, בעריכת איתן בן-נתן, הוצאת מאגנס, 2008, עמ’ 388). פחות ידועים הדברים, החשובים אף הם, שכתב במכתב אחר:
כל דבר חשאי מתנוון, אפילו שלטון הצדק. אין ביטחון בשום דבר שאינו פתוח לדיון פומבי (אוצר הציטטות, שם, עמ’ 345)
“משחק במחבואים”
.44
בבג”צ 5537 / 91 אפרתי נ’ אוסטפלד (פייד מו(3) 501 (1992) נדונה עתירה כנגד החלטת המאשימה להעמיד את העותר לדין בגין עבירות מס. לפי חוק העבירות המנהליות, תשמייו-1985, על הרשות התובעת לנמק את הטעמים לנקוט הליך פלילי חלף הליך מנהלי. התברר כי הנחיות אשר מבנות את שיקול הדעת היו קיימות בפרקליטות מיסוי וכלכלה, אך המדיניות המוצהרת הייתה שלא לחשוף אותן ברבים, כדי שחייבים לא יוכלו לכלכל מראש את צעדיהם. בית המשפט העליון ראה את הגישה הזאת “בבחינת תורת הנסתר” (עמ’ 513), ומתח עליה ביקורת קשה, מפי השופט מישאל חשין, שקבע כי המאשימה חייבת ליידע את הנאשם בדבר העילות להאשמתו בפלילים:
השאלה, אם יוכל אדם לפטור עצמו בקנס מינהלי או אם יהיה עליו לעמוד לדיון פלילי, אין זה ראוי כי יוכרע בה על דרך של משחק במחבואים בין האזרח לבין הרשות. הנחיות הפרקליטות חייבות להתפרסם ברבים… הסתרת ההנחיות מהאזרח, לבד מכך שהיא נוגדת מושכלות ראשונים במשטר דמוקרטי – ומוסיפה היא ומאפשרת שרירות בעשייה – אין בה לא סבירות ולא היגיון: אליבא דכולי עלמא זכאי נאשם לדעת אותם טעמים שהביאו להגשת כתב אישום נגדו, ומשיידע את אלה, תתגלה לו ממילא מדיניות הרשות, במישרין או בעקיפין. מה היה לה אפוא לפרקליטות כי ראתה להסתיר את מדיניותה מראש…(עמי 514)
אותה שאלה שואל אני – במקרה דנן. אוסיף כי השופט חשין למד על חובת הפרסום של ההנחיות הפנימיות באותו עניין: יימתוך מהותה של המאטריה, וכנגזרת מעקרון שלטון החוקיי (עמי 515). לדעתי, הוא הדין בענייננו. המאטריה שלפנינו היא חשובה, רגישה, ונוגעת ישירות לעקרון שלטון החוק.
עמוד 17 מתוך 24

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד תפ”ח 24139 – 09 – 17 מדינת ישראל נ’ גולובקו(עציר) ואח’
01 ספטמבר 2019
ד.

ההמלצה לא התקבלה. ביום . 10 . 18 חתם קצין בדרגת תת-גונדר, הממונה על החסיונות (בהאצלה מהשר לביטחון פנים) על תעודת חיסיון משלימה המתייחסת להנחיה. הוחרגה מהחיסיון פרפראזה קצרצרה בת שורה אחת שנמסרה להגנה (אעיר כאן, שלדעתי שאלה היא, אם לא מוטב היה שהחלטה כה יוצאת דופן בדבר חיסיון הנחיה נורמטיבית של פרקליט המדינה – לאחר שבית המשפט כבר התייחס לכך כאמור – תתקבל על ידי השר עצמו, ולא על ידי הקצין המואצל).
ה.

ההגנה עתרה להסרת החיסיון מההנחיה, והמאשימה התנגדה לכך. קיימנו דיון בבקשה בשני שלבים. בשלב הראשון קיימנו דיון במעמד צד אחד, שבו שמענו קציני משטרה בכירים שצידדו בחיסיון. לאחר מכן נשמעו ב”כ הצדדים. בהחלטתנו ביום 17 . 10 . 2018 קיבלנו את הבקשה והסרנו את החיסיון מההנחיה (למעט 4 מילים שאינן רלוונטיות לענייננו). משמעות הדבר הייתה כי הסנגורים יקבלו את ההנחיה. בין השאר הדגשנו בהחלטה זו (בפיסקה 12):
כשלעצמנו, איננו מבינים כיצד עומדת פרקליטות המחוז, וכיצד עומד הממונה על החסינות מטעם השר לביטחון פנים, על הסתרתה של תזה נורמטיבית כללית של פרקליט המדינה, תזה שמבטאת תפיסה נורמטיבית ראויה בעיניו, אשר צריכה להיות “אור מנחה” לכל העוסקים בדבר במשטרה ובפרקליטות, ואשר משליכה על הציבור כולו.

ו. המאשימה לא השלימה גם עם החלטתנו זו, ולאחר היוועצות עם פרקליט המדינה והדרגים הבכירים במשטרה הודיעה על חזרה מהאישומים כנגד הנאשמים, משום שהחיסיון עדיף בעיניה ובכוונתה לערער על ההחלטה בדבר הסרת החיסיון במסגרת ערעור על פסק הדין המזכה את הנאשמים. לפיכך הורינו, ביום 6 . 11 . 2018 , על זיכויים של הנאשמים.
השופט רמי אמיר ואנוכי הבענו תמיהה על ההחלטה הבלתי שגרתית הזאת של הפרקליטות ישמשמעותה היא כי מוטב שיזוכו שני נאשמים, שלדעת הפרקליטות קיימות די ראיות להרשיע כל אחד מהם בעבירת רצח, מאשר שתתגלה הנחיה נורמטיבית חשובה של פרקליט המדינה, בנושא הפעלתם של מדובבים בחקירות משטרה בטרם העמדת הנחקרים על זכויותיהם” (עמי 578). הוספנו, כי לא זו בלבד שאין להעדיף במקרה זה את חיסיון ההנחיה על פני זכויות הנאשמים, אלא שראוי היה יישהנחיה נורמטיבית זאת תהיה גלויה ולא סודית, וזאת ללא כל קשר להליך המסוים שבפנינו. הדיון בשאלה העקרונית באילו תנאים ומגבלות ניתן לפגוע, במדינה דמוקרטית ויהודית, בזכויות יסוד של נחקרים במהלך הפעלתם של מדובבים בחקירה – חייב…להיות גלוי וידוע” (עמ’ 580).

ז. הערעור הגיע לפתחו של בית המשפט העליון. כזכור, עמדה המאשימה על כך שההנחיה תהיה חסויה מפני הנאשמים, למעט פרפראזה קצרצרה. בדיון בערעור כבר הסכימה המדינה להציג פרפראזה יימשופרת’י. ואולם, בית המשפט העליון לא קיבל עמדה זו והחליט שאין להסתפק בפרפראזה, ושיש הצדקה לגלות לנאשמים את מרבית הנחייתו של פרקליט המדינה (למעט חלק שאינו רלוונטי להגנת הנאשמים). בשלב זה, בייב המדינה הסכים לכך, והעותק המסומן במ/1 הועבר להגנה. יצוין כי גם בערעור בפני בית המשפט העליון נשמעו עדויות מטעם המאשימה במעמד צד אחד (מדוע בעצם לא הסתפקה המאשימה – כמקובל בערעור – בכך שהערעור יתבסס על כל החומר שהיה בפנינו, הערכאה המבררת, ואשר כלל גם את העדויות של קציני המשטרה
עמוד 19 מתוך 24

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד תפ”ח 24139 – 09 – 17 מדינת ישראל נ’ גולובקו(עציר) ואח’
01 ספטמבר 2019
אינני מוכן גם לקבל את התשובה, שיש להבדיל בין הנאמר בעניין ארצי לבין הסוגיה שלפנינו. שם מדובר היה בסוגיה של קבילות הודאה, ואף כאן מדובר באותה סוגיה. כשם שבמדינה דמוקרטית, ויהודית, יש להקפיד על דרכי חקירה חוקיות ולהישמר מתופעות הידועות לנו ממשטרים יישבדרכיהם לא נלךיי, כך גם יש להישמר מהסתרת הנורמות הכלליות הנוגעות לחקירה, דרכי הסתרה הידועות לנו מאותם משטרים. וכשם שיש להתריע כנגד השתרשות תופעת “התשאול הנעלם” בחקירה, כך יש גם למחות כנגד “נורמה עלומה” החולשת על הפעלת מדובבים בחקירה סמויה. צדקה אפוא לדעתי הסנגוריה הציבורית, עת קראה למאשימה לנקוט את דרך הגילוי: “במקום להתחבא מאחורי מעטה של סודיות וחיסיון, המונע דיון מעמיק באופן בו נעשה שימוש בשיטות דיבוב בארץ ובהנחות היסוד הנורמטיביות והעובדתיות בבסיס ההנחיותיי (פיסקה 29 למסמך מטעמה).
.48

בהקשר זה של הנורמה העלומה, לא למותר להזכיר גם את דברי בית המשפט העליון שיצא כנגד ייחוקי סתר”. ומה היו אותם חוקים עלומים! באותו מקרה מדובר היה בהנחיות פנימיות גם-כן, אך בעניין שונה לגמרי מזה הנדון בפנינו. המנהל הכללי של שירותי הדואר קבע הוראות לעניין תשלומים עבור שירותי טלפון מסוימים אך לא פרסם אותו ברבים. תגובתו של השופט חיים כהן לכך הייתה חריפה: “אין חוקי סתר במדינת ישראל…חקיקה הנעשית בסוד והנשמרת בגנזי נסתרים, היא אחד מסימני ההיכר של שלטון טוטליטרי, והיא אינה עולה בקנה אחד עם שלטון החוקיי (ע”א 421 / 61 מדינת ישראל נ’ האז פייד טו 2193, 2205 – 2204 ). אכן, דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבנות וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים (קהלת יייב, 11)
49.

ואם מושכלות יסוד אלה נאמרו לפני שני דורות, במשנה תוקף נאמרים הדברים עתה, דור לאחר עליית מעמדם של זכויות האדם למעמד חוקתי – עם חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. חוק זה משפיע כידוע במישרין על סדר הדין הפלילי בכלל, ובין השאר על דרכי החקירה המשטרתית: אהרן ברק, הקונסטיטוציונליזציה של מערכת המשפט בעקבות חוקי היסוד והשלכותיה על המשפט הפלילי (המהותי והדיוני) מחקרי משפט יג 5, 12 תשנייו); בשייפ 537 / 95 גנימאת נ’ מדינת ישראל פייד מט(3) 355. והרי הזכות להליך הוגן בכלל, ובמשפט הפלילי בפרט, הוכרה כזכות-בת של הזכות החוקתית לכבוד (א. ברק כבוד האדם – הזכות החוקתית ובנותיה (2014) בעמ’ 868, 873; בשייפ 8823 / 07 פלוני נ’ מדינת ישראל פיסקה 17 ( 11 . 2 . 2010 ). זכות זו נועדה להבטיח את תקינותו של ההליך הפלילי, ובין השאר להגן על האינטרס של שמירה על זכויות הנאשמים. וזכות זו היא שעמדה ביסוד גיבושה של דוקטרינת הפסילה הפסיקתית של הודאות – בפסק הדין ב-עייפ 5121 / 98 יששכרוב נ’ התצייר, פיסקה 61 ( 4 . 5 . 2006 ). הלכת יששכרוב היא העומדת ביסוד בקשת ההגנה, במשפט הזוטא בתיק זה, שלא לקבל את הודאת הנאשם 1 בפני מדובבים, במהלך חקירתו הסמויה בהיותו בכלא. דברים אלה קשורים גם לעניין דרך פרסומן של הנורמות החלות על דיבוב בעת חקירה סמויה. וברובד החוקתי-הסתברותי, האם מתקיים כאן מבחן ייהוודאות הקרובהיי לפגיעה בביטחון הציבור, שיצדיק פגיעה בעקרון פומביות הדיון? השוו בעניין אחר: בג”ץ 680 / 88 שניצר נ’ הצנזור הצבאי הראשי פייד מב(2) 617, 634 – 630 (1989).
אכן, כשנדרשתי בעבר לסוגיית הפרסום באותה פרשה שלפנינו, ביקשתי יילגייס”י לעזרה את המשורר נתן אלתרמן. לפני 66 שנים יצא המשורר בחריפות כנגד דרישת חיסיון שעלתה על ידי הרשות בהליך משפטי, בעוד אשר לאמיתו של דבר – לא מדובר היה בייסודי אמיתי שהצדיק
עמוד 21 מתוך 24

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד תפ”ח 24139 – 09 – 17 מדינת ישראל נ’ גולובקו(עציר) ואח’
01 ספטמבר 2019
הנורמטיבי של הבלמים והאיזונים בגלל הפגיעה בזכות ההיוועצות, הנובעת מכך שהדיבוב הוא בטרם אזהרה. מכל מקום, כחברי אף אני סבור, שיד הגילוי והפומביות ראוי לה שתגבר. כך גם מהשיקולים החוקתיים שחולשים על הליכי המשפט בשיטתנו. וכך גם משיקולי פומביות הדין עצמו. כך, גם מנקודת מבטו של הציבור, שיהא החוק נחלת הכלל. וגם מנקודת ראותו של פרקליט המדינה עצמו, שראוי שהנחייתו הנורמטיבית תיראה לעיני כל; כאשר מצד אחד, אין בכך כל פגיעה בפעילות המשטרה; ומצד שני, יחזק הדבר את התודעה הציבורית, שהמלחמה בפשע אינה נעשית כאילתור שלאחר יד, אלא באופן מוכוון ע”יי הגורמים המשפטיים הבכירים, המשתדלים לאזן בין זכויות חוקתיות לבין צרכי החברה. יתרה מכך, דווקא דיון פתוח וסיעור מוחות בעקבות הפרסום עם גורמים שאינם מתוך הפרקליטות (וכוונתי לאקדמיה, ללשכת עורכי הדין ולסנגוריה), יכולים לשפר את תהליך קבלת ההחלטות של פרקליט המדינה ולטייב את החלטתו, כאשר הוא שוקד בימים אלה על עיצוב הנחיות חדשות. ועוד אציין, כמו חברי, כי הפרסום של הנחיות פרקליט המדינה חשוב כדי ליצור שוויון ולמנוע הפליה בין נאשמים וסנגורים, וכדי לשלול פגיעה אפשרית בזכויות נאשמים בתיקים עתידיים רק בשל אי ידיעת ההסדר הנורמטיבי (גם עייי הסנגורים השונים וגם ע”י השופטים) עקב מניעת הפרסום. ראוי שלא להותיר עניין זה ליד המקרה, כפי שיוכיח המשפט שבפנינו, כשהנושא עלה במקרה בתשובת אחד מבכירי השוטרים בחקירתו הנגדית, ומיוזמתו – שאלמלא כן, לא היה עולה נושא זה של ההנחיות ותוקפן החוקי וקיומן עייי המשטרה, לא במשפט הזוטא ולא במשפט עצמו.
רמי אמיר, שופט

השופטת ל. ברודי, סג”נ אני מצטרפת לנימוקים ולתוצאה אליה הגיע חברי השופט פינקלשטיין בחוות דעתו המאלפת, שלפיה ניתן לפרסם במלואה, את ההנחיה במ/1, בנוסח שהועבר להגנה. בכל הנוגע להערות האבייד בסעיפים 47 – 46 , אלה מבטאות את דעתו, ואיני מצטרפת לכתוב בהן, ובעיקר לביקורת שנמתחה על התביעה בנוגע לייאנרגיה הרבהיי שהשקיעה שלא לחשוף את הנחיות פרקליט המדינה. עמדת המדינה נשקלה ע”י הגורמים הבכירים, ובאופן מדורג הייתה נכונות לחשיפת חלק מההנחיה (באמצעות הפרפראזה). גם אם לא קיבלנו את העמדה, הרי שהדיונים הרבים בשתי הערכאות תרמו לדיון פורה ומעמיק בסוגיה החשובה הנוגעת לעבודת המשטרה וביצוע המשימה החשובה המוטלת עליה של המלחמה בפשיעה החמורה, למול זכויות חשודים ונאשמים.
ליאורה ברודי, שופטת, סג”נ
התוצאה התוצאה – כמפורט בחוות דעת האב”יד.
עיכוב ביצוע החלטתנו ניתנת לערעור ברשות לבית המשפט העליון בתוך 7 ימים, וזאת לפי סעיף 70ד(ב) לחוק בתי המשפט. אנו מחליטים לעכב, למשך 7 ימים מהיום, את ביצוע החלטתנו זו בדבר היתר הפרסום של
עמוד 23 מתוך 24

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד תפ”ח 24139 – 09 – 17 מדינת ישראל נ’ גולובקו(עציר) ואח’
01 ספטמבר 2019
זו לא הותרו אפוא לפרסום ברבים, ואלה הושחרו. אעיר כבר עתה כי להחלטה זו של בית המשפט העליון באשר פרסום החלטתנו יש בעיני המאשימה חשיבות מן המעלה הראשונה – גם לצורך ההחלטה המונחת לפנינו עתה לגבי פרסום ההנחיה.

ג. לגבי הנחיית פרקליט המדינה, היינו מרבית ההנחיה, במסמך במ/1, שהועבר להגנה בתיק זה – בית המשפט העליון דן באופן כללי בעניין זה והחליט שנכון יותר כי מותבנו ידון בבקשה לפרסום המסמך, ככל שזו תתבקש על ידי ההגנה. בעקבות החלטה זו באה הבקשה הנוכחית לפרסום ברבים של במ/1, שהיא נושא ההחלטה שלפנינו עתה. ביחס לפרשנות החלטה זו של בית המשפט העליון לגבי פרסום ברבים של הנחיית פרקליט המדינה (כאמור, מרביתה בלבד), העלו הצדדים טענות בפנינו, זה בכה וזה בכה, והדברים ילובנו בהמשך.

עד כאן הרקע הכללי לבקשה שבפנינו – לפרסם את מרבית ההנחיה כמתכונת שהועברה להגנה בתיק זה (היינו, במ/1). להלן היא תיקרא ייהנחיית פרקליט המדינה”, או ייההנחיה”. כזכור, כונתה הנחיה זו כטיוטה, ואולם כבר בהחלטתנו ביום 17 . 9 . 18 הטעמנו כי יש להתייחס למסמך זה כאל הנחיה מחייבת ולא כאל טיוטה. כך נהג גם בית המשפט העליון, ועניין זה למעשה כבר אינו שנוי עתה במחלוקת. המונח “טיוטה מחייבת” הוא אוקסימורון בלתי ראוי (ראו גם עמי
.(2364

כהערה מקדימה נוספת, ולנוכח דברי ב”כ הצדדים, אציין כי הדיונים בעתירה לגילוי ראיה, בפנינו ולאחר מכן בבית המשפט העליון, נערכו בדלתיים סגורות מכוח סעיף 46(א) לפקודת הראיות, ולא מכוח סעיף 68 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ”ד-1984 (חוק בתי המשפט). הוראת החוק הרלוונטית לענייננו, לעניין הפרסום, היא סעיף 70(א) לחוק בתי המשפט, שלפיו חל איסור לפרסם יידבריי על דיון שהתנהל בבית משפט בדלתיים סגורות, אלא אם כן התיר זאת בית המשפט. יידבר” לענייננו כולל את הנחיית פרקליט המדינה, וכך גם נאמר בפסק הדין של בית המשפט העליון בענייננו, בפיסקה 6; לעניין זה ראו גם בג”צ 5917 / 97 האגודה לזכויות האזרח נ’ שר המשפטים, (ייזכות העיון הינה נגזרת של העיקרון החוקתי בדבר פומביות הדיוויי – פיסקה
.(8.10.2009 ,21
כל זאת, מעבר לכך שבית המשפט העליון הורה כאמור במפורש כי מותבנו זה, שבפניו מתנהל תיק הרצח, הוא שידון בבקשת הפרסום של ההנחיה. מכאן אעבור לדון בטענות הצדדים.
טענות ב”כ הנאשמים
10.
לטענת ב”כ הנאשמים, ערייד אבי כהן וקטי צווטקוב, הרי לאחר שההגנה נחשפה לתוכן הנחיית פרקליט המדינה, מסקנתה הברורה היא שחשוב מאוד לגלות הנחיה זו לכלל החשודים והנאשמים בפלילים: ייההנחיה משקפת אפשרות לפגיעה בזכויות יסוד במסגרת ההליך הפלילי, מאפשרת בחינת הרובד הנורמטיבי חוקתי של ההנחיה ואף חיונית על מנת לאפשר ביקורת מנהלית על המידתיות והסבירות של ההנחיה. לצד האמור, נוסח ההנחיה נעדר כל יסוד אופרטיבי ומשכך התנגדות המאשימה לפרסומה אינה ברורה להגנה”. בהקשר זה הפנתה ההגנה לדבריו של בית המשפט העליון בענייננו, אשר קבע (בפיסקה 3 לפסק הדין):
יש לזכור כי מדובר בהנחיה של פרקליט המדינה, אשר ככלל – אין להסתירה מהציבור.
עמוד 3 מתוך 24

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד תפ”ח 24139 – 09 – 17 מדינת ישראל נ’ גולובקו(עציר) ואח’
01 ספטמבר 2019
שבית המשפט העליון עצמו, בהחלטתו זו לגבי פרסום החלטתנו האמורה, גילה דעתו בבירור לגבי האיזון הראוי בין האינטרס הציבורי המוגן לבין עקרון פומביות הדיון; ודעתו זו של בית המשפט העליון משליכה בהכרח, לפי הנטען, על ההחלטה שעלינו לתת.
13.
הטענה האחרונה מצאה ביטוי גם לאחר מכן בתגובת ב”כ המאשימה, משנדרש התובע לעיקרון של ייזכות הציבור לדעתי. הוא פירט מהן הנקודות שהציבור ייכבר יודע” בענייננו, ובנפרד מהן הנקודות שהציבור איננו יודע. לגבי האחרונות צוינו שלושה דברים שאינם ידועים לציבור, וכאן הדגיש ב”כ המאשימה:
לתשומת לב בית המשפט הנכבד – אלו בדיוק שלושת הדברים שהושחרו על ידי בית המשפט העליון מהחלטת בית המשפט המחוזי!!! (שלושת סימני הקריאה – במקור).
ניכר כי לדעת ב”כ המאשימה, הטענה האחרונה – טענה ניצחת היא. בשלב זה אינני מפרט אותם “שלושה דברים”, שלדעת המאשימה, במסמך התגובה, מן הראוי היה שיישארו בהסתרתם לטובת ייביטחון הפנים ועבודת גורמי החקירהיי. ואולם בהמשך לא יהיה מנוס מלהידרש אליהם, בין השאר לנוכח החלטה מאוחרת של המאשימה עצמה לחשוף ברבים חלקים נוספים מההנחיה.
גם בסיום תגובתו חזר ב”כ המאשימה על עמדתו זו, שלפיה כבר בפסק דינו של בית המשפט העליון הונחינו כיצד להפעיל את שיקול דעתנו: “בית המשפט העליון הניח לפתחו של בית המשפט המחוזי איזון. לטעמנו איזון ראוי, המאפשר מצד אחד להגנה להשתמש בהנחיה, ולהביא לידיעת הציבור את קיומה ואת מהותה, ומצד שני לא לפגוע בכלי החקירה החשוב הזה על ידי חשיפתו כמות שהוא לעבריינים” (פיסקה 40 לתגובת ב”כ המאשימה)
14.
להשלמת התמונה, אציין גם מהם אותם דברים שהציבור “כבר יודע”, לפי עמדת ב”כ המאשימה:

א. החלטתנו מיום 17 . 10 . 2018 יילמעט מספר השחרותיי.
ב. החלטת בית המשפט העליון במלואה.
ג. עצם קיומה של הנחיית פרקליט המדינה לגבי דיבוב חשוד במשמורת.
ד. הנאשם דובב בטרם אזהרה בעודו אסיר בכלא, בעוד ההגנה טוענת שהיה אז חבוש.
ה. אין התייחסות בהנחיה לדיבוב של חבוש.
עמדת הסנגוריה הציבורית
.15
הסנגוריה הציבורית ביקשה אף היא להציג בפנינו את עמדתה בעניין פרסום ההנחיה הנדונה של פרקליט המדינה. הם הוצגו במסמך שחיברו עוייד חגית לרנאו, המשנה לסנגור הציבורי הארצי, ועו”ד עירית שליזנגר-זריבי, מנהלת המחלקה לאיכות הייצוג בסנגוריה הציבורית, מחוז מרכז. הטעמים של הסנגוריה הציבורית להצגת עמדה מוסדית, בנוסף לעמדת הסנגורים בתיק זה – הם החשיבות הציבורית הנודעת לדעתה לפרסום ההנחיה עבור חשודים ונאשמים אחרים המיוצגים על ידי הסנגוריה הציבורית כמו גם על ידי סנגורים פרטיים; כן צוינה התכלית העומדת בבסיס
עמוד 5 מתוך 24

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד תפ”ח 24139 – 09 – 17 מדינת ישראל נ’ גולובקו(עציר) ואח’
01 ספטמבר 2019
להשתמש במדובבים. בעניין זה הצטברו לאחרונה בישראל מספר החלטות שיפוטיות, המלמדות, לדעת הסנגוריה הציבורית, על בעייתיות רבה בשימוש בכלי החקירה של מדובבים. הדבר גם מצא את ביטויו בהרחבה בדויים השנתי של הסנגוריה הציבורית לשנת 2018. לדעת הסנגוריה הציבורית, בשנת 2018 ניכר בפסיקת בתי המשפט בישראל “שינוי מגמה” בכל הנוגע להתייחסות להפעלת מדובבים ככלי חקירה משטרתי. וכך הדגישה אפוא הסנגוריה הציבורית (בפיסקה 29 למסמך מטעמה):
ראוי כי במקום להתחבא מאחורי מעטה של סודיות וחיסיון, המונע דיון מעמיק באופן בו נעשה שימוש בשיטות דיבוב בארץ ובהנחות היסוד הנורמטיביות והעובדתיות בבסיס ההנחיות, יפורסמו ההנחיות המתייחסות למסגרת הנורמטיבית להפעלת מדובבים ויועמדו בשבט הביקורת של אנשי אקדמיה ומשפטנים, דבר שיעבה את הדיון בבית המשפט ויתרום ליצירת איזון ראוי בין האינטרסים השונים.
טיעון נוסף של הסנגוריה הציבורית בעניין זה הוא שהחשיבות הציבורית בפרסום הנחית פרקליט המדינה באשר להפעלת מדובבים עשויה להיות גם לגבי יימה שאינו נמצא בהנחיהיי (פיסקה 30)
.21
לבסוף ציינה הסנגוריה הציבורית כי משנה תוקף יש לעמדתה למקרה המסוים שבפנינו, באשר ההנחיה המסוימת הנדונה אינה עוסקת רק בהפעלת מדובבים אלא:
בסיטואציה רגישה ורבת סיכון מבחינת ההליך הפלילי שבה פעולת הדיבוב באה בנוסף לתחבולת חקירה אחרת, בדמות החזקתו של הנחקר-המדובב במשמורת, כעצור או כאסיר, לכאורה בגין הליך פלילי אחר. זהו מצג בו החשוד הנחקר אינו מודע כלל לעצם היותו חשוד בעבירה שלשמה מתבצעת פעולת הדיבוב, הוא אינו מוזהר בגין חשדות אלה ואף אינו מועמד על זכויותיו (כגון אלו החוקתיות כגון זכות ההיוועצות או זכות השתיקה), ועל כן זהו מצב חריג וייחודי עוד יותר (פיסקה 33 למסמך הסנגוריה הציבורית).

הדיון בעל-פה 22. לאחר קבלת העמדות האמורות בכתב, התקיים דיון ארוך בפנינו, ביום 30 . 7 . 2019 , שבו שמענו את בין הצדדים, וכן את ביין הסנגוריה הציבורית. עורכי הדין המלומדים חזרו על עיקרי הטיעונים שבכתב. טיעונים מסוימים שהוסיפו בדיון בעל פה יצוינו בהמשך, אך סוג אחד של טיעונים, אזכיר כבר עתה, וכוונתי למכלול של טענות “פרקטיות”, שטען בעיקר עוייד אבי כהן בסיום הטיעון בעל-פה. אציג טענות אלה בקצרה:
הסנגור המייצג בתיק זה יודע עתה מהן הנחיות פרקליט המדינה שהועברו אליו לגבי דיבוב בטרם אזהרה, אך לא יוכל לתת ייעוץ לנאשמים אחרים שייצג (עמ’ 2359). הוא לא יכול לשתף עורכי דין אחרים בכך (שם). על כן, זכויות חשודים אחרים נפגעות. כך, למשל, עורכי דין אחרים שייצגו חשודים במקרים נוספים בעבר, שעלו במהלך משפט הזוטא, לא ידעו על ההנחיות (עמי 2360). גם השופטים עצמם, לרבות שופטים הדנים במעצרים, אינם מכירים את ההנחיות הנורמטיביות של פרקליט המדינה, הגם שאלה חשובות מטבע הדברים לעבודה
השיפוטית.
עמוד 7 מתוך 24

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד תפ”ח 24139 – 09 – 17 מדינת ישראל נ’ גולובקו(עציר) ואח’
01 ספטמבר 2019
עד כאן, פירוט טיעוני ב”כ הצדדים, בנושא חשוב זה שלפנינו, שהתעלו, יש לומר, לרמה גבוהה של טיעון. לפני שאעבור לפרק הדיון וההכרעה, אציין כי בינתיים הסתיימה שמיעת כל הראיות במשפט הזוטא. דיונים רבים התקיימו לאחר מתן החלטת בית המשפט העליון בענייננו (שניתנה בפברואר 2019). מכל מקום, פשיטא שעניינה של החלטה זו הוא בנושא הפרסום בלבד, ואין לראות בה הבעת עמדה כלשהי לגבי ההכרעה במשפט הזוטא. אם לומר זאת באופן חד יותר: לאמיתו של דבר, החלטתנו זו אינה נוגעת לעניינם המסוים של הנאשמים בתיק זה, שההנחיה הועברה לסנגוריהם, אלא לעניינם של חשודים ונאשמים אחרים.
דיון והכרעה

משמעותה של הפרפראזה החדשה דעתי היא כאמור שהפרפראזה החדשה משנה לחלוטין את פני הדברים באשר להכרעה שעלינו לתת, ועל כן סברתי שמן הראוי לפתוח בה. אקדים ואומר שלוש אלה:
.25

א. בית המשפט העליון נמנע בפסק דינו מלהיכנס לתוכן הנחייתו של פרקליט המדינה, והדבר נאמר במפורש (בפיסקה 6 לפסק הדין), בחלק הנוגע לשאלת פרסום ההנחיה, היינו אותו עניין שהועבר להחלטתנו. ברם, ההכרעה שלנו באשר לפרסום ההנחיה, המחייבת כמובן הנמקה, לא תוכל להימנע לחלוטין מכניסה לתוכן ההנחיה. אין ניתן יהיה להסתפק בהפשטות מושגיות או ברמזים. מעבר לכך נראה מיד כי המאשימה עצמה נכנסה לתוכן ההנחיה, משהחליטה לחשוף בפרפראזה חלקים מההנחיה שהם בעל משמעות רבה לענייננו. על כל פנים, מן הראוי להזכיר, שככל שלא תהיה השלמה עם כך, ברב או במעט, תהיה רשאית המאשימה לערער ולבקש איסור פרסומם של חלקים מהחלטתנו זו (כפי שכבר עשתה לגבי החלטתנו הקודמת באותו עניין). ואנו נעכב לשם כך את פרסום החלטתנו.

ב. יש לזכור את היסוד היידינמי” המלווה את ההליך, וזאת הן לעניין החיסיון והן לעניין הפרסום. בנושא החיסיון הייתה מוכנה המאשימה לתת להגנה בתיק זה פרפראזה של שורה אחת בלבד מכל הנחייתו של פרקליט המדינה (המשתרעת על 3 עמודים). בבית המשפט העליון הייתה כבר מוכנה לתת פרפראזה “משופרת’, אך בית המשפט העליון דחה גם הצעה זו, והחליט שיש להעביר להגנה את מרבית ההנחיה. גם בנושא הפרסום של ההנחיה, הנדון עתה, התנגדה המאשימה לכל פרסום, אך בדיון בעל-פה, במפתיע, התברר שהיא מוכנה לתת פרפראזה בת 11 שורות. זאת ועוד, החלטתו של בית המשפט העליון ניתנה בפברואר 2019, אך מאז היו ישיבות לא מעטות שבהן המשיך משפט הזוטא, ועלו מקרים נוספים של הפעלת מדובבים העשויים להיות רלוונטיים לענייננו.
לשון אחר, עלינו לשקול בין השאר, האם וכיצד משפיע היסוד היידינמי” האמור – על החלטתנו לעניין הפרסום. לא בכדי החליט בית המשפט העליון כי ההחלטה בדבר פרסום ההנחיה תידון תחילה ייבערכאה המבררתי (פיסקה 6 לפסק הדין).

ג. אין מנוס לדעתי מלהיכנס בעניין זה גם לפרטים הנראים לכאורה “קטנים” או יימעשיים”, באופן שכביכול אינו הולם את גודל עקרונות-העל ואת עומק מושכלות היסוד שהופנינו אליהם. חזקו עליי בעניין זה דברי המשורר:
עמוד 9 מתוך 24