בית משפט השלום בראשון לציון 15656 – 02 – 19 מדינת ישראל נ’ מוחמד אבו עראם
ת”פ
לפני:
כבוד השופט גיא אבנון
המאשימה:
מדינת ישראל – תביעות להב
נגד
הנאשמים:
1. מוחמד אבו עראם – תייז 852969815
2. נשאאת אלשאמסטי – ת”ז 853920940
בשם המאשימה:
עוייד סיוון שילה
בשם הנאשם 1 :
עו”ד איתי בר עוז
בשם הנאשם 2:
עוייד שפיק דרבאשי
גזר דין
כתב האישום המתוקן
1. הנאשמים הורשעו בהתאם להודייתם בכתב אישום מתוקן בעבירות גניבת רכב בצוותא חדא, לפי סעיפים 413ב + 29(א) לחוק העונשין, תשל”ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ניסיון גניבת רכב בצוותא חדא לפי סעיפים 413ב + 25 +29(א) לחוק העונשין; קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; כניסה לישראל שלא כחוק, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי”ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל); נהיגה ללא רישיון נהיגה – מעולם לא הוציא, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: פקודת התעבורה); נהיגה ברכב ללא ביטוח, לפי סעיף 2א לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש”ל-1970 (להלן: פקודת ביטוח רכב מנועי). הנאשם 1 הורשע בנוסף בעבירות זיוף סימני זיהוי של רכב, לפי סעיף 413ט לחוק העונשין; החזקת כלי פריצה לרכב, לפי סעיף 413ז לחוק העונשין. הנאשם 2 הורשע בנוסף בעבירות הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין; חבלה במזיד ברכב, לפי סעיף 413ה לחוק העונשין; נהיגה פוחזת של רכב, לפי סעיף 338(א)(1) לחוק העונשין. הצדדים הסכימו כי המאשימה תעתור להשית על הנאשמים עונשי מאסר למשך 12 חודשים (נאשם 1), 69 חודשים (נאשם 2) הכוללים בחובם הפעלת עונשי מאסר מותנים ואילו ההגנה תטען באופן חופשי. כן הוסכם כי יחולט רכב ששימש בביצוע העבירות.
עמוד 1 מתוך 11
בית משפט השלום בראשון לציון 15656 – 02 – 19 מדינת ישראל נ’ מוחמד אבו עראם
ת”פ
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים מהיום.
ניתן היום, ד’ תשרי תשייפ, 03 אוקטובר 2019, במעמד הצדדים.
גיא אבנון, שופט
עמוד 11 מתוך 11
בית משפט השלום בראשון לציון 15656 – 02 – 19 מדינת ישראל נ’ מוחמד אבו עראם
ת”פ
אישום 7: בין המועדים 24 . 1 . 19 – 23 . 1 . 19 זייף הנאשם 1 את סימני הזיהוי של הרכב המבצעי בכך שהחליף את לוחית הרישוי. הנאשמים קשרו קשר עם עימד אלחאבנין (להלן: עימד) לגנוב כלי רכב מישראל ולהעבירם לשטחי האזור. במסגרת הקשר נסעו הנאשמים ועימד ברכב המבצעי לכיוון מרכז הארץ בכוונה לאתר כלי רכב ולגנוב אותם. משלא מצאו את מבוקשם שבו על עקבותיהם.
אישום 8: הנאשמים קשרו קשר לגנוב כלי רכב מישראל ולהעבירם לשטחי האזור. במסגרת הקשר נכנסו הנאשמים לארץ ביום 26 . 1 . 19 בשעות הערב, ובהמשך אותו לילה ( 27 . 1 . 19 ) הגיעו ברכב המבצעי להוד השרון, שם גנבו רכב מסוג מיצובישי. נאשם 2 נהג ברכב הגנוב כשנאשם 1 ליווה אותו ברכב המבצעי, בו נתפסו בהמשך כלי פריצה. כמתואר לעיל, משהבחין נאשם 2 בחסימה משטרתית, החל לנהוג בפראות וניגח ניידת משטרה שעמדה לפניו תוך ניסיון להימלט מהמקום. בהמשך יצא מהרכב הגנוב והחל להימלט רגלית עד שנעצר.
טיעוני הצדדים לעונש – בתמצית
3. ב”כ המאשימה ביקשה לעמוד על חומרת מעשיהם של הנאשמים אשר פעלו בצוותא במסגרת עבריינית מתוכננת ומתוחכמת, תוך שימוש ברכב מבצעי ובדרך פעולה שחזרה על עצמה – כניסה לישראל בניגוד לחוק, הגעה לכתובת הרלוונטית בשעת לילה מאוחרת, פריצה וגניבת רכב ונסיעה מהמקום בליווי הרכב המבצעי. הנאשמים ביצעו את מעשיהם בתדירות גבוהה בפרק זמן
קצר, בערים שונות ברחבי המדינה.
ב”כ המאשימה הפנתה לערכים המוגנים בהם פגעו הנאשמים במגוון העבירות אותן ביצעו: פגיעה בביטחון האישי של הציבור; שיבוש שגרת חייהם של המתלוננים; פגיעה ברכוש המתלוננים; פגיעה בכלכלת המדינה; פגיעה בזכות המדינה להגביל את הבאים בשעריה; סיכון לציבור הנוסעים בדרך ; סיכון ממשי לשוטרים ופוטנציאל נזק גבוה כתוצאה מנהיגתו הפרועה של הנאשם 2 באירוע האחרון.
עמוד 3 מתוך 11
בית משפט השלום בראשון לציון ת”פ 15656 – 02 – 19 מדינת ישראל נ’ מוחמד אבו עראם
סופו של דיון עתר להשית על הנאשם עונש שלא יעלה על 36 חודשי מאסר בפועל כולל המאסר המותנה. הן ב”כ המאשימה והן ב”כ הנאשמים תמכו טיעוניהם בפסיקה.
6. נאשם 1 הביע חרטה על מעשיו, טען כי בפעמים הקודמות בהן הורשע לא חשב קדימה, כי הפעם החליט לשנות מדרכיו, וביקש הזדמנות להוכיח את עצמו, להשתקם ולעבור טיפול בין כותלי בית הסוהר.
נאשם 2 התנצל, טען כי לא היה מודע לחומרת מעשיו, ביקש את רחמיו של בית המשפט וסיפר כי הוא משתתף בחינוך בבית הסוהר, ועתיד להתחיל בלימודים במסגרת המאסר.
דיון
מתחם העונש ההולם
7. מתחם העונש ייקבע בהתאם לעקרון ההלימה, תוך מתן משקל לערכים החברתיים שנפגעו ממעשיו של הנאשם, למידת הפגיעה בהם ולמדיניות הענישה הנוהגת, והכל בנסיבות העבירות בהן הורשע הנאשם.
הנאשמים פעלו בצוותא במטרה לגנוב כלי רכב בתוך המדינה ולהעבירם לשטחי הרשות הפלסטינית. לשם כך הצטיידו השניים ברכב מבצעי וביצעו את מעשיהם במיומנות, במקצועיות ובשיטתיות תוך תכנון מוקדם וביצוע מוקפד (למצער בחלק מן המקרים), ויעידו על כך האופן הדומה בו בוצעו המעשים – כניסה לישראל בניגוד לחוק בשעות הערב, הגעה בצוותא לזירות אירוע שונות ברחבי המדינה, גניבה ונסיעה בחזרה לשטחי האזור כשהאחד נהג ברכב הגנוב והאחר ברכב המבצעי. דבר לא הרתיע את הנאשמים: לא חומרת העבירות, לא הנזק שנגרם לקורבנות, לא הסיכון לציבור, לא האיסור על כניסה לישראל, לא היעדרו של רישיון נהיגה, לא בעל הרכב שרדף אחריהם (אישום 6 – בחלוף 3 ימים שבו וביצעו את העבירה המפורטת באישום 8), לא עברם הפלילי ולא המאסרים המותנים שריחפו מעל ראשם (הרכיבים האחרונים יילקחו בחשבון אך ורק בעת גזירת העונש בתוך המתחם).
עמוד 5 מתוך 11
בית משפט השלום בראשון לציון ת”פ 15656 – 02 – 19 מדינת ישראל נ’ מוחמד אבו עראם
ע”פ 7163 / 13 אחמד כסוואני נ’ מדינת ישראל ( 3 . 8 . 14 ) בצוותא עם ע”פ 2333 / 13 באסל סאלם נ’ מדינת ישראל ( 3 . 8 . 14 ): כסוואני הורשע כמבצע בכיר בעבירות גניבת רכב בצוותא (2 אירועים) וסיוע לגניבת רכב (3 אירועים) ונדון ל- 4 שנות מאסר לאחר שבית המשפט קבע בעניינו מתחם ענישה בין 12 חודשי מאסר לבין 30 חודשי מאסר בגין כל אחד מהאירועים. סאלם הורשע בגניבת רכב (2 אירועים) וסיוע לגניבת רכב (2 אירועים) ונדון אף הוא ל- 4 שנות מאסר, לאחר שבית המשפט קבע בעניינו מתחם ענישה בין 8 חודשי מאסר לבין 24 חודשי מאסר, מאחר שחלקו פחות מזה של כסוואני. בית המשפט העליון אימץ את המתחמים שנקבעו.
רע”פ 1345 / 14 עמאד אבו הדוואן נ’ מדינת ישראל ( 23 . 2 . 14 ): נדחתה בקשת רשות ערעור על עונש של 9 חודשי מאסר שנגזר על המבקש בגין גניבת רכב בצוותא עם אחר והחזקת מכשירי פריצה. בית המשפט העליון קבע כי מדובר בענישה מקלה, וכי גניבת רכב מתוחכמת מסוג זה, שבוצעה בצוותא לאחר תכנון מוקדם והצטיידות בכלים, מצדיקה עונש כבד יותר.
רע”פ 10899 / 08 יוסף אבו עישה ואח’ נ’ מדינת ישראל ( 29 . 12 . 08 ): בבית משפט השלום נגזר עונשם של הנאשם 2 ל- 12 חודשי מאסר (גניבת רכב וכניסה לישראל של כדין) ושל הנאשם 1 ל- 16 חודשי מאסר (הורשע בנוסף בעבירות זיוף מסמך, שימוש במסמך מזויף וכניסה נוספת לישראל שלא כחוק). בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה והעמיד את עונשו של המשיב 2 על 24 חודשי מאסר ושל המשיב 1 על 32 חודשי מאסר. בקשת רשות הערעור נדחתה, תוך שבית
המשפט הו
נישה מרתיעה בעבירות גניבת רכב.
9. לאחר שנתתי דעתי למכלול השיקולים ולעקרון ההלימה השולט בכיפה, מצאתי כי מתחם העונש הראוי בגין כל אחד מאירועי גניבת הרכב (והניסיון) בשילוב עם העבירות הנלוות נע בין 12 חודשי מאסר בפועל לבין 24 חודשי מאסר בפועל. ב”כ המאשימה עתרה לראות במעשי הנאשמים אירוע אחד וביקשה לקבוע מתחם עונש כולל אשר יקח בחשבון את המעשים כולם, וב”כ הנאשמים הצטרפו לבקשה. לקחתי בחשבון את המעורבות המשותפת של הנאשמים במרבית המעשים, את חלקם הפעיל והשוויוני ובמקביל את חלקו הנפרד של כל אחד מהם בעבירות שלא יוחסו לחברו, את התכנון המוקדם, את עוצמת הפגיעה המשמעותית בערכים המוגנים, את פוטנציאל הנזק, ומצאתי לקבוע מתחם ענישה כולל זהה לשני הנאשמים אשר נע בין 36 חודשי מאסר לבין 72 חודשי מאסר.
עמוד 7 מתוך 11
בית משפט השלום בראשון לציון 15656 – 02 – 19 מדינת ישראל נ’ מוחמד אבו עראם
ת”פ
12. שני הנאשמים טעמו את טעמו המר של מאסר, יותר מפעם אחת, אך נהיר כי עוצמת המעורבות בפלילים של נאשם 1 גדולה משמעותית מזו של נאשם 2, ובהתאמה יש למקמו גבוה מחברו בתוך מתחם העונש שנקבע. אוסיף כי אלמלא הודו ונטלו אחריות על מעשיהם, היה מקום להעמיד את שני הנאשמים במיקום גבוה יותר בתוך המתחם. אשר לאופן הפעלת המאסרים המותנים: המאשימה עתרה לעונשי מאסר ממושכים (72 חודשי מאסר ו- 69 חודשי מאסר בהתאמה) הכוללים בחובם הפעלת המאסרים המותנים בחפיפה חלקית. בניגוד לעמדתה, לא ראיתי טעם מיוחד לחרוג מברירת המחדל וההלכה הפסוקה המורים אותנו להפעיל מאסרים מותנים במצטבר. אוסיף כי התוצאה הסופית נמוכה במידה לא מבוטלת מהתוצאה לה עתרה המאשימה, כך שאין מדובר במצב בו בית המשפט מעמיד עצמו מחמיר מן הקטגוריה.
תוצאה
13.
אחר כל אלה מצאתי לגזור את עונשם של הנאשמים כמפורט להלן:
נאשם 1 א. 48 חודשי מאסר בפועל. אני מורה על הפעלת 8 חודשי מאסר מותנה (ת”פ (שלום רחובות) 20027 – 01 – 16 , גזר דין מיום 20 . 7 . 16 ) ועל הפעלת חודשיים מאסר מותנה (ת”פ (שלום ראשל”צ) 41993 – 09 – 18 , גזר דין מיום 15 . 10 . 18 ) במצטבר זה לזה ובמצטבר לעונש המאסר שהוטל. סך הכל ירצה הנאשם עונש מאסר בפועל בן 58 חודשי מאסר (4 שנים ו- 10 חודשים) אשר ימנה מיום מעצרו – 27 . 1 . 19 . ג. 6 חודשי מאסר אותם לא ירצה הנאשם אלא אם יעבור בתוך שלוש שנים עבירות רכוש מסוג פשע או ניסיון לבצע עבירות אלו. 3 חודשי מאסר אותם לא ירצה הנאשם אלא אם יעבור בתוך שלוש שנים עבירות רכוש מסוג עוון או עבירות על חוק הכניסה לישראל או נהיגה ללא רישיון נהיגה או נהיגה בזמן פסילה, או ניסיון לבצע עבירות אלו.
עמוד 9 מתוך 11
