מדינת ישראל נגד נזרוב

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

תייפ 17504 – 01 – 17 מדינת ישראל נ’ נזרוב
לפני כבוד השופט שאול אבינור
בעניין:
מדינת ישראל ע”י ב”כ עו”ד אופיר אפרתי המחלקה לחקירות שוטרים
המאשימה
קיריל נזרוב
ע”י ב”כ עוהייד אורית חיון ודין כוכבי
הנאשם
הכרעת דין
רקע כללי ועובדות כתב האישום:
1.

בתקופה הרלוואנטית לכתב האישום שירת הנאשם כמפקד צוות ביסיימ, בדרגת רס’יר, בתחנת שרת שבדרום תל-אביב. ביום 18 . 09 . 16 בסמוך לשעה 23 : 30 – במסגרת פעילות לאיתור מועדונים המופעלים שלא כדין על ידי אזרחים זרים (המכונים ייחמארותיי) – נכנס הנאשם, לבדו, למועדון המצוי בגזרת התחנה, ברחוב הגדוד העברי 64 (להלן – המועדון או החמארה).
.2
בפינת המועדון ישבו באותה העת, סביב שולחן קטן עגול, ארבעת המתלוננים: פסהא אמאן (להלן – אמאן), שעבד במועדון מטעם הבעלים, ועמו מיקאלה צגאי (להלן – מיקלה), טספאי זרו (להלן – טספאי), ומולוגטה אברהה (להלן – מאג’ו). אמאן, מיקלה ומאג’ו הם קרובי משפחה, וטספאי הוא חברם. השלושה סייעו לאמאן בסגירת המקום ובהרמת הכיסאות (בפרוטוקול, עמי 16 שורה 31 ואילך).
1 מתוך 22
בית משפט השלום בתל אביב – יפו

תייפ 17504 – 01 – 17 מדינת ישראל נ’ נזרוב
(ד) 34.
אמאן: גם אמאן נחקר בבית המשפט בחקירה נגדית, לאחר שהודעתו במח”ש הוגשה חלף עדותו הראשית (סומנה ת/32). אמאן מסר בהודעתו זו, כי עובר לאירוע הוא סידר את המועדון וישב עם חבריו בשולחן היחיד שנותר. לדבריו, הנאשם נכנס למועדון בלי לומר דבר, יהוא הלך למקררים, אני לא שאלתי אותו, אני הלכתי אחריו לראות מה הוא עושה במקום אני צריך לשמור, הוא חוזר בשולחן, פתאום זרק את [מאג’ו] מהכיסא לרצפה גם את השולחן הוא הפך אני שאלתי את השוטר למה ככה, מה עשה לך שזרקת אותו לרצפה, הידיים שלי ככה לצדדים והוא עשה לי מכות חזק, הוא עשה לי בוקס לפנים…” (ת/32, שורה 9 ואילך). אמאן המשיך ותיאר את אלימות הנאשם, שגם ברחוב לא הניח למתלוננים, היכה בחוזקה בטספאי ולאחר מכן בו (באמאן), וייזרקיי את מיקלה.
.35
אמאן הדגיש כי בעת שהנאשם נכנס למועדון המקום היה כבר ללא פעילות ; וכדבריו : ייהכל כסאות מסודר, היינו כמו משפחה, כבר סגרנו, נשאר לנו רק ניקיון, הוא מגיע ורואה מקום ריק, אנחנו לא בעבודה”י (ת/32, שורה 56 ואילך). גם בחקירתו הנגדית בבית המשפט מסר אמאן דברים דומים ואמר כי במועדון כבר יילא היו לקוחותיי (בפרוטוקול, עמי 53 שורה 15), כאשר לשאלת בייכ הנאשם ציין כי היה למועדון היתר כדין לפעול (שם, עמ’ 52 שורה 9 ואילך). ב”כ הנאשם שאלה את אמאן מה הוא עשה במהלך האירוע, בעת שהלך לכיוון המטבח ונראה נוגע במכשיר כלשהו מעל המקרר (כאמור בפסקה 17 דלעיל), והלה השיב שהטלפון שלו היה שם והוא רצה לקחת אותו (שם, עמ’ 55 שורה 26).
(2)
עיקרי הודעת הנאשם:
36.

הודעת הנאשם במחיש נגבתה ביום 21 . 09 . 16 , דהיינו שלושה ימים לאחר האירוע (ר’ ההודעה ת/13). ההודעה נגבתה לאחר שהנאשם התייעץ עם סניגורו ואף תועדה ויזואלית (ר’ ת/12). בפתח ההודעה ציין הנאשם כי הוא משרת במשטרה כארבע שנים, מהן שנתיים כמפקד צוות ביס”מ שרת (ת/13, שורה 32 ואילך). בעניין הכשרתו הוסיף הנאשם שהוא לוחם יסיימ ובעבר גם התאמן תקופה קצרה בייאגרוף תאילנדיי (ת/13, שורה 332).
37.
הנאשם ציין כי במועד האירוע הוא היה בייסבב סגירת חמארותיי, שאותן תיאר כמקומות מועדים לפורענות ומסוכנים (ת/13, שורה 67 ואילך). לדבריו, לחמארה דנא הוא נכנס משום שבקעה ממנה מוסיקה יימאוד חזקהיי (שם, שורה 77). לאחר מכן מסר הנאשם את גרסתו לאירוע, תוך שחזר וטען כי פעל כדין. הנאשם הדגיש כי הוא לא היה מעוניין בהסלמת הסיטואציה: יימכיוון שהייתי לבד רציתי לעשות את זה באופן העדין ביותר שאני יכול בכדי לא לגרום להסלמה של המצב היות ואני בודד ויש הרבה נתינים בתוך החמארהיי (שם, שורה 94 ואילך).
11 מתוך 22
בית משפט השלום בתל אביב – יפו

תייפ 17504 – 01 – 17 מדינת ישראל נ’ נזרוב
הנאשם וטען כי את תחושת הסכנה חש גם בגלל האנשים שעמדו מחוץ למועדון, וזאת ייגם כאשר אותם אנשים שעומדים בדלת לא נראה שמבצעים פעולה אקטיבית כלשהייי (שם, שורה 394 ואילך).
.43
הנאשם שב והצדיק את מעשיו, גם כאשר הוטח בו שהוא תקף את המתלוננים באגרופים ובמכות ייכמו דמות מאחת מסדרות ההיאבקות בארה”ביי (ת/13, שורה 257) וגם כשהוטח בו שפגע באנשים החלשים ביותר בחברה וגרם לנזק תדמיתי למשטרה (ת/13, שורה 474 ואילך). הנאשם טען כי אין לו על מה להצטער, אך הוסיף כי בעתיד: “אני אווד[א] שהשוטרים שלי סוגרים לפחות כזוג את החמארותיי. הנאשם נשאל, בהקשר זה, האם הוא מתייחס לכניסתו למועדון לבדו כטעות, והשיב: “זה לא בדיוק טעות, זה שיקול מבצעי שפעם הבאה אני אשתדל לא לעשות אותו, [ע]ם זאת זה בהתאם לשיקולים מבצעייםיי (שם, שורה 494 ואילך).
עיקר פרשת ההגנה:
.44
מטעם ההגנה העידו הנאשם ושלושה עדים (שוטרים) נוספים. בפתח החקירה הראשית הציג הנאשם את עצמו ותיאר בהרחבה את פרטי עבודתו במסגרת יסיימ שרת, לרבות בסגירת פעילותן של חמארות בשעה 23 : 00 או אף מוקדם מכך. בין השאר תיאר הנאשם אירוע אלים, בו הוא היה מעורב מספר חודשים לפני האירוע מושא כתב האישום, שבמהלכו פקחי עירייה הותקפו קשות בחמארה מסוימת ולאחר מכן הותקפו גם הוא ושותפו (בפרוטוקול, עמי 80 שורה 13 ואילך).
.45
בהתייחס לאירוע מושא כתב האישום חזר הנאשם פחות או יותר על גרסתו בחקירתו במחיש. בהתייחס לסרטוני מצלמות האבטחה טען הנאשם כי מדובר בסרטונים הרוויים בפרטים שקשה להבחין בהם. לכן, ביחד עם חבר, הוא יצר הנאשם את הסרטונים הערוכים (המופיעים בתקליטור נ/3, שהתרתי את הגשתו), שלהם צירף תרשומות-הסבר מפורטות הכוללות את התייחסויותיו לכל פרטי הפרטים הנדרשים לגישתו (ר’ התרשומות נ/3א עד נ/3ג).
.46
הנאשם טען כי אמר למתלוננים לצאת וגם ייעשיתי להם תנועת ראש שסימנתי להם לצאתי (בפרוטוקול, עמי 85 שורה 8). בהמשך, באשר להפלתו של מאג’ו, סיפר הנאשם: יהבנתי שזה בן אדם ששיכור מכדי להבין מה הולך שם, רציתי להוציא אותו החוצה כפי שתרגלנו בעבר, נגעתי בגופייה שלו באופן עדין ביותר שיכולתי לעשות את זה, ניסיתי להרים אותו ולשלוח אותו החוצה באותו הרגע הוא ממש נזרק על הרצפה בלי פרופורציה, מאוד נדהמתי מהדבר הזה, אני רק אציין שנכנסתי לשם לא היתה לי כוונה שמשהו כזה
יקרה”.
13 מתוך 22
בית משפט השלום בתל אביב – יפו
תייפ

17504 – 01 – 17 מדינת ישראל נ’ נזרוב
פנטומימה או לא, אם חלקם הבינו אתה לא יכול לומר שלא דברת[י] איתם בכלל… איך הבן אדם ידע לכבות את המוזיקה אם לא דברתי?” (שם, עמ’ 112 שורה 3 ואילך. ר’ גם עמי 113 שורה 21).
52.
בנוסף לנאשם העידו מטעם ההגנה, כאמור, שלושה עדים-שוטרים, כלהלן :
(1)
מר מייקל איסטמן :
53.
מר איסטמן הציג עצמו כייאיש משטרהיי וסיפר על הסכנות החמורות הנגרמות בעטיין של החמארות, והתפתחות יינוהל פינוי חמארותיי (שלא הוצג) על רקע זה, שלפיו יש לדאוג לסגירת פעילותן של החמארות עד השעה 23 : 00 על-ידי שוטרים מיוחדים שהוקצו לכך.
.54
מר איסטמן הסביר שהדבר נדרש שכן בגזרה היו יימעל 300 חמארותיי, כאשר מדובר על אנשים שהיו שותים עד רמה של השתוללויות, ולכן היו צריכים כוח משטרה, כל שתי דקות מעשי אונס, כל דקה דקירה או קטטה עם פצ[סעים ולכן היינו נדרשים להיות שם באופן מוחלט והתפקיד שלנו כאנשי משטרה לשמור על הסדר ועל חיי אדם, אנשים היו נפצעים עד סכנת חיים ממשיי (בפרוטוקול, עמ’ 122 שורה 12 ואילך).
בהמשך הדברים הוסיף מר איסטמן וטען: “לא היה לילה או יום אחד שלא סיימתי משמרת, בין אם זה חתך, פציעה אגרוף, נגיחה, לא משנה מה, לא היתה משמרת שלא היתה פציעה כזו או אחרת, וזה מהחמארות, בין אם זה ניסיון סגירה או הפרדה של קטטה ביניהם” (שם, עמ’ 123 שורה 15 ואילך).
55.
בחקירה הנגדית נשאל מר איסטמן האם היו מקרים שבהם נכנס לחמארה וללא בדיקה משמעותית מיד תפס אדם והפיל אותו ארצה. לכך הוא השיב שמדינת ישראל היא מדינה מסודרת, אין דבר כזה לא קיים דבר כזה, אף שוטר שאני מכיר לא התנהג בצורה כזאתיי (בפרוטוקול, עמ’ 124 שורה 2).
(2)
מר אלכס פסטוביץ’:
.56

מר פסטוביץ’ הציג עצמו כסגן מפקד צוות וסיפר על הסכנות החמורות הנשקפות מתופעת החמארות. לדבריו, להבדיל מדברי מר איסטמן, בתקופה הרלוואנטית היו בגזרה 30 – 20 חמארות וכיום ירד מספרן לבערך 20 – 15 (בפרוטוקול, עמ’ 124 שורה 20). מר פסטוביץ’ הוסיף וטען כי ייהחמארה לרנב היא עסק ללא רישיון… הבעיה היתה שהם היו רבים בפנים, הם היו שותים ולא יודעים גבולות מבחינת שתיית אלכוהול וזה מגיע לקטטות ביניהם, קטטנית ברחוב עם אוכלוסייה ישראלית…” (שם, שורה 27 ואילך).
(3)
מר יוסוף חלבי:
15 מתוך 22
בית משפט השלום בתל אביב – יפו
תייפ
17504 – 01 – 17 מדינת ישראל נ’ נזרוב
61.
ואולם, צפייה בסרטוני האבטחה אינה מאפשרת להתעלם מהעובדות הקשות העולות מהם, ללא כחל וסרק, כאמור בפסקה 13 דלעיל ואילך. למרבה הצער הנאשם, שוטר לבוש מדים של משטרת ישראל, נכנס למועדון, תוך שהתעלם הן מהמתלוננים והן מהעובדה שהמועדון היה ללא פעילות, עם כסאות שנערמו. לאחר שניות ספורות ניגש הנאשם למתלוננים – ייתכן שתוך אמירת מילה או מספר מילים והנדת ראש שמשמעותה לצאת מהמקום – אך מיד עבר להפעלת כוח בכך שמשך בחולצתו של מאגיו באופן שגרם לנפילתו ארצה יחד עם השולחן. גם אם אקבל את גרסת הנאשם שלפיה לא היה בכוונתו להפיל את מאג’ו ארצה, עצם המעבר למגע גופני בסיטואציה המדוברת, בתוך שניות ספורות, הוא פסול ובלתי מתקבל על הדעת בנסיבות העניין (ר’ גם בפסקה 68 שלהלן).
62.
באופן טבעי מאג’ו רגז מאוד על הפלתו ארצה, אך גם במצב דברים זה הוא לא עבר לקללות אלא – אפילו לפי גרסת הנאשם בדויית הפעולה – שאל יילמה ככה ?יי (ר’ בפסקה 20 דלעיל). מאג’ו הרים בכעס כיסא, לגובה מסוים. גם אם סבר הנאשם שמאג’ו מתכוון להכותו (כפי שצוין בעובדות כתב האישום), הרי שבסמוך לאחר מכן השליך מאגיו את הכיסא ארצה והוצא מהמקום על-ידי מיקלה. לכן, אפילו לפי סברה זו לא היתה לנאשם כל הצדקה חוקית לפרץ האלימות המתמשך לאחר מכן, כאשר הוא היכה שוב ושוב במתלוננים שנותרו במקום במכות אגרוף לכיוון פניהם וכן בבעיטות; וזאת גם אם התעורר בליבו של הנאשם כעס על תגובתו של מאג’ו.
63.
יתר על כן, וזו הנקודה מרכזית כאן: הצפייה במכלול סרטוני האבטחה מלמדת על מצב של ייעולם הפוך” מזה האופטימלי, כלומר עולם שבו החשודים-לכאורה הם דווקא אלה שמתנהגים באופן שקט ותרבותי, יושבים ומשוחחים ביניהם, ואילו השוטר – איש החוק – נכנס למועדון לפתע, מתנהל באופן פרובוקטיבי (במשיכתו ובהפלתו של מאגיו) ובסמוך לאחר מכן עובר לאלימות חמורה והולך מכותיי; והכל בעוד החשודים רק מנסים להגן על פניהם ממכותיו החוזרות ונשנות ואפילו נמנעים מלקלל. נכון אני להניח כי בעת כניסת הנאשם למועדון עדיין הושמעה בו מוזיקה למרות שכבר לא היתה פעילות – וזאת בניגוד לגרסתו של אמאן בנקודה זו ולנוכח העולה מהסרטון ת/1ו – אך גם כך החשד היחיד שהיה לנאשם בעת כניסתו למקום היה חשד למטרד; חשד שבוודאי לא הצדיק את הכאת המתלוננים.
64.
עוד יש לציין כי גרסאות המתלוננים, הן בהודעותיהם והן בבית המשפט, עולות ככלל בקנה אחד עם הנראה בסרטוני מצלמות האבטחה. כאמור, בסרטונים אלה ניתן לראות הן את העובדה שהמועדון היה יימקופליי וריק למעט ארבעת המתלוננים, הן את הפלתו של מאג’ו ארצה ללא כל הצדקה, הן את מכותיו של הנאשם והן את העובדה שהמתלוננים לא היכו ולא תקפו את הנאשם, כאשר למעשה גם אין מחלוקת שהם אף לא קיללו אותו. כפי שכבר צוין לעיל, נכון אני לקבל או אף להעדיף את גרסת הנאשם בשתי נקודות – האחת טענתו כי אמר כמה מילים למתלוננים עובר להפלתו של מאגיו, והשנייה טענתו כי במקום נשמעה
17 מתוך 22
בית משפט השלום בתל אביב – יפו
תייפ
17504 – 01 – 17 מדינת ישראל נ’ נזרוב
ובהתייחס לענייננו, כאשר שוטר דורש מאדם לעזוב מקום מסוים, עליו להבהיר לו תחילה את הדרישה באופן מילולי ברור וליתן לו זמן סביר למלאה (כמובן בכפוף לנסיבות העניין).
שנית, השימוש בכוח צריך להיות מוגבל בזמן ולהיפסק מיד כשהושגה תכלית השימוש בכוח.

שלישית, השימוש בכוח צריך להיות מינימלי, דהיינו: על השוטר להשתמש במינימום הכוח ההכרחי בהתאמה למטרה הנדרשת. לפיכך, ככלל ובמיוחד כאשר מדובר בהפעלת כוח על-ידי שוטר לצורך ביצוע מעצר, מכת אגרוף לפרצוף – ובוודאי מספר מכות כאלה – אינה יכולה להיחשב כשימוש בכוח סביר. יודגש בהקשר זה, כי כוח סביר לצרכי מעצר הוא הכוח הנדרש לתפיסת החשוד ולכבילתו בלבד, על מנת להביאו לחקירה. אין אפוא כל אפשרות לראות במכות אגרוף לפרצוף כאמצעי המתאים לביצוע מעצר, שהרי השימוש בכוח לא נועד, בשום אופן, לצרכי ייענישהי-כביכול (ר’ והשווה ת’יפ 57956 – 06 – 14 מדינת ישראל נ’ סניטמן ( 15 . 11 . 15 ), בפסקה 52 להכרעת הדין).
69.
על רקע זה, בחינת מעשיו של הנאשם באירוע מושא כתב האישום מלמדת על חריגות ניכרות ממגבלות הסבירות והמידתיות הנדרשות בהפעלת כוח משטרתי, על כל מישוריהן : ראשית, הנאשם עבר לשימוש בכוח, גם אם בשלב הראשוני מתון-יחסית, באופן מידי ותוך שניות ספורות. כזכור, הנאשם משך את מאג’ו והפילו ארצה 12 שניות מרגע כניסתו למקום ולמעשה שניות ספורות לאחר שפנה אליו במילה או שתיים, או במנוד ראש. שנית, הנאשם המשיך לנהוג באלימות פרק זמן לא מבוטל, גם לאחר יציאת המתלוננים מהמועדון, כשהוא מכה בהם שוב ושוב במכות אגרוף שגרמו לטספאי ולאמאן לחבלות בפניהם. שלישית, הנאשם השתמש בכוח העולה במידה ניכרת על המינימום ההכרחי, הן בתוך המועדון והן מחוצה לו. יתר על כן, אם לאחר היציאה מהמועדון כל שביקש הנאשם הוא לעצור את טספאי, לא היה כל מקום שימשיך לחבוט בו באגרופים, והיה על הנאשם לאזוק את טספאי ותו לא (וכל זאת אף מבלי להתייחס לכך שעל-פני הדברים לא התגבשה עילת מעצר נגד טספאי).
70.
בייכ הנאשם הוסיפו וטענו כי התגבש לנאשם סייג ההגנה העצמית, תוך ניתוח משפטי מפורט של רכיבי הסייג על-פי הדין והפסיקה (ר’ בסעיף 40 ואילך לסיכומיהם בכתב). דא עקא, שלצורך גיבוש הסייג האמור נדרשת, ראשית לכל, תשתית עובדתית, שבמקרה זה פשוט אינה קיימת. בשום שלב של האירוע לא תקפו המתלוננים את הנאשם – ואף לא איימו עליו או קיללו אותו – ולא נשקפה לו כל סכנה מידית. כזכור, הנאשם אף לא חשש להתכופף ארצה, על מנת להרים את המפתחות שנפלו לו, בעוד ארבעת המתלוננים עומדים סביבו.
71.
אף בהרמת הכיסא על-ידי מאג’ו, שכאמור הוריד אותו לאחר מכן, לא היה כדי להצדיק את פרץ האלימות המתמשכת מצד הנאשם. לא למותר להזכיר כאן כי הנאשם-עצמו, בדבריו
19 מתוך 22
בית משפט השלום בתל אביב – יפו

תייפ 17504 – 01 – 17 מדינת ישראל נ’ נזרוב
(4)
שאלת האחריות הפיקודית:
76.
עניינו של המשפט שהתנהל לפניי הוא בשאלת אחריותו של הנאשם ולפיכך אין בידי לקבוע ממצאים אלא בשאלת אחריותו-הוא. עם זאת, לא ניתן להתעלם מהעובדה שחקירת מחייש שנערכה בתיק זה, כמו גם הראיות שהובאו במהלך המשפט – לרבות עדויותיהם שלושה שוטרים נוספים מאותה היחידה – חשפו-לכאורה כשלים החורגים מתחומי אחריותו של הנאשם הספציפי שלפניי. מבלי לקבוע פוזיטיבית ממצאים כלשהם – שכן כאמור שאלת האחריות הפיקודית לא נדונה לפניי – ראוי אפוא להסב את תשומת הלב של פיקוד המשטרה לשני ההיבטים הבאים:
ראשית, נמצא חוסר הלימה מתמיה-ממש בין הסיכון המבצעי (הנטען) לבין דרך הפעלת הכוח בשטח. מחד גיסא, כפי שהעידו הן הנאשם והן עדי ההגנה (השוטרים) הנוספים, החמארות נתפסות על-ידי המשטרה כמוקד אלימות חמור ומסוכן מאוד. מאידך גיסא, בשטח הגיע הנאשם לטיפול בסגירת המועדון-חמארה דנא ברגל, לבדו וללא כל ליווי (גם לא מחוץ למועדון). הנאשם אף הסביר כי בעבר הוא פעל כך, לבדו, פעמים רבות. פשיטא, כי שוטר הפועל לבדו במקום שהמשטרה סבורה כי הוא מהווה מוקד לאלימות חמורה, עלול ללקות בשיקול דעתו. לפיכך יש להקפיד, בפקודות והנחיות ברורות, לאסור על שוטרים לפעול לבדם במצבים הנתפסים כמצבי-סיכון. שנית, התנהלותו המבישה של הנאשם באירוע דנא, שתחילתה בחטא של התייחסות בלתי מכבדת וגסה כלפי בני אנוש וסופה בביצוע תקיפה שגרמה לחבלות ממשיות – כמו גם המהירות וקלות-הדעת שבה עבר הנאשם למגע פיזי עם המתלוננים ולהפעלת כוח – מלמדות-לכאורה על אי-הטמעה של כללי יסוד נדרשים בעבודת-משטרה, הן במישור של תודעת השירות הנדרשת כלפי הציבור והן במישור של הגבלת השימוש בכוח רק למינימום הנדרש וההכרחי.
אכן, דווקא כאשר מדובר ביחידות כיסיימ, המעורבות תכופות בפעילויות שיש בהן סיכון ושעלולות להגיע לכדי שימוש כוח, יש צורך מובהק לחזור, להבהיר ולשנן שוב ושוב לשוטרים שעליהם לנהוג בכבוד בכל אדם באשר הוא אדם, ולהטמיע בהם את כללי-היסוד בדבר שימוש במינימום כוח הכרחי בלבד והאיסור המוחלט על כל שימוש באלימות מיותרת; וזאת גם כאשר הם מצויים במצבים קשים, שבהם תפקידי השיטור הם מאתגרים ודורשים איפוק וריסון עצמי רב.
למרבה הצער, מעדותו של הנאשם – כמו גם מעדויות חבריו השוטרים שהעידו בבית המשפט – הרושם הברור הוא שעיקר עיסוקם הוא בהתמודדות עם הסיכונים הקיימים לדעתם בשטח, מבלי ליתן חשיבות מספקת (בלשון המעטה)
21 מתוך 22
בית משפט השלום בתל אביב – יפו
תייפ
17504 – 01 – 17 מדינת ישראל נ’ נזרוב
סיכון”. נטען, כי הנאשם ביקש מהמתלוננים לסגור את המוזיקה ולעזוב את המקום, כאשר ייהנאשם גם דיבר וגם ביצע תנועת יד המסבירה את בקשתו’1. לפי התשובה, הנאשם אמנם יינגעיי במאג’יו, שיישתה אלכוהוליי, אך זאת על מנת ללוות אותו החוצה ואז הלה משך את השולחן ונפל על הרצפה על מנת ייליצור פרובוקציהיי.
.8
התשובה ממשיכה ומתייחסת בפרטי-פרטים להשתלשלות האירוע, תוך טענה חוזרת ונשנית כי הנאשם פעל כדין ואף תוך הגנה עצמית, כאשר עמד יחיד מול רבים. עוד נטען, כי בסיום האירוע ייפתח הנאשם אירוע במוקד, עדכן את הקצין התורן באירוע וכאשר הגיע חזרה לתחנה ביקש להתייעץ עם ה]קצין התורן וביחד הגיעו להחלטה לשחרר את העצורי, וזאת לאור ריבוי אירועים בסגנון דומה. באשר לאישום בשיבוש מהלכי משפט, נטען בתשובה כי הנאשם ייערך דויית אירוע כנדרש אשר שיקף את אשר אירע על פי זיכרונו’י.
הראיות האובייקטיביות:
מטעם התביעה העידו בבית המשפט כל המתלוננים וכן חמישה מחוקרי המחלקה לחקירות שוטרים (מח”ש). עם זאת, כאמור, מדובר באירוע שתועד בחמש מצלמות אבטחה ושקיימות לגביו ראיות אובייקטיביות נוספות. בנסיבות אלה, הדיון הראייתי שלהלן יחל בפירוט ראיות מרכזיות אלה.
(1)
סרטוני מצלמות האבטחה:
הסרטונים של מצלמות אבטחה, שתיעדו את האירוע, הוגשו לפניי בפורמט דיגיטלי (התקליטור ת/1) באמצעות החוקרים הרלוואנטיים. יוטעם, כי כונן ה-DVR, בו נשמרו הסרטונים, נתפס במועדון על-ידי החוקרים עופר בביצקי ושי גז (ר’ דויית הפעולה ת/8, וכן בפרוטוקול, עמי 65 שורה 2; עמי 71 שורה 4 ואילך), והתכנים הועתקו לתקליטור על-ידי חוקר המחשבים המיומן, דרור גבעוני (ר’ בדויים ת/6 וכן בפרוטוקול, עמ’ 73 שורה 2. בהקשר להיבט הטכני ר’ גם עדותו של החוקר אייל בנימין בפרוטוקול, עמ’ 63 שורה 8 ואילך וכן בת/28).
11.

כאן יש לציין, כי למחרת האירוע (דהיינו ביום 19 . 09 . 16 ) פנה עורך-דין מטעם המתלוננים לחוקר גבעוני ושלח לו שני סרטונים (ר’ בזכייד ת/3). ואולם, בזמנו קיבלתי את התנגדות ההגנה להגשת סרטונים אלה, מהטעם שהם נמסרו על-ידי מי שאינו עד תביעה (ר’ ההחלטה בפרוטוקול, עמ’ 8). להבדיל, כפי שהוספתי וקבעתי באותה ההחלטה, הסרטונים שנתפסו
1 ההדגשות בכל הציטוטים שבהכרעת דין זו אינן מופיעות במקור והן תוספות של החיים. התוספות בסוגריים מרובעים, בתוך הציטוטים, באות ללמד על תיקון טעויות הקלדה. תיקוני איות לכתיב מלא תקני אינם מסומנים.
3 מתוך 22
בית משפט השלום בתל אביב – יפו
תייפ

17504 – 01 – 17 מדינת ישראל נ’ נזרוב
מדלת המועדון, אגב כך שטספאי מנסה להתחמק ממכות הנאשם, ויוצאים מטווח הקליטה של המצלמה.
(ב)
הסרטון ת/1ב:
.14
סרטון זה מתעד את שאירע בתוך המועדון, מכיוון המטבח לכיוון אזור ישיבת הלקוחות, כלהלן:

• נראית כניסתו של הנאשם למועדון ולאחר מכן הליכתו לכיוון המטבח, כאשר אמאן מגיע אחריו. הנאשם שב לכיוון שולחן המתלוננים, שאינו נראה בטווח המצלמה.

• האירוע האלים נראה אפוא רק בחלקו. נראית נפילת מאגיו וכן השלב שבו הנאשם מתכופף ארצה ומרים את המפתחות שנפלו לו. הנאשם נראה מכה במתלוננים גם תוך כדי היציאה לרחוב מדלת המועדון.

• המצלמה קולטת חלק מהנעשה ברחוב מבעד לדלת הפתוחה. לאחר מספר שניות נראה הנאשם ממשיך לרדוף ברחוב אחרי המתלוננים תוך מכות באגרופים לכיוון הפנים, כנראה של טפסאי, ולאחר מכן בבעיטה, כנראה לכיוונו של אמאן. המתלוננים לא נראים תוקפים את הנאשם או מנסים להכות אותו, אלא מנסים להגן על פניהם ממכות הנאשם.
(ג)
הסרטונים ת/1ג (ת/1ד:
.15
מדובר בשני עותקים מאותה המצלמה, אשר מתעדת את האזור שמחוץ המועדון, דהיינו רחוב הגדוד העברי (כאשר הסרטון ת/1ד כולל רק את תמונת הפתיחה). לעניין תיעוד האזור שמחוץ למועדון יש לציין כי בחוץ הוצבו שתי מצלמות, שכל אחת מהן מופנית לצד אחר של הרחוב. הסרטון דנא (ת/1ג) מתעד אפוא צד אחד של הרחוב, כלהלן:
•
דלת המועדון, מצידה החיצוני, נראית בצד הימני של התמונה. הרחוב נראה ריק למדי, עם תנועת כלי רכב דלילה.
•
הנאשם מגיע למקום רגלית, פותח את דלת המועדון ונכנס פנימה. לאחר זמן מה נראית תזוזה מבעד לדלת. חמישה אנשים, שישבו ברחוב בצד השני של המועדון (ר’ בתיאור הסרטון מהמצלמה לכיוון הנגדי, בפסקה 16 שלהלן), מתקרבים לדלת, עומדים בקרבתה ולאחר מכן מתרחקים מהמקום.
מיקלה נראה מרחיק את מאג’ו אל מחוץ למועדון ומאגיו לא נראה יותר. לאחר מכן יוצאים מהדלת טספאי והנאשם. טספאי מנסה להסתתר ממכות הנאשם מאחורי דלת המועדון, אך הנאשם ממשיך ומכה בו באגרופים וגם בבעיטה. לאחר מכן דוחף
5 מתוך 22
בית משפט השלום בתל אביב – יפו

תייפ 17504 – 01 – 17 מדינת ישראל נ’ נזרוב
שוטר זה צריך גם לעבור דרכה, והנאשם משיב: יילא, שוטר, אני הגעתי מאזור חמארה, אנשים התנגדו, לא היתה תקיפה של שוטרים ואת יכולה לפתוח את זה על הפרת סדר והכשלת שוטר”.
(3)
דויית הפעולה שערך הנאשם:
20.

בסמוך לאחר האירוע ערך הנאשם דויית פעולה (הדויים נחתם בשעה 00 : 44 , כבר ביום 19 . 09 . 16 ). בפרטי הטיפול באירוע רשם הנאשם כלהלן:

במהלך משמרת שגרתית בגזרת שרת סמוך לשעה 23 : 30 במהלך סבב סגירות חמארות הגעתי אל הכתובת… במקום מתקיימת חמארה (פאב פיראטי של נתינים זרים), כמדיניות תחנה, החמארות נסגרות בשעה 23 : 00 בלילה, וחמארות שנשארות פתוחות נסגרות ע”י המשטרה. שמעתי רעש חזק מאוד של מוסיקה מהרחוב, התקרבתי אל החמארה, נכנסתי פנימה, לציין כי אני לבוש מדי משטרה.
במקום היו כל נתינים זרים. במקום היתה קופה רושמת, מטבח, טלוויזיות. על השולחנות היו בקבוקי זכוכית המכילות בירה וכוסות פלסטיק מלאות בבירה. ביקשתי מהיושבים במקום להשאיר את המשקאות במקום ולצאת החוצה, אך מי שהיה במקום סירבו לצאת בטענה שהם שילמו על האלכוהול. הסברתי ליושבים במקום כי מדובר בעסק פיראטי וכי עליהם לצאת עכשיו. אף אחד עדיין לא רצה לצאת.
ניגשתי לאדם שהיה הכי קרוב לדלת (חשוד מספר 1) (מאג’יו – ש.א.) והוריתי לו בפעם השלישית לצאת החוצה, אותו החשוד החזיק בקבוק בירה ביד יש[ב] על כיסא פלסטיק סמוך לדלת, הסתכל עליי במשך כמה שניות ואמר שהוא לא יוצא, ראיתי שהחש[6]ד שיכור ולא מצליח לקום לכן ניסיתי לעזור לו לקום, הרמתי אותו בעדינות מהחולצה ולכוון אותו לכיוון היציאה אך הוא לא יכל לעמוד ונפל על הרצפה. אותו החשוד לאחר שנפל קם מהר על רגליו והתחיל לצעוק לעברי: למה ככה, עם רעל בעיניים וידיו מ[א]וגרפות. הרים את הכיסא פלסטיק ובא להניף אותו לעברי.
חששתי שהחשוד יתקוף אותי באמצעות הכיסא לכן נאלצתי להדוף את החשוד לאחור בעזרת ידי, החשודים האחרים שהיו במקום קמו על כיסא ונעמדו סביבי באופן מאיים ובצעקות, לציין כי החשוד (מספר 1) חזר ודחף אותי לאחור מה שגרם לי לאבד שיווי משקל ולהפיל את המפתחות שלי על הרצפה, העברתי דיווח בגל הראשון לצוות שלי שיגיעו לי לסייע בחמארה, הכנסתי אגרוף לאותו החשוד וזאת כדי להדוף אותו ממני, לציין שנתינים נוספים דחפו אותי לאחור,
7 מתוך 22
בית משפט השלום בתל אביב – יפו
תייפ
17504 – 01 – 17 מדינת ישראל נ’ נזרוב
חמישית, הנאשם ציין כי טספאי התקשה ללכת בשל שתיית אלכוהול, הגם שבסרטונים נראה טספאי מתהלך היטב אגב ניסיונותיו להתחמק ממכותיו של הנאשם.
23.
עם זאת, לזכותו של הנאשם יש לזקוף את העובדה שבדויית הפעולה הוא אמנם ציין כי היכה את המתלוננים במכות אגרוף, חוזרות ונשנות, וגם בעט בהם.
(4)
תצלומי המתלוננים:
א
תמונותיהם של המתלוננים אמאן, מיקלה וטספאי, שצולמו לאחר האירוע, הוגשו אף הן לפניי. מיקלה לא נחבל (ר’ תמונותיו ת/20). להבדיל, בתמונותיו של אמאן (ת/10), נראות חבלות סביב עינו השמאלית. החבלות גם תועדו על-ידי חוקר מחייש עופר בביצקי, בעת שגבה את הודעתו של אמאן (ר’ בהודעה ת/32 שורה 12 וכן בפרוטוקול, עמי 65 שורה 29).
.25
בתמונותיו של טספאי (ת/19) נראות מספר חבלות בראשו – באפו, בסמוך לאוזנו השמאלית ובשפתו התחתונה. חבלות אלה גם תועדו על-ידי חוקר מחייש שי גז, בעת שגבה את הודעתו של טספאי (ר’ בהודעה ת/30 שורה 43 ואילך וכן בפרוטוקול, עמי 71 שורה 16 ואילך).
עיקר ראיות התביעה הנוספות:
E
עיקר גרסאות המתלוננים:
.26
כאמור, בבית המשפט הופיעו ארבעת המתלוננים. לגבי כולם הוגשו בסופו של דבר ההודעות שנגבו מהם במחיש (בשפה העברית) ובנוסף נשמעו עדויותיהם בבית המשפט (עם מתורגמן לשפה הטיגרית), לרבות בחקירות נגדיות נמרצות ומקיפות. בתמצית יצוין, כי המתלוננים עמדו על גרסאותיהם וחזרו וטענו שהותקפו על ידי הנאשם ללא כל הצדקה. להלן נתייחס לעיקרי גרסאותיהם של המתלוננים, על-פי סדר עדויותיהם בבית המשפט.
(א)
מיקלה:
מיקלה העיד שהמתלוננים ישבו במועדון עם אמאן, העובד שם, לאחר שסייעו לו לסגור את המקום ולהרים את הכיסאות, כשמלבדם לא היה במקום איש (בפרוטוקול, עמי 16 שורה 31 ואילך). את אופן כניסתו של הנאשם למועדון תיאר מיקלה כלהלן: ייהוא איש חוק נכנס וישר התפרץ לבר, לא אמר שלום ולא כלום. אני בטוח, בגלל שהוא איש חוק, אם היה מישהו לבן הוא לא היה מתנהג בצורה כזאת. הוא היה מתנהג בכבודי (שם, עמ’ 17 שורה 12 ואילך).
9 מתוך 22