קוד
בית המשפט המחוזי בנצרת תפ”ח 41205 – 01 – 17 מדינת ישראל נ’ רושרוש(עציר)
21 נובמבר 2019
לפני: סגנית הנשיא, כב’ השופטת אסתר הלמן – אב”יד כב’ השופטת יפעת שיטרית כב’ השופט סאאב דבור
המאשימה
מדינת ישראל
נגד
הנאשם
ראיד בן חנא רושרוש ת.ז. 302843339
נוכחים: בשם המאשימה – עו”ד עמוס דניאלי ועו”ד רועי אלפסי בשם הנאשם – עו”ד תמי אולמן, עו”ד שמואל ברזני ועו”ד שאדי ג’רוסי הנאשם הובא באמצעות הליווי בשם משפחת הקורבן – עו”ד יאנה יורין
גזר דין
10
“לפיכך נברא אדם יחידי, ללמדך, שכל המאבד נפש אחת … מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא …” (משנה, מסכת סנהדרין ד ה)
.1
14
ביום 19 . 12 . 16 בשעת ערב מאוחרת נאספה הצעירה תהילה נגר זייל מביתה לנסיעה ממנה לא שבה. חייה קופחו שעות ספורות לאחר מכן בדרך קשה ואכזרית, על ידי הנאשם. אירוע טראגי זה ארע כשנתיים לאחר שבין השניים החלה להתנהל מערכת יחסים, במהלכה נהג הנאשם להכות את תהילה זייל (להלן: “המנוחה”), להכאיב לה, להשפילה ולבזותה.
15
2.
18
21
מלכתחילה הועמד הנאשם לדין על פי כתב אישום אשר ייחס לו רציחתה של המנוחה בדם קר ועבירות נוספות. במהלך תקופה לא קצרה נשמעו בפנינו מרבית עדי התביעה ונחשפנו לראיות רבות. בשלב מסוים הגיעו הצדדים להסדר טיעון, שכלל תיקון כתב האישום והסכמה לכך שהמאשימה תגביל עצמה לעתור לעונש ראוי של 20 שנות מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו של הנאשם, לצד מאסר על תנאי ופיצוי למשפחת קורבן העבירה בשיעור המקסימלי הקבוע בחוק. ההגנה רשאית, לפי ההסדר, לטעון באורת חופשי לעונש. בנוסף, הוסכם, כי יותר להגנה להביא טיעונים בדבר הנסיבות להידרדרות ולקרות האירוע, בכפוף לכך שאלה לא תעמודנה בסתירה לעובדות שפורטו בכתב האישום המתוקן. נאמר כבר
22
24 25
1580
קוד
בית המשפט המחוזי בנצרת תפ”ח 41205 – 01 – 17 מדינת ישראל נ’ רושרוש(עציר)
21 נובמבר 2019
ככלל, בית המשפט אינו כבול להסכמה אליה הגיעו הצדדים בהסדר הטיעון. יחד עם זאת, סטייה מהסדר תיעשה לעתים נדירות בלבד, כאשר העונש המוצע חורג במידה משמעותית מטווח הענישה הסביר בנסיבות העניין. נאותות הסדר טיעון לעניין העונש נבחנת על פי יגישת האיזון הראוייי כפי שהוגדרה בפסיקה (ראו עניין אבו זעילה).
24.
7
לאור האמור, נתייחס להלן לשיקולים הרלוונטיים לגזירת דינו של הנאשם, בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין, תוך בחינת העונש הראוי לנאשם על רקע הסדר הטיעון והרקע להשגתו ולאור עיקרון ההלימה.
25.
י 11
על פי סעיף 40בי לחוק העונשין, העיקרון המנחה בענישה הוא עיקרון ההלימה, שמשמעו קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה, בנסיבותיו, ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו.
26.
הליך גזירת עונשו של נאשם בגיר כרוך בקביעת מתחם עונש הולם לעבירות שביצע בנסיבותיהן, בהתאם לעיקרון המנחה, וגזירת העונש המתאים לנאשם בתוך המתחם. במקרים יוצאי דופן, ניתן לסטות מן המתחם לקולא בהסתמך על שיקולי שיקום (סעיף 40ד’ לחוק העונשין), או לחומרא, בשל שיקולי הגנה על שלום הציבור (סעיף 40ה’ לחוק העונשין).
16 17
.27
20
22
כשמדובר במי שהורשע בריבוי עבירות, הליך גזירת הדין כולל שלושה שלבים. בשלב הראשון על בית המשפט לקבוע בהתאם לסעיף 40יג לחוק העונשין, האם עבירות אלה מהוות אירוע אחד או כמה אירועים, על פי מבחן ייהקשר ההדוקיי שהתפתח בפסיקה (עייפ 4910 / 13 ג’אבר נ. מדינת ישראל ( 29 . 10 . 2014 ) וכן עייפ 1127 / 13 גברזגיי נ. מדינת ישראל ( 15 . 01 . 2014 ), עייפ 4702 / 15 עביד נ. מדינת ישראל ( 20 . 04 . 2016 ) ועייפ 8479 / 16 פלוני נ’ מדינת ישראל, ( 30 . 05 . 2018 )). אם מדובר בכמה עבירות המהוות יאירוע אחדיי, יקבע בית המשפט מתחם עונש הולם לאירוע כולו ויגזור עונש כולל לכל העבירות בשל אותו אירוע. בענייננו, אין חולק כי מדובר במספר עבירות, המהוות אירוע אחד לצורך קביעת המתחם, למרות שבוצעו במספר הזדמנויות, ויש לקבוע לגביהן מתחם אחד.
23 24 25
28.
30
את מתחם העונש ההולם יש לקבוע על פי אמות המידה שנקבעו בסעיף 40ג’ לחוק העונשין, שהן הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, מידת הפגיעה בו, מדיניות הענישה הנהוגה והנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, כפי המפורט בסעיף 40ט’ לחוק העונשין. את העונש
32
1590
קוד
בית המשפט המחוזי בנצרת
תפ”ח 41205 – 01 – 17 מדינת ישראל נ’ רושרוש(עציר)
21 נובמבר 2019
1
עליהן גם מתוך התעודה הרפואית שהוגשה לנו. תוכנו של התסקיר לא יפורט מטעמי צנעת הפרט. עם זאת, נציין כי מתוך התסקיר ניתן ללמוד כי מותה האלים והאכזרי של המנוחה הותיר בקרב בני המשפחה חלל כאב ואובדן קשים והם שרויים באבל עמוק שאותותיו ניכרים במישורים השונים של חייהם. נסיבות מותה הטראגיות והאכזריות רק מחריפות את הנזקים, עימם הם נאלצים להתמודד. אף שחלפו כ- 3 שנים מאז האובדן, מתקשים בני המשפחה להתמודד עם הקשיים שהם חווים, קשיים מורכבים המאפיינים מי שחווה אובדן טראומתי, לרבות פגיעה אנושה בתחושות הביטחון והמוגנות שלהם. בהתייחס לנזקים שגרם הנאשם במעשיו יש לתת ביטוי גם לפגיעה הממושכת במנוחה, במהלך התקופה בה היו בקשר, שבה שולבו אלימות פיזית והטלת מורא.
.32
מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות שביצע הנאשם מדגימה מנעד רחב של עונשים, המשתנה בהתאם לנסיבות הספציפיות של כל מקרה ומקרה. כל אחד מן הצדדים הפנה לפסיקה, ממנה ביקש לשאוב את המתווה בו ילך בית המשפט.
,
14
.33
15 16
17
ההגנה הפנתה בין היתר, לעייפ 105 / 17 זיתוני נ’ מדינת ישראל ( 26 . 12 . 2017 ), בו נדון הנאשם בבית המשפט המחוזי ל- 10 שנות מאסר בפועל, בעקבות הרשעתו בהריגתו של אדם, אשר בראשו חבט באמצעות מקל שבו הצטייד מבעוד מועד. (בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם העונש ההולם נע באותן נסיבות בין 8 ל- 14 שנות מאסר). בית המשפט העליון דחה את ערעורו של הנאשם וקיבל את ערעור המדינה, והחמיר את עונשו של הנאשם ל- 11 שנים, וזאת מבלי למצות עימו את הדין. בפסק דינו ציין בית המשפט העליון (כב’ השופטת ד. ברק – ארז), כי הנחה עצמו לאורם של פסקי דין, שבהם נדון עונשם של מי שחבטו בראשם של אחרים, להבדיל ממי שעשו שימוש בסכין או כלי נשק מובהק אחר. בנוסף התקיימו בהם מאפיינים דומים למקרה שנדון שם, שעניינם: יכולת בחירה נרחבת לנאשם באשר להשתתפותו באירוע וכן קיומה של אלימות חד-צדדית. בהקשר זה הפנה בית המשפט העליון לעייפ 4709 / 10 פיצחדזה נ’ מדינת ישראל ( 19 . 5 . 2011 ) שבו נדון נאשם ל- 16 שנות מאסר בפועל לאחר שהורשע בהריגתו של אדם, אשר בראשו חבט באמצעות שקית שבה חפץ קהה וכן לעייפ 7179 / 14 טוויל נ’ מדינת ישראל ( 22 . 11 . 2015 ) שבו נגזרו 17 שנות מאסר בפועל בגין הריגה.
21 22
25
פסק דין נוסף אליו הפנתה ההגנה הוא עייפ 8146 / 16 אנטילי נ’ מדינת ישראל ( 06 . 02 . 2018 ), במסגרתו נדחה ערעור שהגישו נאשמים, שעליהם נגזרו 15 שנות מאסר בפועל, לאחר שהורשעו בקשירת קשר לביצוע פשע, הריגה וחטיפה. השניים ארבו למנוח, פגעו בו באמצעות רכב, הפילו אותו ולאחר מכן היכו אותו בחוזקה, באמצעות חפץ ארוך ונוקשה וכן דקרו אותו באמצעות חפץ חד. בהמשך העלו אותו בכוח לרכב שם המשיכו להכותו ולדוקרו.
30 31
א
א
32
.
ז
א
1592
קוד
בית המשפט המחוזי בנצרת
תפ”ח 41205 – 01 – 17 מדינת ישראל נ’ רושרוש(עציר)
21 נובמבר 2019
36.
כאמור, מנעד הענישה בעבירות הריגה הוא רחב ומשתנה בעיקר על פי הנסיבות הספציפיות של האירוע שהביא למותו של הקורבן. בענייננו, אנו סבורים כי מדובר בנסיבות המצויות ברף החומרה הגבוהה, שהן כפסע מרצח (ראו בהקשר זה בפסק דינה של כב’ השופטת ד. ברק – ארז בעייפ 4749 / 17 גניש נ’ מדינת ישראל ( 30 . 08 . 2017 )). זאת בשל האכזריות שבה גרם הנאשם למות המנוחה, בצירוף העובדה כי אין המדובר באירוע רגעי אלא במספר שלבים של אלימות, שהביאו תחילה לאובדן הכרתה של המנוחה. הנאשם לא חדל ממעשיו גם בשלב זה בעוד המנוחה שרועה על הארץ חסרת אונים והטיח בראשה אבן כבדה ובכך גרם למותה. הוא הותיר אותה מתבוססת בדמה ועזב את המקום מבלי לקרוא לעזרה או לנסות לסייע לה בדרך אחרת. נסיבות אלה צריכות להשתקף בקביעת מתחם העונש ההולם, ולהביא לקביעת מתחם מחמיר בהתאם לפסיקה דלעיל.
1 2 3 4 5 6 7
.37
לאור כל השיקולים שפורטו לעיל, בשים לב להסדר הטיעון, ובהינתן שמתחם העונש ההולם בעניינינו איננו מתייחס רק לעבירת ההריגה, אלא גם לעבירות הנוספות שביצע הנאשם, אנו סבורים כי יש לראותו כנע בין 18 שנות מאסר בפועל ל- 22 שנים.
14
15
העונש הראוי לנאשם
16
.38
קביעת עונשו של נאשם תיעשה בתוך המתחם, אלא אם כן ישנן נסיבות המצדיקות סטייה ממנו. במקרה דנן, בהעדר נסיבות כאלה יש לגזור את העונש בתוך המתחם. העונש הראוי לנאשם נקבע על פי הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות.
19
21
.39
22
–
כ
25
במקרה זה יש לקחת בחשבון את גילו הצעיר של הנאשם, עברו הנקי והודאתו בביצוע העבירות. הגם שהודאה זו התקבלה בשלב לא מוקדם של ההליך ולא ייתרה שמיעת עדים, כמו בני משפחת המנוחה, על כל הצער ועוגמת הנפש שנגרמה להם עקב כך. עם זאת, ניהול ההליך חשף קשיים ראייתיים שהביאו להשגת ההסדר ובהודאתו של הנאשם יש משום לקיחת אחריות על המעשים שביצע. הנאשם התנצל בדבריו על מעשים, אך נמנע מלהביע אמפטיה לבני המשפחה ולהביע צער ממשי על הסבל והאובדן שגרם. דבריו הלאקוניים התמקדו בסבל שנגרם לו כתוצאה מן ההליך. לכך יש להוסיף, כי התנהלות הנאשם מלמדת על קושי אמיתי לשלוט בעצמו ובמעשיו ועל נטייתו לאלימות. הנאשם לא עבר כל הליך טיפולי, כך שהסיכון הנשקף ממנו הוא גבוה.
28
30
1594
קוד
בית המשפט המחוזי בנצרת
תפ”ח 41205 – 01 – 17 מדינת ישראל נ’ רושרוש(עציר)
21 נובמבר 2019
“נעברה עבירה ובטרם ניתן פסק-דין חלוט לגביה, חל שינוי בנוגע להגדרתה או לאחריות לה, או בנוגע לעונש שנקבע לה, יחול על הענין החיקוק המקל עם העושה ;”אחריות לה” – לרבות תחולת סייגים לאחריות הפלילית למעשה”.
45.
הנאשם הודה בביצוע עבירה של הריגה שהיסוד הנפשי הנדרש בה הוא מחשבה פלילית. זו מוגדרת בסעיף 20(א) לחוק העונשין כיימודעות לטיב המעשה, לקיום הנסיבות ולאפשרות הגרימה לתוצאות המעשה, הנמנים עם פרטי העבירה”. לעניין תוצאות המעשה, צריך שיתקיים הלך נפש של ייפזיזותיי, העשוי לבוא לידי ביטוי, בייאדישותיי, היינו יישוויון נפש לאפשרות גרימת התוצאות האמורותיי, או ב- ייקלות דעתי, במשמעות יינטילת סיכון בלתי סביר לאפשרות גרימת התוצאות האמורות, מתוך תקווה להצליח למנען”י (ע”פ 4230 / 99 אבו ג’אנם נ’ מדינת ישראל, פ”ד נו(1) 34 (2001)).
46.
14
15
בעבר, די היה בקביעה כי מדובר בהלך נפש של פזיזות, לשם הרשעה בהריגה. אבחנה זו, שבין ייקלות דעתי לאדישותיי, רלוונטית כיום, לאור תיקון 137 לחוק העונשין, אשר מבחין בין עבירה לפי סעיף 300(א) לחוק, שעניינה עבירת הרצח הבסיסית, מקום בו הנאשם גרם ייבכוונה או באדישות למותו של אדם” לבין ייהמתה בקלות דעתי, (סעיף 301ג.לחוק), מקום בו היסוד הנפשי הרלוונטי הוא קלות דעת.
16
47.
לעמדת המאשימה הדין החדש איננו בבחינת דין מקל במקרה שלפנינו, שכן מעשיו של הנאשם מלמדים שהוא לא ביצע את המעשים בקלות דעת. לעומת זאת, סבורה ההגנה כי אין מקום לקבוע כי המעשים בוצעו דווקא מתוך אדישות ולכן יש לקבוע כי הלך רוחו של הנאשם תואם את העבירה של המתה בקלות דעת, שהעונש המירבי בגינה הוא 12 שנים.
22
23
24
48.
ההבחנה בין המקרים הנכנסים לגדר אלה שבוצעו באדישות לבין המתה בקלות דעת, עלולה להיות במקרים מסוימים מלאכה לא פשוטה. לא זה המקרה שלפנינו, שמנסיבותיו עולה באופן ברור כי מעשי הנאשם לא בוצעו תוך נטילת סיכון בלתי סביר לאפשרות גרימת התוצאה, אך מתוך תקוה למנעה.
30
על פי הפסיקה, וכעולה מהגדרתה, עבירה המבוצעת בקלות דעת מבטאת כמובן הלך רוח חמור פחות מאדישות וקרוב יותר לרשלנות (ראו עייפ 6026 / 11 טמטאווי נ’ מדינת ישראל ( 24 . 08 . 2015 )).
1596
קוד
בית המשפט המחוזי בנצרת
תפ”ח 41205 – 01 – 17 מדינת ישראל נ’ רושרוש(עציר)
21 נובמבר 2019
לאור האמור, לא ניתן לקבל את הטענה כי אדם המטיח אבן כבדה בראשו של אדם ומרוצץ את גולגולתו, פועל מתוך תקווה כי התוצאה הטבעית והמסתברת של פעולה זו לא תתממש. גם התנהגות הנאשם לאחר המקרה, כאשר נטש את המנוחה בזירה ולא הזעיק עזרה מלמדת, ללא ספק, על הלך רוחו ושוללת את האפשרות כי פעל בקלות דעת.
51.
יש לדחות, לפיכך, את טענת הנאשם, כי פעל בקלות דעת. הנאשם ביצע עבירה של הריגה שבוצעה תוך אדישות. בנסיבות אלה, החוק לאחר תיקונו איננו בבחינת דין מקל, שכן, בהתאם לחוק החדש המתה באדישות (ללא נסיבות מחמירות) תוביל להרשעה בעבירת הרצח הבסיסית, שהעונש המקסימאלי בגינה הוא מאסר עולם (לא חובה).
52.
במאמר מוסגר נאמר, כי לו היה חל החוק החדש על נסיבות המקרה, הרי קרוב לוודאי שהמקרה דנן נכנס היה לגדר יירצח בנסיבות מחמירותיי, בשל האכזריות בה נהג הנאשם.
N
w
.53
14
15
16
בהקשר זה, לא נחטא למטרה אם נפנה שוב לעובדות כתב האישום המתוקן, ובמיוחד לסעיף 9. שם, המתאר בפרוטרוט את התנהלותו האכזרית והאלימה של הנאשם שלבטח אינה יכולה לדור כלל תחת קורת גג של יסוד נפשי המלמד על ייקלות דעתי. נהפוך הוא, עניין לנו בשרשרת מעשים אכזרית שנמשכה אף לאחר שהמנוחה דיממה ואיבדה את הכרתה. ברי, כי ענין לנו בנאשם המתנכר לערך המוגן שבחר לפגוע בו, ודאי מתוך בחירה מלאה ושלמה. כן, בהינתן המסד העובדתי בו הודה הנאשם, עולה בבירור כי לא ניתן לתארו כמי שקיווה כי התוצאה לא תתרחש ו/או כמי שטעה בשיקול הדעת. הנאשם, רמס ברגל גסה (ובאבן כבדה) את נפשה, את כבודה ואת גופה של המנוחה.
22
23
54.
לסיכום אנו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים:
24
א.
19 שנות מאסר בפועל, שימנו מיום מעצרו, 20 . 12 . 16 .
19 שנו
ב.
24 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים, והתנאי הוא שלא יעבור במהלך תקופה זו כל עבירת אלימות מסוג פשע.
30
ג.
31
12 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים, והתנאי הוא שלא יעבור במהלך תקופה זו כל עבירת אלימות מסוג עוון, לרבות איומים.
א
א
א
1598
קוד
בית המשפט המחוזי בנצרת
תפ”ח 41205 – 01 – 17 מדינת ישראל נ’ רושרוש(עציר)
21 נובמבר 2019
1
בהמשך, ובמטרה להעלים ראיות, מחק הנאשם ממכשיר הטלפון הנייד שלו את רישומי השיחות ואת ההודעות שהוחלפו בינו לבין המנוחה ביום מותה ועובר לו.
כתוצאה ממעשי הנאשם, נגרמו למנוחה פצעי שפשוף בגפיים, חבלה בקרסול, שטפי דם באמות, חבלות בצוואר, מעיכה חבלתית של הראש ושברים בעצמות הגולגולת והפנים, אשר הביאו למותה.
4 5
על פי כתב האישום המתוקן, במעשיו המתוארים לעיל גרם הנאשם למותה של המנוחה במעשה אסור. כמו כן, תקף הנאשם את המנוחה וגרם לה לחבלה של ממש, במספר מקרים וכן ניסה להניעה שלא למסור הודעה בחקירה על פי דין וזאת בדרך של איומים. בנוסף, עשה הנאשם דבר בכוונה למנוע או להכשיל הליך שיפוטי או להביא לידי עיוות דין בהעלמת ראיות.
10 11
על סמך עובדות אלה הודה הנאשם והורשע בעבירות הבאות :
י 16
17
הריגה – עבירה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשלייז – 1977, תקיפה הגורמת חבלה של ממש (מספר מקרים) – עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין, הדחה בחקירה בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 245(ב) לחוק העונשין ושיבוש מהלכי משפט – עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין.
18
.5
בטרם נשמעו טיעוני הצדדים לעונש ולבקשת המאשימה, הורינו על הכנת תסקיר נפגעי עבירת ההמתה. תסקיר זה הונח בפנינו ולתוכנו נתייחס בהמשך. בנוסף הגישה המאשימה, כראיה מטעמה לעונש, תעודה רפואית מיום 11 . 9 . 19 אודות מצבה הרפואי של אמה של המנוחה (עת/1).
23
טיעוני המאשימה לעונש
.6
בטיעוניה חזרה המאשימה על עתירתה להטיל על הנאשם מאסר למשך 20 שנים, לצד פיצוי בסכום המקסימלי הקבוע בחוק למשפחת הקורבן ומאסר על תנאי לתקופה המקסימלית.
7.
המאשימה מבקשת לראות במכלול המעשים שביצע הנאשם כייאירוע אחדיי לצורך קביעת מתחם העונש ההולם, שכן לעמדתה מדובר במסכת מעשי אלימות, שנמשכה כשנתיים ואשר
31 32
1582
קוד
בית המשפט המחוזי בנצרת
תפ”ח 41205 – 01 – 17 מדינת ישראל נ’ רושרוש(עציר)
21 נובמבר 2019
1
א
2
3
20 שנות מאסר. לפי הנטען, הגם שבעבירה זו קיים מנעד רחב של ענישה, הרי הוא מושפע בעיקר מנסיבות המעשה (עייפ 10045 / 17 רבאייב נ’ מדינת ישראל להלן : ייעניין רבאייביי)). המאשימה הפנתה בטיעוניה למספר פסקי דין, אשר לעמדתה הנסיבות המפורטות בהם הן אפילו קלות באופן משמעותי מהמקרה דנן. המאשימה מפנה בהקשר זה לפסק הדין שניתן בעניין רבאייב, לעייפ 4524 / 18 חנוכייב נ’ מדינת ישראל ועייפ 5987 / 15 פלוני נ’ מדינת ישראל.
המאשימה מבהירה בטיעוניה כי, הגם שלעמדתה המעשים המתוארים בכתב האישום המתוקן מהווים אירוע אחד, הרי שאין להתעלם מהעבירות החמורות שביצע הנאשם במנוחה עובר לגרם המוות ואין לראות אותן כיינבלעותיי בתוך עבירת ההריגה. לגישתה, יש לתת משקל נפרד בעת קביעת מתחם העונש ההולם לעבירות אלה. המאשימה מציינת כי עונש המקסימום הקבוע רק בצד העבירה של הדחה בחקירה בנסיבות מחמירות הוא 7 שנות מאסר. בצד העבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש ושיבוש מהלכי משפט קבועים עונשי מקסימום של 3 שנות מאסר.
10 11
14
9.
16 17
נוכח האמור, לאור חומרת המעשים ויתר השיקולים שפורטו לעיל, מבקשת המאשימה לקבוע כי מתחם העונש ההולם למעשיו של הנאשם מתחיל ב-20 שנות מאסר בפועל עד – 25 שנים, ומבקשת להטיל עליו 20 שנות מאסר, פיצוי בסכום המקסימלי הקבוע בחוק – 258 , 000 ₪ לטובת משפחת הקורבן ומאסר מותנה לתקופה המקסימלית בגין כל עבירת אלימות.
18
10.
21
באשר לעונש הראוי לנאשם, נטען כי בהתאם להסדר הטיעון תטען המאשימה לעונש של 20 שנות מאסר בפועל, כשלעמדתה מדובר בעונש ההולם והראוי לנאשם בשקלול נסיבותיו האישיות.
25
26
המאשימה מציינת כי לזכות הנאשם תיזקף הודאתו והחיסכון בזמן שיפוטי. כמו כן, צוין כי לנאשם אין הרשעות קודמות. יחד עם זאת, אין להתעלם מהעובדה כי כתב האישום מגולל מסכת אירועי אלימות בת כשנתיים ימים. משכך, אין מדובר במעידה חד פעמית. לטענת המאשימה, הנאשם איננו מציג כל נסיבה המצדיקה סטייה לקולה ממתחם העונש ההולם. בשקלול, עונשו של הנאשם צריך להיות קרוב למרכזו של מתחם העונש ההולם.
27 28
11.
לסיכום מבקשת המאשימה לגזור על הנאשם 20 שנות מאסר בפועל, להטיל עליו מאסר על תנאי ולחייבו לשלם פיצוי בסך 258 , 000 ₪ למשפחת הקורבן.
1584
קוד
בית המשפט המחוזי בנצרת
תפ”ח 41205 – 01 – 17 מדינת ישראל נ’ רושרוש(עציר)
21 נובמבר 2019
המאשימה טוענת כי עזיבת הזירה והותרתה של המנוחה מתבוססת בדמה בשעת לילה בחניון נטוש, מצביעים באופן מובהק כי לא הייתה שום כוונה למנוע את מותה. לעמדתה, מעבר להיגיון הבריא ניתן להפנות גם לאמור ברעייפ 3510 / 16 אבו דקה נ’ מדינת ישראל.
1 2
16.
בטיעוניו בעייפ הדגיש ב”כ המאשימה את הנזק שנגרם למשפחתה של המנוחה, בהפנותו לתסקיר נפגעי העבירה, המצייר תמונה עצובה ביותר, כאשר התוצאות השליליות והקשות של האירוע ניכרות כמעט בכל תחומי החיים של בני המשפחה. הנאשם המיט אסון על משפחת נגר ועל סביבתה הקרובה וניתן לראות כי אין מזור לפצע שנפער באותו רגע וזאת באשמתו הבלעדית של הנאשם.
6 ל
טיעוני ההגנה לעונש
17.
13
14
באי כוחו של הנאשם הדגישו בטיעוניהם כי הנאשם הודה בכתב האישום המתוקן לאחר ניהול הליך הוכחות באופן חלקי, בכך חסך את העדתם של עדים רבים ויש לזקוף את הדבר לזכותו. עוד הוטעם כי הליך שמיעת ההוכחות לא היה לשווא והביא לתיקון כתב האישום. לדבריהם, הנאשם הצטער על מעשיו והוא לוקח אחריות מלאה עליהם. מעובדות כתב האישום המתוקן גם לא עולה תכנון לביצוע המעשים.
15
16
18.
19
20
22
באת כוחו של הנאשם, עו”ד ת. אולמן הוסיפה, כי מבלי להקל ראש בחומרת העבירות, יש ליתן את הדעת לנסיבותיו האישיות של הנאשם: מדובר באדם ללא עבר פלילי, בן 29, הנתון במעצר מיום 20 / 12 / 16 . במשך כל התקופה הזו הנאשם, החל מיום מעצרו ועד ליומנו זה, הסכים להארכת המעצר וזאת כיוון שהבין את חומרת המעשה. לנאשם יש בעיה תפקודית, הוא סובל מגמגום קשה מאוד וגם במהלך החקירות היה לו קושי בהקשר זה, כאשר החוקרים לא עשו לו הנחות ואף לעגו לו בשל כך. הנאשם סובל מגמגום עוד מהיותו צעיר, ועל רקע זה אנשים לגלגו ועלבו בו. באת כוח הנאשם הוסיפה כי הנאשם עזב את הלימודים בכיתה י’, עזר לאביו בעבודתו ומגיל צעיר יצא לעבודה למשך שעות ארוכות כדי לעזור בפרנסת המשפחה. לנאשם זוג הורים ו – 6 אחים ואחיות.
25
24
כ
19.
29 30
ב”כ הנאשם ביקשה כי בגזירת עונשו יתייחס בית המשפט לנסיבות המקרה ולמדיניות הענישה הנהוגה בעבירות מסוג זה, תוך שהיא מציינת כי אף במקרים חמורים יותר, הוטלו עונשים קלים באופן משמעותי מהעונש אליו עותרת המאשימה. בהקשר זה, הגישו באי כוח הנאשם אסופת פסיקה, מתוכה ניתן להפנות למשל, לעייפ 105 / 17 זיתוני נ’ מדינת ישראל
31
32
1586
קוד
בית המשפט המחוזי בנצרת
תפ”ח 41205 – 01 – 17 מדינת ישראל נ’ רושרוש(עציר)
21 נובמבר 2019
מפרטות מה היה הגורם למוות, ולא כפי הנטען על ידו, מיקד ב”כ הנאשם את טיעוניו ביסוד הנפשי בלבד וטען לגבי הלך נפשו של הנאשם, אשר עם איבוד ההכרה של המנוחה לא יכול היה לדעת בוודאות את מצבה.
1 2
ב
8
10 11
בייב הנאשם הוסיף כי כאשר אנו דנים ביסוד הנפשי, הדגש הוא האם הנאשם היה מודע לעובדה שבעת שאיבדה המנוחה את הכרתה הייתה עודנה בחיים. לפי טענת ההגנה, אין המדובר במצב של אדישות, קרי שוויון נפש או תקווה לכך שהתוצאה תיגרם, אלא שהנאשם קיווה שהתוצאה הקטלנית לא תיגרם, שכן עד האירוע שבו הוטחה האבן בראשה של המנוחה לא ידע הנאשם אם היא מתה אם לאו. בהתייחס לעונש המקסימלי הקבוע בצד עבירת ההמתה – 12 שנות מאסר בפועל, טען בייל הנאשם כי גם בפסיקה שאליה הפנתה המאשימה, ניתן למצוא מקרים שבהם העונש היה קרוב ל- 12 שנות מאסר בפועל, כך שהעונש אליו טוענת ההגנה איננו מופרך. ב”כ הנאשם הפנה לכך שסעיף 301ב לחוק העונשין מאפשר, גם בהתקיים יסוד נפשי של אדישות, לטעון לעונש מקסימלי של 20 שנות מאסר, וזאת בהתווסף תנאים מסוימים. לטענת בייכ הנאשם, אמנם הנאשם לא טען בעת שהודה בהריגה כי בכוונתו להביא חוות דעת להוכחת קיומן של דרישות החוק המקלות, למשל בהקשרו של סעיף 301ב(א) הדן בנאשם שהיה נתון במצוקה נפשית קשה. ההגנה לא הביאה ראיות כאלה מאחר והיא לא הייתה ערה לכך שהתיקון יחול.
13
15 16 17
21.
בדבריו לעונש ביקש הנאשם סליחה מבית המשפט והוסיף ייעשו ממני מפלצת ועשו הרבה הצגות ואני מתנצליי.
דיון והכרעה
22.
25
26
27
28
חייה של תהילה נגר זייל נקטפו בדמי ימיה, במהלך אירוע אלים ואכזרי. הסיבות לאלימות הקשה שהפעיל כנגדה הנאשם בערב הטרגי שבו קופחו חייה, אינן ידועות. לנאשם ניתנה האפשרות על פי הסדר הטיעון להעלות בפנינו טיעונים באשר לנסיבות שהביאו אותו לבצע את המעשה המתועב, אך הוא בחר שלא לעשות כן. יוצא, כי ללא כל סיבה, החל הנאשם לתקוף את המנוחה, חנק אותה וחבט בחוזקה בפניה עד שגרם לה לדימום רב ולאובדן הכרה. לאחר כל זאת, רוצץ הנאשם את ראשה של המנוחה באמצעות אבן כבדה, גרם למותה והותירה שרועה במקום. פרץ אלימות זה היווה סופה של מערכת יחסים כבת שנתיים, אשר במהלכה הפגין הנאשם אלימות כלפי המנוחה, נהג להכותה, להכאיב לה, להשפילה ולבזותה. שניים מן האירועים
29
30
33
1588
