משו
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
בפני כבוד השופט גד גדעון
ת”צ 62429-07-17
המבקשים
1. מעיין התנועה להגברת האכיפה האזרחית 2. שמעון וייס ע”י ב”כ עו”ד איתן בראש
נגד
המשיבים
1. קירה מסעדות 2004 בע”מ 2. אסף אסולין ע”י ב”כ עו”ד שי אליאס
החלטה
1. זוהי החלטה בבקשה לאישור תובענה ייצוגית, בגין אי הנגשת מסעדה בעיר אשדוד באופן המדיר, לטענת המבקשים, אנשים רבים הסובלים מלקות גופנית. הוחלט לקבל את הבקשה, ולהלן הנימוקים.
2. המשיבה מס’ 1 – קירה מסעדות 2004 בע”מ, היא המחזיקה והמפעילה של מסעדה בשם יקירהיי בעיר אשדוד (להלן: “המסעדהיי). המשיב מס’ 2 מר אסף אסולין, הוא בעליה של המשיבה מס’ 1.
:
המבקש מס’ 2, אשר מתנייד באמצעות כיסא גלגלים, בשל שיתוק בחלק גופו השמאלי, ביקר, לדבריו, עם רעייתו, במהלך חודש מאי 2017 בעיר אשדוד, וביקש לסעוד במסעדה, אלא שהדבר נמנע ממנו, לטענתו, באשר דרך הגישה אל המסעדה כוללת גרם מדרגות, אשר לא מותקן בו מעלון, ואשר איננו מותאם לכיסא גלגלים (להלן: ייגרם המדרגותיי).
רעיית המבקש פנתה, באותו מעמד, אל מנהלת המשמרת אשר שהתה במסעדה באותה העת, על מנת לברר האם קיימת דרך גישה חלופית, נגישה, למסעדה, והיא השיבה בשלילה.
ביום 86.2017., פנה המבקש – הפעם, באמצעות המבקשת, שהינה עמותה הפועלת לסייע לציבור הרחב במימוש זכויותיו בתחומים שונים, לרבות בתחום הנגישות לאנשים עם מוגבלות – כהגדרת חלק זה של הציבור, בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנייח 1998 (להלן: “חוק שוויון זכויותיי או ייהחוקיי) – אל המסעדה, בדרישה כי המסעדה תונגש לבעלי מוגבלות בהתאם להוראות החוק. המכתב לא נדרש משירות הדואר על ידי המשיבים, והושב אל המבקשת. לפיכך, פנתה המבקשת אל המשיבים פעם נוספת,
:
1 מתוך 9
משו
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
בפני כבוד השופט גד גדעון
ת”צ 62429-07-17
באמצעות פקסימיליה, ביום 37.2017., אך עד מועד הגשת הבקשה לא נענתה הפנייה
האמורה.
ביום 277.2017., הוגשו בקשת האישור והתובענה, שבמסגרתה עותרים המבקשים, בין היתר, לסעד הצהרתי בדבר הפרת הוראות חוק שוויון זכויות האמור, ותקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות למקום ציבורי שהוא בניין קיים), התשעייב-2011 (להלן: “התקנות”). כן עתרו המבקשים לצו עשה, שיורה למשיבים לתקן את ההפרה הנטענת, ולפסיקת פיצויים לחברי הקבוצה.
:
לטענת המבקשים, המסעדה הינה יימקום ציבורייי בהתאם להגדרת סעיף 19ה לחוק שוויון הזדמנויות, ועל כן, המחדל שבאי הנגשת המסעדה מהווה פגיעה בזכותם היסודית והבסיסית של חברי קבוצת התובעים הנטענת. כמו כן, לשיטת המבקשים, אי הנגשת המסעדה מהווה הפרה של הוראות סעיף 19ג לחוק, המורה: ייאין מפלים אדם עם מוגבלות ואין פוגעים בזכותו לנגישות…”; בהוראת סעיף 19 לחוק האוסר הפליה כלפי בעלי מוגבלות בהפעלת מקום ציבורי, בין היתר לעניין נגישותו; ובהוראת סעיף 19 לחוק, המורה, בין היתר, כי יימקום ציבורי יהיה נגיש לאנשים עם מוגבלות…”.
:
לשיטת המבקשים, המסעדה באה בגדר ייבניין קיים”, ובעליה הם ייהחייב בבדיקת נגישותיי כהגדרת מונחים אלה בתקנה 1 לתקנות. על כן, לשיטת המבקשים, על המשיבים, כבעלי המסעדה ומפעיליה, חלה החובה לערוך בדיקת נגישות בהתאם לתקנה 2(א), ולבצע את עבודות ההתאמה הנדרשות בדרך הגישה, עייפ תוצאות הבדיקה, ולהוראות התקנות.
לטענת המבקשים, היות שהפרש הגובה בין המפלסים המחוברים באמצעות גרם המדרגות עולה על 20 סיימ הרי שבהתאם לתקנות, יש להקים במקום “…אחד מבין מעלית, מעלון אנכי, מעלון משופע, או כבש… ואדם עם מוגבלות בכיסא גלגלים יכול לעשות בו שימוש כדי לעבור בין מפלסים שביניהם הוא מקשר” (פרט משנה (8)(ב) לטבלה המפורטת בפרט 2 לתוספת הראשונה לתקנות).
עוד טענו, כי כל עוד לא בוצעו ההתאמות הנדרשותי חל איסור על המשך הפעלת המסעדה, על פי הוראות סעיף 19ח(ה)(1) לחוק, המורה, כי “לא יפעיל אדם מקום ציבורי אלא אם כן בוצעו במקום התאמות הנגישות…”. על פי תקנה 7(ב)(2)(א) המועד האחרון להשלמת העבודות להתאמת הנגישות בבניין קיים חל ביום 111.2015., ומכאן, לשיטת המבקשים, שהמסעדה פעלה, עובר להגשת הבקשה (ולמעשה, גם כיום), בניגוד להוראות הדין.
2 מתוך 9
משו
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
בפני כבוד השופט גד גדעון
ת”צ 62429-07-17
זאת ועוד, לטענת המבקשים, גם חדרי השירותים של המסעדה אינם נגישים, ובכך מפרים המשיבים, גם את הוראות פרט משנה 21 בטבלה שהוזכרה לעיל. לטענת המבקשים, מקימים מחדליהם הנטענים של המשיבים, עוולה בנזיקין נוכח הוראת סעיף 19נא(א) לחוק, שלפיה: יימעשה או מחדל בניגוד להוראה לפי פרק זה, פרק ה’ או לפי הוראות הנגישות לפי חוק התכנון והבניה הוא עוולה אזרחית, והוראת פקודת הנזיקין [נוסח חדש], יחולו עליו, בכפוף להוראות סעיף זהיי.
:
לטענת המבקשים, עולים מחדלי המשיבים, גם כדי עוולת הפרת חובה חקוקה (סעיף 63(א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]), נוכח הפרת החובות המוטלות על המשיבים, מכח הוראות החוק והתקנות כמפורט לעיל.
המבקשים הדגישו, כי המשיב מס’ 2, נושא באחריות אישית בגין המחדלים האמורים, בהיותו בעל המניות במשיבה מס’ 1, נוכח הוראת סעיף 19נב לחוק המורה: יינעשתה עוולה כאמור בסעיף 19נא ע”י תאגיד, יהיה אדם אחראי גם הוא לעוולה, אם היה אותה שעה מנהל פעיל ראשי בתאגיד, מנהל פעיל ראשי בתאגיד הקשור לנושא העוולה, שותף, למעט שותף מוגבל, או עובד בכיר האחראי לתחום שבו נעשה העוולה אלא אם כן הוכיח שניים אלה: (1) העוולה נעשתה שלא בידיעתו; (2) הוא נקט אמצעים סבירים בנסיבות העניין כדי למנוע את העוולהיי.
הקבוצה שאותה מעוניינים המבקשים לייצג, היא ייכל האנשים עם מוגבלות כהגדרתם בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות אשר הגיעו או נמנעו מלהגיע למסעדה המופעלת ע”י המשיבה 1, החל מיום 111.2015.”.
המבקש העמיד את סכום הפיצויים ההולם בגין הנזק הלא ממוני והפגיעה באוטונומיה שנגרמו, לטענתו, לו ולחברי הקבוצה, על סך 500 ₪ לכל אחד, כך שסכום התובענה לכלל חברי הקבוצה עומד על 8 מיליון ₪, אם כי סכום התביעה הכולל הועמד על 4 מיליון ₪, וזאת, לדברי המבקשים, “…על מנת שלא להשיט נטל גדול מידי על המשיבים…”.
3. המשיבים השיבו לבקשת האישור, וטענו, כי יש לסלקה על הסף, מחמת אי עמידתה בתנאים שנקבעו בסעיף 8 לחוק תובענות ייצוגיות.
המשיבים טענו, בין היתר, כי הם אינם בעלי הדין הנכונים, באשר עיריית אשדוד היא בעלת המקרקעין שבהם עוברת דרך הגישה למסעדה, ועליה רובצת לטענתם, חובת ההנגשה של
דרך הגישה.
3 מתוך 9
משו
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
בפני כבוד השופט גד גדעון
ת”צ 62429-07-17
לטענת המשיבים, המסעדה פעילה משנת 1997, ומבנה המסעדה הינו בבעלות פרטית, והמשיבים שוכרים את המבנה מבעליו, כאשר ייכבר לפני מספר שנים, ובבוא המבקשת לפעול להנגשת המסעדה…”, התברר לה כי המבנה הקיים כאמור מזה שנים רבות, אינו מאפשר הנגשת המסעדה ויש צורך להשתמש, לצורך ההנגשה הנדרשת, בשטח הציבורי שמחוץ למסעדה, המצוי כאמור בבעלות העירייה, ולשם כך נדרשים הסכמת העירייה
ואישורה.
המשיבים פנו, לטענתם, לעירייה, בבקשת אישור לביצוע הנדרש לצורך הנגשת המסעדה, אך רק כשנתיים עובר להגשת התשובה, ולאחר משא ומתן ארוך עמה, אישרה העירייה “…ברמה העקרונית…”, הקמת כבשׁ (רמפה), לצד גרם המדרגות, על השטח הציבורי. המבקשים אף שכרו שירותי קונסטרוקטור, אדריכל, יועץ נגישות, יועץ בטיחות, ומודד לצורך כך, אך היתר בניה טרם ניתן, וממילא לא ניתן היה להתחיל בבניה.
המשיבים צירפו לתגובתם, העתק חוות דעת מורשה נגישות מיום 2211.16. שנערכה לדבריהם, עייי מהנדסת מטעם עיריית אשדוד (להלן: “המהנדסתיי), שממנה עולה, כי אין התאמות נגישות שטרם בוצעו המצויות באחריות בעל העסק, וכי ההתאמות הנדרשות בשלב זה: “ביצוע רמפה מהחניה ועד לפתח העסקיי, הינן בגדר ייהתאמות נגישות נוספות לפי התקנות, הנדרשות להשלמת רצף הנגישות מפתח העסק ועד לפתח הבניין בו מצוי העסק, ולא בוצעויי, כאשר צוין והודגש: ייההתאמות המפורטות כאן אינן באחריות בעל העסק ואי ביצוען אינו מונע מתן אישור עסקי.
המשיבים טענו, כי הם מצדם, עשו כל שיכלו כדי להנגיש את המסעדה, וכי ביצוע עבודות ההתאמה הנדרשות, תלוי בעירייה, אשר טרם הוציאה היתר לצורך זה. לפיכך, לסברתם, “…ככל שיש למשיבים טענות כאלה ואחרות, הרי שהיה עליהם להפנותם ומלכתחילה לעירייה ולא לגרור את המבקשים (צייל ייהמשיביםיי – ג.ג.), להליך משפטי ומיותרי.
4. המשיבים טענו, כי יש לסלק את הבקשה על הסף מחמת אי הגשת הודעה על הגשת הבקשה למנהל בתי המשפט, מחמת חוסרים טכניים שונים בבקשה, ובשל אי משלוח מכתב התראה עובר להגשת הבקשה.
המשיבים טענו עוד, כי לא בוססה עילת תביעה אישית למבקש, וכי התובענה אינה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה ומשפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה הנטענת, ועל כן, אינה עומדת בתנאי סעיף 8(א)(1) לחוק. לטענתם, הגדרת הקבוצה עייי המבקשים, הינה עמומה,
4 מתוך 9
משו
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
בפני כבוד השופט גד גדעון
ת”צ 62429-07-17
מבוססת על הערכות סתמיות, נעדרת הומוגניות, ואינה מבחינה ביחס לחברי הקבוצה, בין מוגבלויות שונות שכל אחת מהן מצריכה דרך הנגשה אחרת. עוד טענו, כי עד כה לא פנה אליהם כל אדם נוסף מלבד המבקש לעניין זה, ומכך מסיקים הם, כי לא מתקיימת קבוצת נפגעים כנטען בבקשה.
לטענת המשיבים, תובענה ייצוגית אינה הדרך היעילה להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין ואין יסוד סביר להניח, כי עניינם של כל חברי הקבוצה הנטענת ייוצג וינוהל בתום לב.
המבקשים הגישו תשובה לתגובת המשיבים, ובמסגרתה השיבו, הן לטענות הסף שהעלו המשיבים, והן לטענותיהם לגוף הבקשה.
5. בשלב זה, נדמה כי אין מחלוקת, באשר לעובדה, כי דרך הגישה אל המסעדה איננה מונגשת למי שמתקשים בהליכה, או אינם יכולים ללכת. זאת, בשל גרם המדרגות המהווה חלק מאותה דרך גישה יחידה למסעדה.
המשיבה לא הכחישה בתגובתה, כמו גם בסיכומי טענותיה, כי החוק מחייב הנגשת הדרך לבעלי מוגבלויות רלוונטיות, אך לטענתה, החובה האמורה איננה מוטלת עליה, בהיותה שוכרת של מבנה המסעדה בלבד, ואין לה כל זכויות בשטח הציבורי שבתוכו עוברת דרך הגישה – שטח שזכויות הקניין בו שייכות לעיריית אשדוד. לסברת המשיבה, במצב זה, מוטלת חובת ההנגשה, על העירייה. טענה נוספת של המשיבה הינה, כי ככל שמוטלת עליה במשתמע חובת הנגשה, הרי שהיא יצאה ידי חובתה, כאשר פנתה אל העירייה בבקשה להתיר למשיבה לבצע עבודות, לצורך הנגשת הדרך, עמדה בכל דרישות הדין לעניין בקשה זו, ולאחר קבלת אישור עקרוני מן העירייה, אף שכרה בעלי מקצוע נדרשים לצורך תכנון העבודות וביצוען, כאשר לטענתה, דרישות שונות שהעלתה העירייה, הן שעיכבו עד כה את מתן ההיתר הנדרש.
בסיכומיה העלתה המשיבה גם טענות לעניין אי הוכחת עילת תביעה אישית, ולעניין כשירות המבקש לשמש תובע ייצוגי, וזאת, בין היתר, באשר הוא, לטענת המשיבה, “… תובע סדרתי אשר הגיש כבר לפחות 2 תביעות בעבר…”, באשר לא ערך כל בדיקה לעניין בעלי הזכויות בשטח שבו עוברת דרך הגישה, עובר להגשת הבקשה, ובאשר עדותו לעניין חילופי הדברים עם נציגי המשיבה הינה עדות מפי השמועה, שכן, מי שהגיעה אל המסעדה ובדקה את הדברים, היתה רעייתו, שאותה נמנע מלהעיד.
5 מתוך 9
משו
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
בפני כבוד השופט גד גדעון
ת”צ 62429-07-17
סבורני, כי יש לקבל את טענות המבקש, שלפיהן, אכן מוטלת חובת הנגשה על המשיבים, כמי שמפעילים את המסעדה, וכי על פני הדברים, הם הפרו חובה זו. לסברתי אין גם צורך להכריע, במסגרת בקשה זו, לעניין אחריותה הנטענת של העירייה להנגשת הדרך, מה עוד שהוכח לסברתי, כי פניית המשיבה אל העירייה, בבקשה לביצוע עבודת ההתאמה, נעשתה בשיהוי רב, ואפשר כי קודמה, בין היתר, בשל הגשת הבקשה דנא
תכליתו של חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות ברורה לסברתי, ואינה צריכה בחינה מעמיקה או פרשנות מורכבת, באשר היא מפורטת בסעיף 2 לחוק שלשונו: “חוק זה מטרתו להגן על כבודו וחירותו של אדם עם מוגבלות ולעגן את זכותו להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים, וכן לתת מענה הולם לצרכיו המיוחדים באופן שיאפשר לו לחיות את חייו בעצמאות מרבית, בפרטיות ובכבוד, תוך מיצוי מלוא יכולתויי. מתכלית זו, המבקשת להגשים את ערכי השוויון וכבוד האדם, נגזרות הוראות פרטניות בחוק ובתקנות, המחייבות, גורמים שונים, לנקוט אמצעים לצמצום פערים בין מי שלהם מוגבלויות שונות ואחרים, בין היתר, לעניין הנגשה.
לסברתי, מחייבת תכלית זו של החוק, שחשיבותה החברתית והחוקתית ברורה, פרשנות דווקנית של הוראות החוק והתקנות, לשם הגשמתה.
אכן, סייק 19ח(ג) לחוק מבחין, לעניין האחריות לביצוע התאמות נגישות לאנשים עם מוגבלות, ביחס למקום ציבורי, בין התאמות הדורשות היתר על פי חוק התכנון והבנייה – אשר האחריות לבצען מוטלת על בעלי המקרקעין – ובין התאמות נגישות שאינן דורשות היתר בניה כאמור אשר האחריות לבצען מוטלת על מי שמחזיק במקום הציבורי, או מפעילו, גם אם איננו בעלי המקרקעין. במישור זה, נדמה כי אכן יש יסוד למסקנת המהנדסת, במסגרת חוות הדעת שנערכה לצורך קבלת רישיון העסק, כמפורט לעיל.
:
דא עקא שבנוסף להוראות האמורות, עומדות הוראות ס’יק 19ח(ה) לחוק, המורות: “(1) לא יפעיל אדם מקום ציבורי אלא אם כן בוצעו במקום התאמות הנגישות בהתאם להוראות פרק זה או פרק ה’1א לחוק התכנון והבניה. (2) על אף האמור בכל דין, לא ביצע הבעלים התאמות נגישות לפי פרק זה או לפי פרק ה’1א לחוק התכנון והבניה, רשאי השוכר לבטל את חוזה השכירות, לא ייחשב למפר החוזה, ולא יחויב בפיצוי בשל הביטול “.
הסעיף האמור מטיל אפוא, איסור ברור וחד משמעי, להפעיל מקום ציבורי בהעדר הנגשה כדין – איסור שאיננו תלוי בזכויות קנייניות במקרקעין, או במיהות האחראי לביצוע התאמות הנגישות. הפרת איסור זה עשויה, על פני הדברים, להוות עוולה של הפרת הוראה
6 מתוך 9
משו
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
בפני כבוד השופט גד גדעון
ת”צ 62429-07-17
חוקית, כלפי כל אדם המשתייך לציבור שלהגנתו ושלטובתו חוקק החוק, ובכללו, המבקש, וכן כל חבר בקבוצה הנטענת.
עוד נקבע במסגרת הסעיף האמור, כי אי התאמת מושכר להוראות הדין בעניין נגישות, מהווה עילה לביטול החוזה ע”י שוכר המבנה. משמע, ניתן בידי השוכר אמצעי חוקי להימנע מהפרת האיסור האמור לעיל, תוך צמצום הפגיעה בו, עייי פטור מהתחייבויותיו עייפ חוזה השכירות. בכך, יש לסברתי גם להדגיש את עצמת האיסור האמור, ולשלול תוקף טענה אפשרית של שוכר נכס, כי נאלץ להפעיל את עסקו כאשר אינו מונגש, בניגוד לדין, בשל חוסר שיתוף פעולה של בעלי הנכס.
תקנה 7(א) לתקנות מורה, כי עד תום חצי שנה מיום תחילת התקנות (226.2012.), יש לבצע בדיקות נגישות, ותקנה 7(ב)(2) לתקנות, מפרטת מועדים שעד אליהם יש להשלים את ביצוע ההתאמות. לענייננו, יש להשלים “…הקמת אמצעי התגברות על הפרש גובה העולה על 15. מטרים עד ליום 111.2015. מועד אשר חלף כשנה וחצי קודם הגשת הבקשה, כאשר במהלך התקופה האמורה (ולמעשה גם עד היום), הפרו המשיבים, לכאורה, את החובה החקוקה עייפ סייק 19ח(ה)(1) לחוק. בנוסף, התנהגות המשיבים מהווה, לכאורה, עוולה עייפ הוראת ס’יק 19נא(א) לחוק, שצוטטה לעיל.
על פני הדברים, אין בטענת המשיבים שלפיה, חל עיכוב בביצוע עבודת ההקמה, מחמת סיבה התלויה בעירייה, לאחר שהמשיבים עשו כל שיכלו כדי לקדם הנגשת המסעדה, כדי לשלול את המסקנה בדבר הפרת החובה החקוקה בעצם הפעלת המסעדה כשהיא איננה מונגשת לאחר מועדים הקבועים בתקנות. מכל מקום, נראה כי בשלב זה, הונחה בפני בית המשפט תשתית ראייתית לכאורית, התומכת במסקנות – כי המשיבים לא הקדימו ופעלו להנגשת המסעדה, באופן שיכול היה לאפשר ביצוע עבודות ההנגשה בתוך המועדים הקבועים בתקנות, כי איחרו לפעול בעניין זה, וכי יש, על פני הדברים, יסוד לטענת המבקשים, כי המשיבים החלו בפעילות ממשית בעניין זה, רק לאחר הגשת הבקשה דנא, וכדברי בייכ המבקשים בסיכומיו : “… הם עשו מאוחר מידי רק בעקבות העתירה, שביום 274.17., כלומר 177 ימים לאחר המועד הקובע הם הגישו את הבקשהיי. כך שאין לסברתי מקום לדחות את בקשת האישור, על יסוד טענה זו של המשיבים.
+++
על פני הדברים, קמה אפוא למבקש, עילת תביעה אישית נגד המשיבים, בגין הפרה לכאורה של החובה האמורה, עקב הפגיעה הנטענת בו, כמפורט בתביעה ובבקשה. בשלב זה, אין כמובן מקום לקבוע מסמרות, לעניין סכום הפיצוי הנתבע, בגין הפגיעה הנטענת.
7 מתוך 9
משו
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
בפני כבוד השופט גד גדעון
ת”צ 62429-07-17
אשר לקיומה של קבוצת תובעים אפשריים, בגין אותה הפרת חובה נטענת, הרי שההנחות שפורטו במסגרת הבקשה, לעניין עצם קיום הקבוצה, הינן סבירות לסברתי, ולא הופרכו. על פני הדברים, נראה כי אכן קיימת קבוצת נתבעים הזכאים לתבוע, שעולות ביחס אליהם שאלות משותפות, אשר תובענה ייצוגית הינה הדרך היעילה וההוגנת לבירורן ולהכרעה בהן. שאלת גודל הקבוצה, תידון כמובן בשלב הבא. מן האמור לעיל עולה, כי יש אפשרות סבירה שהשאלות הנדונות, תוכרענה לטובת הקבוצה.
;
לא מצאתי ביתר הטענות שהעלו המשיבים, ואשר נטענו באופן כללי למדי, נימוק שיש בו להביא לדחיית הבקשה בשלב זה – כך, חסרים טכניים שהתקיימו בבקשה לטענת המשיבים, ככל שהיו כאלה, אין בהם להצדיק דחיית הבקשה; יש לדחות את הטענה בדבר אי משלוח מכתב התראה עובר להגשת הבקשה, בהעדר חובה לפעול כאמור, על פי דין; ולא מצאתי כל בסיס לחשש כי המבקשים ובאי כוחם, לא ייצגו כראוי את עניינם של כל חברי הקבוצה במסגרת ההתדיינות.
6. הבקשה מתקבלת אפוא, ומאושר ניהול תובענה ייצוגית לפי חוק תובענות ייצוגיות, תשס”ו-2006, כדלקמן :
חברי הקבוצה – אנשים עם מוגבלות – כהגדרתם בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות – אשר הגיעו או נמנעו מלהגיע אל המסעדה, החל מיום 111.2015..
התובעים המייצגים – שמעון וייס, ועמותת מעיין – התנועה להגברת האכיפה האזרחית.
ב”כ המייצגים
עוה”ד איתן ברוש ודורון שגיא.
עילות התביעה בגינה אושרה התובענה – כל העילות שפורטו בכתב התביעה.
השאלות המשותפות האם הפרו המשיבים את הוראות הדין הרלוונטיות, והאם עוולו בכך כלפי חברי הקבוצה בעוולת הפרת הורה חקוקה.
הסעדים המבוקשים – סעד הצהרתי בדבר הפרת הוראות החוק והתקנות; צו עשה לביצוע התאמות הנגישות הנחוצות להנגשת המסעדה; וכן, פיצויים לחברי הקבוצה.
נוכח היקף ההתדיינות במסגרת הבקשה יישאו המשיבים, בשלב זה, בשכייט בייס המבקשים בגין הבקשה והדיון בה, בסך 20,000 ₪.
8 מתוך 9
משו
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
בפני כבוד השופט גד גדעון
ת”צ 62429-07-17
ב”כ המבקשים ידאג לפרסום הודעה לחברי הקבוצה לפי סעיף 25(א) לחוק תובענות ייצוגיות. נוסח ההודעה יובא לאישור ביהמייש, טרם הפרסום. ההודעה תפורסם בשני עיתונים: עיתון יומי בתפוצה ארצית ושבועון בתפוצה מקומית בעיר אשדוד, לפי בחירת ב”כ המבקשים, והמשיבים יישאו בעלות הפרסום. כמו כן תפורסם הודעה באופן בולט במתחם המסעדה.
בנוסף תימסר הודעה על החלטה זו ליועץ המשפטי לממשלה וכן לנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.
המזכירות תעביר העתק מהחלטה זו למנהל בתי המשפט לשם רישומה בפנקס התובענות הייצוגיות.
על המשיבים להגיש כתב הגנה תוך 60 ימים.
ניתנה היום, י”ב בסיוון התש”פ, 4 ביוני 2020, בהעדר הצדדים.
גד גדעון, שופט
9 מתוך 9
