ועדת שחרורים במקום מושבה בבית הסוהר קציעות לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס”א – 2001
ושייר 73637 – 12 – 18 סוטרי(אסיר) נ’ מדינת ישראל
לפני
יו”ר ועדה, כבוד השופטת זהר דולב להמן חבר ועדה – פרופ’ אורי תימור, קרימינולוג חברת ועדה – גב’ לינדה אביטן, עו”ס נציגת שב”ס – גב’ מירב כהן בן מוחה מזכירת הוועדה – גב’ אוראל עזר
מבקש
יחיא סוטרי (אסיר) ע”י ב”כ עו”ד אביגדור פלדמן ועו”ד בן מרמרלי
נגד
משיבה
מדינת ישראל ע”י ב”כ עו”ד ענבל חיים
החלטה
בהתאם להוראות סעיף 9 לחוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס”א-2001 (להלן: החוק), שקלה הוועדה הסיכון הצפוי משחרורו של האסיר לשלום הציבור ולביטחון המדינה, סיכויי שיקומו של האסיר והתנהגותו בכלא. לשם כך הביאה הוועדה בחשבון, בין השאר, נתונים אלה :
7 8
9
10 11 12
1. האסיר מרצה מאסר ראשון למשך 21 חודשים בגין עבירות איסור פעולה ברכוש למטרת טרור, חברות, נשיאת משרה ומתן שירות להתאחדות בלתי מותרת, קשירת קשר לביצוע פשע והלבנת הון. בהתאם לעובדות כתב האישום המתוקן בו הורשע ולגזר הדין, האסיר קשר עם שניים אחרים קשר לבצע פשעים, שכללו מימון פעילות של ארגון טרור מוכרז, מתן שירותים להתאחדות בלתי מותרת וחברות בה וכן הלבנת הון. בתאריך 12 . 8 . 14 הכריז שר הביטחון על חברת איעמאר אלאקצא ואלמוקאדסאת בע”מ כהתאחדות בלתי מותרת, בתאריך 29 . 12 . 14 על חברת אלפג’אר לאומנות וספרות בע”מ וחברת המוסלמיות למען אלאקצא כהתאחדויות בלתי מותרות, בתאריך 8 . 9 . 15 על חבר בני אדם או מוסד או התאחדות המכונים מוראביטון, מוראביטאת, מאסטב אלאעלם ומג’לס אלעלם כהתאחדות בלתי מותרת ובתאריך 15 . 11 . 15 על התנועה האסלאמית כהתאחדות בלתי מותרת. האסיר ושותפיו לא השלימו עם הכרזות אלו והמשיכו בפעולות שתכליתן מימון פעילויות פעילי חברות והתאחדויות אלו. במסגרת אלו הועברו כספים לאסיר כדי שיגייס פעילים שיעלו להר הבית, כאשר לפעילים אלו השפעה ניכרת על המתח הביטחוני, שהוביל לגל אלימות בישראל החל מחודש ספטמבר 2015, במהלכו אף ביצעו פיגועים על רקע המתיחות בהר הבית. האסיר העביר כספי טרור אל פעילים אלו בשתי דרכים עיקריות שפורטו בגזר הדין, במספר הזדמנויות בין החודשים דצמבר 2015 ועד לפברואר 2016. כפי שנקבע בגזר
13 14 15 16
מגיל
17
18
19
20
1 מתוך 4
ועדת שחרורים במקום מושבה בבית הסוהר קציעות לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס”א – 2001
ושייר 73637 – 12 – 18 סוטרי(אסיר) נ’ מדינת ישראל
1 2
מעינינו העובדה ששבייב התייחס באופן ספציפי הן למעשיו של האסיר והן למסוכנות הנשקפת ממעשים אלו, כאשר גם כיום מצויה מדינת ישראל במאבק מתמיד מול הניסיונות למנוע החייאת פעולות הארגון. זאת ועוד, נקבע בפסיקה כי על הועדה לתת משקל לחוות דעת שבייך גם כשמדובר בחוות דעת כללית, שנרשמה מתוך תפיסה של מסוכנות פוטנציאלית ומבלי להתייחס לטעמים פרטניים רלבנטיים לאסיר שבפנינו. מדובר בחוות דעת המבוססת על שיקולים מקצועיים והערכת הסיכונים לביטחון המדינה והציבור, ועל כך יש להעניק לה משקל, אף אם לא מכריע [ראו והשוו ענין צופי וענין מנצור].
4
6
9
5. האסיר כבן 58, אב לשישה ילדים, אזרח ישראל, תושב נצרת, אשר, וכפי שציין בא כוחו, אדם שקול, בעל אמונה דתית, מבין היטב את הנסיבות – ומכאן שלא מדובר במעידה מקרית, כתוצאה מאי הבנת המצב או השפעה של אחרים עליו. מדובר במי שכפי שנקבע בגזר הדין, לא השלים עם החלטות הממשלה והחליט, באופן מודע ומתוכנן היטב, לחתור תחת ביטחונה של מדינה ישראל.
10
11
6. כידוע, על פי ההלכה, כשמדובר באסירים ביטחוניים, המבצעים עבירות על רקע אידיאולוגי – הנטל על האסיר להוכיח שהוא זנח קו אידיאולוגי זה, שכן שחרור מוקדם הוא לא זכות קנויה. באשר לטענה כי קיים קושי לאסיר ביטחוני להרים את הנטל המונח על כתפיו, הרי שאך לאחרונה התייחס לכך כב’ השופט עמית וקבע דברים הרלוונטיים גם לענייננו:
12 13 14
“… מה שהמבקש תיאר כנטל הוכחה בלתי אפשרי, אינו אלא אי עמידה בנטל ההוכחה המוטל עליו. לא אכחד כי דרכם של אסירים ביטחוניים לשחרור מוקדם לא דרך קלה היא, נוכח הנטל המוגבר המוטל עליהם להוכיח העדר מסוכנות, אך אין יסוד לטענה שהיא חסומה בפניהם כליל. ומכל מקום, כלל ידוע הוא שאין לו לאסיר זכות קנויה לשחרור מוקדם”
[ראו רעייב 119 / 19 פלוני נ’ וועדת השחרורים ( 14 . 4 . 19 ) והאסמכתאות שם].
7. כאן המקום לציין כי בידי האסיר הייתה אפשרות לבקש לשנות את סיווגו מאסיר ביטחוני לאסיר פלילי, בהתאם לטענותיו בפנינו כי לטעמו מדובר בעבירות פליליות ולא ביטחוניות. זאת ועוד, בידי האסיר גם הייתה אפשרות לשנות את שיוכו הארגוני מחמאס. חרף כל האפשרויות שעמדו בפניו, האסיר במשך כשנה לא נקט בפעולה כלשהי על מנת לשנות את סיווגו או את שיוכו הארגוני.
25
8. האסיר שילם את הקנס שנגזר עליו ויש בכך כדי ללמד על לקיחת אחריות מסוימת, כמו גם בעובדה שהאסיר הודה במיוחס לו. האסיר אף ציין בפנינו שהיה מודע לכך שמעשיו הם פליליים אולם לא העלה בדעתו שמדובר במעשים ביטחוניים – חרף זאת לא ביקש שינוי סיווגו כאמור
26 27 28
3 מתוך 4
