ס’ נגד ס’

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

עמ”ש 9228 – 05 – 18 ס’ נ’ סי עמ”ש 21694 – 10 – 18 ס’ נ’ ס’
תיק חיצוני:
לפני
כבוד השופטים שבח יהודית, סג’ין, שאול שוחט, סגין, יונה אטדגי
מערער
נ’ סי ע”י ב”כ עוהייד ליאן קהת וגילור נחום
נגד
משיבה
א’ סי ע”י ב”כ עוהייד רפאל שדמי וגליה גולנדר
פסק דין גרסה לפרסום
השופט ש. שוחט:

1. בערעורים שבכותרת מלין המערער על שני פסקי דין שניתנו בעניינו: האחד – מיום 12 . 3 . 2018 בו חויב לשלם למשיבה, אשתו, “מחצית הסכום המשוערך של שווי החברה (חברה בבעלותו ובאחזקת מניה אחת על ידי המשיבה – ש’ ש’) בסך כולל של 3 , 028 , 530 ₪ היינו סך של 1 , 514 , 265 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בין יום מתן פסק דין זה ליום התשלום בפועל” תוך דחיית עתירתה של המשיבה לקבלת מחצית המניות בחברה (עמ”ש 9228 – 05 – 18 ). השני – מיום 2 . 7 . 2018 בו נדחו שתי תביעותיו של המערער, האחת לחיוב המשיבה בתשלום פיצויי נזיקין בגין סרבנותה, הנטענת, לקבל את גיטה ממנו והשניה לביטול מזונותיה (עמ”ש 21694 – 10 – 18 ).
5 6
8
12

עמ”ש 9228 – 05 – 18 2. תחילתם של ההליכים המשפטיים בנוגע לחברה בשתי תביעות רכושיות שנפתחו בין הצדדים בשנת 1998 (תמ”ש 76164 – 5 / 98 ). בפסק דין חלקי מיום 3 . 12 . 09 , שניתן בשתי התביעות הללו הוצהר, כי שני הצדדים הם הבעלים בחלקים שווים של מכלול הזכויות שצברו מיום נישואיהם ועד היום הקובע ( 1 . 9 . 07 ) למעט החברה “אשר לגביה ימשיך ההליך בבית המשפט”. עוד נקבע כי לא נקבע מועד להמשך דיון “ומי מהצדדים רשאי לעתור להמשך הדיון במידה והצדדים לא יגיעו לפיתרון יתרת הסכסוך שנותרה” (להלן: “פסק הדין החלקי”).
14
15
16
17
1 מתוך 14

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

עמ”ש 9228 – 05 – 18 ס’ נ’ סי עמ”ש 21694 – 10 – 18 ס’ נ’ סי
תיק חיצוני:
1 2
19. בית משפט קמא דחה את תביעתו של המערער, תוך שהוא קובע כי בהיעדר אותו פיצוי הולם”, אותו קבע בית הדין הרבני כתנאי לגירושין, לא ניתן לומר שהמשיבה מעכבת את הגירושין או שהיא סרבנית גט. אשר לטענות האחרות – משלא טען התובע בכתב התביעה לשינוי נסיבות, אם כי העובדות המתוארות עשויות להיות כאלה, אין מקום לתת בידו את הסעד המבוקש.
5
6
20. לטענת המערער שגה בית משפט קמא שלא החיל את הילכת פלונית על נסיבות המקרה שעה שכבר נקבע, גם על ידי בתי המשפט, כי הנישואין שלו עם המשיבה באו לקצם, קביעה שקיבלה תימוכין אף בפסק הגירושין ובכל מקרה שגה שעה שלא הורה על הפחתת המזונות נוכח העובדות החדשות אותן הציג בדבר יציאתו לגמלאות ומקורות ההכנסה החדשים של המשיבה.
9
10
11
21. אינני סבור כי יש מקום להתערב בקביעתו של בית משפט קמא, לפיה אין זה המקרה, לפחות לא בשלב זה של היחסים בין הצדדים, בו יש לקצוב את מזונותיה של המשיבה. אכן, הנישואין הסתיימו זה מכבר. ברם, אין די בכך. יש לבחון את נסיבות המקרה אם יש בהן כדי ללמד שהתעקשותה להישאר נשואה למערער נועדה אך ורק כדי להיטיב את מצבה הרכושי או כדי להמשיך ולקבל את מזונותיה. התרשמותו של בית משפט קמא הייתה שלא כך הם פני הדברים. יתכן שההתרשמות יכולה הייתה להיות אחרת אולם בית הדין הרבני הוא שנתן בידי המשיבה את הכוח להמתין עם הסכמתה להתגרש עד שיתקיים התנאי של הפיצוי “ההוגן”. משטרם הסתיים עניין זה, אינני סבור כי הגיעה העת להחיל על המקרה את הילכת פלונית. לא מן הנמנע שלאחר שייקבע גובה הפיצוי ההוגן על ידי בית הדין הרבני, שממתין לצורך מתן הכרעה לפסק דיננו בערעור בנושא החברה, והמשיבה תתמיד בעקשנותה שלא להתגרש, או אז ניתן יהיה בהחלט לשקול קציבת המזונות בעניינה.
12 13 14 15
16
17
19 20
21
22. שונים הם פני הדברים בנוגע לטענות האחרות של המערער, המכוונת לשינוי נסיבות, המצדיקות את הפחתת המזונות גם אם לא את ביטולם. גם אם לא טען המערער, “ברחל בתך הקטנה”, את הטענה של שינוי נסיבות בכתב התביעה שהגיש, הרי משהתבררו העובדות לאישורן לא ניתן היה להתעלם מהן. הפרוצדורה, בוודאי בבית משפט למשפחה, אינה מיטת סדום ולמען עשיית הצדק – כך מורה לנו ס’ 8 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ”ה-1995 – ניתן לסטות מסדרי דין וראיות, אף ראוי ונכון לעשות כן במקרים המתאימים.
23
סבורני שזה המקרה.
11 מתוך 14

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

עמ”ש 9228 – 05 – 18 ס’ נ’ סי עמ”ש 21694 – 10 – 18 ס’ נ’ סי
תיק חיצוני:
auton
שאול שוחט, שופט
השופטת י. שבח:
אני מסכימה לתוצאה המוצעת על ידי השופט שוחט.
o
,
?
2
יהודית שבח, שופטת, סג”
11
השופטי, אטדגי:
אני מסכים.
יונה אטדגי, שופט
התוצאה

עמ”ש 9228 – 05 – 18 : הערעור מתקבל חלקית באופן שחלף האמור בסעיף 49 לפסק הדין ייכתב: “התובעת תקבל מאת הנתבע מחצית הסכום של שווי החברה לחודש אוגוסט 2007, כפי שנקבע בחוות דעת השמאי, בצירוף מחצית הפרשי הצמדה וריבית מהיום הקובע ועד התשלום בפועל”. כנגד התשלום בפועל תועבר המניה בחברה שנמצאת בבעלות המשיבה על שם המערער.

עמ”ש 21694 – 10 – 18 :
הערעור בנושא תביעת הנזיקין נדחה.
13 מתוך 14

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

עמ”ש 9228 – 05 – 18 ס’ נ’ סי עמ”ש 21694 – 10 – 18 ס’ נ’ סי
תיק חיצוני:
1 2 3 4

בטעות יסודו. לחלופין, מש”האשם” לשיהוי הוטל גם על המשיבה מן הראוי היה לחלק את הנטל בינו לבינה ולחייבו רק במחצית ההפרשים בגין מחצית הזכויות ולא במלוא סכומם. לטענת המערער, במהלך כל שנות השיהוי שילם הוא סכומים רבים למזונותיה של המשיבה, על פי פסק הדין שניתן בשעתו, בעוד שקביעת זכויותיה בחברה ותשלום שוויים לידיה היו מביאים לביטול חיוב זה. בשל כך נמצא הוא לוקה פעמיים ומטעם זה לא היה מקום לחייבו כלל בהפרשי הצמדה וריבית. ב. כך או כך, סבור המערער, לא היה מקום לחייבו לשלם “כאן ועכשיו” את הסכום בו חויב למשיבה. לטענתו היה על בית המשפט לעשות שימוש בסעיף 5(א)(ג) ו(ד) לחוק יחסי ממון ולעכב את התשלום, יהא גובהו אשר יהא, עד לגירושי בני הזוג ובכל מקרה לא היה מקום להותיר בידיה את המניה משנקבעה זכאותה לקבלת מחצית שווי החברה.
6 7 8
וו
12
13
14
15 16
17
5. בית משפט קמא בחן את התשתית הראייתית שהונחה לפניו והגיע למסקנה כי את השיהוי יש להטיל לפתחם של שני הצדדים. קביעה זו הינה קביעה עובדתית ואינני סבור שיש מקום להתערב בה. טענת המערער כי המשיבה היא התובעת ועליה היה לפעול לחידושו של ההליך נכונה אולי מבחינה פורמלית. היא אינה נכונה מבחינה מהותית. במשטר של שיתוף בנכסים (הילכת השיתוף), אם ברצונו של בן זוג להחיל שיתוף בנכסים הרשומים על שם רעהו, עליו להגיש תביעה שכנגד או תובענה שכנגד, ואין די בכתב הגנה מטעמו. תביעה לפי הילכת השיתוף תוליד סעד על פי המפורט בכתב התביעה בלבד. הנתבע, המתגונן, לא יוכל לעתור לסעדים מטעמו אלא אם יגיש הוא תביעה משלו. לעומת זאת, עריכת איזון המשאבים, כוללת, באופן מובנה, איזון כולל של כלל נכסי בני הזוג כך שמבחינה מהותית גם הנתבע בתביעה כזו הוא תובע גם מבלי שיגיש כתב תביעה משלו (ניסים שלם “יחסי ממון ורכוש הדין והפסיקה”, מהדורה שניה, כרך א’, עמ’ 260). מטעם זה, פסק הדין החלקי, שהותיר את המחלוקת בלתי פתורה, פתח את הדלת בפני שני הצדדים, לחזור ולחדש את הדיון בנושא, במסגרת ההליך הקיים. זאת ועוד, לא רק למשיבה גם למערער אינטרס להביא לפתרון המחלוקת ולסיים את הסכסוך הרכושי שבלעדיו לא ניתן, ומבחן התוצאה מוכיח, להביא לסיום הסכסוך הכולל בין בני הזוג. לא היתה כל מניעה מלפני המערער לפנות לבית משפט, בכל שלב, ולבקש לחדש את הדיון בנוגע לחברה ולא מן הנמנע שהוא בחר לשבת באפס מעשה ולהמשיך לנהל ולהתנהל עם החברה, מטעמים כלכליים. בימ”ש קמא מצא כי המערער, בעל השליטה בחברה, נהנה מפירותיה וכפי שעלה מחוות דעת המומחה, שאין חולקין עליה, משך הוא רווחים בסכומים של מאות אלפי ₪ מעבר ובנוסף לשכר שקיבל. קביעה עובדתית זו, שמבוססת על חוות הדעת, שומטת אף את טענתו של המערער בדבר “הנזק” שנגרם לו מהשיהוי האמור גם מההיבט
18 19 20
ד 21
22
23
25 26
27
28
3 מתוך 14

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

עמ”ש 9228 – 05 – 18 ס’ נ’ סי עמ”ש 21694 – 10 – 18 ס’ נ’ סי
תיק חיצוני:
1
סוגיה על פי מסגרתה הנורמטיבית ולפרש פירוש ראוי את הנורמה המשפטית הספציפית החלה בעניין (ראה בהקשר זה גם שלם, שם, עמ’ 261).
4 5

7. לטענת המשיבה, חרף קביעת בית המשפט, כי האשם בשיהוי מונח גם לפתחה, המערער הוא שצריך לשאת במלוא השערוך. לטענתה היתה הסכמה של הצדדים, כי חוות הדעת תכלול עד מועד הגשתה הפרשי הצמדה וריבית מהיום הקובע ועד מועד הגשתה. המשיבה מפנה בעניין זה להחלטת בית משפט קמא (הש’ שילה)מיום 17 . 2 . 16 (מוצג 32 למוצגי המערער). יש לדחות טענה זו. עיון במוצג 32 אינו מלמד כי היתה הסכמה שכזו. בית המשפט, בהוראותיו למומחה הורה, כי המומחה ישום את שווי החברה נכון למועד הקובע “ויבצע שערוך הכולל ריבית והצמדה כחוק מהיום הקובע ועד יום מתן חוות הדעת”. אין בהוראה זו כדי ללמד על כך שיוחלט על שערוך ועל זהות מי שיישא בשערוך, באופן מלא או באופן חלקי. מדובר בנתון שבית המשפט ביקש שיונח לפניו כחלק ממכלול הנתונים הצריכים לגיבוש הכרעה שיפוטית במחלוקת והראיה שבית משפט קמא אף הורה, כי המומחה יישום את שווי החברה גם נכון ליום מתן ההחלטה (פברואר 2016) ככל שהמערער יבקש זאת. לפיכך אין כל משמעות לעובדה שאף אחד מהצדדים, גם לא המערער, הלין על הוראה זו.
8 9
11 12 13
8. העולה מהמקובץ – אין מקום להתערב בקביעת האשם בשיהוי; בשערוך על דרך של הפרשי הצמדה וריבית. כן יש מקום להתערב ולקבוע, כי המערער יישא רק במחצית מהפרשי ההצמדה והריבית שיתווספו על הסכום בו זוכתה המשיבה, מהיום הקובע ועד התשלום בפועל.
9. האם יש לעשות שימוש בהוראות סעיף 5(א)(ג) או (ד) לחוק יחסי ממון? הוראות אלה יוצרות זיקה בין “הגירושים הכלכליים” בהם עוסק חוק יחסי מימון, שבתיקון 4 לו (תשס”ט 2008) ביטל את התלות בין פקיעת הנישואין לאיזון המשאבים, לבין הגירושין הדתיים. כשם שהמחוקק ראה לנכון, באיחור רב יש לומר, לבטל את התלות האמורה ראה הוא לנכון, במסגרת התיקון ולשם האיזון, “לצמצם את החשש שהמבקש לבצע את איזון המשאבים יסתפק בפירוק הקשר הרכושי בין בני הזוג ולאחר מכן לא יפעל להתרת הנישואין” (מתוך דברי ההסבר לס”ק (ג) הנ”ל). על פי הוראות אלה הוסמך בית המשפט, שנתן פסק דין לאיזון משאבים, להתנות את ביצועו בהפקדת כתב הסכמה להתרת הנישואין, לרבות כתב הסכמה למתן גט או לקבלת גט מצד המבקש (ס”ק (ג)) וכן לעכב את ביצועו של פסק הדין
25
26
27
5 מתוך 14

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

עמ”ש 9228 – 05 – 18 ס’ נ’ סי עמ”ש 21694 – 10 – 18 ס’ נ’ סי
תיק חיצוני:
1 2
4 5 6

במקרה שלפנינו ניתן פסק דין בתביעת הגירושין שבין הצדדים. פסק הדין של בית הדין הרבני הגדול מיום 26 . 12 . 12 קובע באופן ברור וחד משמעי, בדעת רוב, שמצווה על הצדדים להתגרש זמ”ז “ויפה שעה אחת קודם” ברם, הוסיף בית הדין וקבע תנאי “הצדדים יתגרשו, בכפוף לכך שהאישה תקבל פיצוי הולם בגין הגירושין” ובמקום אחר הוסיף ואמר “נוכח העובדות המיוחדות של תיק זה, בטרם סידור הגט, הבעל חייב להציע לאישה פיצוי הולם בגין גירושיה… אם הצדדים לא יגיעו להסכמות בדבר גודל הפיצוי, כל אחד מהצדדים רשאי לפנות לבית הדין האזורי אשר יקבע את סכום הפיצוי הראוי וההוגן לאישה בהתחשב בכלל הנסיבות”. הצדדים לא הגיעו לכדי הסכמה בדבר גובה הפיצוי ואין בידינו לקבוע במי “האשם” שהרי גובה הפיצוי הראוי וההוגן’ הינו בעיני המתבונן. מנגד, גם בית הדין הרבני טרם הכריע בגובה הפיצוי וממתין הוא להכרעתנו, כערכאת ערעור, בשאלת איזון הזכויות בחברה כחלק מהנסיבות אותן יקח בחשבון עת ייתן הוא את הכרעתו. האם בנסיבות אלה רשאים אנו לומר כי עמידתה של המשיבה על הכרעה בדבר הפיצוי ההולם, שנקבע כתנאי לגירושין, על ידי בית הדין, מהווה חוסר תום לב? אינני סבור כך.
8
9
11
14
10. לא מצאתי מקום להתערב בחלק פסק דינו של בית משפט קמא העוסק בסוגיית ההוצאות. ברם, צודק המערער כי לנוכח תוצאת פסק הדין זכאי הוא לקבל את המניה של המשיבה על שמו.
IX

התוצאה המוצעת בערעור זה: 11. אם דעתי תישמע, יידחה הערעור בכפוף לכך שבמקום סעיף 49 לפסק הדין ייכתב כך: “התובעת תקבל מאת הנתבע מחצית הסכום של שווי החברה לחודש אוגוסט 2007, כפי שנקבע בחוות דעת השמאי, בצירוף מחצית הפרשי הצמדה וריבית מהיום הקובע ועד התשלום בפועל”. כנגד התשלום בפועל תועבר המניה בחברה שנמצאת בבעלות המשיבה על שם המערער. כן נחייב את המשיבה בהוצאות הערעור, שהתקבל חלקית, בסך של 10 , 000 ₪ שישולם מתוך הפיקדון ויועבר לידי המערער באמצעות בא כוחו.
19 20

עמ”ש 21694 – 10 – 18 12. בני הזוג, שנישאו זל”ז בינואר 1974, מנהלים הליכים משפטיים שונים ורבים מאז שנת 1998. בין ההליכים המשפטיים גם תביעות לגירושין, ארבע במספר, שהגיש המערער נגד המשיבה לבית הדין הרבני האזורי בתל אביב-יפו. כל תביעות הגירושין נדחו. בערעור שהוגש על פסק הדין שדחה את תביעת
26 27 28
7 מתוך 14

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

עמ”ש 9228 – 05 – 18 ס’ נ’ סי עמ”ש 21694 – 10 – 18 ס’ נ’ סי
תיק חיצוני:
1 2
15. בפסק דינו דחה בית משפט קמא את תביעת הנזיקין של המערער מהטעם שפסק הגירושין קבע תנאי לביצועו – תשלום פיצוי הולם/הוגן למשיבה, טרם סידור הגט, תנאי שהמערער לא קיים, אף נמנע ממתן הצעה קונקרטית לפיצוי. לגישתו “אין כל סרבנות לגט, שכן לא מולאו כל התנאים לגירושין כפי שקבע בית הדין הרבני” וכי “יש טעם מוצדק לסירובה של הנתבעת להתגרש”. לפיכך, סיכם ואמר, אין עילה לחייב אותה בנזיקין, כעילה אזרחית, בדבר הסירוב להתגרש.
16. לטענת המערער, שגה בית משפט קמא משדחה את תביעת הנזיקין, שעה שהוא אוחז בידו פסק גירושין הקובע, כי מצווה על הצדדים להתגרש “ויפה שעה אחת קודם” מה גם שעל פי הפסיקה די בחוסר סיכוי לשלום בית, אף אם לא ניתן פסק גירושין, כדי לקבוע כי בסירובו של בן הזוג להתגרש יש משום סרבנות גט המקימה עילה בנזיקין. לגישתו, אין בתנאי שנקבע בפסק הגירושין כדי להוות טעם מוצדק לסירוב מה גם שהוא, מבחינתו, עשה כל שניתן כדי למלא חובתו זו, עת חזר ופנה לבית הדין בבקשות שיפסוק ויקבע את הפיצוי.
7 8 9 10 11
17
19 20

17. לו דעתי תישמע, דין הערעור להידחות. בעמ”ש 46631 – 05 – 11 פלונית נ’ פלוני; 23 . 1 . 14 , נדרש בית המשפט המחוזי בתל אביב לשאלת “הקורלציה והיחס שבין החלטות בית הדין הרבני, לבין פסיקה של בתי המשפט האזרחיים, בתביעות נזיקין בגין סרבנות גט”. בית המשפט עמד על שלושת הגישות בפסיקה זו הקפדנית יותר הדורש פסק “כפייה” או “חיוב” ובמקרים נדירים “פסק מצווה” בנסיבות קיצוניות כגון נסיבות המלוות באלימות, הקמת תא משפחתי שני, ניכור מוחלט וכו’; גישת הביניים המסתפקת גם בפסק “מצווה” אף “המלצה” תוך מתן משקל לנסיבות המקרה; זו הליברלית המנתקת את העוולה הנטענת והתביעה לפיצויי סרבנות בצדה משאלת חיוב בן זוג במתן גט בבית הדין הרבני. לפי גישה זו המסלול האזרחי בדמות תביעה לפיצויי נזיקין בגין סרבנות גט הינו מסלול עצמאי מנותק לחלוטין משאלת קיומן של עילות הלכתיות למתן הגט שהרי די בהסכמת בן הזוג לקבל או לתת גט כדי להתגרש. סבורני, כי איננו נדרשים, במקרה שלפנינו, להכריע בין הגישות. על פי הגישה הקפדנית, אף גישת הביניים, יש צורך בפסק גירושין תהא דרגתו אשר תהא – כפיה/חיוב/מצווה/המלצה. צא ולמד שאם בית הדין דוחה תביעת גירושין אף קובע כי אין מקום להורות על גירושי בני הזוג, לפי גישות אלה תדחה תביעת הנזיקין (ראו עמ”ש 46631 – 05 – 11 הנ”ל). במקרה שלפנינו התקבלה אמנם תביעת הגירושין, אף ניתן פסק “מצווה”, אלא שקיום המצווה כפוף למתן פיצוי הולם/הוגן
22
25
26
27 28
9 מתוך 14