.
ק ארי
בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע
תמ”ש 17817- 03 – 18 ע’ א’ ואח’ נ’ ס.מ.א ואח’
בפני
כבוד השופט בן שלו
התובעים
1.ע.א 2.עז. א 3.ס.ק
4.ח.ק
נגד
הנתבעים
1.ס.מ.א ו- 38 אח’
40.פרקליטות מחוז דרום 41.מדינת ישראל הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים 42.האפוטרופוס הכללי במחוז דרום
ב”כ התובעים: עו”ד יובל קינן ב”כ הנתבעים 2,22,23,30, 38 ו – 39: עו”ד אורי ברששת ב”כ נתבעת 40: עו”ד ריקי חדד לנקרי בייכ נתבעת 41: עו”ד אפרת הררי
פסק דין
תובענה שהגישו ארבעה בני משפחה למינוי מנהל לעזבונו של אחד מאבותיהם, חג’ מי אי אשר נולד בשלהי המאה ה- 19 ונפטר בשנת 1977 (להלן: “המנוח”).
רקע כללי ודיוני 1. תובענה זו היא גלגול נוסף של הליכים בין צאצאי צאצאיו של המנוח, אשר רובם ככולם
עוסקים בטענות הקשורות עם זכאות לפיצוי כספי מאת רשות מקרקעי ישראל, בקשר עם החזקתו הנטענת של המנוח בקרקעות עוד מתקופת השלטון העותומאני בישראל. בנסיבות אלה, והגם שהמחלוקת הצריכה לעניין עתה מצומצמת היא, לא יהא מנוס מפירוט מסוים של עיקר ההליכים והרקע שהובילו לתובענה שלפני.
2. בין היתר, נוהל הליך שבמסגרתו נקבעה חלוקה מסוימת בפסק דין בדרך של פשרה, של יחס הזכאות בעזבון המנוח בין קבוצות של יורשי המנוח (תייע 880/ 09 ; להלן: ייפסק הדין”י).
.
ק ארי
בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע
תמ”ש 17817- 03 – 18 ע’ א’ ואח’ נ’ ס.מ.א ואח’
3. לאחר מכן, הוגשה על ידי תובע 1 תביעה להצהיר כי הוא הזכאי למלוא זכויותיה של
סבתו של אביו (!) בעזבונה, גב’ ס’ חי א.ס’ זייל, וגם כך גם להבהיר כי הסכם שנכרת בין חלק מיורשי המנוח ובין רשות מקרקעי ישראל נכרת תוך פגיעה בזכויותיו (תמייש -33603
08 – 15 ). לאחר שתובענה זו הועברה לטיפולי, ביום 17.9.17 הוריתי על מחיקתה מחמת חוסר מעש.
4. ביני לביני, ביום 25.2.18 הגישו התובעים המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע ובה עתרו להורות כי הסכמים שכרתה רשות מקרקעי ישראל אל מול חלק מהנתבעים דכאן בגין הסדר תביעות בעלות במקרקעין, בטלים (הייפ 56610 – 02 – 18; להלן : ייהמרצת הפתיחה יי). לאחר שהתקיים דיון, תובענה זו נמחקה.
5. התביעה שלפני הוגשה תחילה כתביעה ובה סעדים רבים ושונים זה מזה, בהם מינוי מנהל
עזבון, צווי עשה, סעדים הצהרתיים, כולם נוגעים בעיקרם לעזבונו של אותו מנוח, שכזכור, נולד בשלהי המאה ה- 19 ונפטר בשנות השבעים של המאה הקודמת.
6. לצד התביעה שלפני הוגשה בקשה לסעד זמני במסגרתה התבקש איסור דיספוזיציה
במקרקעין הנוגעים להסכמים שכרתה רשות מקרקעי ישראל אל מול חלק מצאצאיו של המנוח. כבר עתה אבהיר כי לאחר שמיעת ראיות דחה כב’ הרשם הבכיר אי הדר ביום
10.10.18 את הבקשה למתן סעד זמני אגב חיוב התובעים בהוצאות.
7. לדיון הראשון לפני, ביום 19.7.18 התייצבו אך חלק מן התובעים. עם סיום הדיון הבהרתי בהחלטה מנומקת כי עליהם לתקן את כתב התביעה ובין היתר לצרף לה את כלל צאצאיו של אותו מנוח.
8. ביני לביני, הוגשה בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט לאור הצורך באיתור כלל צאצאיו של המנוח לשם הגשת כתב תביעה מתוקן. בבקשה זו ניתנו החלטות בימים 6.12.18 ו – 12.2.19 ובסופו של יום מוצתה סוגיית זהות צאצאיו של המנוח.
9. בסופו של יום, לאחר ארכות שניתנו לתובעים, ביום 12.5.19 הוגש כתב תביעה מתוקן, במסגרתו נתבעו 39 צאצאי ויורשי המנוח, כמו גם רמייר והאפוטרופוס הכללי (להלן : ייכתב התביעה המתוקויי). הסעד שנתבקש בכתב התביעה המתוקן, שגולל את מלוא טענות התובעים ביחס לעוול שלטענתם נגרם להם גלל כריתת הסכמי רמיי אל מול חלק
.
ק ארי
בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע
תמ”ש 17817- 03 – 18 ע’ א’ ואח’ נ’ ס.מ.א ואח’
מיורשי וצאצאי המנוח, הוא מינוי מנהל לעזבונו של המנוח אשר יהא זכאי לקבל מידע על מלוא התמורות שקיבלו קבוצות צאצאי המנוח ולאזן את מלוא זכויותיהם של היורשים על פי העזבון. ככל שלא ניתן למנות מנהל עזבון, התבקש בית המשפט כסעד חלופי למנות כונס נכסים למטרת כינוס נכסי העזבון וחלוקתם.
10. לאחר שבית המשפט עמד בדווקנות על המצאת כתב התביעה המתוקן וההזמנה לדין
ולדיון לכלל הנתבעים, וזאת בין היתר על מנת שניתן יהיה לברר גם את מידת העניין שיש לכלל יורשיו הנטענים של המנוח בבירור הטענות, בסופו של יום הוגשו שני כתבי הגנה בלבד – מטעם המדינה ורשות מקרקעי ישראל ומטעם קבוצת הנתבעים 2,22,23,30, 38 ו – 39 (היא הקבוצה שכפי הנראה חלק ניכר מטענות התובעים מופנה כלפיהם, ביחס להסכמים שכרתו אל מול רמיי ; קבוצה זו תכונה להלן: “הקבוצהיי).
11. ביום 22.1.20 , לאחר שניתנו ארכות לתובעים להמציא את כתבי הטענות, ההזמנה לדין ולדיון לכלל הנתבעים, קיימתי דיון נוסף בתובענה. גם לדיון זה לא התייצבו כל התובעים (תובעת 3 נעדרה הימנו). למעט חברי הקבוצה, עיקרם המכריע של הנתבעים כלל לא התייצב לדיון. עוד בדיון הבעתי תמיהה מדוע מבוקש למעשה לנסות ולשוות למחלוקת נופך כוללני, שעה שבפועל, מרבית צאצאיו של המנוח כלל אינם מביעים עניין בהליך.
12. בשים לב לכך שלפני למעשה בקשה למינוי מנהל לעזבונו של אבי אבותיהם של התובעים,
שנפטר בשנות השבעים של המאה הקודמת, ועת נדמה כי עיקר השגותיהם של התובעים נעוצות בטענות כנגד התנהלות רמייר והמדינה למולם בכל הנוגע להליך הפשרות בגין תביעותיהם, הצעתי לתובעים כי התובענה תידחה, מבלי לגרוע מאפשרותם למצות בכל אפיק שייראה להם את עיקר הפלוגתא שלהם כנגד רשות מקרקעי ישראל. גם בדיון זה שבה והבהירה בייך רמיין כי אין כל מניעה שהתובעים ינהלו עימם משא ומתן כשם שאחרים ניהלו, אולם שבה והבהירה בין היתר כי נקודת המוצא במשא ומתן היא פרטנית. במעמד הדיון הסכימו תובעים 2 ו-4 להצעת בית המשפט. ניתנה אפשרות להגשת עמדת תובע 1 ותובעת 3 בכתב.
.
ק ארי
בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע
תמ”ש 17817- 03 – 18 ע’ א’ ואח’ נ’ ס.מ.א ואח’
תמצית טיעוני הצדדים
13. כאמור, בבקשה טוענים התובעים לעוול שנגרם להם ולכך שככלל יש צורך למנות בעל
תפקיד אשר ידאג לחלוקה צודקת לשיטתם של עזבון המנוח – זאת בראש ובראשונה (ואולי אך ורק), בכל הנוגע להתקשרות אל מול המדינה בהסכמי פשרה באשר לזכויות נטענות במקרקעין שהוחזקו בעבר הרחוק לפי הנטען על ידי המנוח.
14. בכתב ההגנה מתנגדת המדינה לבקשה ; טוענת כי אין נפקות להסכמים שכרתה אל מול
יורשים אחרים, שכן ככל שתתפשר אל מול התובעים, פשרה זו תבוצע בהתאם לחלקם הספציפי שנקבע בפסק הדין. המדינה אף הבהירה כי טענה פעמים רבות בפני תובע 1 כי תעניק לו כל זכות לה הוא זכאי ללא כל קשר להסכמים שנכרתו אל מול אחרים וכן הבהירה כיצד טענה בפניו יש לבצע את החישוב של זכויותיו הנטענות – מקום שלא הציג צו ירושה של אמו . המדינה מבהירה כי היא עצמה איננה צד לסכסוך המשפחתי וכי ככל שמדובר בתביעה כספית, הרי שזו לא כומתה כדבעי. עוד טענה המדינה כי תביעה זו אף פוגעת בצדדי ג’ בעניינם התבקש מידע במסגרת אותו ניהול עזבון. המדינה אף עותרת לדחיית בין היתר הואיל והתובעים לא שילמו את ההוצאות שנפסקו לטובתה במסגרת המרצת הפתיחה ואף לא נטען, הלכה למעשה, כי פסק הדין לא קויים על ידי המדינה.
15. בכתב הגנתה טוענת הקבוצה, כי עסקינן בהליך סרק נוסף שבמסגרתו מנסים התובעים
פעם נוספת לשנות את תוצאת פסק הדין. לגופה של תובענה טוענים הנתבעים כי אין למנות מנהל עזבון, מקום בו ההסכמים בינם ובין רמייי בוצעו כבר ושעה שעל הפרק ניהול נכסי עזבון, זאת כאשר הלכה למעשה עסקינן בעתירה סמויה לביטול הסכמים פרטניים שנכרתו בינם ובין רמייי. התובעים אף לא הציגו צווי ירושה של ממש או בסיס לתביעתם ולפיכך עתרו לדחיית התביעה על הסף. עוד טענה הקבוצה לשיהוי ניכר ולהתיישנות הסעדים שנתבעו.
16. ביום 21.11.19 הוגשה עמדת בייכ האפוטרופוס הכללי, אשר לא הביע עניין בהליך.
.
ק ארי
בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע
תמ”ש 17817- 03 – 18 ע’ א’ ואח’ נ’ ס.מ.א ואח’
17. ביום 27.1.20 הוגשה עמדתו של תובע 1, העומד על ניהול התביעה. לשיטתו, ניתן למנות מנהל לעזבון המנוח גם למטרה ספציפית, ולדידו יש למנות מנהל לעזבון המנוח ולו לשם הגשת תביעות הבעלות של המנוח כנגד המדינה. לטענת תובע 1, הותרת כל אחד מיורשיו של המנוח לטפל פרטנית בתביעותיו תוביל לתוצאה לא צודקת כנגד חלק מהיורשים, שהם בבחינת הצד ייהחלש”י במיוחד אל מול המדינה.
18. רמייי הגיבה לעמדה זו ובין היתר הבהירה, כי גם תביעת בעלות של מאן דהוא איננה
מקנה זכויות בקרקע, אלא זכות לשאת ולתת, לברר את עיקרי התביעה או להתפשר עם המדינה. רמייר מלינה מניין נוטל על עצמו תובע 1 את הזכות לטעון בשם יורשים נטענים אחרים, מקום בו גם יתר התובעים כבר זנחו את ההליך. רמייי עוד הבהירה כי הלכה למעשה, הפשרות אל מול אחרים בוצעו לפנים משורת הדין ולאור העקרונות שנקבעו בפסק הדין, כך שלדידה לא ברורה עילת התובענה נגדה.
דיון והכרעה 19. לאחר ששמעתי את בעלי הדין שמצאו ליטול חלק בדיונים ועיינתי במכלול האמור בתיק,
שוכנעתי כי דין התובענה דחייה.
אף מבלי להידרש לעקרון הנפילה המידית הקבוע בסעיף 1 לחוק הירושה, התשכ”ה – 1965 (להלן: “חוק הירושהיי), ולתמיהות העולות באשר לצורך בפעולה עתה לחלוקת עזבונו של אדם שנפטר לפני עשרות שנים, לבקשת מי מצאצאיו, אין מקום לקבל את
התובענה.
20. כלל הוא, כי הסמכות למנות מנהל עזבון היא סמכות ברשות – ואין היא בבחינת סמכות
חובה (השוו: סעיף 78(א) לחוק הירושה). לא בכל מקרה – ואפילו הורה על כך מצווה בצוואתו – יורה בית המשפט על מינוי מנהל לעזבונו של נפטר (השוו: ש’ שוחט, ני פינברג י’ פלומין דיני ירושה ועזבון, התשעייד – 2014,207- 209). שכן ככלל על בית המשפט לבחון האם עניינית קמה הצדקה לכך.
הדברים יפים במשנה תוקף מקום בו מנהל עזבון הוא נושא משרה, וככלל פועל בשכר, ומקום בו משמונה מנהל עזבון, עבודתו מצריכה פיקוח הדוק הן של בית המשפט והן של
.
ק ארי
בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע
תמ”ש 17817- 03 – 18 ע’ א’ ואח’ נ’ ס.מ.א ואח’
האפוטרופוס הכללי (שי שוחט, ני פינברג יי פלומין דיני ירושה ועזבון, התשע”ד – 2014,
.(2017
לא זו אף זו, מנהל עזבון מתמנה לשם ניהול העזבון בכללותו, ולא לצורך הסדרת סוגיה קונקרטית אחת, טיפול בנכס מסוים או חלוקת מנה ליורש אחד בלבד (ש’ שוחט, ני פינברג יי פלומין דיני ירושה ועזבון, התשעייד – 2014,209).
21. במקרה שלפני שוכנעתי כי אין כל הצדקה, תועלת ותוחלת במינויו של מנהל לעזבונו של
אדם שנפטר בשלהי שנות השבעים של המאה הקודמת. שכן חרף נסיונו של התובע 1 להציג את ההליך כהליך שנועד לשמור על זכויות כלל היורשים, ברי הוא כי למעשה הפלוגתא העיקרית של התובע 1 מתייחסת לזכויות שלשיטתו מגיעות לו במשא ומתן הסכמי לפיצוי אל מול רמייר – לאור ממצאי פסק הדין. קרי- לשם הסדרה חלקית של זכות נטענת אחת מכלל נכסי עזבון של אדם שנפטר לפני עשרות שנים. אולם כאמור, אין ממנים מנהל עזבון לנכס או לזכות נטענת ספציפית.
22. אף אין כל הצדקה למנות מנהל לעזבון המנוח כולו ; אדם אשר נפטר בשנת 1977, כאשר
חזקה שנכסיו הישירים של העזבון הוסדרו ואף לא נטען אחרת ואף ניתן זה מכבר פסק הדין, שקבע את סדרי הזכייה ביחס למנוח. שכן טענתו היחידה דה פקטו של תובע 1 נעוצה באותו משא ומתן אל מול הרשויות בכל הנוגע לתביעת הסדר קרקע ; משא ומתן שלמעשה הוא עניינו הישיר של תובע אחד בלבד ושבהקשרו הוצהר לא פעם ולא פעמיים על ידי נציגי רשות מקרקעי ישראל גם בהליך שלפני כי אין כל מניעה בניהולו הישיר של המשא ומתן למולם.
23. לא זו אלא אף זו – להלכה ולמעשה – גם יתר התובעים זנחו את ההליך, ולמעט חברי
הקבוצה – שנתקפו על ידי התובע ישירות לאור ההסכמים שכרתו אל מול רמייי, איש מהנתבעים האחרים שבהקשרם נטען כי הוא אחד מצאצאיו/יורשיו של המנוח, לא הביע כל עניין בהליך.
24. בית המשפט חייב את התובע להמציא את בקשתו לכלל היורשים – שעה שלא בחר לעשות
כן מלכתחילה (באופן מעורר תמיהה בהתחשב בסעד שביקש). אלה בחרו ברובם שלא להגיש כל תגובה ואף לא להתייצב לדיון . בדיון טען כי יש לקבל את בקשתו על מנת
.
ק ארי
בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע
תמ”ש 17817- 03 – 18 ע’ א’ ואח’ נ’ ס.מ.א ואח’
לאפשר פעולה עבור כלל היורשים. התנהלות זו מוקשית עד מאד, ודומה שבדרך הילוכו הדיונית חפץ המבקש לאחוז בחבל בשני קצותיו. ראשית, לנסות תחילה לנהל הליך למינוי מנהל עזבון תוך בחירה שלא להמציאה לכלל צאצאי המנות ; ולבסוף, כאשר התברר כי הוא היחיד המגלה עניין בהליך אל מול המדינה והקבוצה, לטעון טענה הפוכה במהותה לפיה הוא משמש כיימגינם של החלשיסיי. בפועל, דומה שתובע 1 נותר לבדו כשהוא מנסה לכפות את האינטרס האישי שלו על כלל היורשים.
25. כאמור, בא-כח תובע 1 טען בדיון ובכתבי הטענות כי הוא למעשה מבקש לטעון בשמם של
צאצאים אחרים של המנוח, ייחלשים” כהגדרתו. אולם אף מבלי להידרש לפטרנליזם שבטיעון זה, ולכך שאך בהוראתו של בית המשפט נאלץ התובע לערב את יתר הצאצאים בעצם הגשת בקשתו, הרי שתובע 1 לא דק פורתא בטיעונו. שכן במיוחד בהתחשב בכך שמנהל עזבון הוא בעל תפקיד בשכר -דווקא בעצם מינויו יימצאו יתר צאצאי המנות בסיכון כלכלי הנובע בראש ובראשונה מן הצורך בנשיאה בהוצאות ניהול העזבון (לרבות, אולי, נשיאה בהוצאות ניהולם של הליכים משפטיים שתובע 1 מכוון להם).
26. בנוסף, וכפי שפורט לעיל מינוי מנהל עיזבון מצדיק תשומות והכבדה של ממש בעצם
הפיקוח על ניהול העזבון. אלה באים על חשבון האינטרס הציבורי. ההכבדה איננה אך ורק על האפוטרופוס הכללי ועל בית המשפט, האמונים על פיקוח ביחס לניהול העזבון, אלא גם על עשרות היורשים הנוספים שכלל אינם חפצים בכך.
27. לשון אחר – מינויו של בעל תפקיד לניהול עזבון אך מטעם פטרנליסטי נטען של דאגה
לזכויות אחר שאינו מביע עניין בהליך, איננו עולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי והתשומות הציבוריות שבפיקוח על ניהול שכזה. מינוי שכזה אף אינו עולה בקנה אחד עם האינטרס הפרטני של יורשים נטענים, שייאלצו “להיגרר”י להליך שבו יכול ויושמו בסיכון כלכלי כתוצאה מניהול הליכים אל מול המדינה ; הליכים בהם לא הביעו כל עניין.
28. אף אין לשכוח, כי הלכה למעשה לפנינו מצב שבו אחד מצאצאיו של אותו סבא רבא,
מבקש עתה – בעיצומה של המאה העשרים ואחת, למנות מנהל לעזבונו של אדם שנפטר לפני עשרות שנים. מבלי להידרש לשאלה מהי השלכתו של שיהוי כה ממושך בבקשה לניהול עזבון על תוחלת הניהול בפועל, הרי שהתשומות הניכרות הגלומות בביצוע ייהנדסה לאחוריי והתחקות אחר כלל הנכסים שהותיר אחריו המנוח, ואשר אולי כבר
.
ק ארי
בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע
תמ”ש 17817- 03 – 18 ע’ א’ ואח’ נ’ ס.מ.א ואח’
חולקו או נמכרו לצדדי ג’ בעשרות השנים שחלפו מאז נפטר, יגולגלו ללא כל הצדקה על כלל צאצאיו.
29. הפלוגתא המהותית של המבקש היא מול רשות מקרקעי ישראל שכן דומה שלב עתירתו
היא לכפות על המדינה את אותם התנאים שבהסדר הפשרה שכרתו לפנים משורת הדין עם יורשים אחרים. בענייננו, מבקש תובע 1 כי את הפלוגתא העיקרית שלו אל מול המדינה בכל הנוגע להסכמים ולזכויות להן הוא זכאי, ינהל בעל תפקיד בשכר, תוך גלגול התשומות שלא בצדק על כלל היורשים.
לכך אין ליתן יד. שכן לשם הכרעה במחלוקת זו אין כל צורך במינוי מנהל עיזבון ותובע 1 יכול להביא ללא כל קושי את עניינו לבירור במסגרת המתאימה לכך אל מול המדינה. זאת ועוד, אף ספק רב אם בירור פלוגתא נקודתית שבין תובע 1 ובין המדינה מצויה בגדרי סמכותו של בית משפט זה.
30. בשולי הדברים אף אעיר, כי מאותן ההנמקות בדיוק, וגם לו סברתי ניתן היה להידרש
לסעד חלופי בדמות מינוי כונס נכסים לנכס ספציפי (סעד שבעיקרו מהווה עקיפה של המסלול שקבע חוק הירושה – קרי מינוי מנהל עזבון), הרי שאותן הנמקות דלעיל מובילות למסקנה לפיה אין כל צורך במינויו של כל בעל תפקיד ; זאת אך ורק לשם פעולה למימוש זכויות נטענות של צאצא אחד מתוך עשרות, ואשר אין כל מניעה שיפעל לממשן כהבנתו, ובכוחות עצמו, ישירות אל מול המדינה.
31. כלל האמור לעיל מוביל למסקנה שדין התובענה להידחות, וכך אני מורה.
הואיל ובפועל תובע 1 עמד לבדו על ניהול ההליך, יישא תובע 1 בהוצאות המדינה בסך כולל של 4,000 ובהוצאות כלל חברי הקבוצה בסך כולל של 4,000 ₪ (שיחולקו באופן שווה בין כלל חברי הקבוצה), וזאת בנוסף וללא קשר לכל חיוב כספי אחר שבו חויב קודם לכן. לכן. פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת מלוא פרטיהם המזהים של הצדדים ובני משפחותיהם. המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק. ניתן היום, ה’ ניסן תשייפ, 30 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.
.
ק ארי
בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע
תמ”ש 17817- 03 – 18 ע’ א’ ואח’ נ’ ס.מ.א ואח’
a
בן שלו, שופט
