בית משפט לענייני משפחה בצפת
תמ”ש 2549- 03 – 19 תיק חיצוני:
א’, נ’, ק’
בפני
כבוד השופטת אביבית נחמיאס
תובעת
ע.א ע”י עו’יד שניר נפתלי
נגד
נתבעים
1.ל.ק 2.א.ק ע”י עו’יד טוני פרח מטעם הלשכה לסיוע משפטי
פסק דין
לפני תביעה כספית שהגישה התובעת כנגד הנתבעים, בתה וחתנה. במסגרת התביעה, עתרה התובעת השבתם של כספים ותכשיטים אשר נגנבו ממנה ע”י הנתבע, לאחר שהנתבע הורשע בהתפרצות לבית התובעת ובגניבה, ואילו הנתבעת הורשעה בקבלת נכסים שהושגו
בפשע.
2. העובדות הצריכות לעניין: 1. הנתבעים 1 – 2 (להלן: “הנתבעת”יו “הנתבע”) הינם בעל ואישה. התובעת הינה אימה של הנתבעת. הנתבעים הורשעו בבית משפט השלום בקריית שמונה (כב’ סגן הנשיא, השופט מורן מרגלית), במסגרת עסקת טיעון לאחר שהודו בעובדות כתבי האישום המתוקנים שהוגשו נגדם. 3. הנתבעת הורשעה ביום 11.06.14 בביצוע עבירה של קבלת נכסים שהושגו בפשע סעיף 411 לחוק העונשין התשלייז -1977, ואילו הנתבע, הורשע ביום 15.07.14 בביצוע עבירות של התפרצות למקום מגורים/ תפילה/בכדי לבצע גניבה עבירה לפי סעיף 406 (ב)לחוק העונשין, גניבה, עבירה לפי סעיף 384 לחוק העונשין וכן עבירה של היזק לרכוש במזיד, עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין. עיים עובדות כתב האישום המתוקן, כשבועיים עובר לתאריך 3.1.14 בעת ביקורם של הנתבעים בבית התובעת, גנב הנתבע מפתח נוסף לביתה של התובעת אשר היה מונח בפתח הבית. ביום 3.1.14 נכנס הנתבע לביתה של התובעת באמצעות המפתח ששכפל וגנב תכשיטי זהב שונים וסכומי כסף רבים. כעבור תקופה, סיפר הנתבע לנתבעת, כי הוא זה
4. 1 מתוך 10
בית משפט לענייני משפחה בצפת
תמ”ש 2549- 03 – 19 א’. ג’. קי תיק חיצוני:
. חדש
5. אשר עומד מאחורי ההתפרצות לבית אמה וביום 13.4.14 פנו הנתבעים יחדיו לחנויות תכשיטי זהב, מכרו חלק מהזהב ואף הזמינו תכשיט חדש. בעקבות הרשעתם, נגזרו על הנתבעת העונשים הבאים: מאסר על תנאי בן 8 חודשים (בתנאי שלא תעבור עבירת רכוש מסוג פשע 3 שנים מיום ההחלטה), מאסר על תנאי בן 5 חודשים (בתנאי שלא תעבור עבירת רכוש מסוג עוון 3 שנים מיום ההחלטה), קנס כספי ופיצוי לתובעת בסך של 10,000 ₪. על הנתבע נגזרו העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים, מאסר על תנאי בן 18 חודשים (בתנאי שלא יעבור עבירת רכוש מסוג פשע במשך תקופה של 3 שנים מיום שחרורו), מאסר על תנאי בן 8 חודשים (בתנאי שלא יעבור עבירת רכוש מסוג עוון במשך תקופה של 3 שנים מיום שחרורו), קנס כספי ופיצוי לתובעת בסך של 20,000 ₪.
6. תמצית טענות הצדדים:
לטענת התובעת, בעקבות הרשעתם של הנתבעים בפלילים, יש לחייבם במלוא שווי הרכוש שנגנב ואשר להערכתה עמד עייס של 150,000 ₪, מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט. מנגד טענו הנתבעים בכתב ההגנה כי הגם שהודו והורשעו במסגרת כתבי האישום המתוקנים, מדובר בכספים אותם חסכו הנתבעים משך שנים אצל התובעת. לאחר סכסוך שפרץ בין הצדדים סירבה התובעת להשיב לידם את הסכומים שחסכו ולכן הנתבע נאלץ לקחת את החוק לידיים. עוד טענו כי שוויו של הרכוש הגנוב נמוך מהסך שנתבע, וכי יש להסתפק בפיצוי שנפסק לטובת התובעת בהליך הפלילי, בסך של 30,000 ₪ אשר שולמו לה במלואם, שכן התכשיטים שנגנבו הוחזרו לה.
8. ה 23
הפסקת ההליכים כנגד הנתבעת: ביום 16.12.19 ניתן צו כינוס בעניינה של הנתבעת בבית המשפט המחוזי בנצרת במסגרת תיק פשייר * * * * * *. 9. בדיון מיום 6.10.19 נוכח צו הכינוס, ובהתאם להוראות סעיף 20 (א) לפקודת פשיטת הרגל[נוסח חדש], תשיים- 1980, ניתנה החלטה על עיכוב הליכים כנגד הנתבעת, ונקבע כי ההליכים יחודשו ככל שהתובעת תמציא אישור של בית המשפט המחוזי או של הבנייר. אישור כאמור לא הוגש לתיק. 10. לפיכך פסק דין זה יינתן ביחס לנתבע בלבד.
ההסדר הדיוני:
2 מתוך 10
בית משפט לענייני משפחה בצפת
תמ”ש 2549- 03 – 19 א’. ג’. קי תיק חיצוני:
11. 12.
ד
יצוין כי במקרה זה הצדדים ביקשו להסתפק בחומר שהוגש לבית המשפט ובכללו כתבי הטענות והחומר הקיים בתיק הפלילי (תייפ * * * * * *) בלבד, וביקשו לסכם על סמך החומר הקיים. בפרוטוקול הדיון מיום 6.10.19 הודיע ב”כ התובעת כי “אין לנו ראיות מעבר לראיות שהוגשו בהליך הפלילי מבחינתנו ניתן להגיש סיכומים ולתת פסק דין על סמך החומר בתיקיי. בהמשך, לאחר התייעצות שקיימו הודיעו ב”כ הצדדים (עמ’ 6 לפרוטוקול), כי הם מסכימים שיינתן פסק דין כדין על סמך החומר הקיים בתיק, יישכן גם לנתבעים אין ראיות נוספות להגיש”י עם הגשת סיכומיהם עלי להכריע בתובענה.
13. המסגרת המשפטית: 14. סעיף 1 של חוק עשיית עושר ולא במשפט תשלייט 1979, קובע כדלקמן :
“1(א) מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן – הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן – המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה – לשלם לו את שוויה. (ב) אחת היא אם באה הזכיה מפעולת הזוכה, מפעולת המזכה או בדרך אחרת.” 15. בהתאם להלכה הפסוקה, חובת ההשבה מכוח חוק עשיית עושר תקום עת יוכחו שלושה
רכיבים ייהתעשרות, שבאה לזוכה מן המזכה, שלא על-פי זכות שכדין. היסוד הראשון הוא זה של ההתעשרות. במסגרתו נבחנת השאלה האם הזוכה ייקיבל… נכס, שירות או טובת הנאה אחרת’י. היסוד השני עניינו בשאלה האם ההתעשרות האמורה באה לזוכה על חשבונו של המזכה. היסוד השלישי מציב את הדרישה כי ההתעשרות של הזוכה על חשבון המזכה תהא יישלא על פי זכות שבדין” (דנייא 10901
/ 08 בייזמן השקעות בע”מ נ’ משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע”מ ( 17.07.2011 ) וההפניות שם). 16. יצויין כי הגם שבייכ התובעת טען בדיון שהתקיים ביום 6.10.19 (עמ’ 4) כי לרכוש שנגנב ישנו ערך סנטימנטלי רב, בחרה התובעת להסתפק בהגשת תביעה להשבה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, ולא הגישה תביעה נזיקית לפיצוי בגין מעשי הנתבע והנזק שנגרם לה.
אשר לאחריות הנתבע: 17. סעיף 42א לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל”א-1971 קובע כדלקמן :
42א. (א) הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי.
(א1)
3 מתוך 10
בית משפט לענייני משפחה בצפת
תמ”ש 2549- 03 – 19 א’. נ’. קי תיק חיצוני:
(ב) הוראות סעיף זה אינן חלות על – (1) פסק דין של בית משפט עירוני שלא ניתן מאת שופט של בית משפט שלום; (2) ממצאים ומסקנות שבגזר הדין, להבדיל מהכרעת הדין.
18. 19.
במקרה שלפנינו, נוכח הרשעתו של הנתבע בביצוע העבירות שפורטו בכתב האישום המתוקן, ובכללן – עבירת הגניבה, ומשלא הוגשה בקשה להבאת ראיות לסתור, בהתאם לסעיף 42ג לפקודת הראיות, יש לראות בעובדות שפורטו בכתב האישום המתוקן בהן הודה הנתבע, ועל פיהן הורשע, כממצאים של פסהייד, הקבילים בהליך זה, כראיה לאמור בהם. בביצוע המעשים שתוארו בכתב האישום המתוקן, מתקיימים שלושת היסודות שנקבעו בסעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, המקימים חובת השבה – הנתבע התעשר, מקור ההתעשרות ברכושה של התובעת, והתעשרות זו אינה עייפ זכות שבדין. יודגש כי טענת הנתבע (כפי שנטענה בכתב ההגנה) לפיה מדובר בכספים השייכים לבני הזוג, זכרה לא בא בהליך הפלילי. משהנתבע הודיע שאין בידיו ראיות נוספות מעבר לחומר הקיים בתיק (ובכללן ראיות כי מדובר ברכוש של בני הזוג) – אני דוחה טענה זו וקובעת כי על הנתבע חלה חובה להשיב את הרכוש שגנב מהתובעת.
20. שוויו של הרכוש שנגנב:
21. כידוע, הכלל הראייתי הבסיסי במשפט האזרחי הוא ייהמוציא מחברו עליו הראיהיי. על- פי כלל זה, יזכה התובע בתביעתו אם ירים את נטל הוכחתה בשיעור העולה על 50
% . שאז, תוטל החבות או האחריות במלואה על הנתבע. בנסיבות אלה מוטל על התובעת הנטל להוכיח כי שוויו של הרכוש שנגנב הינו בגובה סכום התביעה ( 150,000 ₪).
22. גובה הכספים שנגנבו: 23. אשר לסכומי הכסף שנגבו, אלה צויינו לכתחילה בכתב האישום המקורי, אולם נמחקו
בכתב האישום המתוקן שהוגש כנגד הנתבע, ותחת זאת, הוסף סעיף 4א בו צויין כי ייערך הגניבה הינה עשרות אלפי שקלים בסכום מדויק שאיננו ידוע למאשימה”. 24. התובעת כאמור ביססה את תביעתה הכספית על אירוע הגניבה מושא ההרשעה בהליך הפלילי, כאשר הסתפקה בראיות שהוגשו בהליך הפלילי. 25. אמנם סכומי הכסף שנגנבו לא צויינו במדוייק בכתב האישום המתוקן שהוגש כנגד הנתבע,
יחד עם זאת סכומים אלה צויינו במפורש בכתב האישום המתוקן שהוגש כנגד הנתבעת.
4 מתוך 10
בית משפט לענייני משפחה בצפת
תמ”ש 2549- 03 – 19 א’. ג’. קי תיק חיצוני:
אין חולק כי מדובר באותו מעשה של פריצה וגניבה בעקבותיו הורשעו שני הנתבעים. נוכח הוראת סעיף 42א לפקודת הראיות לפיה ייהממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחייי, יש לקבוע כי הכספים שהנתבעת הורשעה בקבלתם, הם הם הכספים שהנתבע גנב מהתובעת. בכתב האישום המתוקן שהוגש כנגד הנתבעת פורטו סכומי הגניבה כדלקמן : 5 מעטפות כסף שבכל אחת 10,000 ₪ קופסא ובה כסף מזומן בשווי של 18,000 ₪ קופסא ובה כסף זר כ- 2,000 $ 500 אירו , ו- 10,000 ₪ מזומן סה”כ: 78,000 ₪, 2000$ ו-500 אירו.
26. 27.
בנסיבות אלה, אני מחייבת את הנתבע להשיב את הסכומים הבאים לתובעת: סך של 78,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 03.01.14 ועד לתשלום בפועל. סך של 2000
$ כפי ערכם בהתאם לשער היציג ביום התשלום בפועל. סך של 500 אירו כפי ערכם בהתאם לשער היציג ביום התשלום בפועל.
שווי התכשיטים שנגנבו: 28. בסעיף 2 לכתבי האישום המתוקנים, פורטו התכשיטים שנגנבו כדלקמן :
ייתכשיטי זהב שונים: שרשרת זהב דולר, שרשרת זהב פנינים לבנים, שרשרת זהב פנינים ורודים, שרשרת זהב חי, שרשרת זהב לבן, עגילים זהב פנינים לבנות, עגילי זהב לב אבן כחולה, 2 טבעות זהב לבן, טבעת זהב דולר, טבעת יהלום, טבעת זהב עם אבנים צבעוניים, טבעת זהב נישואין של בעלה זייל, טבעת נישואין מזהב דקה, טבעת זהב 3 צבעים, טבעת זהב אבנים שחורות, טבעת זהב לבן, טבעת כסף וזהב לבן, שרשרת וטליון (צייל: תליון א.נ) זהב, גורמט מזהב שלוש צבעים, גורמט מזהב עם צורות, גורמט טניס אבנים, חמסה מזהב וטבעות כסף וזהב וכן מספר תכשיטי גולדפילדיי 29. כאמור לעיל – המוציא מחברו – עליו הראיה. התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה
להוכחת שוויים של התכשיטים שנגנבו, התובעת נמנעה מלהביא עדים בענין זה, לא הציגה כל תמונה שבה היא נראית עונדת את התכשיטים, נמנעה מלהציג קבלות/ חשבוניות, חווייד סוקר של חברת ביטוח, ואף לא ביקשה למנות מומחה להערכת שווי התכשיטים, לא פרטה מה היה משקלו של הזהב שנגנב ולמעשה לא הביאה כל ראיה שתוכל לסייע לבית המשפט להערכת שווי התכשיטים שנגנבו. 30. חובת ההשבה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, הינה השבה בעין או בשווי.
.. ולכה
5 מתוך 10
בית משפט לענייני משפחה בצפת
תמ”ש 2549- 03 – 19 א’. נ’. קי תיק חיצוני:
31. אשר להשבה בעין זו בלתי אפשרית למעט התכשיטים שהושבו לתובעת באמצעות המשטרה. בענין זה הצהירה בדיון מיום 6.10.19 (עמי 5 לפרוט’): “קיבלתי חזרה טבעת זהב שהייתה עם יהלום והוציאו את היהלום והחזירו רק את הטבעת וכן שרשרת”. מעבר לכך, צויינו בכתבי האישום המתוקנים הסכומים הבאים: 3,000 ₪ במזומן שקיבלו הנתבעים מחנות התכשיטים ייתכשיטי * * * * * * יי עבור מכירת חלק מהתכשיטים, וסך של3,270 ₪ שקיבלו מחנות התכשיטים ייתכשיטי* * * * * יי עבור חלק מהזהב שמכרו. ה
32. 33.
34. חרף הכשל הראייתי, רואה אני לנכון לפסוק לטובת התובעת סכום המגלם את שווי התכשיטים, וזאת על דרך האומדנא, זאת נוכח הקושי האובייקטיבי להוכחת שוויים של התכשיטים שנגנבו. ערה אני לפסיקה לפיה, בהליך אזרחי יינפגע אינו יוצא ידי חובתו בהוכחת הנזק, אלא עליו להניח אף תשתית עובדתית לקביעת שיעור הפיצוי. אין להשאיר עניין אחרון זה לאומדנו של השופטי עוד נקבע בפסיקה כי ייאמנם, במקרים מתאימים ייתכן שיש מקום לשקול פסיקת פיצוי על פי אומדנא … ככלל ומבלי לקבוע מסמרות, ניתן לומר שהבחירה בדרך האומדן עשויה להתאים לרכיבי נזק שמטבעם לא ניתן להוכיח בבירור…בכל מקרה יש לזכור כי מדובר בכלי חריג, אשר השימוש בו נועד לפתור קושי נקודתי. …יש להימנע ממצב בו אומדנא תביא לתוצאה ייקלוטה מהאוויריי, מעין פשרה ללא הסכמה שאיננה מעוגנת היטב בנסיבות התיק ובגדרי המחלוקת בין הצדדיםיי עייא 1203/ 13 שמואל טומשובר נ’ ארט אופיק בע”מ ( 06.05.2015 ). כן ר’ הדברים שנפסקו בעייא (מחוזי חי’) 58369 – 11 -17 בדראן בדראן נ’ חסן בדראן ( 08.04.2018 ) וההפניות שם, רעא 3608 /17 הנסון (ישראל) בע”מ נ’ אל סייד ספאלדין 2017 וההפניות שם.
35. בפסיקת בתי המשפט לענייני משפחה, נעשה שימוש בפסיקת פיצוי על דרך האומדנא, במקרה של דחיית תביעה לשיתוף בנכסים, כחלק מעשיית צדק. בעניין זה ר’ הדברים שנפסקו מפי חברי כב’ השופט ניצן סלמן בתמייש (קריות) 4141/ 02 פלונית נ’ פלוני ( 11.03.2009 ): “עמיתי לכס השיפוט חתרו להחלת דין צדק, ולמניעת מציאות בה אישה תצא בלא כלום, לאחר שאת שנותיה הטובות נתנה לביתה, בעלה וילדיה. דרכי עשיית הצדק, עברו משאלת של קניין, לשאלה של עשיית עושר ; מדיני בעלות, לדיני רשות; כך, הוחלו בפסיקה בין בני זוג (או משפחות המוצא) כללי הייבניה ונטיעה במקרקעי הזולתיי, מקום בו היתה בניה בתקופת הנישואין, וכך הוחלו כללי פיצוי בגין ביטול רישיון, מקום בו לא היתה בניה כזו. שני קווים אלו, של פיצוי מכוח בניה ונטיעה, ושל פיצוי מכוח ביטול רישיון, הגשימו למעשה רעיון אחד- מקור לעשיית צדק של איזון, בחברה המסורתיתיי. נפסק כי אחד היתרונות בכך הנו יכולת לאמוד את הפערים בין בני הזוג מבלי להיזקק להוכחות דווקניות, אשר מטבע הדברים אינן בהישג יד, ומן הראוי לפצות צד כזה או אחר, גם על דרך האומדן. כן ר’ הדברים שנפסקו בתמ”ש (משפחה קריות) 12236 – 04 – 09 פלוני
32 33 34 35
6 מתוך 10
בית משפט לענייני משפחה בצפת
תמ”ש 2549- 03 – 19 א’. נ’. קי תיק חיצוני:
a w
36. er
נ’ פלונית ( 31.01.2012 ). אמנם שני המקרים האחרונים נפסקו בהקשר של דחיית תביעות לשיתוף במצב של העדר ראיות ומתוך רציונל של שימור אורח החברה המסורתית, יחד עם זאת, הדברים יפים במידה רבה אף לענייננו. הנתבע כאמור הודה בעובדות כתב האישום המתוקן ולמעשה אין מחלוקת כי אכן הרכוש שפורט בכתב האישום המתוקן נגנב מהתובעת ולא ניתן להשיבו כיום. במקרה שכזה הותרת התובעת ללא פיצוי בגין התכשיטים שנגנבו ממנה איננה תוצאה צודקת, וכידוע, בהתאם לסעיף 8(א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנייה-1995, בכל ענין של דיני ראיות וסדרי דין, על בית המשפט לענייני משפחה לנהוג ייבדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית משפט צדקיי. התובעת תבעה סך של 150,000 ₪ וזהו הסכום שהעריכה את כלל שווי הרכוש שנגנב. התובעת העריכה את הכסף המזומן שנגנב בסך של 120,000 ₪ (ר’ דברי בא כוחה בעמ’ 5 לפרוטוקול, והאמור בסעיף 5 לסיכומי התובעת). בשים לב לכך ולאחר ששמתי לנגד עיני את רשימת התכשיטים שנגנבו ואת שווי הכספים שקיבלו הנתבעים כתוצאה ממכירתם (שווי שבוודאי נמוך מערכם), אני מעמידה את שווי התכשיטים שעל הנתבע להשיב לתובעת על סך של 30,000 ₪. אינני רואה לנכון להפחית מסכום זה את השרשרת והטבעת (ללא היהלום) שהוחזרו לתובעת.
ס 0
37. אשר לטענת קיזוז שווי רהיטים: 38. לטענת הנתבע יש לקזז מכל סכום שייפסק את שווים של הרהיטים של הנתבעים, אשר הושארו בביתה של התובעת. לטענת הנתבע מדובר במיטה וספה בשווי של 6,000 ₪, מקרר בשווי כ- 4,000 ₪, תנור כפול וכיריים בשווי כ- 12,000 ₪ ותנור רגיל בשווי כ- 3,000 ₪. בסהייכ העריך את שווי הריהוט שהושאר בסך של 25,000 ₪. מנגד טענה התובעת כי הנתבעים הותירו בביתה רכוש ישן קרוע ובלתי שמיש, שכל שנותר ממנו כיום הוא תנור עם גז, אשר הנתבע סירב לקבל לידיו (ר’ דברי הנתבע עמי 6 ש’ 24).
39. סעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל”ג-1973, קובע כדלקמן:
“53. (א) חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך עסקה אחת והגיע המועד לקיומם, ניתנים לקיזוז בהודעה של צד אחד למשנהו; והוא הדין בחיובים כספיים שלא מתוך עסקה אחת, אם הם חיובים קצובים. (ב) אין לקזז חיוב שהזכות לקיומו אינה ניתנת לעיקול. (ג) הוראות סעיפים 49 ו-50 יחולו, בשינויים המחוייבים, גם על סילוק דרך קיזוזי
7 מתוך 10
בית משפט לענייני משפחה בצפת
תמ”ש 2549- 03 – 19 א’. ג’. קי תיק חיצוני:
40. בהתאם לפסיקה, ימההיבט הדיוני, טענת קיזוז היא טענת הגנה, להבדיל מתביעה שכנגד. הנתבע מתגונן וטוען כי אין הוא חייב לתובע את הסכום הנתבע, כולו או מקצתו, משום שיש לקזז ממנו חוב של התובע לנתבע. מההיבט המהותי – הקיזוז הינו דרך לתשלום חובות, שהרי הוא מביא להפקעת שני החיובים המקוזזים, בשיעורו של הקיזוזיי עייא
118 / 93 חיים גמבש נ’ בנק מרכנתיל לישראל בע”מ, מח(4) 463 (1994). הרהיטים שהושארו, ככל הושארו (ולא הובאו כל ראיות בעניין זה), אינם מהווים חיובים כספיים, וככאלה אינם ניתנים לקיזוז. בנסיבות אלה אני דוחה את טענת הנתבע לקיזוז שווי הרהיטים.
41. 42.
משמעות הפיצוי בהליך הפלילי:
43. 44.
אין חולק כי מלוא סכום הפיצוי שנפסק בהליך הפלילי בסך של 30,000 ₪ ( 20,000 לחובת הנתבע ו- 10,000 לחובת הנתבעת), שולם לידי התובעת. שאלה היא, האם יש לקזז את הפיצוי שנפסק בהליך הפלילי כאשר מדובר בתביעה להשבה מכוח דיני עשיית עושר, ולא בתביעה נזיקית. אשר למשמעות הפיצוי בהליך הפלילי, אין לי אלא לחזור על הדברים שכתבתי בתמייש (טב) 3355- 02 – 15 פלונית נ’ אלמוני 2017 והפסיקה שהובאה שם. בין היתר, צוטטו דברי חברתי כב’ השופטת ענת אלפסי בתמייש (אשד’) 6062 / 96 האישה נ’ האיש ( 13.01.14 ), בעניין זה:
45. “סעיף 77(א) לחוק העונשין התשל”ז – 1977 קובע: “הורשע אדם, רשאי בית המשפט לחייבו, בשל כל אחת מן העבירות שהורשע בהן, לשלם לאדם שניזוק על ידי העבירה סכום שלא יעלה על 258,000 שקלים חדשים לפיצוי הנזק או הסבל שנגרם לו”.
ההלכה הפסוקה קובעת כי מדובר בפיצוי סמלי הנעשה אגב אורחא, ואינו בא להחליף את הזכות לפיצוי בגין ההליך האזרחי. עם זאת, את הסכום שנפסק בהליך הפלילי יש לקזז מן הנזקים הנפסקים בהליך האזרחי.
בע”פ 3818 / 99 פלוני נ’ מדינת ישראל, פ”ד נו (3) 721, קבע השופט מצא בסעיף
:14
ייתכלית הפיצוי הפלילי שונה מתכליתו של הפיצוי האזרחי. לא בכדי קובע סעיף ל7(א) תקרת פיצוי לכל עבירה, הנמוכה בהרבה מן הסכומים שניתן לתבוע ולפסוק בשל מעשים כאלה בהליכים אזרחיים… כאשר מדובר בעבירות חמורות, ברור כי ערך הנזק והסבל הטיפוסיים גבוהים בהרבה מתקרת הפיצוי הקבועה בסעיף 77(א). בכך אין המחוקק בין רצונו להעניק לקורבן פיצוי כלשהו בגדר ההליך המתנהל על ידי המדינה, כמעין הכרה חברתית בסבלו, לבין רצונו להימנע מהפיכת המשפט הפלילי למשפט אזרחי, על כל המשתמע מכך מבחינת ניהול ההליך ושמירת זכויותיהם הדיוניות של הצדדים”.
8 מתוך 10
בית משפט לענייני משפחה בצפת
תמ”ש 2549- 03 – 19 א’. ג’. קי תיק חיצוני:
46. 47.
לפיכך נפסק כי מאחר שהפיצוי בהליך הפלילי, שונה בתכליתו מהפיצוי האזרחי, הוא אינו מחליף את הפיצוי האזרחי אולם יש לקזז את הפיצוי שנפסק בהליך הפלילי מן הנזקים הנפסקים בהליך האזרחי. במקרה זה, משאין מדובר בתביעת נזיקין, חוייב הנתבע בהליך זה להשיב את שווי הרכוש הגנוב בלבד. לא נלקחו בחשבון סבלה של התובעת, הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהפריצה וההיזק לרכושה אגב הפריצה, כך גם לא נלקחה בחשבון הפגיעה הקשה בקניינה, בפרטיותה ובתחושת הבטחון האישי שלה בביתה – שאמור להיות גם מבצרה. משלא נפסק פיצוי בגין ייהנזק או הסבליי שנגרם יילאדם שניזוק על ידי העבירהיי (כמשמעם בסעיף 77(א) לחוק העונשין), אין מקום לקזז מסכום ההשבה את סכום הפיצוי שנפסק במסגרת ההליך הפלילי.
48. 49.
50. לסיכום: סך הפיצוי שנפסק לטובת התובעת הינו כדלקמן : א. סך של 78,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 03.01.14 ועד לתשלום בפועל. ב. סך של 2000
$ כפי ערכם בהתאם לשער היציג ביום התשלום בפועל. ג. סך של 500 אירו כפי ערכם בהתאם לשער היציג ביום התשלום בפועל. כן פוסקת הוצאות משפט ושכ”ט עו”ד בסך כולל של 3000 ₪. בפסיקת ההוצאות ושכייט עו”ד נתתי דעתי למצבם הכלכלי הקשה של הנתבעים ואת האופן היעיל והענייני בו בחרו לנהל את התביעה. הסכומים ישולמו לתובעת תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה ורבית כחוק. המזכירות תמציא לצדדים ותסגור את התיק.
51. 52.
53. ניתן לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.
ניתן היום, י”ג אדר תשייפ, 09 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.
9 מתוך 10
בית משפט לענייני משפחה בצפת
תמ”ש 2549- 03 – 19 א’. ג’. קי תיק חיצוני:
אביבית נחמיאס, שופטת
10 מתוך 10
