פרקליטות מחוז מרכז מיסוי וכלכלה נגד אמיר ואח’

בית משפט השלום בנתניה ת”פ 34106 – 10 – 13 פרקליטות מחוז מרכז מיסוי וכלכלה נ’ אמיר ואח’
בפני
כבוד השופט עודד מורנו
המאשימה: פרקליטות מחוז מרכז מיסוי וכלכלה
נגד
הנאשמים:
1. זאב ברנד- הסתיים 2.אסתר אמיר
ב”כ המאשימה: עו”ד טל תבור ב”כ הנאשמת: עו”ד נעמי שטיינפלד ועו”ד פז רוטנברג הנאשמת בעצמה
גזר דין
מבוא

1. ביום 15 . 10 . 13 הוגש כתב אישום כנגד הנאשם 1 מר זאב ברנד (להלן: “הנאשם”) והגברת אסתר אמיר, הנאשמת 2 (להלן: ייהנאשמתיי וביחד עם הנאשם: ייהנאשמים”י). כתב האישום תוקן פעמיים נוספות עד שביום 7 . 2 . 16 הוגש כתב אישום מתוקן ברביעית (סומן במ/1), אשר ייחס לנאשם שלושה אישומים. כמו כן, ייחס כתב האישום לנאשמת עבירה אחת של לקיחת שוחד והיא במסגרת האישום השלישי בלבד.

2. על פי עובדות כתב האישום המתוקן ברביעית, באישום הראשון, בין השנים 2003 – 2011 , סיפק הנאשם, רואה חשבון במקצועו, שירותי ראיית חשבון ללקוחותיו ונהג לקבל שיקים חתומים מראש במסגרת הסדרים שונים מולם. בתקופה זו, שילם הנאשם את חובותיו האישיים לרשויות המס ולביטוח לאומי באמצעות שיקים של לקוחותיו מבלי שאלו היו מודעים לשימוש ומבלי שנתנו הסכמתם ותוך שביצע מעשי גניבה ב-215 מקרים לכל הפחות בהם נטל לעצמו במרמה ובגניבה סכום מצטבר בסך 2 , 045 , 456 . כמו כן ובנוסף שילם הנאשם באמצעות שיק של לקוח חוב של לקוח אחר, בלי ידיעתו או הסכמתו, בארבע הזדמנויות שונות, כשהוא נוטל את הכספים ללא הסכמת לקוחותיו במרמה, ובלי תביעת זכות בתום לב וכשהוא מתכוון בשעת הנטילה לשלול את הכספים מהלקוח שלילת קבע.
עמוד 1 מתוך 26

בית משפט השלום בנתניה ת”פ 34106 – 10 – 13 פרקליטות מחוז מרכז מיסוי וכלכלה נ’ אמיר ואח’
38.

בשיטת המשפט הישראלית נקלטה שיטת המבחן כלפי נוער עבריין בשנת 1922 עוד בתקופת שלטון המנדט הבריטי (פקודת העבריינים הצעירים, 1922; פקודת העבריינים הצעירים 1937) ובהמשך נכללה גם אוכלוסיית העבריינים הבגירים תחת אפיק ענישתי שיקומי זה (פקודת העמדת עבריינים למבחן, 1928; סעיף 46 לפקודת החוק הפלילי 1936; פקודת העמדת עבריינים למבחן, 1944 ופקודת המבחן [נוסח חדש], התשכ”ט – 1969 (להלן: “פקודת המבחן”י); רבין וואקי בעמ’ 1773 – 1775 )).
39.
אחת הנגזרות המקובלות של שיטת המבחן הינה מבחן ללא הרשעה בצירוף ענישה שיקומית בדמות שלייצ. המדובר הוא בדרך ענישה חלופית למאסר בפועל אשר הוכרה לראשונה בבריטניה בהמלצותיה של ועדה מייעצת למערכת הענישה ( Advisory Conuncil on the Penal System) בשנת 1970 כך שמתווסף ממד של פיצוי לחברה בדמות השירות בקהילה. בארצות הברית אומצה חקיקה פדראלית ברוח זו בשנת 1987 שנקלטה בשיטת המשפט הישראלית במסגרת הוראות חוק העונשין (תיקון מס’ 6), התשלייט- 1979 אשר שולבו בפרק ד1 לפרק ו, סעיף 71א לחוק העונשין ובפקודת המבחן (ראו: הלוי, בעמ’ 538 וההפניות שס).
40.

הכלל הינו משנקבע באמצעות הערכאה השיפוטית כי אדם ביצע את המיוחס לו בעובדות כתב האישום כך שיש להטיל עליו אחריות פלילית בגין מעשיו- יש להרשיעו במסגרת הכרעת הדין. עוד נקבע בסעיף 71 א (ב) לחוק העונשין המפנה לסעיף 1 לפקודת המבחן כי בית המשפט מוסמך ליתן צו מבחן ללא הרשעה. פסיקת בית המשפט העליון בהלכת כתב ור”ע 432 / 85 רומנו נ’ מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 21 . 08 . 85 ) (להלן: “ענין רומנויי), מלמדת כי סיום הליך פלילי שהחל בכתב אישום בדרך שיקומית בה בית המשפט נמנע מהרשעה הינו החריג לכלל לפי יש להרשיע את הנאשם, משהוכח כי ביצע עבירה פלילית וזאת במקרים יוצאי דופן ובהתקיים שני תנאים במצטבר: האחד, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם. השני, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים.

המדובר הוא על מקרים בהם נסיבות ביצוע העבירה ונסיבותיו של הנאשם מפנים את הזרקור לעבר העדפת אינטרס השיקום באופן גורף כנגד שיקולי הענישה האחרים. באופן זה הערכאה השיפוטית מגיעה לכדי מסקנה כי הנזק הצפוי מההרשעה למבצע העבירה, גדול לאין שיעור ובאופן לא מידתי ולא הולם מן התועלת החברתית שבכך, בהתייחס לשיקומו של הנאשם, הגמול ההוגן, ההרתעה והמניעה מובילים למסקנה המשפטית בדבר ביטול הרשעתו (עיים 2513 / 96 מדינת ישראל נ’ שמש (פורסם במאגרים, 02 . 09 . 96 ); ע”פ 8315 / 07 מזרחי נ’ מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 03 . 02 . 08 ); הלכת כתב; עניין רומנו; הלוי, בעמ’ 547)).
עמוד 11 מתוך 26

בית משפט השלום בנתניה ת”פ 34106 – 10 – 13 פרקליטות מחוז מרכז מיסוי וכלכלה נ’ אמיר ואח’
.42

כך למשל, נקבע הצורך בדבר הוכחתו של נזק קונקרטי מצידו של הנאשם בדבר הפגיעה בעתידו ולא ניתן להסתפק בנזק ערטילאי בלבד, מה שמקשה על קבלת הטענה לאי הרשעה (ראו: רע”פ 9118 / 12 אלכסנדר פריגין נ’ מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 1 . 1 . 13 ); רע”פ 2180 / 14 ספיר שמואלי נ’ מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 24 . 4 . 14 ); רע”פ 3989 / 15 שי גוזלאן נ’ מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 9 . 8 . 15 ); ע”פ 5949 / 17 משה אמר נ’ מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 25 . 7 . 17 ) ;רע”פ 9042 / 17 היאם עאבד נ’ מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 27 . 12 . 17 ); רע”פ 2657 / 12 שואהנה נ’ מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 23 . 5 . 12 )). מנגד, הורחב הסעד בדבר אי הרשעה אותו מוסמך בית המשפט ליתן, כך שהוכרה היכולת לסיים את ההליך תוך הימנעות מהרשעה, גם ללא הוכחת נזק קונקרטי בעניינם של בגירים צעירים בעניינם קיים קושי מובנה להצביע על קיומו של נזק קונקרטי בשלב כה מוקדם בחיים (ראו: ע”פ 111 / 14 פלוני נ’ מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 1 . 4 . 14 ) – בעבירה של סחיטה באיומים; רע”פ 8215 / 16 יצחק נ’ מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 29 . 3 . 17 )- עבירות של גרם מוות ברשלנות, סיוע לאחר מעשה ושיבוש מהלכי משפט בפרשה בה הנאשם המרכזי הורשע בעבירת רצח בכוונה תחילה ; רע”פ 3446 / 10 סאלח עבד אלחלים נ’ מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 6 . 4 . 11 )- עבירה של החזקת סכין; וכן ראו רע”פ 1721 / 12 איראשי נ’ מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 30 . 3 . 14 ); עפ”ג (מחוזי מרכז) 14167 – 10 – 15 אלמאנו נ’ מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 9 . 2 . 16 ) והמדובר הוא ברשימה חלקית בלבד)).
43.

זאת ועוד, הערכאות השונות הכירו באפשרות לסיום ההליך ללא הרשעה גם מטעמים של קבלת הטענה להגנה מן הצדק, כפי שהוכרה בפסיקת בית המשפט העליון ע”פ 2910 / 94 יפת ואח’ נ’ מדינת ישראל, (פ”ד נ(2) 221 (1996)) והורחבה בע”פ 4855 / 02 מדינת ישראל נ’ בורוביץ, (פ”ד נט(6) 776 (2005)) (כמו כן ראו: רע”פ 1611 / 16 מדינת ישראל נ’ ורדי ואח’ (פורסם במאגרים, 31 . 10 . 18 )) ועוגנה לאחר מכן בתיקון 51 לחוק סדר הדין הפלילי [ נוסח משולב] התשמייב- 1982 (להלן : ייהחסדייפיי) בסעיף 149 (10) במידה וייהגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטיתי.
44.

בע”פ 7621 / 14 גוטסדינר ואח’ נגד מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 1 . 3 . 17 ), נדונה בבית המשפט העלין פרשת הרבנים, במסגרתה הורשעו המערערים בעבירות של מרמה וזיוף של תעודות השכלה תורניות גבוהה, המעניקה למחזיקים בהם, אנשי כוחות הביטחון, הטבות שכר משמעותיות וזאת על חשבון הקופה הציבורית. הגם שמרבית הערעורים על הכרעת הדין נדחו, בית המשפט הקל בעונשם של המערערים ומצא לנכון להתערב בגזר הדין תוך הקביעה הבאה:
עמוד 13 מתוך 26

בית משפט השלום בנתניה ת”פ 34106 – 10 – 13 פרקליטות מחוז מרכז מיסוי וכלכלה נ’ אמיר ואח’

כן ראו גם את הכרת הערכאות הדיוניות באפשרות לסיום ההליך ללא הרשעה בהעדר פגיעה קונקרטית ובשל פגיעה בדימוי העצמי (ע”פ (מרכז) 30665 – 08 – 13 לוין נ’ מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 3 . 11 . 13 ); ת. (כפ”ס) 7888 – 10 – 15 מדינת ישראל נ’ ניקולס (לא פורסם, 6 . 3 . 17 ); ת.פ (קריית גת) 12292 – 10 – 14 מדינת ישראל נ’ שבצ’וק (פורסם במאגרים,
.((16.3.1
46.

לא זו אף זו, במסגרת התפתחות הפסיקה במרוצת השנים לאחר עניין רומנו והלכת כתב, הרי שבתי המשפט הכירו בכך שבמקרים המתאימים, בהם מדובר בעבירה שנמצאת בתחתית מדרג החומרה, גם בנסיבות ביצועה, מתחם הענישה לו אנו מחויבים לאור תיקון 113 לחוק העונשין, יכול להתחיל מאי הרשעה (ת”פ (שלום אשקלון) 45855 – 12 – 16 מדינת ישראל נ’ אלכסנדר שמטוב (פורסם במאגרים, 19 . 12 . 17 ) ; ת”פ (שלום קרית גת) 32841 – 01 – 17 מדינת ישראל נ’ רומן קלבייב (פורסם במאגרים, 26 . 9 . 17 ); ת”פ (שלום טבריה) 10337 – 03 – 15 מדינת ישראל נ’ פלוני (פורסם במאגרים, 28 . 2 . 16 ); ת”פ (שלום טבריה) 25011 – 08 – 15 מדינת ישראל נ’ פלוני (פורסם במאגרים, 15 . 3 . 17 )).
הרחבה נוספת באספקט זה של קביעת מתחם ענישה המתחיל באי הרשעה ניתן לראות גם במאמרם של שי ווזנר ומשה קשלס, ” ביטול הרשעה לאור תיקון 113 לחוק העונשין- משיח של חסד לשיח של מידתיות”, הסנגור 257, עמ’ 4 (2018) (להלן- ווזנר וקשלס) שם עמדו המחברים על כך שלאור תיקון 113 לחוק העונשין יש לקבוע מודל מוצע לפיו אי הרשעה יהווה כחלק ממתחם הענישה, שכן בית המשפט קובע תחילה בהתאם לסעיף 40 ט לחוק העונשין את מתחם העונש ולאחר מכן ובהתאם לסעיף 40 יא לחוק העונשין ממקם את הנאשם בתוך במתחם.

ווזנר וקשלס במאמרם עומדים על כך שלפי התפישה המקובלת, ההרשעה אינה עונש וכי תיקון 113 לחוק העונשין אינו מתייחס לסוגית אי ההרשעה ומפנים לכך כי בפסיקת בית המשפט השלום והמחוזי נקבע כי הרשעה איננה עונש (ראו עפ”ג 22408 – 03 – 13 (מחוזי ת”א) סניאה נ’ מדינת ישראל (לא פורסם, 22 . 5 . 13 ) (להלן- ענין סאניה); ת.פ (כפ”ס) – 51799 – 12 10 מדינת ישראל נ’ זגדון (פורסם במאגרים, 19 . 3 . 13 ) (להלן: עניין זגדון)). הדבר נובע מכך, בין השאר, כי סוגיית ההרשעה אינה מנויה בפרק ו’ לחוק העונשין, שכותרתו דרכי ענישה אלא בחסדייפ או בפקודת המבחן.
עמוד 15 מתוך 26

בית משפט השלום בנתניה ת”פ 34106 – 10 – 13 פרקליטות מחוז מרכז מיסוי וכלכלה נ’ אמיר ואח’
להפרת הנורמה הפלילית. לא כל גרימת סבל מהווה ענישה, אלא רק כשהיא מהווה תגובת חברתית להפרת הנורמה הפלילית (הלוי, בעמ’ 259)”י.
50.

אין חולק כי היום, לאחר תיקון 113 לחוק העונשין, עקרון הגמול נמצא במרכזו של העונש שנגזר על הנאשם. בהתאם לסעיף 40א לחוק העונשין נקבע כי מטרתו של תיקון 113 לקבוע את העקרונות והשיקולים המנחים בענישה, המשקל והיחס ביניהם, כך שבית המשפט יוכל לקבוע את עונשו של הנאשם בנסיבות אותו מקרה. סעיף 40ב לחוק העונשין קובע כי העקרון המנחה הינו עקרון ההלימה ובו ייקיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליויי. בכך מבטא המחוקק את עקרון הגמול הנגזר מתפישת המוסר הדאונטולוגית, שכן עקרון הגמול צופה פני עבר ומטרתו לגמול לעבריין על מעשיו כחלק נפרד מהשאלה האם יש בעונש כדי לקדם מטרה חברתית. מתוך עקרון הגמול, נגזר עקרון ההלימה (ראו רבין וואקי, בעמ’ 1462 – 1963 ).
51.

גם המלומד הלוי עומד על כך כי שיקול הגמול נועד להשיב לעבריין כגמולו (יידין הגמוליי, lex talionis ). הרציונל לכך עוסק בעקרון לפיו שיקול הגמול מנסה ליצור משוואה אוטופית כך שלעבריין יגרם סבל באותה מידה אותה הוא גרם לנפגע בביצוע העבירה. התאמה זו דורשת סוביקטיביזציה בין הכרת העבריין לסבל אותו גרם לעונשו, כך שמדידת הסבל תעשה מנקודת הראות האישית של אותו עבריין (הלוי, בעמ’ 294 – 295 ).
52.
אספקט ענישתי נוסף הקשור בטבורו לכך כי יש לראות בעצם ההרשעה עצמה כעונש, הינה כי הענישה עצמה גוררת אחריה רישום פלילי אשר בהתאם לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ”א- 1981 (להלן- חוק המרשם הפלילי), קשורה בזיקה ישירה לשלילת חירות וזכויות :
“תקנת השבים מציינת את גמר ההשלכות החברתיות המעשיות של הטלת האחריות הפלילית על העבריין וחזרתו לחברה ככל אדם אחר. משמעותה העקרונית המעשית של תקנת השבים בדמותו של חזרתו של העבריין לחברה נעוצה בהשבת כלל הזכויות והחירויות האזרחיות שנשללו מן העבריין בענישתו ובהטלת האחריות עליו. עצם הרשעתו של אדם בפלילים מהווה מקור לשלילת רבות מזכויותיו ומחירויותיו האזרחיות. כך למשל, העסקת עובדים במקומות רבים טעונה היעדר רישום פלילי של העובדים. הרישום
עמוד 17 מתוך 26

בית משפט השלום בנתניה ת”פ 34106 – 10 – 13 פרקליטות מחוז מרכז מיסוי וכלכלה נ’ אמיר ואח’
54.

העולה מכל המקובץ הינו כי עצם הרשעת הנאשם מהווה עונש ועליה להיבחן בהתאם לכללים והעקרונות שנקבעו בתיקון 113 לחוק העונשין- גם לעניין חריגה משיקולי שיקום בהתאם לסעיף 40 ד לחוק העונשין. באופן דומה, הלכת כתב, אשר ניתנה ביום 21 . 8 . 1997 צריכה להיבחן לאורו של תיקון 113 לחוק העונשין, באופן המתיישר עם עקרון ההלימה ובתוכו הגמול כגורם משפיע מצד האחד, אך גם להתחשב בשיקולי השיקום והמשקל שניתן להם כיום. כך טרם עידן תיקון 113 לחוק העונשין, שיקולי ההרתעה נכרכו יחדיו עם שיקולי הגמול, בעוד היום מקומם של שיקולים אלא נמצא רק בתוך מתחם הענישה ולא ביישבילי יצירתו” (רבין וואקי, בעמי
.(1483
דברים אלו הנם קרדינלים לסוגיית אי ההרשעה והענישה שכן בהלכת כתב הפנה בית המשפט העליון לכך כי ענישתו של נאשם היא אכן אינדיבידואלית, אך מהותה של העבירה והצורך בהתרעה הרבים, ובעבירות שהקורבן אינו הפרט אלא הציבור כולו והוקעת מעשי העבירה- לצד מדיניות ענישה אחידה- יכולים לשמש כגורם העולה על הצורך בשיקום (פיסקה 7). כפי שנקבע על ידי המחוקק בתיקון 113 לחוק העונשין היום אין בכוחו של שיקול ההרתעה לבדו על מנת לבצר את מעמדה של העבירה כשלעצמה כמצריכה באופן אפריורי לגבור על שיקול השיקום בשל שיקול ההרתעה- דבר שעמד ביסודה של הלכת כתב.
מן הכלל אל הפרט
קביעת מתחם הענישה
55.
בעניינו, יש לקבוע תחילה את מתחם ענישה אחד המתייחס לאירוע פלילי אחד (סעיף 40 יג לחוק העונשין- כך טענו גם בייכ הצדדים) הקורם עור וגידים לנוכח נסיבות המעשה אשר באו בהרחבה בפתח גזר הדין. המדובר הוא על עבירות של קבלת שוחד בידי מי שהיתה עובדת ציבור, פקידה בסניף דואר בעיר נתניה, בין השנים 2008 ל-2011. המתת אותו קיבלה מהנאשם, רויים זאב ברנד, הוא הנאשם המרכזי בכתב האישום המתוקן ברביעית, עומד על כסף מזומן בסך 2 , 000 ₪, חבילות סיגריות בשווי של כ- 1000 ₪ , בושם בשווי של כ- 15 $ ותווי קניה בסך 750 ₪,והכל בכך שאפשרה את תשלום חובותיו עבור רשות אחת כאשר ההמחאה הייתה לפקודת רשות אחרת בלפחות 56 מקרים (כמפורט בפסקה 2 לעיל) בהם עברה הנאשמת במודע על ההנחיות של בנק הדואר וב-3 מקרים בהם פיצלה שיקים שקיבלה מהנאשם לצורך תשלום שני שוברים נפרדים לרשויות אחרות.
עמוד 19 מתוך 26

בית משפט השלום בנתניה ת”פ 34106 – 10 – 13 פרקליטות מחוז מרכז מיסוי וכלכלה נ’ אמיר ואח’
.57

כאמור, חריגה לקולא בהתאם לסעיף 40 ד לחוק העונשין בהתאם להוראות החוק אפשרית אך משיקולי שיקום, אך הערכאות השונות מצאו דרכים להתמודד עם כך על ידי מציאת פתרונות כגון יצירת מתחמי ענישה רחבים, פרשנות רחבה של המושג שיקום ועוד (ראו: יובל ליבדרו, ” חריגה ממתחם העונש ההולם מטעמי צדקי הסנגור 197, 4 – 5 (2013) (להלן: “ליבדרו”) והסקירה שם). כמו כן, בע”פ 4456 / 14 אביגדור קלנר ואח’ נ’ מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 29 . 12 . 15 ), הכיר בית המשפט העליון בחריגה ממתחם וזאת מיישיקולי צדקיי אשר נגזר מחובתו של בית המשפט לשמור על עקרון המידתיות בענישה שהוא פועל יוצא של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו (ראו לעניין זה גם ליבדרו בעמי 8 – 9 ומאמרו של אורן גזל אייל, “חריגה ממתחם העונש ההולם” ספר דורית ביניש, 5 – 6 ( קרן אזולאי, איתי בר סימן טוב, אהרן ברק ושחר ליפשיץ עורכים (2015); תזכיר חוק העונשין (הבניית שיקול הדעת בענישה- תיקונים שונים) התשע”ו- 2015). יפים לכך גם דברי השופט י. טירקל בדנ”א 2401 / 95 נחמני נ’ נחמני,(פד נ(4) 661, פיסקה 13)”.
“הצדק שעושה ומקרין בית המשפט צריך להיות צדק אנושי, שאינו רק תוצאה של ניתוח הגיוני אלא גם נובע ממעמקי הלב”י.
58.
בעניינה של הנאשמת שבפני, הנני סבור כי יש לחרוג לקולא ממתחם העונש ההולם אותו קבעתי וזאת כך שעניינה יסתיים באי הרשעה וענישה נלוות של אי הרשעה וזאת הן משיקולי שיקום והן משיקולי צדק ובהם הגנה מן הצדק. בהתאם לסעיף 192 א לחסדיים ניתן לבטל את הרשעת הנאשמת טרם מתן גזר הדין. הגם שהנאשמת הורשעה בדעת רוב בבית המשפט המחוזי מרכז, אין בביטול ההרשעה, התערבות בקביעה כי העבירה המיוחסת לה אכן בוצעה על ידה, והמסגרת הנורמטיבית לביטול ההרשעה נתמכת על אדנים שונים ואחרים המפורטים בהחלטה
זו.
59.
קורות חייה של הנאשמת הובאו בהרחבה בתסקיר שירות המבחן שהוגש לבית המשפט והנאשמת אף העידה בדברה האחרון לעונש. הנאשמת, אלמנה בת 58 ולה בן יחיד בגיל 26, הסובל מפוסט טראומה מהשתתפותו במבצע צוק איתן, נעדרת כל הרשעות קודמות או תיקי מבייד נוספים, למעט העבירה נשוא תיק זה. שירות המבחן התרשם כי מדובר באישה אשר ניהלה אורח חיים תקין ונמנעה ממעורבות שולית הגם שבהלך חייה התמודדה עם משברים אישים רבים טיפלה בבנה. הנאשמת מפרנסת יחידה עבור בנה מזה שנים רבות ומאז מות בעלה באופן פתאומי. שירות המבחן מציין כי הנאשמת מקבלת אחריות על מעשיה, מביעה חרטה וקיום ההליך המשפטי הארון מהווה עבורה כגורם מרתיע ומציב גבול. כל אלו מעידים על צמצום הסיכון להישנות עבירות והתנהגות עבריינית בעתיד. משכך אפוא, שירות המבחן
עמוד 21 מתוך 26

בית משפט השלום בנתניה ת”פ 34106 – 10 – 13 פרקליטות מחוז מרכז מיסוי וכלכלה נ’ אמיר ואח’

הצטייר בעיניה כאדם אמין, מסודר, קפדן ולבבי אשר התנהג אליה תמיד בסבר פנים יפות. עוד העידה הנאשמת, כי הנאשם חש מספיק קרוב אליה, כדי לייעץ לה בעניין שירותו הצבאי של בנה, והמליץ לה שלא לחתום לבנה היחיד להתגייס לשירות צבאי קרבי (עמ’ 49, שו’ 14 – 22 ) ואף נשק למצחה בברכת חג שמח (חקירת הנאשמת 18 . 9 . 2011 בעמ’ 6, שו’ 187 – 188 ; פרוטוקול עמ’ 49, שו’ 29 – 32 ) הנאשם מצדו העיד, כי חש כלפיה רגשי חמלה והתרשמתי כי אכן כך היה”.

62. גם שירות המבחן עמד על מערכת יחסים אבהית זו בתסקיר שהוגש לבית המשפט שם קבע כי הנאשמת סובלת מדימוי עצמי נמוך ולנוכח הקשיים הרבים אותם חוותה בחייה, יתכן וסיגלה לעצמה דפוסי התנהגות מרצים כשהיא עסוקה בניסיונות להראות ולהיות חשובה, מוערכת ונאהבת, וייתכן שהיה לכך קשר ליחסיה עם הנאשם, ולביצוע העבירות בעניינן הוגש כתב האישום (עמי 3 פיסקה אחרונה בתסקיר). עוד נכתב כי הנאשמת ראתה בנאשם כדמות כריזמטית כמו אבא או בעל (עמ’ 3 פיסקה ראשונה).
63.

ההבדלים בין הנאשם לנאשמת היו ועודם תהומיים, מבחינת השכלה, מעמד חברתי, מעמד מקצועי. הנאשם הוא מחולל העבירה בתיק דנא. מותב זה ער להכרעת בית המשפט המחוזי בערעור ולקביעה כי המתת אותו קיבלה הנאשמת, מסוג כסף מזומן בסך 2 , 000 – עבור מימון נסיעת בנה במשלחת בית הספר לפולין, חבילות סיגריות בשווי של כ- 1000 ₪ , בושם בשווי של כ- 15 $ ותווי קניה בסך 750 ₪, אינם דבר של מה בכך ומהווים שוחד. ועדיין, כפי שעולה כחוט השני מהעובדות אשר הוכחו בתיק זה בערכאה הדיונית בנוגע למערכת היחסים בין הנאשמים, עובדות אשר לא נסתרו בהכרעת המשפט המחוזי בערעור- הרי שהנאשם ייקנה” את שירותה של הנאשמת ייבנזיד עדשיסיי, תוך ניצול ברור של יכולותיו ומעמדו למולה- כפי שהנאשמת תפשה אותו בעיניה.
64.
בדברה האחרון לאחר שמיעת הטיעונים לעונש, העידה הנאשמת ארוכות מעל דוכן העדים שהיא מתקשה לעצור את הדמעות וניכר היה שהיא מדברת מדם ליבה, תוך שעמדה על העלבון הצורב לו ייזכתהיי במקום עבודתה, גם לאחר שזוכתה בערכאה הדיונית ובהתערבות הסנגורית הושבה לעבודה:
” לא היו בכלל דברים עד שהבן אדם הזה הכיר אותו אחרי שהתאלמנתי והוא ניצל את המצב שלי אחרי שהתאלמנתי,
עמוד 23 מתוך 26

בית משפט השלום בנתניה ת”פ 34106 – 10 – 13 פרקליטות מחוז מרכז מיסוי וכלכלה נ’ אמיר ואח’
67.

במסגרת הכרעת הדין המזכה של השופט נאוי, הרי שמאחר שבסופו של דבר בית המשפט החליט על זיכוי הנאשמת, אין הוא דן במשקל שיש לייחס לטענת ב”כ הנאשמת בדבר הגנה מן הצדק (פיסקה 269 להכרעת הדין). משכך אפוא, נושא זה גם לא הוכרע בערעור. עיון בקביעותיו השונות של השופט נאוי בהכרעת הדין מעלה פגיעה בזכויות הנאשמת. בעניין זה יש להפנות לקביעות לפיהן התיעוד החזותי של הנאשמת מלמד שאין רישום מדויק של דבריה (ס’ 35, 48, 56 – 58 להכייד); המשיבה לא הוזהרה כי היא חשודה בעבירת השוחד (ס’ 36 להכייד); החקירה התנהלה באופן לא תקין (ס’ 37, 169 ו- 271 להכייד); לא נלקחו בחשבון כלל דברי הנאשמת בחקירה המשטרתית (ס’ 183 להכייד); החוקרים לא חתרו להגיע לחקר האמת (ס’ 270 – 271 להכייד) וזו רשימה חלקית.
לכל אלו יש להוסיף את העובדה לפיה מדובר בעבירות משנת 2008 עד 2011 עת אנו נמצאים בשנת 2019 וכן את הנתון לפיו בעניין הסכמת הצדדים, בעצת בית המשפט, לפיה ערעור המדינה בענין הכרעת הדין המזכה בדבר השוחד יתקבל וערעור הצדדים לגבי גזר הדין ידחה, כך שמבחינה מעשית, הנאשם לא ירצה ולא יום מאסר בודד המתווסף לעונש שכבר נגזר עליו בעניין 30 חודשי מאסר בפועל. דומני, כי במצב דברים בו הנאשם מורשע באותה עבירה בה הורשעה הנאשמת (הגם שהינה מקבלת השוחד) בבית המשפט המחוזי, ולא נגזר עליו כל עונש, בעוד המאשימה מבקשת לגזור על הנאשמת עונש של מאסר בפועל ברף של חצי שנה הגם שירוצה בעבודות שירות, מהווה פגיעה קשה בתחושת הצדק ועקרון השוויון- במיוחד לנוכח מערכת היחסים בין הנאשמים, עליה עמדתי בהכרעה זו. אין הגנה זו מביאה לזיכוי הנאשמת, אך כן ניתן לייחס לה את המשקל הראוי- כך שתוביל לביטול ההרשעה בהתאם למסגרת הנורמטיבית עליה עמדתי בהחלטה זו.
68.
לאור כל האמור לעיל, מכוח סמכותי הקבועה בסעיף 192 א לחסדייפ, אני מבטל את הרשעת הנאשמת וגוזר עליה את העונשים הבאים:
1.
300 שעות שלייצ. סבורני בהקשר זה כי היקף השעות אותו הציע שירות המבחן- 500 שעות- הינו רחב מידי ביחס למסגרת הזמן הקבועה בחוק העונשין לסיום ביצוע השלייצ בסעיף 71ב (א) לחוק העונשין. הנאשמת תחתום תוך 3 ימים על התחייבות כספית בסך 2000 שייח להימנע מביצוע העבירה בה הואשמה וזאת למשך שנה. לא תחתם ההתחייבות, תאסר למשך יומיים. צו מבחן למשך שנה.
.2
3.
עותק מגזר הדין יועבר לשירות המבחן.
עמוד 25 מתוך 26

בית משפט השלום בנתניה ת”פ 34106 – 10 – 13 פרקליטות מחוז מרכז מיסוי וכלכלה נ’ אמיר ואח’
השתלשלות האירועים

5. ביום 7 . 2 . 16 הגיעו הנאשם והמאשימה להסכמות במסגרתו הוגש כתב האישום מתוקן ברביעית. בהתאם למוסכם, הרשיע כבוד השופט עוז ניר נאוי (להלן: “השופט נאוייי) את הנאשם על פי הודאתו באישומים הראשון והשני בעבירות של גניבה בידי מורשה ובעבירות מס המנויות לעיל.

6. בכל הנוגע לעבירת השוחד בה הואשמו הנאשמים באישום השלישי, כפרו הנאשמים מכל וכל במיוחס להם בטענה כי המעשים אינם מקיימים את יסודות עבירת השוחד, הן בפן העובדתי והן בפן הנפשי.

7. ביום 18 . 7 . 16 זיכה השופט נאוי את הנאשמים מאישומי השוחד. בפסק דין ארוך ומנומק פירט השופט נאוי כי על אף שמצא פסול במעשיה של הנאשמת שקיבלה תשלומים מן הנאשם במספר מקרים, הרי שלא מצא כי מעשיה מקיימים את יסודות עבירת קבלת השוחד, וכמו כן לא מצא את היסודות הנדרשים להרשעה בעבירה של מתן שוחד. עוד ציין השופט נאוי כי המתנות לא היו בעלות ערך, וממילא בעד חלקן שילמה הנאשמת.

8. השופט נאוי התרשם כי הנאשמת לא הייתה מסכנת במודע את מקום עבודתה עבור מתנות פעוטות ערך והתנהגותה לא עלתה כדי התנהגות פלילית עובר לקבלת שוחד. כמו כן, פסק כי הנאשמת נעדרת יסוד נפשי לטיב המעשה ולקיום הנסיבות.

9. אליבא דהכרעת הדין מאת השופט נאוי, בעניינו של הנאשם, עולה ספק סביר בדבר קיום יסודות עבירת השוחד אשר די בו כדי לזכות את הנאשם, על אף חומרתם של המעשים שכן הם לא עומדים ברמת ההוכחה הנדרשת ומעשיו לא עולים כדי עבירת מתן שוחד. עוד נקבע בפסק הדין כי לעניין אישומים 1 – 2 יש לראותם כריבוי עבירות.

10. כך כאמור הורשע הנאשם בעבירות גניבה ועבירות מס, ריבוי עבירות, וזוכה מעבירת מתן השוחד. הנאשמת עצמה זוכתה מעבירת קבלת השוחד שיוחסה לה.

11. ביום 21 . 12 . 16 נגזר דינו של הנאשם והושתו עליו 21 חודשי מאסר בפועל בגין עבירת הגניבה ו-9 חודשי מאסר בגין עבירות המס ובסך הכל 30 חודשי מאסר בפועל. בנוסף נגזרו עליו 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים לבל יעבור עבירות בהן הורשע, קנס כספי בסך 100 , 000 ₪ ופיצוי לחלק מהקורבנות בסכום כולל של 129 , 169 ₪.
עמוד 3 מתוך 26

בית משפט השלום בנתניה ת”פ 34106 – 10 – 13 פרקליטות מחוז מרכז מיסוי וכלכלה נ’ אמיר ואח’
שמדובר בפעולה שאין לעשותה וכי לא ניתן להתייחס למתנות שקיבלה הנאשמת כמתנות פעוטות ערך שאינן יכולות להיחשב כשוחד מהבחינה העובדתית. כמו כן, לא ניתן לומר כי הנאשמת לא הייתה מודעת לפסול בקבלת המתנות.

17. בשלב זה למעשה נחלק המותב הדן בתיק בדעותיו באשר לרכיב השלישי והוא הקשר הסיבתי בין המתת לפעולה הקשורה בתפקידה של הגברת הנאשמת. השופט בורנשטיין סבר כי קיים ספק סביר באשר ליסוד הנפשי של המרכיב השלישי. כך, מצא שבהמשך לקביעתו של השופט נאוי- לא התקיים היסוד הנפשי ברכיב זה, שכן התרשמות השופט נאוי מדברי הנאשמת כמהימנים לפיהם הייתה מבצעת את הפעולות גם ללא המתת, נראים כמצדיקים מסקנה זו ובנסיבות אלה את דחיית הערעור.

18. השופטת דנה מרשק מרום והשופט אחיקם סטולר הגיעו למסקנה כי דין הערעור להתקבל בדעת רוב, שכן יש להניח כי הנאשמת ידעה כי חל עליה איסור לקבל מתנות והייתה מודעת לקיומו של קשר סיבתי בין אותה פעילות בשיקים האסורים ובין המתנות שקיבלה מהנאשם. על הנאשמת היה לסתור את מודעותה בין הפעולות והמתת ובכך כשלה.

19. כאמור הערעור התקבל בדעת רוב, ונקבע כי הנאשמת מורשעת בעבירת שוחד לפי סעיף 290(א) לחוק העונשין על פי העובדות המפורטות בכתב האישום המתוקן ברביעית. בהמשך לכך, בית המשפט המחוזי החזיר את הדיון לבית משפט השלום לצורך שמיעת הטיעונים לעונש ומתן גזר דין.

20. בשלב זה, ולנוכח מינויו של השופט נאוי לבית המשפט המחוזי מרכז, הועבר התיק למותב זה ובטרם נשמעו הטיעונים לעונש, ביום 25 . 10 . 18 , הופנתה הנאשמת לקבלת תסקיר מאת שרות המבחן וחוות דעת מטעם הממונה על עבודות השירות.

תסקיר שירות המבחן 21. תסקיר שירות המבחן בעניינה של הנאשמת התקבל ביום 6 . 2 . 19 . בתסקיר שירות המבחן סקרה קצינת המבחן את אורחות חייה ונסיבותיה האישיות ומתוכן עולה כי מדובר באישה קשת יום, בת 58, אלמנה ולה בן יחיד בן 26 שהיא המפרנסת העיקרית עבורו. בנה כאמור הנו סטודנט אשר הוכר כנכה צהייל לאחר שנפצע במהלך מבצע “צוק איתן” ומאז סובל מפוסט טראומה ומיחושים גופניים (הוצגה חוייד פסיכיאטרית). כיום, הנאשמת עובדת מזה כשנתיים כסייעת אישית בבית ספר יסודי בעיר (הוגשו מכתבי הערכה).
עמוד 5 מתוך 26

בית משפט השלום בנתניה ת”פ 34106 – 10 – 13 פרקליטות מחוז מרכז מיסוי וכלכלה נ’ אמיר ואח’
25.
לנוכח כל האמור לעיל, שרות המבחן בא בהמלצה שיקומית בדרך של שירות למען הציבור (להלן: יישלייצ) בהיקף נרחב של 500 שעות. עוד המליץ שרות המבחן לשקול לבטל את הרשעתה בדין וזאת בכפוף להעמדתה בצו מבחן, ביצוע שלייצ וחתימה על התחייבות כספית. הנאשמת ציינה בפני שרות המבחן כי עלולה להיגרם לה פגיעה קונקרטית בעבודה במידה ותורשע, על אף שלא הציגה כל מסמך המעיד על כך.
26.
בחוות דעת בפני הממונה על עבודות השרות, נמצאה הנאשמת כשירה לביצוע עבודות שרות, תחת מגבלות הנסמכות על הערכת רופא בעניינה.
טיעוני הצדדים
27.

ביום 10 . 2 . 19 נשמעו בפני הטיעונים לעונש בעניינה של הנאשמת והוגשו אסמכתאות באמצעות ב”כ הצדדים, אסמכתאות התומכות בטיעוני כל צד וצד.
28.

ב”כ המאשימה הפנה לעובדות המקרה וחומרת המעשים, העובדה כי הנאשמת בהיותה עובדת ציבור קיבלה שוחד על פני תקופה המתפרסת על פני 3 שנים, בין השנים 2008 – 2011 . עוד ציין כי בית המשפט המחוזי מרכז, הרשיע את הנאשמת בעבירה של שוחד וקבע כי הנאשמת הייתה מודעת ליסודות העבירה באשר הן. כמו כן, קבעה ערכאת הערעור כי ישנו קשר בין קבלת המתת לתפקידה. ב”כ המאשימה עמד על הערכים המוגנים שנפגעו בביצוע העבירה וציין כי מידת הפגיעה היא משמעותית בכך שלמעשה הנאשמת אפשרה לנאשם לבצע את המיוחס לו בכתב האישום. עוד טען כי למרות מעמדה הזוטר והגם שאינו חושב שנשקפת כיום מסוכנות מצד הנאשמת, אין זה רלוונטי לצורך אישום השוחד הן מבחינת מעמד והן מבחינת גובה המתת, שכן השאלה העיקרית היא הפגיעה באמון הציבור.
29.
ב”כ המאשימה הגיש אסופת פסיקה והפנה למדיניות הענישה הנוהגת בעבירות שוחד בנסיבות דומות והפנה לקביעה לפיה חומרתה של עבירת השוחד מצריכה עונשי מאסר מאחורי סורג ובריח, למעט מקרים חריגים. בצירוף כל האמור לעיל, עתרה המאשימה למתחם ענישה הנע בין 6 חודשי מאסר בפועל ועד 12 חודשי מאסר בפועל. לאור נסיבותיה האישיות והתסקיר שהוגש בעניינה, סבר ב”כ המאשימה כי יש למקם את הנאשמת בתחתית המתחם אליו עתר ולגזור עליה 6 חודשי מאסר בעבודות שרות, כאשר השאיר לשיקול דעת בית משפט את הצורך בדבר ענישה הצופה פני עתיד.
עמוד 7 מתוך 26

בית משפט השלום בנתניה ת”פ 34106 – 10 – 13 פרקליטות מחוז מרכז מיסוי וכלכלה נ’ אמיר ואח’
המבחן המליץ על אי הרשעה. הנאשמת עובדת עירייה, כך שיש סכנה ממשית כי תפוטר, שכן העירייה לא מעסיקה עובדים עם הרשעה פלילית.
34.
הסנגורית כאמור, עתרה לביטול הרשעת הנאשמת בדין, כאשר במידה ובית המשפט לא יבטל את ההרשעה, היא מבקשת לעתור למתחם עונש הולם הנע בין מאסר על תנאי ועד חודשיים מאסר בפועל, כאשר יש למקמה בתחתית המתחם בביצוע שלייצ.
35.
הנאשמת בדברה האחרון עמדה על דוכן העדים בבית המשפט והתקשתה במשך דקות לדבר עקב בכיה וסערת הרגשות בה היתה מצויה. משהצליחה, הביעה חרטה על שארע וביקשה להפנות לנסיבות חייה, לעובדה כי חשה שנוצלה על ידי הנאשם שניצל את מצבה הרעוע, היא ציינה כי חוותה משברים וקשיים רבים בעקבות פתיחת ההליכים נגדה וההשלכות על חייה, היא תיארה כי נאלצה לעבוד במתחם זבל, לאסוף בקבוקים על מנת להתפרנס ולאסוף בגדים ממחזורית. לטענתה, היא ספגה השפלות רבות לאחר חזרתה למקום עבודתה הקודם והחליטה לחפש עבודה אחרת למרות הקושי בדבר ומגבלותיה הרפואיות. כיום, היא עובדת כסייעת מטעם העירייה ומבקשת להמשיך ולפרנס את בנה. כמו כן, ביקשה לסיים את הפרשה ולהמשיך לנהל את חייה בצורה תקינה ללא הרשעה.
המסגרת הנורמטיבית

אי הרשעה וצו מבחן 36. במסגרת מגוון שיקולי ודרכי הענישה, אחד הפרמטרים המהותיים המצויים בארסנל הכלים השיפוטיים המרכיבים תבנית משפטית זו, הוא רכיב המאסר בפועל, הרי שהחל מהמאה התשע עשרה ניתן לומר שנעשה שימוש מוגבר באפיק ענישתי זה. דא עקא, כי במרוצת השנים ולאור אותו שימוש מוגבר, נוצרה בעייתיות בישומו הלכה למעשה ועל כך עמד בהרחבה בית המשפט העליון בבג”צ 1892 / 14 האגודה לזכויות האזרח נ’ השר לבטחון פנים ואח’ (פורסם במאגרים, 13 . 06 . 17 ):
“ברי, כי לעניין המאסר המצב מורכב יותר, שכן משנמצא כי אדם הורשע בפלילים, חזקת החפות אינה עומדת לו עוד ובמקרים רבים אין מנוס ממאסר, ואף מאסר ממושך, עד מאסר עולם. ואולם גם כאן, עלינו לזכור כי המאסר אינו אלא אמצעי, ולא תכלית – אמצעי לגמול, להרתעה ולשיקום העבריין. כך למשל, בהתאם להצעות הועדה
עמוד 9 מתוך 26