בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
עמ”ש
48729 – 03 – 19 פ’ ואח’ נ’ פי
לפני
כבוד השופט שאול שוחט, סג”נ -אב”יד
כבוד השופטת עינת רביד
כבוד השופט נפתלי שילה
מערערים
1.ב’ י’ פ’ 2.ד’ פי ע”י ב”כ עוייד עליזה בן יצחק
נגד
משיבים
א’ פ’ (בהליך פשייר) ע”י ב”כ עו”ד אילן חלמיש
פסק דין
השופטת עינת רביד :
בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (כבוד השופטת נלי רוסמן- גליס) מיום 7 . 3 . 2019 בתיע 11901 – 05 – 16 , תיע 11915 – 05 – 16 ו- תייע 11930 – 05 – 16 בגדרו ניתן צו לקיום צוואה בעדים מיום 21 . 11 . 2010 (להלן: הצוואה) של המנוחה ני פי זייל (להלן: המנוחה) ונפסקו הוצאות לחובת המערערים בסך של 70 , 000 ₪.
3 4 5
תמצית הרקע וההליכים
1. המנוחה, נולדה ברוסיה ביום 1924…. ונפטרה ביום 2015…. בהיותה בת 90. המנוחה הייתה דוברת רוסית ועברית, ובמותה הייתה אלמנתו של ני פי זייל (להלן: האב).
10
2. למנוחה ולאב היו שני בנים: הבן הקטן, יי זייל (להלן: הבן המנוח), והבכור אי יבלייא (להלן : הבן א’) הקרוי גם ש’ ו-ס’.
3. גם האב וגם הבן המנוח נפטרו לפני המנוחה. האב נפטר בתאריך 12 . 7 . 2006 והותיר אחריו צוואה משנת 1986 (להלן: צוואת האב), בה נקבע, כי האב מוריש למנוחה את כל רכושו, אך באם תלך לעולמה לפניו, יחולק רכושו בין שני בניו בחלקים שווים. צוואה זו לא שונתה וקוימה
12 13 14
1 מתוך 28
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
עמ”ש
48729 – 03 – 19 פ’ ואח’ נ’ פי
48. שלישית, לא ניתנה סיבה משכנעת לנישול משפחת הבן המנוח, במיוחד נוכח התמלילים. בצוואה עצמה המנוחה לא ציינה כל סיבה שבגינה ביקשה לקפח את בנה המנוח או לנשל אותו ואת ילדי הבן המנוח מן הצוואה. כך גם מן התמליל עולה בבירור שהנושא היחיד שהטריד אותה היה החשש מלקיחת הבית ולא היה בה כל תרעומת או כעס כלפי הבן המנוח או משפחתו, אלא אהבה וגעגועים.
1 2 3 4
6 7 8
49. כדי להצדיק את נישול הבן המנוח, הבן אי טען, כי המנוחה כעסה על כך שהיא ביחד עם האב נאלצו לסייע לבן המנוח בעת שהסתבך בחובותיו, וכי הבן נטש אותה כאשר ברח מן הארץ, וכי האשימה את אשת הבן המנוח ואת ילדיו על אורח חייהם. דבר מכל זה לא עולה מן התמלילים. המנוחה לא טוענת כנגד הבן טענות לגבי אורח חייו או משפחתו ואינה מצדיקה את נישולו מן הצוואה על פי נימוקים אלה. ואומר הבן אי בדיון ביום 4 . 7 . 2016 לעניין זה כך: ייזה קשור לצוואה שב- 2010 היא היתה צריכה לעשות צוואה אחרת ייקחו לה את הביתיי ואינו מזכיר כלל שלמנוחה הייתה טינה כלשהי כלפי הבן המנוח.
9
10 11
12
13
14
15 16
לא זו אף זו, שגם כנגד הבן אי היו טענות קשות, כאשר האב המנוח כעס עליו שנכנס לביתם והשתלט עליו, כפי שהתלונן בלשכת הרווחה של הרצליה. בספטמבר 2005 (כשנה לאחר שהבן אי עבר להתגורר עם הוריו, כשנפרד ממי שלעתיד תהיה גרושתו, ושנה טרם מותו של האב) ביקש האב המנוח מלשכת הרווחה בהרצליה סיוע בהרחקת הבן אי מביתו, כאשר טען שם כי הבן אי ייהיכה אותו, משפיל אותו, מאיים עליו, והוא פנה למשטרה.” מן האמור עולה, כי הוא מבקש למכור את הבית, כדי להיפרד מהבן אי, שעבר להתגורר איתם ו”שהוא לא סובל אותו”. שם הוא מספר גם שהבן גרוש פעמיים, שהוא סייע לו בכסף, כפי שסייע גם לבנו השני (ששניהם ייגנבו לו את כל הכסף”י) וכי הבן אי חי על חשבון הוריו ואף היכה אותו. נראה כי בהתחשב בטענותיו והלך הרוח של האב המנות כלפי הבן אי אין לו יתרון של ממש, בלשון המעטה, על פני הבן המנוח. למרות זאת, האב המנוח, שצוואתו הייתה צוואת יורש במקום יורש, כאשר האחים יורשים בשווה היה והאם הולכת לעולמה לפני האב, לא הלך ושינה את צוואתו כך שהאח אי יימחק מן הצוואה.
17 18 19
20
22
לכך יש להוסיף, שכפי שעולה מתמליל השיחה עם בת זוגו לשעבר של האת אי (שעוד יידון בהמשך), המנוחה פעמים רבות כעסה על האח אי וקיללה אותו, כאשר הוא חי בביתה של המנוחה שנים רבות ללא תשלום שכר דירה.
לא זו אף זו, שמהתמליל עולה שהמנוחה שוחחה רבות עם בנה המנוח, ואלמנת הבן המנוח נהגה לבוא לבקר אותה באופן תדיר, בשבת, אחת לשבוע-שבועיים, מאז ששבה לישראל בשנת 2006.
29
11 מתוך 28
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
עמ”ש 48729 – 03 – 19 פ’ ואח’ נ’ פי
1
וזה שהוא לא רצה למכור את הבית, הכל היה בשביל שהכסף של הבית ילך אליו” (עמוד 11 שורות 4 – 1 ).
52. בת הזוג לשעבר של האח אי הוזמנה לעדות במשפט על ידי המערערים (ראו חקירתה בפרוטוקול מיום 7 . 5 . 2017 ). בחקירה, שמתנהלת כחקירה ראשית, היא חוזרת בה ממרבית הדברים שאמרה, כאשר הוקלטה על ידי אלמנת הבן המנוח. נראה כי הדברים, שאמרה במהלך השיחה המוקלטת, שיחה שאותה היא יזמה, היו דברים שנאמרו בזמן אמת, כאשר האירועים טריים במוחה, וכאשר רצונה לסייע למי שראתה כקשישה הנתונה במצוקה בגלל התנהלות הבן אי, עד כדי כך שטרחה לפנות ביוזמתה לאלמנת הבן המנוח, בה ראתה דמות שתוכל לסייע למנוחה ושהנושא יהיה חשוב בעיניה.
3 4 5 6 7 8
10 11
חשוב לציין כי בתחילת עדותה בבית המשפט נשאלה האם שוחחה עם הבן אי מהיום שקיבלה את ההזמנה לבית המשפט או יצרה קשר עימו וענתה בשלילה ולאחר מכן התברר כי גם דיברה איתו לפני העדות (סיפר לה שהיא הוקלטה- עמוד 66 שורה 26) וגם הוא הסיע אותה לבית המשפט ביום מתן העדות (עמוד 70 שורה 2 – 1) והיא אף שוחחה עם גרושתו של הבן אי (עמוד 66 שורה 26) כך שניסיונה להתנער מחלק מן האמור בתמלילים, במסגרת עדותה בבית המשפט, מעלה ספק לגבי התנערות זו.
13
53. לא זו אף זו, שהעד מי, חברו של הבן המנוח, מתאר בעדותו, כי ביקר את המנוחה כשלוש ארבע פעמים וביקש לדבר איתה על נושא הצוואה, אבל כאשר בא לדבר אתה גם הבן אי היה נוכח, והוא הבין שזה לא ילךיי ותיאר את אווירת האיום שבו הייתה שרויה המנוחה. כאשר בית המשפט שואל אותו מדוע לא ביקש מהבן אי לצאת, כך שידבר אתה בנפרד, ענה: ייא’ הוא לא איש שמבקשים ממנו לצאתי. ובהמשך כאשר הוא נשאל מדוע לא ביקש מהמנוחה לצאת לבד החוצה, למשל לבית קפה, ענה: ייכל פעם שאתה מדבר עם (המנוחה) היא מסתכלת על א’, היא פחדה ולא רציתי להכניס אותה ל… היא הייתה אישה כזאת מאוימת, תמיד, ולא הייתה לי כוונה להכניס אותה ללחץ מיותר” (עמוד 34 שורות 28 – 24 ).
16 17 18 19 20 21 22
24
54. חמישית, סוגיית החשש מנפילת הבית לנושים לאחר מות המנוחה. יכולה להיטען הטענה, כי המנוחה חששה שאם לא תצווה לבן אי את כל רכושה, הרי מחציתו עלולה להגיע לנושי הבן המנוח אחרי מותה. אולם עובדתית, נראה כי המנוחה פעלה כפי שפעלה מתוך חשש לביתה בחייה ולא לאחר מותה. זה עולה מן התמליל בו היא מדברת על המהירות שבה פעלו ועל החשש מעורך הדין של בנק לאומי שייקח ממנה את הבית כעת.
אולם גם אם נניח כי זה היה חששה של המנוחה, כי אז הוצע לה על ידי הבן המנוח, וכך גם היה מצופה שתעשה לו רצונה היה נשמע, כי תרשום את חלקו של הבן המנוח על שם ילדי הבן המנוח
29 30
13 מתוך 28
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
עמ”ש
48729 – 03 – 19 פ’ ואח’ נ’ פי
לא היה בו כדי להציב תווית של נטילת חלק בעריכת הצוואה, בהיקבצם יחד ב”מבט-על” אל המכלול, יוצרים הם אותה השתתפות בעריכתה שיש בה כדי לפסול. לא הרי טלפון בלבד אל עורך-הדין לקביעת פגישה כהרי העברת תוכן הצוואה אליו על-ידי הנהנה לשם הכנתה, ולא הרי תשלום שכרו של עורך-הדין על-ידי הנהנה בעומדו לבדו כהרי הצטרפו לנושאים אחרים.”
1 2 3 4
א
ו
57. הבן אי הכחיש לחלוטין כל מעורבות בהכנת הצוואה. בתצהירו הוא כותב: “אני לא נטלתי חלק בעריכת הצוואה ולא ידעתי מי הכין אותה ומי עשה אותה.” (סעיף 58 לתצהיר) ייאני חושב שמי שייעץ לאימי זה היה קרוב משפחה בשם ש’יי (סעיף 59).
5 6
ס
ב
co
8 9 10
קשה לקבל גרסה זו של הבן אי. היא מנוגדת ראשית להיגיון ולשכל הישר. המנוחה הייתה אלמנה בת 86, בנה אי חי עימה בביתה, היחיד שמסיע אותה לכל מקום (עמוד 79 שורה 29), שאיתו היא דיברה על הבעיות, שהייתה תלויה בו פיזית לכל דבר שמעבר לפעילות יומיומית רגילה בתוך הבית וכן לפעילות מול רשויות, מול הבנקים, היה לו ייפוי כוח לחשבון הבנק שלה, ולכן אי אפשר לקבל את הגרסה הקיצונית שאותה הציג, ולפיה לא היה לו מושג שהמנוחה התכוונה לעשות צוואה ולהוריש לו את כל רכושה, וכי הוא למד על כך רק לאחר מעשה.
12
יתר על כן, גם בגרסה התגלו בקיעים. למשל, הבן אי טען שהוא לא ידע כלל על עשיית הצוואה עד לאחר ביצועה, אך בחקירתו הנגדית אמר שאימו יינורא התלבטהיי לגבי הצוואה (עמוד 77 שורה 13 לפרוטוקול), מכאן שידע על כך.
15
17
וכך לפי פירוט שיחות טלפון, שהוצג בחקירת גרושתו של הבן אי, שדאגה להביא את העדות לצוואה, עולה, שגרושת הבן אי שוחחה אתו פעמיים בבוקר, שבו העדוֹת הגיעו לחתום כעדוֹת על הצוואה, בשעה 8 : 02 ובשעה 8 : 32. קשה להניח שאין קשר בין הדברים. במיוחד שהעדוֹת לצוואה אמרו שבאו בבוקר עוד לפני העבודה.
21
22
23
24
58. גם מדברי המנוחה בתמליל עולה שהבן אי היה מעורב בהכנת הצוואה. היא אומרת: “אני אדבר שוב עם ס’ מההתחלה, אני אדבר שוב עם ס’ בקשר למה שקורה כאן” (עמוד 9 שורות 10 – 9 ), דגש על יימהתחלהיי כלומר הוא ידע על הצוואה יימהתחלה”י ועכשיו צריך לקבל הסכמתו לשינוי. יתר על כן בהמשך כשהיא מבקשת לשנות את הצוואה אבל מבינה שעליה לבקש את עזרת הבן אי והסכמתו, היא אומרת לבן המנות: ייואני אני יגיד לך את מה שהוא (הבן אי – עירי) יאמר לי, אני יגיד לך…” (עמוד 10 שורה 16) ובהמשך היא אומרת: ייואני אספר לך כי גם אתה צריך לדעת את הכליי (עמוד 15 שורה 7), כלומר לא רק הבן אי שיודע את הכול, אלא מעכשיו תשתף גם הבן המנוח.
25
27
08
15 מתוך 28
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
עמ”ש 48729 – 03 – 19 פ’ ואח’ נ’ פי
62. ואם לא די בכל האמור לעיל, הרי שבשנת 2012, כאשר הבן המנוח חזר לארץ, על מנת למות בישראל, הרי כדי למנוע כל שינוי במצב הבית לרעת הבן אי ולחזק את יכולתו לשלוט בבית הוא לקח את המנוחה ביום 21 . 3 . 2012 , שהיא באותה עת כבר בת 88 למשרד עוייד כי, שבפניו היא חותמת על כתב התחייבות להימנעות מעשיית כל עסקה בבית, אלא אם כן ייתקבל רשות לכך בכתבי (ההדגשה במקור- ע’ רי) מבנה אי ואף חותמת על טופס לרישום הערת אזהרה בעניין זה, שנרשמת בלשכת רישום המקרקעין.
1 2 3 4 5
לא למותר לציין כי בבדיקה, שנערכה למנוחה ביום 1 . 4 . 2012 אצל דייר ישראל גרינבלט, כתשעה ימים לאחר חתימתה על ההסכם והערת האזהרה, הוא בודק אותה, עורך לה מבחן מינימנטל בתוצאה 8 / 30 וקובע ש”המטופלת סובלת מדמנציה מתקדמת במצב בינוני קשה. המטופלת לא מודעת לסובב אותה עם ליקויים בולטים בכל המישורים הקוגניטיביים במצב זה מוגדרת המטופלת כחסרת ישע ואין לסמוך על שיקול דעתה.”
7 8 9
מהבדיקה עולה בבירור כי המנוחה לא הייתה מסוגלת לבצע פעולות משפטיות באותה עת, אך הדבר לא מנע מהבן אי להחתימה על כך שתפקיד בידיו בחייה את כל רכושה עלי אדמות וכל סיכוייה לדיור מוגן, טיפול רפואי, ואיכות חיים, ולאבד בכך למעשה כל שליטה על חייה, בלא כל פיקוח, ובלא שמי מבני המשפחה האחרים מודע לכך. נראה כי סופו של המהלך (הערת האזהרה) מעיד על תחילתו (הצוואה).
12 13 14
דרך עריכת הצוואה
63. צוואה בעדים קבועה בסעיף 20 לחוק הירושה וכך נכתב בה:
ייצוואה בעדים תהיה בכתב, תצויין בתאריך ותיחתם ביד המצווה בפני שני עדים לאחר שהצהיר בפניהם שזו צוואתו; העדים יאשרו באותו מעמד בחתימת ידם על פני הצוואה שהמצווה הצהיר וחתם כאמור.”
64. מן העדות עולה, שהחתימה על הצוואה נערכה במטבח, כאשר שתי העדות העידו שהיו בבית דקות ספורות בלבד, חתמו והלכו, ואף לא אחת מהן ציינה בעדותה, כי המנוחה הקריאה בפניהן את הצוואה, התייחסה לתוכנה או הצהירה בפניהן כי זו צוואתה, למרות שהדבר נכתב בשולי הצוואה, והן חתמו על כך.
65. על כך נכתב בספרו של שוחט בעמודים
43 – 42 כך:
“הדרישה באשר להצהרת המצווה כי “זו צוואתויי טרם חתימתו עליה באה להבטיח את מודעותו של המצווה למהות המסמך שעליו הוא חותם כצוואתו
17 מתוך 28
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
עמ”ש 48729 – 03 – 19 פ’ ואח’ נ’ פי
טובות. אמרתי לה, לא, היה דף על השולחן במטבח, עם עט, חתמתי והלכתי….
ש.: לא החלפת איתה מילה אחת מעבר לכך?
ת. לא. היא גם לא אמרה” (עמוד 13 שורות
11 – 4 ).
מכאן שהעדה אף לא שמעה את המנוחה מצהירה בפניה שזו צוואתה ואף לא משהו דומה לכך, כפי שנדרש על פי החוק. מכאן שחתימתה על פני הצוואה על אישור ולפיו המנוחה הצהירה בפניה כי זו חתימתה מהווה אישור שאינו נכון.
וכך מעידה העדה השנייה ב’ ב’:
יית. אני זוכרת שנכנסנו לשם, אני חושבת שהיא חתמה ואז אני חתמתי. אני זוכרת שהיא ישבה וכתבה משהו ואז אני נתבקשתי לחתום.” (עמוד 6 שורות
.(19-18
ושוב היא מפרטת בהמשך עדותה (בעמוד 8 שורות 21 – 17 ):
ייש. מה כן דובר בנוכחות ?
ת. היא דיברה איתנו. היא הכניסה אותי לבית, הכוונה למנוחה, שאלה אם אנחנו רוצים לשתות, אני זוכרת. היא הייתה מאוד נעימה. אמרה שהיא לא רוצה לעכב אותנו. הכניסה אותנו למטבח, התיישבה כתבה משהו וביקשה מאיתנו לחתום.
ש. היא לא אמרה יותר מזה כלום?
ת. לא שאני זוכרת.”
21
22
69. העובדה שלא שמעו את המנוחה אומרת שזו צוואתה ואף חתמו על אישור שאינו מדויק על פני הצוואה פוגם בצוואה ומצטרף לכל הקושיות שעלו בנושא זה. דרך עריכת הצוואה, שנעשתה שלא בפני עורך דין (למרות שאין ספק שעורך דין ניסח אותה) ללא ליווי מקצועי בזמן החתימה, שאמור להקפיד שהמצווה ידע ויבין על מה הוא חותם וכך גם העדים לצוואה, מעוררת קשיים רבים. נראה שלא בכדי נבחרה דרך זו, של חתימה במטבח בפני עדות מתנדבות, שהיו בדרכן
24 25
19 מתוך 28
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
עמ”ש 48729 – 03 – 19 פ’ ואח’ נ’ פי
שהצוואה אינה פרי רצונו של המצווה אלא פרי רצונו של מי שהשפיע עליו, ושהכתיב לו למעשה את ההסכמה.
כמוזכר, נוצרת, למשל, מערכת נסיבות כאמור, כאשר מי שמשפיע על המצווה מנצל א תלותו, חולשתו או חוסר יכולתו של המצווה; השפעה המביאה לבטלות צוואה היא, למשל, השפעה שביטויה בלחץ מילולי על אדם חולה, חלש ותשוש, שאין לו כוח להתנגד, המביא את המצווה לכך שהוא מסכים לאמץ דעתו של האדם המשפיע. הסכמה בנסיבות כאלה ניתנת בלית ברירה ובשל חוסר הכוח להתנגד או להתמודד עם ההשפעה בשל מצבו של המצווה או בשל תלותו במי שמשפיע עליו. אך מובן, שאין לראות באמור
לעיל אלא הדגמה ולא תיאור ממצה. העיקרון המודגש כאן הוא, כי היסוד הבלתי הוגן אשר בהשפעה, שסעיף 30לחוק הנ”ל מזכיר אותה, ביטויו יכול להיות, בין היתר, בניצול של תלות גופנית או נפשית עקב מצב חמור של מחלה – לצורך עריכת מעין תכתיב בדבר תוכן הצוואה, הנראה כנכון וכרצוי למי שמשפיע את השפעתו על החולה.”
16 17 18 19
ס
74. במקרה שבפנינו מכלול הנסיבות שהובאו לעיל, מגוריו של הבן אי עם המנוחה באותו בית, והיותו ייהמוציא והמביאיי היחיד, שהשפעתו הלכה וגברה עם השנים גם בשל הידרדרות מצבה הרפואי והקוגניטיבי של המנוחה, שבא עם השנים וההזדקנות, ואשר נותרה תלויה בו לחלוטין לכל ענייניה הגופניים והכספיים, חששה להרגיז אותו ואף חשה מפוחדת ומאוימת על ידו לפי עדות החבר מי ותמלילים מזמן אמת של בת הזוג של הבן אי ושל האם המנוחה עם הבן המנוח; העובדה שהפחידו את המנוחה ללא בסיס משפטי של ממש, כי ייקחו ממנה את הבית אם לא תעשה צוואה לטובת הבן אי ומנגד לא העלו את האפשרות לצוות את הרכוש גם על שם הנכדים- ילדיו של הבן המנוח; העובדה שהמנוחה נישלה את בנה וזאת ללא שרצתה לעשות זאת, כפי שעולה מן התמליל; העובדה שרב הנסתר על הגלוי לעניין הדרך שבה הגיע לידיה צוואה מודפסת המורישה הכל לבן אחד ולילדיו ומנשלת בן אחר וילדיו, כאשר העדות לצוואה הן חברות של גרושת הבן אי, שהייתה עדיין בת זוגו באותו מועד, בעוד שהבן אי עושה כל מאמץ להרחיק עצמו מן הצוואה, עד כדי כך שאפילו אינו מגישה לקיום, אלא רק לאחר שילדי הבן המנות מגישים בקשה לצו ירושה; כאשר שנתיים לאחר כתיבת הצוואה המנשלת, אשר אין בה כל הסבר לנישול, המנוחה עושה כתב התחייבות בפני עורך דין כהנא שלא לעשות כל עסקה בבית אלא בהסכמתו של הבן אי בכתב ואף חותמת על טופס לרישום ייהערת אזהרהיי על הבית לשמירת התחייבות זו, שנרשמת בלשכת רישום המקרקעין, ובכך מאבדת את שארית שליטתה על רכושה, בלא שיש כל הסבר להליך זה, למעט רצונו של הבן אי; כאשר כל הבית מרושת
21 22 23 24 25
27
28
29 30 31
21 מתוך 28
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
עמ”ש 48729 – 03 – 19 פ’ ואח’ נ’ פי
77. לו דעתי תהא מקובלת על דעת חברי, כי אז יתקבל הערעור, יבוטל פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, הצוואה תבוטל, ויוצא צו ירושה.
78. המשיב ישיב למערערים את ההוצאות שנפסקו בבית משפט קמא, ככל ששולמו, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד התשלום ועד למועד ההשבה וכן ישלם את הוצאות המערערים בסך של 40 , 000 ₪.
4
79. המזכירות תשיב למערערים את הפיקדון שהפקידו, על פירותיו, באמצעות באת – כוחם.
}. כמי 3
עינת רביד, שופטת
כבוד השופט נפתלי שילה
14
15
1. אני מסכים לפסק דינה המפורט והמנומק היטב של חברתי השופטת רביד. אני סבור שלאור העובדה שהתברר לאחר חקירת העדות לצוואה, כי המנוחה לא הצהירה בפני העדות שזו צוואתה כמצוות סעיף 20 לחוק הירושה, נפל פגם בצוואה. המשמעות היא, שהנטל להוכיח שהצוואה משקפת את רצונה של המנוחה, מוטל לפתחו של מבקש קיום הצוואה.
18 19
20
2. בבעיימ 1511 / 05 פלוני נ’ פלונית ( 20 . 7 . 05 ) קבע כב’ השופט (כתוארו אז) רובינשטיין, שלא כל פגם בצוואה גורם להעברת הנטל. באותו מקרה, לא צוין בטקסט שקדם לחתימת העדים, שהמנוחה הצהירה בפניהם שזו היא צוואתה. אולם, שונה הדבר במקרה דנן. בעניינינו, שתי העדות לא העידו שהמנוחה אמרה להם שזו היא צוואתה והן חתמו על הנייר שהמנוחה הראתה להן והלכו. הפגם אם כן, חמור בהרבה. לא ברור כלל שהמנוחה הבינה שהיא מחתימה את העדות על צוואה, היות שהיא כלל לא אמרה לעדות שמדובר בצוואה, כאמור בסעיפים 68 – 70 לפסק דינה של השופטת רביד.
22
23
3. לאור התמיהות הרבות שעלו מנסיבות עריכת הצוואה ולאור מצבה של המנוחה, כמפורט בפסק דינה של השופטת רביד, אין ספק שקיים ספק רב האם הצוואה יימשקפת את רצונו החופשי
25 26
23 מתוך 28
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
עמ”ש 48729 – 03 – 19 פ’ ואח’ נ’ פי
3. זאת ועוד, בהליכי התנגדות לצוואה יש חוסר איזון מובנה בין מגיש הבקשה לקיום, שהוא הזוכה על פיה, לבין המתנגד לקיומה. האחרון לוקה בחסר ראייתי בכל הנוגע לתשתית העובדתית הנוגעת למערכת היחסים בין הזוכה למצווה אף לזו שסבבה את הליך עשייתה של הצוואה ומידת מעורבותו של הזוכה בה. תשתית זו מצויה, בדרך כלל, בידיעתו של הזוכה או של קרוביו ומקורביו, ומכל מקום לא בידיעתו של המתנגד, לפיכך, יש להקל עם המתנגד בפרט לאור העובדה שנטל השכנוע לפסלות הצוואה מוטל, בצוואה תקינה על פניה מבחינה צורנית, עליו, הגם שנטל זה הוא ברמה של מאזן ההסתברויות (עמ”ש 36529 – 11 – 10 ב’ ש’ מ’ נ’ ש’ מ’, 28 . 2 . 12 ; שוחט, פינברג, פלומין “דיני ירושה ועיזבון”, מהדורה שביעית, 2014 עמ’ 192).
1 2 3 4 5 6 7 8
10 11
4. על רקע מחויבותו של בית המשפט להגשמת רצונו האמיתי של המצווה מחד גיסא, ולנוכח הקשיים הראייתיים העומדים בפני המתנגד מאידך גיסא, ראוי, לטעמי, במקרים מתאימים, ובזהירות הראויה, לעשות שימוש בהלכה שיצאה מלפני בית המשפט העליון, בבעיימ 4459 / 14 פלונית נ’ פלונית (הלכה שלימים זכתה לשם “הלכת החוטים השזורים”), במסגרתה אושר פסק דינו של הרכב בית המשפט המחוזי בתל אביב בעמיש 45610 – 09 – 12 ז’ ג’ א’ נ’ נ’ ג’ א’, 19 . 5 . 14 . בפסק הדין במחוזי קבע בית המשפט את הדברים הבאים:
12
ייכלל גדול הוא “במשפט הצוואות” שיש “לכבד את רצונו של המת: מצווה היא לקיים את דברו ואנו החיים נעשה לחלוקת רכושו לאחר מותו כרצונו וכבקשתו”. אך במה דברים אמורים? “ברצונו האמיתי, ברצונו העצמאי, ברצונו החופשי של המצווה, שהרי רק רצון אמיתי, עצמאי וחופשי הוא רצון המצווה ובמקום בו נפל פגם ברצונו של המת, מצווה עלינו שלא לחלק את רכושו כדברי הצוואה הכתובה” (ע”א 5185 / 83 היועץ המשפטי לממשלה נ’ רינה מרום, פייד מט(1) 318). לפיכך, קיבץ והביא, המחוקק, מכל עבר (לשון השופט חשין בע”א 5185 / 83 הנייל) את האונס, האיום, ההשפעה הבלתי הוגנת, והוסיף עליהם את התחבולה והתרמית והורנו, כי ייצוואה שנעשתה מחמת אחד מהם דינה שהיא בטלה. המשותף לבני משפחה רעה זו… שכל אחד מהם, לעצמו ובדרכו, פוגע ברצונו החופשי של המצוואה כיצד ייחלק רכושו לאחר פטירתו” (השופט מ’ חשין, שם). על כל אלה הוסיף המחוקק עילת פסלות נוספת, המכוונת דווקא לנהנה, והורה על בטלותה של הוראת צוואה המזכה את מי “שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה”. הוראה זו, המהווה מקרה פרטי של השפעה בלתי הוגנת, מניחה, כחזקה חלוטה, פגיעה ברצונו החופשי והאמיתי של המצווה, מעצם הוכחת קיומה של מעורבות, כאמור, בצוואה (סעיף 35 לחוק הירושה).
25 מתוך 28
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
עמ”ש
48729 – 03 – 19 פ’ ואח’ נ’ פי
מבחן דינאמי ורחב כקשת החיים. בית המשפט המחוזי נעזר בחוטים השונים כדי להגיע לראייה כוללת המשקפת את מלוא התמונה. מכאן וביישום הדברים, נראה לי נכון להעדיף את פסק דינו של בית המשפט המחוזי על פני זה של בית המשפט לענייני משפחה”.
1 2
6. כך ראוי לעשות וכך אף נעשה במקרה שלפנינו, בפסק דינה של חברתי הש’ רביד. מכלול הנסיבות שהונחו בפני בית משפט קמא נשזרים יחד לכדי אריג אחד שלם שתוצאתו ביטולה של הצוואה ומתן צו ירושה אחר עיזבונה של המנוחה.
4 5
7 8 9 10 11
אוסיף ואומר, כי במסגרת המארג הכולל ראוי לתת את הדעת גם לפגמים צורניים שנפלו בצוואה, גם אם אין בהם, על פי הפסיקה, כדי להביא להיפוך נטל השכנוע, כגון העדר חתימה על כל עמוד ועמוד בצוואה (ע”א 681 / 77 מרק נ’ שאבי ; פייד לג(1) 7); הופעה של מספר חתימות או מספר תאריכים על פני הצוואה; מיקום החתימה (ע”א 714 / 88 שנצר נ’ ריבלין; פייד מה(2) 91); וכו’. בעניינו נפל פגם צורני בצוואה. עמד על כך חברי השי שילה. ברם, אינני סבור כי יש לגזור את הדין ולהפוך את פסק דינו של בית משפט קמא בהתבסס על פגם זה, שכן הטענה בדבר קיומו של פגם צורני לא נטענה בבית משפט קמא, מה שיכול היה להשפיע על ההתנהלות הדיונית של הצדדים, ואף לא נטענה בערעור. עם זאת, בהחלט ניתן לשזור גם את החוט האמור במארג הכולל, כך שבהיצטרפו לשאר הנסיבות העובדתיות של המקרה יש בו לסייע בהטיית הכף, במאזן ההסתברויות, לטובת המתנגד.
13
14 15
שאול שוחט, שופט אבייד
הוחלט בהתאם לפסק דינה של השופטת רביד.
המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לבייכ הצדדים.
ניתן היום, י”ט חשוון תשייף, 17 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.
27 מתוך 28
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
עמ”ש
48729 – 03 – 19 פ’ ואח’ נ’ פי
1
ילדי הבן המנוח הגישו התנגדות לצוואה בטענות הבאות: היעדר כשירות, שינוי צוואה הדדית בניגוד לסעיף 8א’ לחוק הירושה; הוראת יורש אחר יורש בצוואה; הזוכה על פי הצוואה לקח חלק בעריכתה; היעדר גמירת דעת של המנוחה- איננה משקפת את רצונה; הונאה, מרמה, מצג שווא, איומים, לחץ, כפיה קודם ובעת עריכת הצוואה וחתימתה; השפעה בלתי הוגנת על המנוחה וניצול מצבה הרפואי; יחסי תלות בין המנוחה לבין הבן אי.
3 4
הבן אי ביקש לקיים את הצוואה וטען כי המנוחה הייתה כשירה לחתום על הצוואה ולא הוכח אחרת; לא התקיימה כל השפעה בלתי הוגנת מצדו כלפי המנוחה ; המתנגדים לא היו בקשר עם המנוחה עד שנת 2012, ורק לאחר עריכת הצוואה שנערכה בשנת 2010, הם ניסו לפעול לשינוי הצוואה בפניות אל מנוחה כפי שהורה להם אביהם; לפיכך – גם המתנגדים סברו שהמנוחה הייתה כשירה לחתום על הצוואה בשנת 2010.
6 7 8 9
11
9. להשלמת התמונה יש לציין כי ביום 1 . 6 . 2015 הוציא בית המשפט המחוזי בתל אביב צו כינוס נכסים לנכסי הבן אי ומאז הוא בהליך פשייר.
תמצית פסק הדין של בית המשפט קמא
14
ט
15 16
17
10. בית המשפט קמא מינה את פרופ’ אבי ולבסקי (להלן: המומחה) כמומחה מטעם בית משפט לבדיקת כשירותה הקוגניטיבית והנפשית של המנוחה במועד חתימת הצוואה. החומר שהועבר אל המומחה לצורך עריכת חוות הדעת כלל מסמכים רפואיים וסוציאליים וכן שני תמלילים של שיחות, שנערכו בין המנוחה לבין הבן המנוח במאי 2011 (להלן: התמלילים). מסקנת חוות הדעת היא, כי המנוחה לא הייתה בעלת כשירות לצוות בעת עריכת הצוואה, כאשר המומחה מסתמך גם על התמלילים. בית המשפט קמא קבע, כי משום שהמומחה הסתמך על התמלילים ולא רק על רשומות רפואיות ופרה-רפואיות, ואף אישר בחקירתו, כי ללא הסתמכות על התמלילים, היה קובע כי המנוחה כשירה, וכן לאור עדויות אחרות שנשמעו בפניו, הוא אינו מקבל את חוות דעת המומחה וקובע, כי לא הוכח שהמנוחה לא הייתה כשירה בעת כתיבת הצוואה.
9
20
22
24
11. בית המשפט בחן את סוגיית ההשפעה בלתי הוגנת על פי ארבעת מבחני העזר שנקבעו בהלכת מרום (דנייא 1516 / 95 מרום נ’ היועץ המשפטי לממשלה, ניתן ביום 22 / 6 / 98 ) וקבע כי לא הוכח שהמנוחה הייתה תלותית וחסרת עצמאות, ולמרות שהתגוררה לבדה עם הבן אי, קשריה עם אחרים לא נמנעו בשום שלב, כאשר ילדי הבן המנוח ואלמנת הבן המנוח ביקרו ושוחחו עם המנוחה באופן תדיר.
27
3 מתוך 28
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
עמ”ש 48729 – 03 – 19 פ’ ואח’ נ’ פי
1
19. למנוחה לא הייתה סיבה לנשל את הנכדים מן הצוואה אם הייתה מקבלת יעוץ מעוייד ניטרלי שהיה מסביר לה כי ניתן לרשום את הנכדים במקום אביהם-הבן המנוח.
20. היה מקום לקבלת חווייד פסיכו-גריאטרית טרם החתימה בהתחשב בגיל ובמחלה שפוגעת במערכת העצבים המרכזית ובמצב המשפטי המורכב.
21. התמלילים הם ראייה ישירה בזמן אמת המעידים על כוונתה ועל מצבה הנפשי.
22. העובדה שהבן המנוח רצה שאימו תשנה את הצוואה אינה מצביעה על כשירותה כיוון שחי בחו”ל ולא ידע את פרטי מצבה וכן המנוחה רצתה לשנות את הצוואה, אך לא ידעה כיצד לעשות זאת ואף לא הייתה מסוגלת לעמוד מול הבן אי ולהסתכסך אתו.
6 7
10
23. הבן אי היה בבית במועד עריכת הצוואה, משום שאיכון מכשיר הטלפון שלו הוכיח זאת, ולכן שיקר בעניין זה בבית המשפט ובנוסף גרושת הבן המנוח היא שארגנה את העדות לצוואה, שהיו עובדות שלה, ולקחה חלק פעיל בארגון הצוואה. הבן אי גם אמר כי המנוחה הלכה לבדה לעוייד כי על מנת לחתום על הערת אזהרה לטובתו, דבר שאינו מתקבל על הדעת, באשר היא לא יצאה מביתה לבד והייתה באותו זמן במצב דמנטי קשה וקיבלה במבחן מיני מנטל 8 / 30.
12
13
14
24. הבן אי נקט בתחבולות ומצג שווא, שאם לא תחתום המנוחה על צוואה לטובתו בנק לאומי ייקח לה את הבית.
15
25. המנוחה שהייתה בת 86 בעת עריכת הצוואה הייתה תלויה במשיב בשל מצבה הפיסי והמנטלי והמשיב ניצל את מצבה זה כדי לנשל את כל קרוביו האחרים. מאזן ההסתברויות מוכיח כי הצוואה נערכה תוך כדי השפעה בלתי הוגנת של הבן אי ולפיכך נטל הבאת הראיות וההוכחה להיעדר השפעה בלתי הוגנת הועבר אליו.
16 17 18
20
26. המערערים הוגבלו לארבעה עדים בלבד ולכן לא יכלו להעיד את השכנים שיעידו על מצבה הנפשי של המנוחה ולכן הגישו תמלול הקלטות של השכנים.
27. עוד טענו כי כאשר נקבע כי חוות הדעת אינה חד משמעית יש לבדוק את עדויות העדים לצוואה או את עדות עורך הדין, שערך את הצוואה והצוואה פגומה מהותית מחמת חוסר הבנה של העדה ג’ על מה חתמה.
25
28. עוד טענו כי הסכם בדבר ירושת אדם בין המצווה ליורש מנוגד לסעיף 8א לחוק הירושה תשכייה- 1965 (להלן: חוק הירושה).
5 מתוך 28
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
עמ”ש
48729 – 03 – 19 פ’ ואח’ נ’ פי
37. הנושא העיקרי שבו מן הראוי להתערב הוא מעורבות הבן אי בעצמו ואשתו דאז (שמאז 2013 היא גרושתו), בעריכת הצוואה ותוכנה ביחד עם השפעתו על המנוחה, תלותה בו וחששה מפניו.
1 2
38. סעיף 30 לחוק הירושה קובע :
“א) הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה.
(ב) הוראת צוואה שנעשתה מחמת טעות – אם אפשר לקבוע בבירור מה היה המצווה מורה בצוואתו אילמלא הטעות, יתקן בית המשפט לפי זה את דברי הצוואה; אם אי-אפשר לעשות כן – בטלה הוראת הצוואה.”
10 י 11
39. מטרת סעיף 30 לחוק הירושה כמו מטרת כל דיני הצוואות היא כיבוד רצונו של המת. “מתוך כך אנו נדרשים לגילוי רצונו האמתי והחופשי של המצווה בשעת חתימת צוואתו, רצון שהוא פרי החלטתו העצמאית, להבדיל מרצון שהוכתם ונרמס בשל השפעה שאינה הוגנת. עצם העובדה שאנו מודעים לרצונו של המנוח אין די בה, עלינו להוסיף ולבחון האם עסקינן ברצון חופשי להבדיל מרצון המונע מלחץ או השפעה חריגה ולא ראויה של אחר ” (סעיף 22 לפסק הדין בעמיש (מחוזי- מרכז) 39988 – 09 – 17 ש. נ’ ש. ניתן ביום 27 . 12 . 2018 – להלן: פסייד ש’ נ’ ש’).
13
14
40. ומוסיף סגיינ שאול שוחט בספרו ייפגמים בצוואותיי, מהדורה שלישית, הוצאת סדן, התשעייו- 2016, בעמוד 175: “בהתקיים אחת מאותן רעות (המפורטות בסעיף 30: אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה ותרמית- עירי) לא את רצונו שלו עושה המצווה אלא את רצונו של האחר, ועל פי רוב תהיה השאלה עד כמה עמוקה הפגיעה ברצונו האמיתי של המצווה, והאם נצדק באמרנו כי לא את רצונו שלו ביטא המצווה בצוואתו אלא את רצון הזולת.”
16 17 18 19
20
41. לא מצאתי כי הצוואה כפי שהוצגה היא פרי רצונה האמתי של המנוחה. להלן אפרט את נימוקי.
42. ראשית, המנוחה עשתה את הצוואה תחת איום, שאינו נכון משפטית, כי אם תרשום את הצוואה על שם הבן המנוח ייקחו לה את הבית, בשל חובותיו.
43. תמלילי שיחה רבים עם אנשים שונים הציגו ילדי הבן המנוח, על מנת לשכנע בהשפעה הבלתי הוגנת, שהפעיל הבן אי על המנוחה ובמציאות המשפטית הלא מדויקת, שהציג בפניה עת חתמה על הצוואה. התמלילים העיקריים הם כמובן אלה שנוהלו בין המנוחה לבן המנוח.
24 25
7 מתוך 28
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
עמ”ש 48729 – 03 – 19 פ’ ואח’ נ’ פי
1 2
ה
3
בתמליל השיחה השני, שנעשה לפני שהבן המנוח הלך לקבל את מה שהוא הגדיר ייהטיפול האחרון”י, וככל הנראה וכפי שעולה מן התמליל גם שיחה זו נעשתה כאשר הבן המנוח בחוייל ובסמוך לשיחה הקודמת, וזאת בשל מספר אינדיקציות: ראשית, המנוחה אומרת “אין פה אף אחד חוץ מס’יי, מכאן שהבן המנוח עדיין בחוייל, שנית, נראה כי זה נעשה בסמוך לשיחה הקודמת כיוון שהיא מזכירה את זה שהיא מצאה את הצוואה, כמו שהבטיחה לבן המנות בשיחה הקודמת. המנוחה אומרת שוב גם בשיחה זו: יהוא לחץ עלי וכל פעם זימן אותנו לכאן והוא רצה לקחת חצי מהבית ואני שאלתי למה והוא אמר שזה חובות ואני שאלתי מה הקשר אליי.. והוא אמר שזה בגלל ש… בגלל שזה הבן שלך והוא מקבל חצי מהצוואה אז את חייבת לתת לו וזה שלנו, ככה הוא הסביר לייי ובהמשך: ייהם הפחידו אותי ואני באמת לא יודעת איך אני, אין פה אף אחד חוץ מ-ס’ ואני ו-ס’ סמכנו על זה, העורך דין אמר ככה שאני ארשום על ס’ ושם הם בינם לבין עצמם.” (עמוד 2 שורות 26 – 23 ).
4 5 6 7 8 9 10
11
12 13 14
15
16
45. אין מחלוקת, שהבן המנוח הסתבך בחובות לנושה העיקרי, בנק לאומי, ועזב על רקע זה, בשנת 1998 או 1999, את ישראל, ולא יכול היה לשוב בשל צו איסור יציאה מהארץ שהוצא כנגדו. הבן אי הגיש מספר מסמכים, על מנת להראות את פעולות בנק לאומי לגבייה. מנספח ייזי לתצהירו עולה כי בנק לאומי ביקש להטיל עיקול על הבית ורשם ההוצאה לפועל ציין מייד בהחלטתו מיום 15 . 12 . 2008 כי בהתאם לדין ניתן להטיל עיקול בלשכת ההוצאה לפועל רק על מקרקעין הרשומים ע”ש החייב, לפיכך הבקשה נדחית.” מנספח ייחיי לתצהיר הבן אי עולה כי באפריל 2009 המנוחה הגישה באמצעות עוייד כי בקשה להוצאה לפועל להפסקת הליכי עיקול בדירתה ולשינוי כתובת החייב (הבן המנוח), ואף הגישה תצהיר בתמיכה לכך. מדובר היה בבקשה לעיקול מיטלטלין בדירה ונקבע על ידי ראש ההוצלייפ כי הבקשה לעיקול המיטלטלין נדחית. כך גם נשלח מכתב של הבן אי לערייד שילנסקי בעניין זה המזהיר אותו מפני הטרדת המנוחה ואף הוגשה על ידו בעניין תלונה למשטרה.
17 18 19 20
23
46. למרות הפעולות של בנק לאומי, אשר כפי שהמנוחה מציינת ייהפחידויי אותה, הרי שהפעולה שהחליטה לנקוט בעצת עורך הדין, דהיינו קביעה כי הצוואה תהיה על שמו של הבן אי בלבד, כדי שלא ייקחו לה את הבית, כפי שלטענתה הפחיד אותה עורך הדין, אין לה כל בסיס משפטי. הבית היה רשום על שם המנוחה ובעלה המנוח בלבד מזה עשרות שנים. לא הייתה כל אפשרות לבנק לאומי לעקל ובוודאי שלא לממש את דירת המנוחה בשל חוב של בנה. ממילא אין קשר בין מימוש מיידי של הדירה בעוד המנוחה בחיים לבין רישום זוכים בצוואה המקוימת לאחר מות המנוחה בלבד. לא יכולה להיות מחלוקת, כי כל עוד המנוחה הייתה בחיים לא הייתה כל אפשרות בדין לפגוע בזכויותיה בדירה או למכור את הדירה בשל חובותיו של הבן המנוח. לפיכך, החשש של המנוחה כי ייקחו לה את הבית בשל חובות הבן המנוח, אלא אם כן תרשום את הדירה בצוואה על שם הבן אי בלבד (ראו דבריה ייהעורך דין אמר ככה שאני ארשום על סייי),
28 29
30
31 32
9 מתוך 28
