קליינר נגד ועדה מקומית לתכנון חולון ואח’

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

עת”מ 2070 – 08 – 18 קליינר נ’ ועדה מקומית לתכנון חולון ואח’
23 נובמבר 2019
לפני
כב’ השופט חגי ברנר, סגן נשיא
עותר
יהודה קליינר ע”י ב”כ עוייד זיו כספי ואילנית ציבין
נגד
משיבות
1. ועדה מקומית לתכנון חולון 2. עירית חולון ע”י ב”כ עו”ד עופר צילקר
פסק דין
מבוא

1. האם רשות מקומית אשר הפקיעה את מקרקעי העותר, וברבות השנים זנחה את מטרת ההפקעה, רשאית לדרוש מן העותר תשלום של שווי ההשבחה כתנאי להשבת הקרקע לעותר! והאם היא רשאית לדרוש ממנו תשלום הפרשי הצמדה וריבית בנוסף להשבת פיצויי ההפקעה? אלו השאלות הטעונות הכרעה בעתירה זו.
6 7
רקע עובדתי
13

2. עד לשנת 1993 העותר היה הבעלים של חלקה 346 בגוש 6045 בחולון (להלן: “המקרקעין”). ייעודם המקורי של המקרקעין לפי תכנית המתאר ח/1 משנת 1958, היה שטח ציבורי פתוח. בהתאם לתיקון מס’ 3 של התכנית ח/1, שנקבע בשנת 1978, המקרקעין יועדו לשם הקמת אתר פסולת.
14
16
17

3. ביום 9 . 7 . 1989 פרסמה הוועדה המקומית לתכנון ובניה חולון (להלן: “הוועדה המקומית”) הודעה ברשומות לפי סעיפים 5 ו- 7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943, לפיה
18
1 מתוך 19

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

עתמ 2070 – 08 – 18 קליינר נ’ ועדה מקומית לתכנון חולון ואח’
23 נובמבר 2019
1
ההפקעה כשהם צמודים למדד המחירים לצרכן, ומעבר לתשלום שווייה של ההשבחה הנובעת מתכנית ח/500, תוספנה העותרות ותשלמנה גם ריבית על פיצויי ההפקעה. דרישה זו של העיריה נדחתה באותו פסק דין, ונפסק כי היא בטלה ומבוטלת. אין לי אלא לחזור כמעט במלואם על הדברים שכתבתי באותה פרשה, כפי שיפורט להלן.
2 3
6
7 8

34. עקרון העל המושל בכיפה הוא עקרון החוקיות: אין לרשות המנהלית יותר זכויות ויותר כוחות מאשר הדין נותן לה. הרשות חייבת לפעול בדליית אמותיה של הסמכות שהוקנתה לה בחוק. היא רשאית ומוסמכת לעשות אך ורק את אותן פעולות שהחוק הסמיכה לעשות. אסור לה לפעול מחוץ לגדרה של הסמכה זו. יתר על כן, וכפי שנפסק בע”א 5958 / 15 פרחי ביקל בע”מ נ’ הועדה המקומית לתכנון ולבניה – ראשון לציון (פורסם בנבו, 15 . 12 . 2016 ) (להלן: “פרחי ביקליי):
9
10
ייעקרון חוקיות המינהל מחייב הקפדה מיוחדת בכל הנוגע לפעולות העלולות לפגוע בזכויות יסוד של הפרט. פעולה של רשות הפוגעת בזכות יסוד טעונה הסמכה חוקית מפורשת … ” (כב’ השופט י’ דנציגר, בפסקה 25).
13 14
ראה גם בג”ץ 4491 / 13 המרכז האקדמי למשפט ולעסקים נ’ ממשלת ישראל (פורסם בנבו,
17
:(02.07.2014
20
ייאחד העקרונות החשובים בתורת הפרדת הרשויות, הוא זה המכונה עקרון חוקיות המינהל, ובקיצור עקרון החוקיות … בבסיס העיקרון עומד הכלל, לפיו כל פעולה של רשות מינהלית יכולה להיעשות אך ורק מכוח הסמכה בחקיקה ראשית. במילים אחרות, העיקרון מבוסס על הרעיון הגורס כי אסור לה לרשות המבצעת לעשות את מה שלא הותר לה מפורשות על ידי המחוקק הראשי. פעולה של רשות שלטונית החורגת מדליית אמותיו של החוק המסמיך, לוקה על כן בפגם יסודי של חוסר סמכות …” (כב’ הנשיא א’ גרוניס, בפסקה 16).
22 23
28
על כן, הרשות המנהלית אינה רשאית לדרוש תשלום כספים אלא מכוחה של הסמכה מפורשת על פי דין, שכן אין לך דוגמא מובהקת יותר לפגיעה בזכויותיו של הפרט מאשר חיובו לשלם לרשות תשלום כספי כלשהו. ואכן, כבר נקבע כי חובתה של הרשות שלא לסטות מגדרי סמכותה על פי דין בולטת במיוחד כאשר עסקינן בהטלת חיובים כספיים, מכל מין וסוג, וכי
29 30
11 מתוך 19

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

עת”מ 2070 – 08 – 18 קליינר נ’ ועדה מקומית לתכנון חולון ואח’
23 נובמבר 2019
1
2
כספי הפיצויים ששילמה הרשות, הוא מזכה אותה בשוויה של כל השבחה של המקרקעין הנובעת מן התכנית. משמע, הרשות המפקיעה, ולא הבעלים המקורי, היא שתיהנה מהשבחת המקרקעין, למרות ביטולה של ההפקעה והחזרת המקרקעין לבעלים המקורי. זהו האיזון בין זכויות הצדדים, כפי שנקבע על ידי המחוקק. אין איפוא מקום וגם לא הצדקה, להוסיף לזכותה של הרשות המפקיעה, בדרך של פרשנות יצירתית, גם תשלומי ריבית על פיצויי ההפקעה שישולמו לידיה כמחיר סטטוטורי בגין רכישת המקרקעין מחדש על ידי הבעלים המקורי.
3 4 5 6
9
10
11 12 13 14
15

38. לשם השוואה, במסגרת תיקון משנת 2010 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן: “הפקודה”), נקבע בס’ 14(2)(ב) לפקודה, העוסק במקרה שבו חזר בו שר האוצר מכוונת הפקעה, כי אם בעל המקרקעין שהופקעו מבקש לקבל את המקרקעין חזרה לידיו, עליו להשיב לשר האוצר את סכום הפיצויים שקיבל בעד הקרקע ייכשהוא צמוד למדד לפי שיעור עליית המדד ממועד קבלת הפיצויים ועד מועד החזרתם בפועל, בתוספת ריבית צמודה בגובה מחצית השיעור שנקבע, לעניין ההגדרה “הפרשי הצמדה וריבית” לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ”א-1961 …”. משמע, כאן המחוקק גילה דעתו באופן מפורש כי במקרה כזה ישלם הבעלים המקורי ריבית (מופחתת) לרשות המפקיעה. אין חולק כי הפקודה אינה חלה בענייננו, אך ההסדר שנקבע בה רק ממחיש כי המחוקק יודע להבהיר היטב את עמדתו בסוגית הריבית כאשר הוא מוצא לנכון להשית חיוב בריבית. על כן, שתיקתו של המחוקק בהקשר לסעיף 195(2) לחוק התכנון אומרת איפוא דרשני. ודאי שאין מקום להתיר לרשות מנהלית לגבות כספים מן הפרט, רק על יסוד היקש מדינים אחרים (הפקודה) המתירים לרשות אחרת (לשר האוצר) גביה כזו, מקום בו החוק הרלבנטי (חוק התכנון) שותק בענין זה.
16 17 18
19 20
24
25 26

39. העיריה טוענת כי על העותר לשלם לה ריבית על פיצויי ההפקעה, וזאת בשם הכלל לפיו אכיפתו של חוזה צריכה להיות צודקת ותואמת את המציאות הכלכלית. טענה זו דינה להדחות. הערך התומך באכיפה צודקת של חוזה, תוך התאמתו למציאות כלכלית, כבודו במקומו מונח, אך אין לו דבר וחצי דבר עם דיני ההפקעה. הפקעה היא אקט שלטוני חד צדדי של נטילת מקרקעין מבעליהם, לטובת מטרה ציבורית. לא נדרשת לכך הסכמה של הבעלים, ומעשה ההפקעה נכפה עליו הר כגיגית. אין כאן לא הסכמה ולא בדל של הסכמה מצידו. על כן, אין מקום להזקק לעקרונות וערכים השאובים מעולם דיני החוזים, כאשר באים לברר
27 28
29
30
13 מתוך 19

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

עת”מ 2070 – 08 – 18 קליינר נ’ ועדה מקומית לתכנון חולון ואח’
23 נובמבר 2019
2

41. לכך יש להוסיף כי בדרך כלל, ריבית היא חיוב שמצטרף לחוב כספי. כך למשל, מי שנוטל הלוואה, חייב את פרעונה לנושה המלווה, אך בנוסף לכך, עליו לשלם ריבית למלווה, שכן הריבית היא מחיר השימוש בכסף, וזאת כאשר הכסף הוא הסחורה שעברה מיד ליד. לעומת זאת, בעניננו, לא ניתן להשקיף על העותר כעל מי שלווה כסף מן העיריה או כעל מי שחייב חוב כספי לעיריה. מעשה ההפקעה של המקרקעין לא יצר זיקה של יחסי לווה- מלווה בין העותר לבין העיריה, והייסחורהיי שעברה מיד ליד לא היתה כסף אלא מקרקעין. על כן, דרישה לתשלום ריבית במקרה דנן היא בבחינת נטע זר למערכת היחסים המשפטית שבין הצדדים.
3 4 5
7
42. זאת ועוד, כבר נפסק כי לא בכל מקרה ולא בכל מצב תאומץ בהכרח הגישה הוולוריסטית:
12
13 14
15
יואכן, הגישה השיפוטית נמנעת מהכללות. אין היא נוקטת עמדה נומינאליסטית כוללת, ואין היא נוקטת עמדה ולוריסטית כוללת. היא בוחנת כל סוגיה על פי מסגרתה הנורמאטיבית שלה. גישה שיפוטית זו מבוססת על תפיסה משפטית עקרונית, לפיה המשפט הישראלי אינו מכיר לא בגישה ולוריסטית כללית ולא בעיקרון נומנאליסטי כללי … על-פי תפיסה זו, הדין הנומינאליסטי או הדין הוולוריסטי, עד כמה שהם חלים בישראל, הם פרי הפירוש הראוי של הנורמה המשפטית הספציפית החלה בעניין, והם חייבים “להתבסס על דין קיים או פרשנות יוצרת מתאימה” … אכן, השאלה בדבר ייערך הכסף” אינה נקבעת על-פי דיני כסף” – נומינאליסטיים או ולוריסטיים – אלא על-פי הפירוש הראוי של הדין הרלוואנטי החל בסוגיה נתונה.”
16
17
18 19
(עייא 554 / 83 “אתא” חברה לטכסטיל בע”מ נ’ עיזבון המנוח זולוטולוב יצחק ז’יל, פייד מא(1) 282, 295- 296 (1987) (כב’ השופט (כתוארו אז) אי ברק)).

43. כמו כן, בעוד שהצמדה היא מנגנון שנועד לשמור על ערכו הריאלי של הכסף, הרי שריבית היא מחירו של הכסף. אין לה דבר וחצי דבר עם שמירת ערכו הריאלי:
28
ייההצמדה נועדה לשמור על ערכו הריאלי של הכסף. … לעומת זאת, הריבית מהווה דמי שימוש בכסף.”
15 מתוך 19

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

עת”מ 2070 – 08 – 18 קליינר נ’ ועדה מקומית לתכנון חולון ואח’
23 נובמבר 2019
1
זוהי חובה של נאמן כלפי הנהנה. אך בפועל, כיוון שהציבור מורכב מבני-אדם, החובה אינה חלה רק כלפי הציבור, כגוף ערטילאי, אלא היא חלה גם כלפי כל אדם.”
4
(בג”ץ 164 / 97 קונטרס בע”מ נ’ משרד האוצר אגף המכס והמע”מ, פייד נב(1) 289, 320 (1998) (כב’ השופט י’ זמיר)).
בהקשר זה נפסק כי:
10
ייחובת ההגינות המחייבת רשות בפעולותיה עם האזרח מכח המשפט הציבורי הינה קודמת, רחבה יותר ומחמירה יותר מחובת תום הלב הנובעת מדין החוזים, והיא חלה על הרשות בכל מגוון פעולותיה הן בתחום המשפט הפרטי והן בתחום המשפט הציבורי. היא מחייבת אותה, בין היתר, בכשירותה כבעלת נכסים או כמופקדת על ניהולם …”
11
13
14
(עייא 6518 / 98 הוד אביב בע”מ נ’ מינהל מקרקעי ישראל, פייד נה(4) 28, 46) (כב’ השופטת אי פרוקצייה).
16
17
18
בהינתן העובדה שהעותר כבר ספג מידי העיריה אקט של הפקעה, שהוא הצעד השלטוני הפוגעני ביותר כלפי קניינו של הפרט, דומה כי דרישתה של העיריה לתשלום ריבית על פיצויי ההפקעה כתנאי להשבת המקרקעין לעותר – שעה שסעיף 195(2) לחוק התכנון איננו מקנה לעיריה זכות כזו, אינה עולה בקנה אחד עם חובת ההגינות המוטלת עליה.
19
22

46. ואכן, ההשקפה לפיה הרשות המפקיעה אינה זכאית לדרוש ריבית על פיצויי ההפקעה במקרה של ביטול ההפקעה, מצאה לה ביטוי במספר פסקי דין. כך למשל, בהייפ (מחוזי מרכז) -32673 11 – 13 חי-אתרים (פיתוח) בע”מ נ’ עיריית פתח תקווה (פורסם בנבו, 20 . 09 . 2015 ), נפסק כי:
24
26 27
ייבאשר להוספת ריבית, איני סבור כי יש מקום לכך. סעיף 195(2) לחוק התכנון והבניה אינו קובע דבר בנושא זה. אין מדובר בחוב הנושא גם ריבית, אלא בהחזר סכום שהתקבל בכסף או בשווה כסף, עקב שינוי יעודה של קרקע שהופקעה. הוספת הפרשי ההצמדה שומרת על ערך הכסף, ואין מקום להוסיף ריבית שנועדה לשקף את עלות השימוש או את התשואה שתתקבל מאותו סכום.” (כב’ השופט י’ קינר, בפסקה 30).
17 מתוך 19

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

עת”מ 2070 – 08 – 18 קליינר נ’ ועדה מקומית לתכנון חולון ואח’
23 נובמבר 2019
1
להבטיח אכיפה צודקת של חוזה; ברם, פסק דין זה איננו מבסס את עמדתה של העיריה, משום שעוד נפסק שם כי מדובר בעיקרון אשר בבסיסו שיקול דעתו של בית המשפט להתאים את החוזה למציאות, במכלול שיקולי הצדק בין הצדדים. משמע, עקרון זה חל כאשר ישנה יריבות חוזית בין הצדדים, מה שאיננו המקרה שבפנינו, וגם כאשר מדובר ביריבות חוזית, העקרון לפיו יש להוסיף ריבית לחוב נתון, כפוף לשיקולי צדק.
3 4

48. סיכומו של דבר, מכל הטעמים אשר פורטו לעיל, דרישתה של העיריה לתשלום ריבית ביחס לפיצויי ההפקעה- בטלה ומבוטלת והעירייה אינה רשאית להתנות את השבת המקרקעין לעותר בתשלום ריבית שכזו. יחד עם זאת, אין מניעה לדרוש מן העותר תשלום הפרשי הצמדה ביחס לפיצויי ההפקעה, כחלק מן המחיר שעליו לשלם לעיריה בתמורה להשבת המקרקעין
9
לידיו.
11
49. נוכח התוצאה אליה הגעתי- אין צו להוצאות.
50. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, כייה חשוון תשייפ, 23 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.
) ג
)
חגי ברנר, שופט, סגן הנשיא
19 מתוך 19

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

עת”מ 2070 – 08 – 18 קליינר נ’ ועדה מקומית לתכנון חולון ואח’
23 נובמבר 2019
1
2
הדיון המקדמי בעתירה, לא צלח. בעוד שהעיריה התנתה את השבת המקרקעין לעותר בהשבת פיצויי ההפקעה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, וכן בתשלום מלוא ההשבחה שחלה על המקרקעין מאז הופקעו ועד לאחר אישורה של תכנית ח/500, והכל בהסתמך על הוראת סעיף 195 לחוק התכנון, העותר טען כי אין יסוד לדרישת העיריה לתוספת הפרשי הצמדה וריבית על פיצויי ההפקעה. באשר לתשלום שווי ההשבחה, טען העותר כי לעת הזו לא ניתן לקבוע את היקף ההשבחה מכוחה של תכנית ח/500, וכי השמאי מטעם העיריה שגה בחישוביו בענין זה. זאת ועוד, אין גם בסיס לדרישה לתשלום שווי ההשבחה, נוכח זניחתה של מטרת ההפקעה המקורית שנים רבות בטרם אושרה תכנית ח/500.
3 4 5
9. מכאן העתירה הנוכחית.
טענותיו של העותר
15 16

10. העותר טוען כי העיריה זנחה את מטרת ההפקעה שנים רבות עוד בטרם אושרה תכנית ח/500, וכי זניחתה של מטרת ההפקעה קיבלה ביטוי פורמלי כבר בשנת 2005, עם פרסום ההודעה בדבר הכנתה של תכנית חדשה ביחס למקרקעין. על כן, שומה היה על העיריה להחזיר את המקרקעין לעותר ולא להמתין עד לאישורה של תכנית ח/500, המתנה שכל תכליתה היתה להחיל על העותר, ללא כל הצדקה, את מנגנון ההשבה הייחודי הקבוע בסעיף 195 לחוק התכנון, המזכה את העיריה בתשלום שווי ההשבחה.
17 18
22

11. עוד טוען העותר כי יש לדחות על הסף את דרישתה של העיריה לתשלום הפרשי הצמדה וריבית כתוספת לסכום פיצויי ההפקעה שעל העותר להשיב לעיריה כנגד החזרת המקרקעין לידיו. דרישה זו גורמת לייתפיחתיי סכום הפיצויים שעליו להשיב, מסך של 53 , 364 ₪, לסך של 244 , 690 ₪, ואין לה כל מקור שבדין, ולא בכדי, משום שלא מדובר בחוב כספי שהוא חב לעיריה, שאזיי ניתן היה לדרוש את השבתו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.
23
24

12. העותר מוסיף וטוען כי החלטתה של העיריה להתנות את השבת המקרקעין לידיו בתשלומים שאין להם בסיס חוקי, היא החלטה בלתי חוקית שיש להורות על ביטולה.
3 מתוך 19

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

עת”מ 2070 – 08 – 18 קליינר נ’ ועדה מקומית לתכנון חולון ואח’
23 נובמבר 2019
1
הקבוע בסעיף 196 לחוק התכנון, הדן במקרה של הפקעה ללא תשלום תמורה, שאז שינוי הייעוד מחייב את השבת המקרקעין לבעליהם ללא תנאי.
4 5

18. עוד טוענת העיריה כי מבחינה כלכלית יש הצדקה מלאה לחייב את העותר בתשלום שווי ההשבחה של המקרקעין, שאם לא כן, יווצר מצב של התעשרות העותר על חשבון הקופה הציבורית, שהרי עם אישורה של תכנית ח/500, בעלי הזכויות בתחומה זכאים לקבל זכויות סחירות, זכות שלא תעמוד לעותר אם לא יושבו לו המקרקעין. יתר על כן, הדבר גם עולה בקנה אחד עם עקרון השבת המצב לקדמותו ושומר על האיזון ההולם בין האינטרס של העותר לבין האינטרס של הקופה הציבורית. למעשה, המנגנון של סעיף 195 לחוק התכנון מונע כל פגיעה בעותר.
7 8
9
12 13

19. בנוסף טוענת העיריה כי אין הצדקה להסתפק בהשבה נומינלית של פיצויי ההפקעה, ולכן על העותר לשלם הפרשי הצמדה וריבית בגינם, חרף שתיקתו של סעיף 195 לחוק התכנון בהקשר זה. השבת הגלגל לאחור משמעה שהקופה הציבורית תקבל לפחות את הערך הריאלי של הכספים ששילמה. אין המדובר במהלך עונשי אלא במהלך שתכליתו למנוע התעשרות שלא כדין מצידו של מי שהחזיק בכסף. על כן, גם כאשר החוק שותק, אין פירוש הדבר כי לא ייערך שערוך לסכום ההשבה.
14 15
16
17

20. לבסוף טוענת העיריה כי אם העותר חלק על חישובי ההשבחה של שמאי העיריה, שומה היה עליו להציג שומה נגדית מטעמו, דבר שלא עשה.
דיון והכרעה

21. לאחר עיון בטיעוני הצדדים בכתב ובעל פה, באתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להתקבל בחלקה.
תשלום שווי ההשבחה
22. סעיף 195 לחוק התכנון, שכותרתו יידין מקרקעין שנרכשו בתמורהיי, קובע :
5 מתוך 19

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

עת”מ 2070 – 08 – 18 קליינר נ’ ועדה מקומית לתכנון חולון ואח’
23 נובמבר 2019
1
2

של הרשות, שהינה נאמן הציבור, נובעת חובתה של הרשות המנהלית לפעול בשקידה ראויה. חובתה של הרשות לפעול בשקידה ראויה מתבטאת, בין היתר, בחובתה להגשים את הצורך הציבורי שבגינו הופקעו והועברו לידיה המקרקעין, בתוך זמן סביר” (עעיים 1369 / 06 הלביץ נ’ הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה חדרה, פייד סב(4) 634 (2008) בפסקה 60 (כבי השופט י’ דנציגר)).
3 4
8 9 10

בהקשר זה נפסק כי יבהיות ההפקעה פגיעה קשה בזכות הקניין של הפרט, הרי שהצדקתה תלויה בכך שהיא אכן משרתת צורך ציבורי נדרש. … הדגש מושם אפוא על כך שהמטרה הציבורית היא מוגדרת ואינה נטענת בעלמא או באופן כללי בלבד. הפקעת נכס מקרקעין של אדם, על משמעויותיה החריפות, חייבת להיות למען מטרה ברורה ומוגדרת, ואין די במטרה מעורפלת … הצורך הציבורי בהפקעה צריך להתקיים לא רק בעת ההפקעה, אלא גם בעת מימושה – ואף לאחר מכן. לפיכך נפסק לא אחת, כי שיהוי במימוש הפקעה יכול להוביל למסקנה שהרשות זנחה את מטרת ההפקעה – מסקנה שבכוחה להוביל לביטול ההפקעה במצבים חריגים …” (עע”מ 2784 / 15 עיריית פתח-תקוה נ’ יוסף שמוחה (פורסם בנבו, 20 . 07 . 2017 ) בפסקאות 21 ו- 22 (כב’ השופט נ’ סולברג)).
11 12
13
14
18
17

ראה גם עע”מ 9554 / 10 הוועדה המקומית לתכנון ובניה חדרה נ’ חליפיו של יעקב רויכמן ז”ל (פורסם בנבו, 29 . 01 . 2013 ):
א
20
21
ייעמדתי היא, אפוא, כי אם בית המשפט הגיע למסקנה כי הרשות זנחה את מטרת ההפקעה, או אז שינוי ייעוד המקרקעין אינו תנאי להשבת המקרקעין לבעליהם המקוריים. ביטול ההפקעה הוא סעד שבית המשפט מוסמך לתת כאשר מוכחת לפניו זניחת מטרת ההפקעה. סעד זה הוא במישור הקנייני. על כן כאשר בית המשפט מורה על ביטול ההפקעה הוא אינו מתערב בשאלה התכנונית של ייעוד המקרקעין אלא בוחן את התנהלות הרשות שהפקיעה את המקרקעין, בהתאם לכללי המשפט המנהלי.” (בפסקה 8 (כב’ הנשיא א’ גרוניס)).
05
26
27

24. על כן, השאלה הראשונה הטעונה הכרעה במקרה דנן היא מהו ההסדר החל בענייננו- האם עסקינן בדין המסדיר מצבים בהם נזנחה מטרת ההפקעה, שאז זכאי העותר להשבת המקרקעין לידיו כנגד השבת פיצויי ההפקעה שקיבל, הא ותו לא, או שמא הדין החל הוא זה
28
29
7 מתוך 19

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

עת”מ 2070 – 08 – 18 קליינר נ’ ועדה מקומית לתכנון חולון ואח’
23 נובמבר 2019
1
3
4

ייתכן שלבעלים אין כל ענין בהחזרת הגלגל לאחור, דבר שיחייב אותו בהשבת פיצויי ההפקעה. על כן, זניחתה של מטרת ההפקעה מעמידה בפני הבעלים המקורי של המקרקעין שהופקעו את הברירה לדרוש את השבת המקרקעין לידיו ואגב כך להשיב את פיצויי ההפקעה לרשות המפקיעה, או להשלים עם ההפקעה חרף זניחתה של מטרת ההפקעה, ולהותיר בידיו את הפיצויים. במקרה דנן בחר העותר, על דרך המחדל, שלא לדרוש את השבת המקרקעין לידיו חרף זניחתה של מטרת ההפקעה. למעשה, רק ביום 6 . 3 . 2018 הוא העלה לראשונה את דרישת ההשבה מחמת זניחתה של מטרת ההפקעה המקורית. הדעת נותנת שלא מדובר בעיתוי מקרי, שכן עוד קודם לכן, ביום 9 . 1 . 2018 , פורסמה למתן תוקף תכנית ח/500 אשר שינתה את ייעוד המקרקעין ואיפשרה לבעלי המקרקעין בתחומה ליהנות לראשונה מקבלת זכויות בניה חלף המקרקעין שהיו ברשותם קודם לאישורה של התכנית. משמע, מדובר בתכנית שיש עימה ערך כלכלי רב לבעלי המקרקעין המצויים בתחומה. אישורה של תכנית זו הוא שייצר אצל העותר את התמריץ הכלכלי, שלא היה לו קודם לכן, לדרוש את ביטול ההפקעה.
5 6 7 8
9
10 11
12
15
16 17

28. דא עקא, אישורה של תכנית ח/500 טרף את הקלפים ושינה את המצב המשפטי של מקרקעי העותר. כל זמן שהתכנית לא אושרה, יכול היה העותר לדרוש את ביטול ההפקעה והשבת המקרקעין לידיו, דבר שלא עשה; מרגע אישורה של התכנית, נוצר מצב משפטי חדש ביחס למקרקעי העותר. מקרקעין אלה באים מכאן ואילך תחת כנפיו של ההסדר הקבוע בסעיף 195 לחוק התכנון, שכן הם מקרקעין אשר ייעודם שונה על פי הוראות חוק התכנון. העובדה שהלכה למעשה, העיריה זנחה את המטרה המקורית של ההפקעה שנים רבות קודם לכן, לא מעלה או מורידה משעה שהעותר, משיקוליו שלו, ואולי גם מחוסר עניין או חוסר ידיעה, לא דרש את ביטול ההפקעה שעה שהיה יכול לעשות כן, והשלים עם מעשה ההפקעה כמעשה
18 19 20
22
עשוי.
26

29. נזכיר גם כי העתירה הנוכחית הוגשה רק ביום 1 . 8 . 2018 , קרי, שבעה חודשים לאחר כניסתה לתוקף של תכנית ח/500. בנסיבות אלה, לא ניתן עוד להשיב את הגלגל לאחור ולזקוף לחובתה של העירייה את זניחתה של מטרת ההפקעה, שעה שהדין נחתך לפי המצב המשפטי החדש שנוצר עם אישורה של תכנית ח/500.
27
9 מתוך 19