בפני
כבוד השופטת אספרנצה אלון
המערער
ח’
נגד
המשיב
מרכז בריאות הנפש מזרע (מזור)
ע”י פרקליטות מחוז חיפה- אזרחי
פסק דין
לפניי ערעור על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית שהתכנסה ביום 04.12.2022 בבית החולים “מזור” (להלן: “בית החולים הפסיכיאטרי”), אשר הורתה על הארכת הוראת אשפוזו הכפוי עד ליום 01.02.2023 (להלן: “החלטת הוועדה הפסיכיאטרית”), מכוח סעיף 10(ג)(2) לחוק טיפול בחולי נפש, תשנ”א-1991 (להלן: “החוק”).
המערער, בן 62, פרוד, אב ל-6 ילדים, אינו עובד, מקבל קצבה מביטוח לאומי, גר לבד ביחידת דיור בבניין בו גרים שאר בני משפחתו. מוכר למערכת הפסיכיאטרית שנים רבות, עבר אשפוזים פסיכיאטרים מוסדיים, רובם בכפייה. אובחן כלוקה בסכיזופרניה, בעברו האישי ידוע על שימוש ממושך באלכוהול. ידוע על היענות נמוכה ביותר לנטילת טיפול מניעתי. אושפז במחלקה הפסיכו-גריאטרית ביום 26.10.2022 כהמשך לאשפוז במחלקת גברים סגורה מיום 11.09.2022. במהלך אשפוז זה שבר המערער את רגלו וביום 15.10.2022 פונה לבית החולים שם אושפז ועבר ניתוח אורטופדי. לאחר שחרורו הפסיק נטילת טיפול, חזר להיות מתוח, חשדני, עוין, דיבר על רדיפה אחריו מצד שב”כ, סירב להיפגש עם רופא מטפל, איים על בנו וגרושתו ודרש מהם לעזוב את הבית. בקבלתו לבית החולים הפסיכיאטרי היה שרוי במצב פסיכוטי סוער, איים בקביים על אנשי צוות סיעודי והיה צורך בתגבורת משמעותית כדי לקחת אותם מהמערער לצורך מניעת פגיעה בבריאות ושלמות אנשי הצוות הסיעודי. מסרב ליטול טיפול תרופתי וכעת מטופל בזריקות בצורה שרירותית בלבד.
בטופס הפניית המערער לוועדה הפסיכיאטרית מיום 04.12.2022, הוערכה מסוכנתו העצמית של המערער כמסוכנות ברמה גבוהה. מסוכנותו לאחרים הוערכה גם היא ברמה גבוהה, תוך ציון קרוביו ושכניו. נכתב כי קיים יעד אלימות (ילדיו ושכניו). הוועדה הפסיכיאטרית קבעה גם היא כי רמת המסוכנות הקיימת מצד המערער כלפי אחרים וכלפי עצמו הינה ברמה גבוהה.
המערער לא הסכים שבנו, שהיה מחוץ לוועדה, ידבר עם חברי הוועדה הפסיכיאטרית. על אף התנגדותו, שמעו חברי הוועדה את הבן שאמר: “זה אבא שלי, אני רוצה שהוא יצא, אבל הוא לא לוקח תרופות”.
בממצאי בדיקת המערער נרשם בין היתר כי לדבריו אינו חולה ואינו זקוק לטיפול תרופתי, מוכן לקבל זריקות בלבד, בתגובה לשאלות שנשאל מאשר שאכן יש כנראה שיתוף פעולה בין צוות המחלקה לשב”כ, אך התקשה להסביר דבריו. טוען שאינו חולה.
הוועדה הפסיכיאטרית נימקה החלטה כדלקמן:
“מדובר במטופל המוכר למערכת הפסיכיאטרית ומאובחן כלוקה בסכיזופרניה ממושכת כרונית. ידוע על שימוש באלכוהול בעברו. בעל קווי אישיות אנטי סוציאלית. אושפז בתוקף הוראת אשפוז בתאריך 26.10.22 והיום בקשת המחלקה להאריך את האשפוז הכפוי בחודשיים נוספים. על פי דיווח מהמחלקה עדיין שרוי במצב פסיכוטי פרנואידי פעיל, סף גירוי נמוך, על סף התפרצות. בבדיקותו המטופל שרוי עדיין במצב פסיכוטי פרנואידי פעיל, מגלה מחשבות שווא של רדיפה. חסר כל תובנה למצבו ולצורך בטיפול. שיפוט ובוחן המציאות פגומים במידה וניכרת ועקב כך התנהגותו עדיין בלתי צפויה ועלולה להיות מסוכנות ברמה גבוהה הן לעצמו והן לאחרים. ”
המערער הגיש ערעורו על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית באופן עצמאי, ובאופן לאקוני בלבד.
דיון והכרעה:
כאשר הוועדה הפסיכיאטרית שוקלת את עניינו של חולה, עליה להציב לנגד עיניה תמונת מצב נרחבת, מקיפה ומעמיקה, על מנת שתוכל להגיע להחלטה מושכלת, ככל שהדבר ניתן מבחינת זמן ומקום. תמונה נרחבת זו צריכה לכלול סקירה של מהלך חייו והקורה עמו מאז ילדותו: הרקע הסוציאלי, משפחתי, תרבותי, ההיריון והלידה, התורשה, גדילה והתפתחות, השכלה ויכולת קיום, מקצוע, אירועים, יציבות והתערערותה, מסגרות תומכות, ואף אלו המדכאות ומכשילות (משברים, טראומות, דיירות רחוב, זנות, סמים, חומרים, אלכוהול, ועוד), העבר שאירע במהלך אשפוזים קודמים, האשפוז הנוכחי, מהלכו, התוצאות המושגות בטיפול, הסדרת התנאים התומכים ככל שניתן עם השחרור וכיו”ב, הכל על מנת להקנות ולהשיב לחולה באמצעות הטיפול הניתן לו יכולת קיום בחירות ובכבוד, ככל שניתן, בקהילה, ביציבות ולאורך זמן, לבל יחזור במהרה שוב לאשפוז, בבחינת “דלת מסתובבת” (עיינו ע”ו (מחוזי חיפה) 60843-10-20 פלוני נ’ הוועדה הפסיכיאטרית – מרכז לבריאות הנפש שער מנשה (נבו 22.11.2020).
מעיון במסמכים שהוגשו לידי, לרבות קרדקס המערער, ניתן למצוא ביטוי לכך שאכן בחודשי עבר שקדמו להחלטת הוועדה הפסיכיאטרית מושא הערעור שבפניי, המערער אכן היה שרוי באי שקט קיצוני, סירב לשתף פעולה, סירב ליטול את טיפולו התרופתי, ביטא מחשבות כי הצוות הרפואי מקושר לשב”כ וכי זו תכנית של בנו לאשפוז אותו ובכך לגרום לו להיות חולה בסרטן, טיפולו נעשה באמצעות זריקות תוך שרירותיות בלבד, כי הינו מתנגד באופן אקטיבי לנטילת תרופות, חושש כי ימות באופן מידי אם יחשוף מידע חיוני על השב”כ, מניף הקביים שלו בצורה מאיימת וכיו”ב (עיינו דיווחי ביקור, תאריכים: 25.10.2022, 26.10.2022, 27.10.2022, 30.10.2022, 31.10.2022, 21.11.2022, 30.11.2022).
סבורני כי נוכח מצבו של המערער ועברו, לרבות אשפוזיו הקודמים, התנגדותו בעבר לנטילת טיפול תרופתי, מגוריו לצד משפחתו אשר הם אותם יעדי אלימות אפשריים, אמירותיו לגבי רדיפה אישית, איומים שהשמיע בעבר כלפי צוות המטפלים ואחרים, רמת הערכת מסוכנותו הגבוהה הן על ידי מנהל המחלקה והן על ידי הוועדה הפסיכיאטרית, כולן מעידות כי החלטת הוועדה הפסיכיאטרית לא חרגה ממתחם הסבירות.
אלא, שמעיון בקרדקס המאוחר להתכנסות הוועדה עולה כי חל שיפור במצב. מצאתי עדויות רבות לרישומים המעידים על נטילת תרופותיו באופן מלא וללא התנגדות, עדויות לשיתוף פעולה עם הצוות בהתאם לרמתו והבנתו, רישומים המעידים כי הוא נראה מאורגן בהבנתו, מקבל זריקה תקופתית ללא התנגדות, לקיחת אחריות על נטילת הטיפול התרופתי, ללא בעיות בהתנהגות (עיינו דיווח סיעודי מימים 11.12.2022, 12.12.2022, 13.12.2022, 22.12.2022, 23.12.2022, 28.12.2022). עוד נכתב כי מורגש שיפור במצבו הנפשי לעומת תחילת האשפוז (עיינו דוח סיעודי מיום 16.12.2022). למעשה, למעט דיווחים על כך שהמערער מאשים את המשפחה במצבו וטוען כי הינו נמצא תחת כישוף וכי התווכח בטונים גבוהים עם מטופל אחר (עיינו דוח סיעודי מיום 11.12.2022, 14.12.2022, 17.12.2022, 18.12.2022) לא מן הנמנע כי השפעת התרופות הטיבה עם המערער באופן שמסוכנותו פחתה.
בדיון שנערך בפניי השמיע המערער דבריו, שבתמצית הינן כי הוא מרגיש בסדר, מעוניין להשתחרר מבית החולים הפסיכיאטרי, לא עשה שום דבר, לא תקף אף אדם, כי אותה תקיפה נטענת הינה בשל מחלוקת עם בנו הסובבת סביב אדמת ירושה, כי הבן עבר הסתה, כי הבן מעוניין שהמערער יחתום על העברת האדמה / ירושה לידיו וכי כיום הוא מסכים לקבל תרופות ומקבל זריקה גם כן. בדיון, עת ב”כ המשיב טען על מסוכנותו של המערער, התכחש והתנגד לכך המערער, וטען בתוקף כי אינו מסוכן כלל.
נוכח עניין זה, ביקשתי כי ב”כ המשיב תפנה את בית המשפט לתימוכין באשר לטענת המסוכנות. מן הון להון, עולה כי למעט וויכוח שהתנהל עם מטופל אחר במחלקה וכי חוסר התובנה למחלתו הם גורמי הסיכון שמביאים לאפקט “הדלת המסתובבת”.
המערער, נוכח מחלתו, נמנה בין הפרטים המוחלשים ביותר בחברתנו. נוכח ההתפתחות החיובית במצבו של המערער הבאה לידי ביטוי ברישומים הרפואיים מן הזמן האחרון, סבורני כי יהיה נכון לקבוע שהחלטת הוועדה הפסיכיאטרית התקבלה כדין, אך יש מקום לבחון את המשך האשפוז הכפוי לתקופה ממושכת של חודש ימים נוספים מהיום, היינו עד ליום 01.02.2023.
לאור האמור לעיל, אבקש שהוועדה תתכנס בעניינו של המערער פעם נוספת, בעוד כשבועיים. החלטה זו מאזנת לטעמי בין האינטרס האישי של המערער לבין אינטרס הציבור, באופן מידתי.
המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ולבית החולים ותסגור את התיק.
פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.
ניתן היום, ח’ טבת תשפ”ג, 01 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.
