לפני
כבוד השופטת תמר אברהמי
מערער
ד.ר.
נגד
משיבה
א.ג.
פסק דין
1. לפני ערעור על שתי החלטות שניתנו ע”י כב’ השופט א’ דפדי (בסמכותו כרשם), בתאריכים 23.11.2023 ו-28.11.2023, בתיק עמ”ש 74443-01-23 (העמ”ש), בהן נדחו בקשות של המערער לתקן את כתב הערעור בעמ”ש.
2. העמ”ש הוא ערעור שהוגש על פסק דין מיום 11.12.2022 שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בתלה”מ 29516-07-22 (התלה”מ).
3. המערער והמשיבה היו בני זוג ולהם שני ילדים משותפים ילידי השנים 2005 ו-2006. הצדדים חתמו ביום 31.8.2007 על הסכם גירושין ויחסי ממון (ההסכם). ההסכם קבע בין השאר כי האב (המערער) ישלם לידי האם (המשיבה) את מזונות הקטינים בסך 1,000 ₪ לכל אחד מהם, כאשר סכום זה כולל את הוצאות מדורם של הקטינים.
4. בגדרה של התלה”מ עתר המערער לפסק דין הצהרתי שיקבע כי הסכמת הצדדים בנוגע למזונות כפי שנרשמה בהסכם בטלה ומבוטלת מכיוון שהצדדים הגיעו להסכם אחר בעל פה, בכתב ובהתנהגות.
תביעה זו של המערער נדחתה בפסק הדין מיום 11.12.2022 בו נקבע כי הנטען בה נדון והוכרע בהחלטה שניתנה במסגרת הליכי הוצל”פ, והדרך להשיג על כך היא בערעור על אותה החלטה. ערעור על החלטת רשם ההוצל”פ אכן הוגש ונדחה (בפסק דין מיום 18.12.2022).
5. יצוין כי פרטים אלה ונוספים לגבי המערער והמשיבה ולגבי פסק הדין מיום 11.12.2022 בתלה”מ, נזכרו בפסק דין שניתן ביום 15.10.2023 בערעור אחר שהגיש המערער (ע”ר 62654-09-23) בעניין החלטה שניתנה בסוגיית עירבון בתיק רמ”ש (21361-05-23) שעסק בהחלטה מחודש אפריל 2023 בתיק התלה”מ.
6. הערעור בעמ”ש הוגש בחודש ינואר 2023. דיון בו קבוע ליום 1.4.2024.
7. בחודש נובמבר 2023 הגיש המערער בקשה לתיקון כתב הערעור. לאחר שהוגשה תשובה, נדחתה בקשת התיקון בהחלטה שניתנה ביום ה’ 23.11.2023.
8. כב’ הרשם ציין תחילה כי בקשת התיקון נסמכת על טענה כי מקריאה נוספת של כתב הערעור עולה שהמערער לא היטיב להסביר את טענותיו “בהיותו בלתי מיומן ונעדר השכלה משפטית וכיוון שאינו מצטיין בניסוח וכתיבה של כתבי טענות”; וטענה כי נודע למערער, רק לאחרונה, דבר קיומו של פסק דין בבע”מ 7367/22 שיש בו כדי לעדכן את הודעת הערעור.
בכל הנוגע לטיעון השני נקבע בהחלטה כי אין צורך בתיקון כתב הערעור שכן המערער יכול להפנות לפסק הדין ככל שהוא סבור שהוא רלוונטי, בדיון שיתקיים בפני ההרכב שדן בערעור.
9. אשר לטיעון הראשון נמצא, כי אין בו כדי להצדיק את התיקון המבוקש, כי אין המדובר בתיקון נקודתי אלא בהגשת כתב ערעור חדש, וכי פרט לטענה כי לא היטיב להסביר את דבריו, לא ניתן בבקשת התיקון הסבר לגבי מהות של כל שינוי או תוספת בכתב הערעור המתוקן והצורך בהם. “כל שעשה הוא לצרף עותק מתוקן הכולל גרסת שינויים והותיר את המלאכה לבית המשפט, שיבחן את השינויים והתוספות שבוצעו בו וינמק במקום המבקש, מדוע יש צורך באותם שינויים. אין מקום לכך”.
10. כב’ הרשם הטעים כי עמדה לרשות המערער תקופה של 45 ימים להגשת ערעורו וניסוחו כהלכה ולא ניתן הסבר מדוע רק בחודש נובמבר 2023, כ־10 חודשים לאחר הגשת הערעור, נוצר הצורך לעיין מחדש בכתב הערעור ולבקש את תיקונו. “כתב הערעור כפי שהוגש הגדיר את גבולות ההליך. עתה מתבקש לפרוץ גבולות אלה על ידי הוספת טיעונים חדשים וביצוע שינויים ובכך לקבל בפועל הארכת מועד להגשת כתב ערעור מבלי שתהיה הצדקה למתן ארכה כזו. צודקת המשיבה כי בהתנהלות זו יש כדי לפגוע באינטרס הוודאות הדיונית שלה. מצב כזה מאפשר למעשה למבקש לבצע מקצה שיפורים ובכך לפגוע באינטרס ההסתמכות של המשיבה כי עניינים שנקבעו בבית משפט קמא עליהם המבקש לא ערער או צמצם את טיעונו, ייפתחו לדיון מחודש”.
עוד צוין בהחלטה כי שלא כנטען, עיון בכתב הערעור מעלה שזה “כתוב בשפה רהוטה, תוך הפניה להחלטות שונות שניתנו בעניינם של הצדדים ולפסיקה. אין צורך שהמבקש יצטיין, כלשונו, בניסוח כתבי טענות. מכל מקום, אם דבר מה יצריך הבהרה, אין מניעה שזו תינתן בדיון במעמד הצדדים”.
11. כב’ הרשם לא מצא נימוק המצדיק את התיקון המבוקש והורה על דחיית הבקשה וחיוב המבקש-המערער בהוצאות המשיבה.
12. ביום א’ 26.11.2023 הגיש המערער בקשה נוספת לתיקון הודעת הערעור.
בקשה זו נדחתה בהחלטה שניתנה ביום 28.11.23.
13. בהחלטה צוין תחילה כי הבקשה הוגשה בחריגה מההיקף שנקבע בתקנה 50(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע”ט-2018 (התקנות) מבלי שניתנה הרשאה לכך וכי די באמור כדי להורות על סילוקה של הבקשה על הסף.
עם זאת, הבקשה הנוספת נבחנה גם לגופו של עניין ונמצא שאין מקום להיעתר לה. נקבע כי מעיון בבקשה ובנוסח כתב הערעור המתוקן עולה שהמערער חוזר ומבקש למעשה לתקן את אותם עניינים שנדחו בהחלטה מיום 23.11.2023, ונוסח כתב הערעור המתוקן בבקשה השנייה דומה בחלקו הארי לנוסח כתב הערעור המתוקן כפי שצורף לבקשת התיקון הראשונה.
כב’ הרשם הוסיף:
“דחיית הבקשה לא נועדה לאפשר למבקש לבצע מקצה שיפורים והנימוקים שפורטו בהחלטתי שדחתה את בקשת התיקון הראשונה טובים במהותם גם לדחיית בקשה זו, השנייה במספר. גם עתה לא ניתן כל הסבר מניח את הדעת בדבר הגשת בקשת לתיקון בנובמבר 2023 – כ־10 חודשים לאחר הגשת כתב הערעור. הבקשה דנן במהותה מתווכחת עם החלטת בית המשפט ולמעשה מהווה ערעור עליה. כך למשל טענתו של המבקש כי אין מדובר במתן רשות להגיש כתב ערעור חדש אלא בהוספת מספר נימוקים נקודתיים וגו’… בסעיף 14 לבקשה הוא מפרט 7 נימוקים שהוא מבקש להוסיף בכתב הערעור המתוקן. המבקש אף מודה כי טענת הפסלות (שהועלתה גם בבקשת התיקון הראשונה) מהווה הוספה לכתב הערעור המקורי (סעיף 13). יש לציין שפסקי הדין עליהם מסתמך המבקש בעניין טענתו זו ניתנו לפני חודשים רבים (ביום 26.1.2023 וביום 1.3.2022) והעובדה שנודע לו עליהם רק לאחרונה (אף מבלי לפרט מתי. ראו הכותרת לסעיף 34) אינה מהווה הצדקה לביצוע תיקון כמבוקש. כפי שצוין בהחלטתי מיום 23.11.2023 בהתנהלות המבקש יש לפגוע באינטרס הוודאות של המשיבה וכי מקצה השיפורים והשינויים מהסוג שמבקש המבקש לבצע פוגעים באינטרס ההסתמכות של המשיבה כי עניינים שנקבעו בבית משפט קמא עליהם המבקש לא ערער או צמצם את טיעונו ייפתחו לדיון מחודש”.
14. משכך, נדחתה גם הבקשה השנייה. לא נפסקו הוצאות, כנראה משום שלא נתבקשה וממילא לא הוגשה תשובה בעניינה של הבקשה השנייה.
15. על החלטות אלה הוגש הערעור שלפני.
16. לאחר עיון מצאתי לנכון לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות, לדון בערעור ולדחותו ללא צורך בקבלת תשובה.
17. לא מצאתי בהחלטת כב’ הרשם פגם אשר מצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור, עניין שלא יעשה בנקל גם בהקשר החלטות לגבי תיקון כתב ערעור (ר’ למשל: בש”א 4041/19 פלוני נ’ פלוני (23.6.2019)).
18. המערער מפנה לעמ”ש 72528-01-23 (המכונה גם: “ההליך המקביל”), אשר נדון יחדיו עם עמ”ש זה, וטוען כי בו אושר תיקון כתב ערעור לאחר שהמשיבה לא התנגדה לכך, ואין היגיון שלא לאשר את התיקון גם בעמ”ש כאן. חוששני כי טיעון זה אינו מלא. בחודש יוני 2023 אכן הותר למערער תיקון של כתב הערעור בהליך המקביל, אולם המערער הגיש בחודש נובמבר 2023, בסמוך להגשת בקשת התיקון בעמ”ש דנן, בקשה נוספת לתיקון כתב הערעור בהליך המקביל. בקשה זו נדחתה ועל ההחלטה הוגש ערעור. מהלך הדברים לגבי בקשות התיקון בהליך המקביל מלמד למעשה, כי בקשות המערער נשקלות, לעתים נעתרות, לעתים נדחות, וכן מלמד הדבר כי המשיבה אינה מתנגדת בהכרח לכל בקשה ובקשה.
הערעור על ההחלטה בהליך המקביל (בה נדחתה בקשת התיקון שם), נדחה בפסק דין שניתן היום בע”ר 14731-12-23. במידה מסוימת ניתן לקרוא את פסקי הדין יחדיו.
19. העובדה שטרם התקיים דיון פרונטלי בערעור אינה מכריעה את הכף ואין משמעה כי ההליך טרם החל (כנטען). היא מהווה אך שיקול אחד מני כמה.
20. חרף הנטען, החלטות כב’ הרשם מנומקות כל צרכן, עניין שהוא גם תלוי הקשר, ונפסק: “אין בעובדה שחלק מטענות המבקש לא קיבלו מענה בהחלטה, כדי להצביע על פגם שנפל בה. כידוע, על בית המשפט לא חלה חובה “להידרש לכל טענה וטענה המועלית על ידי הצדדים ולהסביר מדוע וכיצד הגיע למסקנתו לגבי כל אחת ואחת מהן. לבית המשפט שיקול דעת המאפשר לו לברור את הבר מן התבן ולהימנע מלדון במפורש בכל טיעון וטיעון, תוך שהוא מתייחס לטענות הנראות לו ענייניות ורלוונטיות” (….)” (רע”א 7071/22 ד”ר קרפ נ’ אפריקה ישראל מגורים בע”מ (22.11.2022), סע’ 6).
21. יוער כי בקשת התיקון המקורית כללה הנמקה לקונית, שעיקרה השלב הדיוני וקיומה של גישה ליברלית לתיקון כתב טענות, ודומה שהחלטת הרשם אף עלתה באורכה על הנמקת הבקשה. את הבקשה הנוספת ניתן היה לדחות רק בשל מתכונת הגשתה, כפי שצוין בהחלטה השנייה.
22. לגופה של בקשה שנייה טען המערער בין השאר כי יש גישה ליברלית לתיקון כתבי טענות גם לגבי הוספת נימוק חדש, בנסיבות שבהן אין בתיקון המבוקש כדי לפגוע בצד שכנגד או להכביד על ההליך. המערער הפנה בעניין זה גם לע”א 4942/20 פלונית נ’ קופ”ח לאומית (6.1.2021) (עניין פלונית). ניתן לציין כי בעניין פלונית, לאחר הדברים אליהם התייחס המערער, נכתב: “במסגרת דיון בבקשה לתיקון כתב ערעור שוקל בית המשפט מגוון שיקולים ובהם: מידת הכרחיותו של התיקון לצורך תחימת המחלוקת בין הצדדים על מנת לפרוש את מלוא נימוקי הערעור בפני ערכאת הערעור ועל מנת לאפשר לצד שכנגד לדעת מהי חזית המחלוקת ומפני מה עליו להתגונן; האם התיקון חורג מהמסגרת העובדתית שנדונה והוכחה בפני בית המשפט קמא והאם יהיה בתיקון כדי להאריך שלא לצורך את הדיון, כדי להכביד עליו או לסרבלו; הסיבה שבעטיה נשוא התיקון לא נכלל מלכתחילה בכתב הערעור המקורי והטעמים שהציג המבקש להצדקת התיקון לאחר הגשת הערעור תוך סטייה מעקרון הוודאות והיציבות הדיונית; האם יוזם הערעור היה מיוצג בעת הגשת כתב הערעור המקורי, אם לאו; האם הבקשה לתיקון כתב הערעור הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת הערעור, או מחוצה לו; השלב הדיוני בהליך שבו הועלתה הבקשה והאם היעתרות לה תוביל לעיכוב הדיון או לפגיעה ביעילות הדיונית. עוד שוקל בית המשפט האם דחיית הבקשה תוביל לפגיעה בלתי מידתית בזכות הטיעון של יוזם הערעור, ומנגד, האם היעתרות לבקשה תוביל לפגיעה בלתי מוצדקת בזכויות הצד שכנגד או לפגיעה בעיקרון השוויון הדיוני בין בעלי הדין.”
מן האמור לעיל עולה כי המערער הפנה לפסיקה הקובעת כי יש לשקול גם את “הסיבה שבעטיה נשוא התיקון לא נכלל מלכתחילה בכתב הערעור המקורי והטעמים שהציג המבקש להצדקת התיקון לאחר הגשת הערעור תוך סטייה מעקרון הוודאות והיציבות הדיונית”. אין אפוא לתמוה על על כך שהרשם התייחס בהחלטתו לוודאות וליציבות, דבר ששומה עליו לשקול.
23. אוסיף כי לאחר עיון בכתב הערעור המתוקן (ובהשוואה בינו לבין כתב הערעור המקורי) מקובלת עלי קביעת הרשם כי יותר מבקשה לתיקון כתב ערעור, דומה הבקשה לעתירה להגשת כתב ערעור חדש.
ניתן להפנות בעניין זה לדברי כב’ השופט מינץ:
“כלל הוא, כי ההוראה המעוגנת בתקנה 417 לתקנות סדר הדין, המסמיכה את בית המשפט לאפשר את תיקון הודעת הערעור, “לא נועדה לאפשר לבעל-הדין שיזם את הערעור לבצע מקצה שיפורים על דרך של החלפת כתב ערעור מקורי בכתב ערעור חדש ‘משופר'” (ראו, בע”א 3657/09 ברזילי נ’ אוחיון, פיסקה 6). על רקע זה, הגישה כלפי בקשות להחלפת הודעת הערעור מקורית בהודעת ערעור מתוקנת ראוי שתהיה מסויגת ושמורה למקרים חריגים בלבד (ראו למשל, בש”א 4946/15 פלוני נ’ פלוני, פיסקה 7 (20.7.2015); בש”א 4041/19 פלוני נ’ פלוני, פיסקה 7 (23.6.2019); ע”א 2282/19 סלהב נ’ פקיד השומה (11.8.2019).”
ע”א 1449/18 לוי נ’ כונס הנכסים הרשמי (25.12.2019).
24. פסיקה זו, בדומה לרוב הפסיקה אליה מפנה המערער, מתייחסת לתקנות סדר הדין האזרחי הקודמות (תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ”ד-1984). הפסיקה בעניין התקנות החלות בענייננו, מיישמת ככלל את הפסיקה הקודמת (ר’ למשל ע”א 7777/21 עין הנמר הסעות נמר בע”מ נ’ מועצה אזורית נווה מדבר (29.9.2022)), תוך מתן הדעת לעקרונות היסוד בתקנות הקיימות ולמטרות שעמדו בבסיס התקנתן. השוו:
“בשונה מן ההסדר שהיה קבוע בתקנות סדר הדין האזרחי הקודמות, הרי שכעת על בעל דין הנוקט הליך ערעורי חלה החובה לפרט כדבעי את מכלול טענותיו ולפרוש בפני בית המשפט את חזית המחלוקת המלאה כבר עם הגשתו של הערעור. על חובה זו ניתן ללמוד הן מהעובדה שלערכאת הערעור נתונה הסמכות לדחות את הערעור על הסף (סמכות שלא הייתה מוקנית בתקנות סדר הדין האזרחי הקודמות; ראו: תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, רוזן-צבי, בעמ’ 477); הן בשים לב לכך שעל יוזם ההליך הערעורי להגיש את המוצגים מטעמו בד בבד עם כתב הערעור (בניגוד לתקנות סדר הדין האזרחי הקודמות, ראו: תקנה 134(ב)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, רוזן-צבי, בעמ’ 486); …). חובתו של יוזם הליך ערעורי להניח את יסודותיה של החזית הערעורית המלאה כבר בגדר כתב הערעור, עולה בקנה אחד עם שיקולי יעילות ויצירת הליך ערעורי אפקטיבי ועם חובת תום הלב הדיוני שעניינה יידוע המשיבים לערעור בדבר מלוא חזית המחלוקת בין הצדדים (השוו: ע”א 2230/21 אביזוהר נ’ לוליאן, פיסקה 6 (30.5.2021)). חובה זו אף מתיישבת עם עקרונות היסוד הקבועים בתקנה 3(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי לפיהם “חובת בעלי הדין ובאי כוחם היא לסייע לבית המשפט בקיום המוטל עליו לפי תקנות אלה, וכן לנהוג בתום לב ובהגינות דיונית תוך שהם מסייעים במימוש התכלית הדיונית, ובכלל זה העמדת הפלוגתות האמיתיות שבמחלוקת בין בעלי הדין, מיקודן, בירורן והכרעה בהן”.
ע”א 2000/21 שחר נ’ שחר (15.11.2021), סע’ 19.
25. בתמיכה לטענתו כי תיקון כתב ערעור יכול לחול גם על הוספת נימוקים, הפנה המערער גם לעע”מ 2152/19 אנטי טפיו נ’ רשות המיסים (4.4.2021). ניתן להעיר כי באותה החלטה דווקא דחה בית המשפט את הבקשה לתיקון הערעור, בציינו כי גם כאשר מדובר בשלב דיוני מוקדם לא בהכרח יתאפשר כל תיקון שיתבקש, ותוך שבית המשפט נדרש בין השאר להעדר הסבר מספק למועד העלאת הטענה הנוספת ולכך שאין מדובר בתיקון נקודתי וממוקד.
26. בעניין הנימוק של הוספת טיעון פסלות אציין כי בקשה דומה הוגשה בגדרו של ההליך המקביל, נדחתה בהחלטה מיום 29.11.2023, והמפורט באותה החלטה יפה גם כאן.
27. המערער טוען כי הוא “שחקן חד פעמי” הפועל ללא מיומנות. אף כאן דומני כי התיאור אינו הולם באופן מלא את מצב הדברים. מבדיקה כללית במאגר “נבו” עולה לכאורה כי התובע מהווה בעל דין גם בהליכים נוספים, ובהם (הרשימה אינה ממצה): תאד”מ (בת ים) 29156-09-21 אסף יוסף רזון נ’ ברופי בע”מ; רת”ק (מרכז) 40752-07-21 ראיגרודסקי נ’ מגה קמעונאות בע”מ; רת”ק (מרכז) 34498-04-21 ראיגרודסקי נ’ בי-פרו בע”מ; רת”ק (מחוזי ת”א) 59877-10-20 ראיגרודסקי נ’ מומנטום פתרונות מימון מתקדמים בע”מ; רת”ק (ת”א) 69533-07-20 ראיגרודסקי נ’ מומנטום פתרונות מימון מתקדמים בע”מ; תא”מ (שלום פ”ת) 43955-09-17 ראיגרודסקי נ’ בנימיני; ת”א (שלום ת”א) 42655-04-15 לובין נ’ ראיגרודסקי.
זאת בנוסף להליכים הננקטים בבית המשפט לתביעות קטנות, כגון: ת”ק (ת”א) 25243-01-21 ראיגרודסקי נ’ ביאפאל סחר בע”מ; ת”ק (ת”א) 72117-12-20 ראיגרודסקי נ’ פדרמן – בית השקעות נדל”ן ופיננסים בע”מ; ת”ק (פ”ת) 45866-12-20 ראיגרודסקי נ’ זרקו זמיר משרד; ת”ק (פ”ת) 33027-12-20 חאיק נ’ ראיגרודסקי; ת”ק (ראשל”צ) 32031-12-20 ראיגרודסקי נ’ מגה קמעונאות בע”מ; ת”ק (ת”א) 20012-09-20 ראיגרודסקי נ’ כתר (רכטר); ת”ק (ת”א) 73042-12-19 ראיגרודסקי נ’ מומנטום פתרונות מימון מתקדמים בע”מ.
28. הדוגמאות לעיל הן הליכים בהם ניתנו החלטות “במסמך” שנמצאות במאגרים, ולא רק החלטות “בפתקית” או החלטות שניתנו באולם. אין אלא להניח כי קיימים הליכים נוספים.
כמו כן, האמור לעיל אינו כולל הליכים בדיני משפחה אשר ככלל אינם מתפרסמים במאגרים (וככל שהם מתפרסמים, שמות הצדדים אינם מצוינים בהם). בתשובה שהוגשה בתיק העמ”ש בהליך המקביל, טענה המשיבה כי מאז חודש מאי 2022 פתח המערער כלפיה למעלה מ-40 הליכים.
29. ניסיונו של המערער ניכר. כפי שצוין בהחלטת כב’ הרשם מיום 23.11.2023, מסמכים המוגשים על ידו כתובים “בשפה רהוטה, תוך הפניה להחלטות שונות שניתנו בעניינם של הצדדים ולפסיקה”. דומני כי לא אפריז אם אציין שהדרך בה מנוסחים המסמכים אינה נופלת מהדרך בה מנסחים עורכי דין לא מעטים את טיעוניהם.
30. בעיקרם של דברים – לא סברתי כי תיקון כתב הערעור הכרחי לקיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן.
בד בבד מובהר כי אין בפסק דין זה כדי לגרוע מסמכות המותב שידון בעמ”ש לגופו כדי לקבל כל החלטה, לרבות בעניין גדר טיעוני הצדדים שידונו בעמ”ש.
הערעור נדחה.
פסק הדין ניתן לפרסום במתכונת בה נחתם ללא ציון שמות הצדדים.
ניתן היום, ד’ שבט תשפ”ד, 14 ינואר 2024, בהעדר.
____________________
תמר אברהמי, שופטת
