לפני
כבוד השופטת תמר אברהמי
מערער
ד.ר.
נגד
משיבה
א.ג.
פסק דין
1. לפני ערעור על שתי החלטות שניתנו ע”י כב’ השופטת א’ מור-אל (בסמכותה כרשמת), שתיהן ביום 29.11.2023, בתיק עמ”ש 72528-01-23 (העמ”ש), בהן נדחו בקשות של המערער לתקן את כתב הערעור בעמ”ש.
2. העמ”ש הוא ערעור שהוגש על פסק דין מיום 11.12.2022 שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בתלה”מ 21934-09-22 (להלן בהתאם: התלה”מ; פסק הדין).
3. המערער והמשיבה היו בני זוג ולהם שני ילדים משותפים ילידי השנים 2005 ו-2006. הצדדים חתמו ביום 31.8.2007 על הסכם גירושין ויחסי ממון (ההסכם), המגדיר את מערכת היחסים ביניהם בנוגע לסוגיות הרלוונטיות לגירושיהם, לרבות מזונות הקטינים, משמורתם וזמני השהות עם כל אחד מהוריהם. לפי התיאור בפסק הדין הצדדים קבעו כי משמורתם של הקטינים תהא אצל האם וזמני השהות יהיו שווים.
4. בגדרה של התלה”מ עתר המערער לבטל את ההוראה בהסכם הנוגעת למשמורת ולקבוע כי חלף האמור שם, החל ממועד אישור ההסכם התקיימה בין הצדדים אחריות הורית משותפת. לפי התיאור בפסק הדין, בתביעת התלה”מ טען התובע (המערער דכאן) כי בעת שנחתם ההסכם הוא ביקש להגדיר את המשמורת כמשותפת אולם האם התנגדה ועמדה על כך שהמשמורת תהא לה; כי נכון לאותה עת הדין היה שונה, טרם התקיימה “ועדת שניט” וטרם ניתנה הלכת בע”מ 919/15 ולכן לא נותרה לו ברירה אלא לקבל בהכנעה את הגדרת האם כמשמורנית; וכי הגדרת המשמורת מקפחת אותו ואת זכויותיו ההוריות ולכן הוא מבקש לבטלה.
5. בפסק הדין צוין כי ככל שהתובע טוען כי חתם על ההסכם תחת לחץ והוא מבקש לבטלו או לבטל חלק ממנו, עליו להגיש תביעתו לערכאה שאישרה את ההסכם שהיא בית הדין הרבני.
נוסף על האמור צוין בפסק הדין כך: “מושג המשמורת איבד ממשמעותו כמעט כליל, פסיקת בתי המשפט מתייחסת לכך, מפרטת את העדר המשמעות של המונח “משמורת” ובעצם מרוקנת אותו מתוכן. מה שחשוב הוא זמני השהות שכל אחד מההורים מקיים עם הילדים ואיכותם של אותם זמני שהות… סוגיית המזונות מושפעת מזמני השהות של הקטינים עם כל אחד מההורים ולא מהכותרת משמורת שכאמור רוקנה מכל תוכן. כך גם לגבי זכויות ההורות של כל אחד מהצדדים. גם אלה אינם נגזרים מאותה כותרת ששמה משמורת. להורים חובות וזכויות שוות לגבי הילדים, כפי שקבעו הצדדים בהסכם וכך גם מתקיימים הדברים בפועל כפי שנטען על ידי התובע…”.
בית המשפט הוסיף, כי “לדברים האמורים לעיל יש להוסיף את מצוות המחוקק לצמצם את ההתדיינויות המשפטיות בין הצדדים, בעיקר לטובת הקטינים המשותפים להם, כפי שנקבע בתקנה 2 לתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין) התשפ”א – 2020”.
6. בית המשפט ציין כי התובע ביקש למחוק את כתב תביעתו ללא הוצאות, אולם בדיון שהתקיים, חזר בו מבקשתו וביקש לפסוק את הדין בתביעה ולחייב את הנתבעת בהוצאות משפט. משכך ולאור הדברים לעיל, נדחתה התביעה והתובע חוייב בהוצאות המשיבה.
7. על כך הוגש ערעור, בגדר העמ”ש, בחודש ינואר 2023. דיון בעמ”ש קבוע ליום 1.4.2024.
8. בחודש יוני 2023 הגיש המערער בקשה לתיקון כתב הערעור. המשיבה לא התנגדה לבקשה והמערער הגיש כתב ערעור מתוקן.
9. במחצית חודש נובמבר 2023 הגיש המערער בקשה נוספת לתיקון כתב הערעור. עוד קודם שניתנה בבקשה זו החלטה, הגיש המערער “בקשה מתוקנת” לתיקון כתב הערעור.
10. בעניין הבקשה לתיקון כתב הערעור ניתנה החלטה מיום 29.11.2023, בה נקבע:
בהינתן שהמבקש הגיש כבר בקשה מתוקנת לתיקון כתב הערעור, בהכירו בכך שבקשתו אינה עומדת בדרישות הדין, הכל גם כפי שנקבע בעמ”ש 74443-01-23 הבקשה כנוסחה נדחית. המבקש ישא בהוצאות המשיבה שנדרשה למתן תגובה, בסך 600 ש”ח.
11. הבקשה המתוקנת לתיקון כתב הערעור נדחתה בהחלטה שניתנה באותו מועד.
12. יצויין כי החלטות אלה ניתנו לאחר שכבר נדונו ונדחו בקשות של המערער לתיקון כתב ערעור בתיק עמ”ש 74443-01-23, אשר נדון בצוותא עם העמ”ש דנן (ההליך המקביל). בהחלטתה בבקשה המתוקנת, בחנה כב’ הרשמת גם את ההתנהלות בהליך המקביל והפנתה אליה.
13. לגופו של עניין צוין בהחלטה השנייה בין השאר, כך:
“אין הצדקה לאפשר תיקונים חוזרים ונשנים של הודעת הערעור בתיק תוך נסיון להוסיף דגשים וטענות. המערער מבקש לטעון טענה כללית של חוסר אובייקטיביות של המותב בבית משפט קמא ולהעלות לראשונה בערכאת הערעור טענת פסלות שופט. דרך המלך להעלאת טענת פסלות היא בפני המותב המנהל את ההליך וכפי שמציינת המשיבה, בהינתן שקיימים הליכים נוספים, הרי שבידי המערער להעלות טענותיו בדרך המלך. לענייננו חשוב שניכר שבידי המערער להעלות את מלוא טענותיו המהותיות בנוגע לאופן ניהול ההליך והמשמעויות בהתאם לכתב הערעור הקיים בתיק. עיקר טענות המערער הינן שהשופט שגה באופן בו ניהל את ההליך וקיפח את זכויותיו, ככל וערכאת הערעור תקבל טענות אלה, חזקה שתמצא את הדרך לתקן את המעוות לרבות, במידת הצורך, השבת הדיון למותב אחר, מבלי קשר לסוגיית פסילת השופט, החורגת מהערעור הפרטני. המערער מפנה להלכת בית המשפט העליון בעמ”מ 7367-22 פלוני נ’ פלונית (26/1/23) בטענה שלא ידע על קיומה בעת הגשת הערעור, גם בכך אין כדי לשנות את התוצאה. אין כל צורך לתקן את הודעת הערעור לצורך יישום הלכות בית המשפט העליון, במיוחד כאשר הטענות המהותיות מפורטות בהודעת הערעור המצויה בתיק.”
14. הבקשה המתוקנת נדחתה. משלא נתבקשה תשובה לבקשה המתוקנת, לא נפסקו בעניינה הוצאות.
15. על ההחלטות מיום 29.11.2023 הוגש הערעור שלפני.
16. לאחר עיון מצאתי לנכון לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע”ט-2018, לדון בערעור ולדחותו ללא צורך בקבלת תשובה.
17. לא מצאתי בהחלטת כב’ הרשמת פגם אשר מצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור, עניין שלא יעשה בנקל גם בהקשר החלטות לגבי תיקון כתב ערעור (ר’ למשל: בש”א 4041/19 פלוני נ’ פלוני (23.6.2019)).
18. יצוין כי ערעור על ההחלטות בהליך המקביל, בהן נדחו בקשות התיקון, נדחה בפסק דין שניתן היום בע”ר 3562-12-13. במידה מסוימת ניתן לקרוא את פסקי הדין יחדיו.
19. גם אם המערער סבור שאין לראות בעובדת הגשת בקשתו המתוקנת לתיקון כתב הערעור משום הכרה בכך שבקשתו כפי שהוגשה לא עמדה בדרישות הדין, ממילא לנוכח הגשת הבקשה המתוקנת לא היה מקום לדיון בבקשה הקודמת, וכאשר המשיבה הוטרחה בהגשת תשובה, היה מקום לפסוק את הוצאותיה.
20. אשר להחלטה בבקשה המתוקנת, לא מצאתי במידת ההנמקה בה משום טעם להתערבות. לפי הפסיקה: “אין בעובדה שחלק מטענות המבקש לא קיבלו מענה בהחלטה, כדי להצביע על פגם שנפל בה. כידוע, על בית המשפט לא חלה חובה “להידרש לכל טענה וטענה המועלית על ידי הצדדים ולהסביר מדוע וכיצד הגיע למסקנתו לגבי כל אחת ואחת מהן. לבית המשפט שיקול דעת המאפשר לו לברור את הבר מן התבן ולהימנע מלדון במפורש בכל טיעון וטיעון, תוך שהוא מתייחס לטענות הנראות לו ענייניות ורלוונטיות” (…)” (רע”א 7071/22 ד”ר קרפ נ’ אפריקה ישראל מגורים בע”מ (22.11.2022), סע’ 6).
21. עיינתי בכתב הערעור המתוקן ובהשוואה בינו לבין כתב הערעור המקורי. בדומה לדברים שנכתבו בפסק הדין בערעור על ההחלטות שניתנו בהליך המקביל, גם כאן אין מדובר בתיקון נקודתי זה או אחר אלא הלכה למעשה בבקשה להחלפת כתב הערעור בנוסח אחר, ורלוונטיים דברי בית המשפט העליון (מפי כב’ השופט מינץ):
“כלל הוא, כי ההוראה המעוגנת בתקנה 417 לתקנות סדר הדין, המסמיכה את בית המשפט לאפשר את תיקון הודעת הערעור, “לא נועדה לאפשר לבעל-הדין שיזם את הערעור לבצע מקצה שיפורים על דרך של החלפת כתב ערעור מקורי בכתב ערעור חדש ‘משופר'” (ראו, בע”א 3657/09 ברזילי נ’ אוחיון, פיסקה 6). על רקע זה, הגישה כלפי בקשות להחלפת הודעת הערעור מקורית בהודעת ערעור מתוקנת ראוי שתהיה מסויגת ושמורה למקרים חריגים בלבד (ראו למשל, בש”א 4946/15 פלוני נ’ פלוני, פיסקה 7 (20.7.2015); בש”א 4041/19 פלוני נ’ פלוני, פיסקה 7 (23.6.2019); ע”א 2282/19 סלהב נ’ פקיד השומה (11.8.2019).”
ע”א 1449/18 לוי נ’ כונס הנכסים הרשמי (25.12.2019).
22. פסיקה זו, בדומה לרוב הפסיקה אליה מפנה המערער, מתייחסת לתקנות סדר הדין האזרחי הקודמות (תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ”ד-1984). הפסיקה בעניין התקנות החלות בענייננו, מיישמת ככלל את הפסיקה הקודמת (ר’ למשל ע”א 7777/21 עין הנמר הסעות נמר בע”מ נ’ מועצה אזורית נווה מדבר (29.9.2022)), תוך מתן הדעת לעקרונות היסוד בתקנות הקיימות ולמטרות שעמדו בבסיס התקנתן. השוו:
“בשונה מן ההסדר שהיה קבוע בתקנות סדר הדין האזרחי הקודמות, הרי שכעת על בעל דין הנוקט הליך ערעורי חלה החובה לפרט כדבעי את מכלול טענותיו ולפרוש בפני בית המשפט את חזית המחלוקת המלאה כבר עם הגשתו של הערעור. על חובה זו ניתן ללמוד הן מהעובדה שלערכאת הערעור נתונה הסמכות לדחות את הערעור על הסף (סמכות שלא הייתה מוקנית בתקנות סדר הדין האזרחי הקודמות; ראו: תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, רוזן-צבי, בעמ’ 477); הן בשים לב לכך שעל יוזם ההליך הערעורי להגיש את המוצגים מטעמו בד בבד עם כתב הערעור (בניגוד לתקנות סדר הדין האזרחי הקודמות, ראו: תקנה 134(ב)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, רוזן-צבי, בעמ’ 486); …). חובתו של יוזם הליך ערעורי להניח את יסודותיה של החזית הערעורית המלאה כבר בגדר כתב הערעור, עולה בקנה אחד עם שיקולי יעילות ויצירת הליך ערעורי אפקטיבי ועם חובת תום הלב הדיוני שעניינה יידוע המשיבים לערעור בדבר מלוא חזית המחלוקת בין הצדדים (השוו: ע”א 2230/21 אביזוהר נ’ לוליאן, פיסקה 6 (30.5.2021)). חובה זו אף מתיישבת עם עקרונות היסוד הקבועים בתקנה 3(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי לפיהם “חובת בעלי הדין ובאי כוחם היא לסייע לבית המשפט בקיום המוטל עליו לפי תקנות אלה, וכן לנהוג בתום לב ובהגינות דיונית תוך שהם מסייעים במימוש התכלית הדיונית, ובכלל זה העמדת הפלוגתות האמיתיות שבמחלוקת בין בעלי הדין, מיקודן, בירורן והכרעה בהן”.
ע”א 2000/21 שחר נ’ שחר (15.11.2021), סע’ 19.
23. מקריאת נימוקי הערעור נראה כי המערער משלב בהם עתירה לפסלות כב’ הרשמת “מלעסוק בעניינים הקשורים לאב”. הטענה, הגם שהיא מובאת במסגרת מודגשת, אינה מנומקת כטענת פסלות, אלא מובאת כסיכום (“לאור האמור לעיל”) של טענות כנגד ההחלטות שניתנו, כגון טענות שהבקשה המתוקנת לא זכתה לתשומת לב ראויה, נפלו בה שגיאות מהותיות, וניתנה ללא הנמקה. אין אלה טענות פסלות אלא טענות ערעוריות. הוספת טיעון כאילו העדר הנמקה מביא לכך שאין אפילו “מראית עין של שקילת הראיות והעדויות”, אינה הופכת טענות ערעוריות לטענות פסלות (ויוער כי אין מדובר בהחלטה שניתנת לאחרת ראיות ועדויות). להתרת ספקות אבהיר כי לא מצאתי בנימוקי הערעור טעם שיבסס פסלות של המותב קמא.
24. לגבי טיעוני המערער המתייחסים לבע”מ 7367/22 פלונית נ’ פלונית (26.01.2023) ופסיקה נוספת, כפי שצוין בהחלטה שניתנה בהליך המקביל (וערעור לגביה נדחה) מדובר בפסקי דין שניתנו לפני זמן לא מבוטל, ויש קושי להשמע לטענה הנסמכת על כך שבעל דין למד עליהם רק בשלב מאוחר. כך בפרט בהליך דכאן, בו כבר הותר למערער פעם אחת לתקן את כתב הערעור. עוד צוין בהליך המקביל ויפה גם כאן, כי המערער יוכל להפנות לפסיקה בבע”מ 7367/22 ככל שהוא סבור שהיא רלוונטית, בדיון שיתקיים בפני ההרכב שדן בערעור. במובן מסוים ניתן לומר כי ניתן למערער היתר, ככל שהדבר נדרש, להעלות בערעור טענות הנסמכות על בע”מ 7367/22, אשר ניתן בסמוך למועד הגשת העמ”שים. במידת הצורך, הדבר מובהר בזאת.
25. בסופו של יום ובעיקרם של דברים – לא סברתי כי תיקון כתב הערעור הכרחי לקיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן.
בד בבד מובהר כי אין בפסק דין זה כדי לגרוע מסמכות המותב שידון בעמ”ש לגופו כדי לקבל כל החלטה, לרבות בעניין גדר טיעוני הצדדים שידונו בעמ”ש.
הערעור נדחה.
פסק הדין ניתן לפרסום במתכונת בה נחתם ללא ציון שמות הצדדים.
ניתן היום, ד’ שבט תשפ”ד, 14 ינואר 2024, בהעדר.
____________________
תמר אברהמי, שופטת
