לפני:כבוד השופט גיא אבנון
המאשימה:הוועדה המקומית לתכנון ובנייה חוף השרון
נ ג ד
הנאשמים:1. אורן חסאן
2. חנה חסאן
בשם המאשימה: עו”ד נעמי סיון
בשם הנאשמים: עו”ד רן יום טוב עטיה
הכרעת דין
1. החלטתי לזכות את הנאשמים מהעבירות המיוחסות להם בכתב האישום: עבודה אסורה במקרקעין ובסטייה מתוכנית, לפי סעיפים 145, 243(ב, ג, ה, ו), 244, 245, 254ד לחוק התכנון והבניה, תשכ”ה-1965 (להלן: החוק); תקנות התכנון והבניה (עבודה ושימוש הטעונים היתר), תשכ”ז-1967 (להלן: התקנות). זה המקום לציין כי כתב האישום איננו נוקב במספר תקנה ספציפית שהפרתה מיוחסת לנאשמים, ואיננו מפנה לסעיפי משנה רלוונטיים בסעיף 145 לחוק. בכתב אישום שהוגש ביום 6.9.20 נטען כי החל מחודש יולי 2020 ביצעו הנאשמים עבודות חפירה בגובה של כמטר אחד, ומילוי הקרקע באדמה, ללא היתר, בגובה משתנה בין 2.5-2 מטרים בשטח של כ-6,000 מ”ר, תוך שינוי פני הקרקע, במקרקעין הידועים כגוש 8966 חלקות 35 ו-73 במרחב תכנון מקומי “חוף השרון” (להלן בהתאמה: העבודות האסורות, המקרקעין). הנאשמים הם בעלי המקרקעין, המחזיקים בהם והמבצעים בפועל של העבודות האסורות, ועליהם החובה לקבל היתר לביצוען.
2. במענה לכתב האישום אישרו הנאשמים כי המקרקעין בבעלותם ובשליטתם, לאחר שרכשו אותם לפני מספר שנים. המדובר בשטח שהכיל פסולת מגוונת, ולאחר רכישתו נדרשו ע”י ועד הישוב כפר נטר (להלן: הישוב) לנקות את השטח, וכך פעלו. הנאשמים כפרו בטענה כי הגביהו את פני הקרקע כנטען בכתב האישום. לדבריהם, חישוב פשוט מלמד כי היו נדרשים לשם כך ל-15,000 מ”ק של אדמה, והדבר דורש צי של משאיות – מה שלא היה ולא נברא. הנאשמים ניקו את הקרקע, ובהמשך לכך קיבלו היתר בנייה.
3. למאשימה העיד מר יזהר שטרית, אשר שימש במועד הרלוונטי כמפקח בנייה מטעמה (להלן: המפקח), והגיש דו”חות ומזכרים שערך (ת/1-ת/11). להגנה העידו: הנאשם 1, שהגיש אסופת מכתבים שקיבל מועד הישוב וכן היתר בנייה (נ/1, נ/2); מר מוחמד אבו חבלה, מודד מוסמך, אשר ביצע מדידות במקרקעין בשנים 2015, 2017, 2022 והגישן במפות טופוגרפיות (נ/3, נ/4) (להלן: המודד); מר ניסים אמירה, קבלן עבודות עפר שביצע עבודות במקרקעין לבקשתם של הנאשמים (להלן: הקבלן).
דיון
4. העדויות והמוצגים יובאו בהתאם לצורך כחלק מפרק הדיון. הגם שהמאשימה הגישה אסופת דו”חות ומזכרים, כתב האישום מבוסס על שלוש ביקורות סמוכות שערך המפקח במקרקעין (ציטוטים יובאו כלשונם, ללא השמטת שגיאות): ביום 13.7.20 מצא המפקח “כי בוצעו ומבוצעות עבודות ללא היתר בניה, לפי הפירוט הבא: 1. הוגבהה שטח המקרקעין בכ 2 עד 2.5 מטרים. 2. בוצעה חפירה של כ 1 מטר, לצורך לקיחת אדמה למילוי. 3. בוצעה שפיכת אדמה לחלקה 73 שהינה שטח ציבורי פתוח לפי חש 7/21. 4. במקרקעין קיימים ערימות אדמה המתנשאות לכ – 2.5 מטרים. 5. במקום קיימים עצים אשר נפגעו מהעבודות על ידי הטרקטור, וחלקם נקברו במחציתם עקב מילוי האדמה” (ת/2). לדו”ח ת/2 צורפו מספר תמונות שצילם המפקח, בהן ניתן לראות טרקטור פועל בשטח ומספר מערומים של אדמה. ביום 14.7.20 מסר המפקח צו מנהלי להפסקת עבודות (להלן: הצו המנהלי). בשעת מסירת הצו המנהלי לא בוצעו עבודות במקום: “מצב המקרקעין בעת הדבקת הצו: נותר הבור בגובה של כ 1 מטר, וערימות אדמה בגובה של כ 2.5 מטרים” (ת/4). לדו”ח ת/4 צורפו תמונות. ביום 19.7.20 מצא המפקח כי הצו המנהלי הופר. במקרקעין נמצאו שלושה פועלים והוחל בקידוח בקרקע. הבור וערימות האדמה נמצאו ללא שינוי (ת/6). אציין כבר עתה כי חרף האמור במוצג ת/6, כתב האישום איננו מייחס לנאשמים הפרה של הצו המנהלי, וב”כ המאשימה אף אישרה זאת מפורשות (פר’ עמ’ 17 ש’ 32-27).
בחקירתו הראשית טען המפקח כי “הוגבהה הקרקע. נשפכו כמויות של אדמה בשטח ששינו את תוואי הקרקע. גובה הערימות נישא כמעט ל-2 עד 2.5 מטרים” (פר’ עמ’ 10 ש’ 12-11). בחקירתו הנגדית אישר כי איננו בעל הכשרה של מודד מוסמך, כי את גובהן של ערימות האדמה העריך כמיטב יכולתו, וכי בניגוד לאמור בכתב האישום, כאילו המקרקעין כולם (6,000 מ”ר) הוגבהו, בפועל עמד במקום מסוים “מול ערימת אדמה… אני עומד שם. ערימות אדמה שמולאו עוברות אותך פי 2” (פר’ עמ’ 12 ש’ 18-12). הוא נשאל האם הוא מודע לכמות האדמה העצומה הנדרשת לשינוי פני הקרקע כפי שנטען בדו”ח הפיקוח (ת/2) ובכתב האישום, והשיב בשלילה. כן אישר כי בשום שלב לא ראה משאיות פורקות אדמה במקום (או משאיות בכלל) (פר’ עמ’ 12 ש’ 11-2). כלי העבודה שראה – “טרקטור יחיד. ברגע שהתחיל להשטיח את האדמות, לפגוע בעצים ולפגוע בתוואי הנחל, פעלנו עם כל הנושא של האכיפה” (פר’ עמ’ 14 ש’ 11-1). המפקח נשאל האם הוא מודע למצב המקרקעין עובר למועד הדו”ח הראשון (ת/2). לדבריו, הוא מודע, ואף צילם תמונות של המקום. טענה זו של המפקח נותרה בעלמא, מבלי שהוגשו ראיות מאת המאשימה באשר למצב המקרקעין עובר לעריכת דו”חות הפיקוח. כשב”כ הנאשמים הטיח במפקח כי האדמה במקרקעין הייתה מלאה זבל ופסולת, השיב האחרון כי “הערימות עפר שצילמתי בשטח זה מילוי אדמה של הבעלים, כולל זבל בתוך הערימות” (פר’ עמ’ 12 ש’ 32-25). המפקח נשאל האם הוא יכול להצביע על תימוכין באשר לגובה פני המקרקעין עובר לביצוע העבודות המיוחסות לנאשמים, והשיב בשלילה: “לא. יש לי את התוכנית שהייתה קיימת” (פר’ עמ’ 13 ש’ 7-6). לא למותר לציין כי המאשימה לא הגישה תוכנית כלשהי. המפקח נשאל האם גובה המקרקעין נבדק ע”י מודד, מהנדס או עד מומחה, והשיב בשלילה (פר’ עמ’ 13 ש’ 13-8).
עדותו של המפקח (בשילוב הדו”חות שהגיש) איננה משכנעת, ואין בה כדי לבסס את העבירות המיוחסות לנאשמים בכתב האישום, ודאי לא ברף הראייתי הנדרש בפלילים. כתב האישום מייחס לנאשמים חפירה “בגובה” (צ”ל בעומק) של כמטר אחד, ומילוי הקרקע באדמה ללא היתר בגובה בין 2.5-2 מטר בשטח של כ-6,000 מ”ר, תוך שינוי פני הקרקע. מעשים אלו תועדו, לכאורה, בדו”ח הפיקוח ת/2. ברם, לאחר שנשמעה עדותו של המפקח לפניי, שוכנעתי כי רב המרחק בין האמור בדו”ח הפיקוח ת/2 (ובכתב האישום), לבין העבודות שבוצעו בפועל ע”י הנאשמים. מעדותו של המפקח עולה כי כשהגיע למקרקעין הבחין בטרקטור עובד במקום, ראה בור באדמה ומספר ערימות עפר שהזדקרו מעל פני הקרקע, שגובהן, להערכתו, בין 2.5-2 מטרים. המפקח לא סייר בכל המקרקעין (המחזיקים לשיטתו כ-6,000 מ”ר), ואישר כי לא ראה בשום שלב משאיות הפורקות אדמה במקום (אפילו לא משאית בודדת). המפקח לא ביסס, אפילו בקירוב, את טענתו כי בוצע במקום שינוי של פני המקרקעין, קל וחומר הגבהתם כפי טענת המאשימה. הוא לא הגיש מסמכים המלמדים על מצב פני הקרקע עובר לעבודות שביצעו הנאשמים, או כאלו המלמדים על מצב פני הקרקע לאחר ביצוע העבודות. הימצאותם של בור ומספר מערומי אדמה, ונוכחותו של טרקטור המבצע עבודות עפר – אינם מבססים את העבירות המיוחסות לנאשמים. לא למותר להוסיף כי דו”חות הפיקוח המאוחרים (ת/4, ת/6) – אינם מלמדים על שינוי כלשהו במצב המקרקעין.
5. עדויותיהם של הנאשם ועדי ההגנה הנוספים, אותן מצאתי כמהימנות, אך מחזקות את התרשמותי מהנעשה במקרקעין, ואת מסקנתי כי לא עלה בידי המאשימה לבסס את העבירות שיוחסו לנאשמים בכתב האישום. הנאשם העיד על עצמו כיזם נדל”ן, אשר רכש את המקרקעין as is: “השטח היה פראי בצורה, כל המדורות של כפר נטר נעשו שם, רמפות, מסלולי טרקטורונים שמשתוללים וקבורת פסולת”. לדבריו, ידע שיש פסולת באדמה, והתעתד לנקותה על מנת להכשירה. הוא הגיש מכתבים המלמדים על דרישות חוזרות של ועד הישוב מהתושבים לנקות את הנחלות (נ/1). ב”כ המאשימה הפנתה לכך שהמכתבים לא מוענו באופן אישי לנאשמים, ונושאים תאריכים מהשנים 2022, 2023, קרי, ממועד מאוחר לביצוע העבירות. אני מאמין לנאשם. טענתו כי מכתבים דומים נשלחו בכל שנה, כדבר שבשגרה, וכי כך היה גם לפני המועדים הנקובים בכתב האישום, סבירה ומתיישבת עם תוכנם של המכתבים. ממילא, גם בהתעלם ממכתבים אלו, מקובלת עליי גרסתו של הנאשם, לפיה פעל על מנת לנקות את המקרקעין, נחלה אותה רכש, על מנת לאפשר בנייה במקום. עוד העיד הנאשם כי בניגוד לטענת המאשימה, המקרקעין מחזיקים שטח של כ-10 דונם (10,000 מ”ר), ולא 6,000 מ”ר כנטען בכתב האישום. הנאשם העיד כי בכל השטח נמצאה עשביה פראית בגובה 3-2 מטר, האדמה הייתה מלאה פסולת, וכל מטרתו הייתה לנקותה ולהחזיר את השטח למצבו הטבעי. הנאשם הגיש היתר בנייה שקיבל (נ/2), והעיד כי בטרם קבלת ההיתר, נדרש לבדיקה שנעשתה ע”י רמ”י, אשר נועדה לוודא שלא בוצעה חריגה מתוואי הקרקע. הוא הסביר כי העסיק מודד מוסמך, אשר ערך מפת מדידה של הגבהים במקרקעין עובר לביצוע העבודות, ובהמשך ביצע מדידות נוספות. עוד הסביר הנאשם כי על מנת לבצע את הגבהת המקרקעין כפי שנטען בכתב האישום (בשטח של 6,000 מ”ר ובגובה 2.5 מטר), היה עליו להביא למקום אדמה למילוי בנפח 15,000 קוב (2.5X6,000). לדבריו, משאית מסוגלת לשאת אדמה בנפח 10 קוב, ומכאן שהיה עליו לשנע אדמה באמצעות 1,500 משאיות: “להביא 1,500 משאיות זה יכול לקחת שנה…” (פר’ עמ’ 17 ש’ 8-3). חקירתו הנגדית של הנאשם לא שינתה דבר. לשאלת ב”כ המאשימה אישר הנאשם כי כשהוציא פסולת מהאדמה, הדבר יצר בורות, והוא הביא אדמה כדי למלאם. ומה בכך? הנאשם פעל כדי לנקות את אדמתו, פעולה חוקית ואף מבורכת. במהלך חקירתו הנגדית התרעם הנאשם, ובצדק, על טענתו של המפקח כי הצו המנהלי הופר בקידוחים שנעשו במקרקעין (ת/6 וכן עדות המפקח פר’ עמ’ 10 ש’ 25-24). ב”כ המאשימה גיבתה טענה זו של הנאשם, ואישרה כי לא הפר את הצו המנהלי, שאסר על ביצוע חפירות במקרקעין. אוסיף, כי הצו המנהלי כלל לא הוגש כמוצג.
6. עדותו של המודד נמצאה מהימנה אף היא. המדובר באיש מקצוע, מודד מוסמך ומהנדס אזרחי, אשר ביצע מדידות של גובה פני המקרקעין בשנים 2015, 2017 ו-2022 (הוגשו מפות טופוגרפיות של שתי הבדיקות האחרונות – נ/3, נ/4). לדבריו, גובה פני המקרקעין נמצא זהה בכל המדידות, ללא שינויים בעלי משמעות. ב”כ המאשימה, בהגינותה, לא חלקה על מהימנותו ומקצועיותו של המודד. כל שביקשה לברר בחקירתו הנגדית, האם “לפחות מבחינה תיאורטית יכול להיות שמישהו חפר וכיסה בין הבדיקות שלך ולא היית יודע מזה?”, ובמילים אחרות, האם קיימת אפשרות שמישהו ביצע חפירות במקום ואז השיב את המצב לקדמותו. על כך השיב העד כי תיאורטית הדבר אפשרי, אך בלתי סביר “זה מעיד רק על הוצאה מיותרת ולא הגיונית” (פר’ עמ’ 19 ש’ 24-16). אם כך, בניגוד למאשימה, דווקא ההגנה היא שהגישה מפות המלמדות כי גובה פני המקרקעין נותר בעינו ללא שינוי בין השנים 2015 – 2022. ראיה זו מתיישבת להפליא עם גרסת ההגנה, ועומדת בסתירה לטענת המאשימה, כאילו הנאשמים ביצעו עבודות אשר שינו את פני המקרקעין, תחילה בביצוע חפירות בעומק מטר, ובהמשך בהגבהת המקרקעין בתוספת של 2.5-2 מטרים בגובה. התזה החליפית שהעלתה המאשימה בחקירתו הנגדית של המודד, ואשר עליה חזרה בסיכומיה, כאילו הנאשם “ביצע שינוי והשיב את הקרקע לקדמותה” (פר’ עמ’ 21 ש’ 6-4), אין בה מאומה, ומוטב היה אלמלא הועלתה. אם כבר, המדובר בניסיון של המאשימה להצביע על תרחיש בלתי סביר בעליל, אותו ממילא לא ביססה בראיות.
עדותו הקצרה והמהימנה של הקבלן התיישבה עם עדויותיהם של הנאשם והמודד, והשלימה אותן. הקבלן העיד כי הפעיל פועלים שעבדו במקרקעין, ניקו אותם מעשביה ופסולת, ומילאו בחזרה באדמה כדי ליישר את הקרקע.
7. כזכור, כתב האישום לא נקב במספר התקנה אותה הפרו הנאשמים. בסיכומיה הפנתה המאשימה לתקנה 1(2) לתקנות, המגדירה עבודה או שימוש הטעונים היתר: “כל חציבה, חפירה, כרייה, או מילוי המשנים את פני הקרקע, יציבותה או בטיחותה”. המאשימה לא עמדה בנטל להוכיח את אשמתם של הנאשמים בעבירות המיוחסות להם.
ראשית, המפקח העיד כי ראה בור בעומק מטר, ומספר ערימות עפר בגובה 2.5-2 מטרים. נניח (לטובתה של המאשימה) כי עבודות אלה עונות על ההגדרה של חפירה ומילוי. כתב האישום מייחס לנאשמים עבודות חפירה ומילוי בשטח כ-6,000 מ”ר. הדבר אפילו לא קרוב להוכחה. המפקח העיד על אזור מצומצם בו נכח, וכך גם ניתן ללמוד מהתמונות שצירף לדו”חות הפיקוח.
שנית, בכתב האישום נטען כי הנאשמים, במעשיהם, גרמו לשינוי פני הקרקע (הגבהתה ב-2.5-2 מטרים), ושוב – בשטח נרחב של כ-6,000 מ”ר. לכך לא הביאה המאשימה ולו בדל ראיה.
שלישית, כדי להגביה את המקרקעין היו נדרשים הנאשמים להסתייע במשאיות רבות על מנת להביא למקום 15,000-12,000 קוב אדמה – עובדה שהמאשימה לא טענה, ולבטח לא הוכיחה.
רביעית, ההגנה לא הסתפקה בכך שהמאשימה לא עמדה בנטל הראיה, אלא הוכיחה בעצמה בראיות פוזיטיביות (בעדותו של המודד ובאמצעות המפות הטופוגרפיות שהגיש), כי גובה פני המקרקעין לא השתנה בין השנים 2022-2015.
חמישית, התרחיש החלופי הפנטסטי שהציעה המאשימה, כאילו הנאשמים שינו את גובה פני המקרקעין בהגבהתם (כשלשם כך נדרשו להביא למקום כמות עצומה של אדמה), ואז חזרו בהם, פינו את האדמה והנמיכו את גובה פני המקרקעין בחזרה למצבם המקורי, מופרך לחלוטין, וממילא לא הוכח, והוא נדחה בשתי ידיים.
8. הערה בטרם סיום: לא אוכל לחתום את הכרעת הדין מבלי להביע את מורת רוחי מהתנהלותו גסת הרוח של הנאשם בשני מפגשיו עם המפקח. הראשון – כעולה ממזכר ת/7, ביום 19.7.20 במהלך מסירת הצו המנהלי פנה הנאשם באגרסיביות למפקח באומרו (שגיאות במקור): “אתה משעמם לך אתה, אני מבקש שאל תיכנס ואל תיגע לי בשטח, לך תביא שוטר לך, הוא כולה פקח מושתן ואתה אידיוט ואתה גם אולי מושחת גם, מי את(ה) בכלל אל לך מה להיכנס לך יותר… אני אתבע אותך אישית, אגרום לך להצטער על היום שבאת לעולם – הבנת! גם ת’בית שלך אני אעכב, אל תתעסק איתי, אני אקבור אותך בבית משפט עד שאני ימרמר לך תחיים, הבנת?!! אתה לא יודע עם מי התעסקת!!”. השני – הנאשם הוזמן ע”י המפקח למסירת גרסה באשר לחשדות שיוחסו לו, ולאחר שהחלה גביית העדות אמר: “לא חותם על זה חמור, פשוט דביל”, ועזב את המקום (ת/8). גם במהלך הדיון בבית המשפט התנהל הנאשם באדנות, והתייחס למפקח בזלזול: “כמו שאני אומר, אני לא מאשים את הבחור, אין לו ניסיון בכלל, אני מבין שהוא לא עובד בפיקוח כי הזיזו אותו משם” (פר’ עמ’ 15 ש’ 23-22). הנאשם אף הפריע פעם אחר פעם בעת שנשמעה עדותו של המפקח (פר’ עמ’ 13 ש’ 26-25).
ובהקשר אחר: משעה שהנאשם ויתר על זכותו למסירת גרסה בשלב החקירה, אל לו לבוא בטענות למאשימה שלא הייתה מודעת לטענות ההגנה של הנאשמים שהובאו לראשונה במשפט. לו הובאו אלה בפני המאשימה בשלב החקירה, נקל להניח כי היו נבדקות, וייתכן שההליך המשפטי כולו היה נחסך.
9. סוף דבר: אני מורה על זיכוי מלא של הנאשמים מהעבירות שיוחסו להם בכתב האישום.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים מהיום.
ניתנה היום, ח’ שבט תשפ”ד, 18 ינואר 2024, במעמד הצדדים, למעט הנאשם ששוחרר מהדיון.
