לפני
כבוד השופט יניב ירמיהו
התובעים
1. עזבון המנוח א.א. ז”ל
2. א.ב.
3. מ.א.
4. אד.א.
5. ו.א.
6. אב.א.
7. ש.א.
8. ש.א.א.
9. ד.א. (קטין) – התביעה נדחתה
10. ט.א . (קטין) – התביעה נדחתה
נגד
הנתבעת
י.פ. בע”מ
פסק דין
המחלוקת העיקרית שבתיק זה היא משפטית – השפעת נישואיה בשנית של זוגת מנוח שהלך לעולמו בשל מעשה שבנזיקין, על פיצוייה כתלויה במנוח.
1. המנוח, מר א.א. ז”ל, מצא את מותו ביום 24.3.2015 בתאונה טרגית, במהלך עבודתו כמפעיל עגורן אצל הנתבעת. המנוח ועובד נוסף נדרשו לשנע ממפעל הנתבעת למשאית חבילות המאגדות מוטות ברזל כבדים, מתוך מערום מוטות ברזל, בעזרת העגורן. משקל כל חבילת ברזל כשני טונות, והחבילות הונחו באזור אחסון במפעל, האחת על השנייה, במערום בצורת חצי פירמידה. ביום התאונה התנשא המערום לגובה של כמטר וחצי, כך שלצורך קשירת החבילות לעגורן נדרש המנוח לטפס על המערום ולעמוד מעליו, כאשר שלט השליטה על העגורן בידו. בסיוע השלט קורבה קורת העגורן לחבילות הברזל, ולאחר שמוקמה היה צורך לקשור את החבילה בארבעה מוקדים באמצעות מענבים. המנוח והעובד הנוסף קשרו את החבילה, אך בניגוד להנחיות העבודה ולנוהל הבטיחות שהופץ במפעל, המנוח לחץ על שלט העגורן לאחר הקשירה, כאשר הוא עדיין עומד על המערום, תחת ירידה מהמערום טרם הלחיצה. פעולה זו גרמה לתזוזה של חבילת ברזל אחרת לכיוונו של המנוח, שלכדה את רגלו של המנוח בין חבילות הברזל. כאשר ניסה המנוח לשחרר את רגלו, חבילת המוטות (או חבילה אחרת, הדבר אינו ידוע) התגלגלה לעברו ומחצה אותו למוות. חברו של המנוח קרא לעזרה והוזמן אמבולנס, אולם פרמדיק של מד”א נאלץ לקבוע את מותו.
2. במהלך דיון ההוכחות השכילו הצדדים להגיע להסכמות בנוגע לשאלת האחריות והאשם התורם, ונקבע כי בית המשפט ישקלל את הסוגיות הללו באמצעות הפחתה של 25% מסכום הנזק הכולל המגיע לתובעים. על כן, המחלוקת העיקרית הדרושה הכרעה היא שאלת הנזק. הגם שלכאורה שאלת הנזק היא שאלה פחות מורכבת, הרכב התא המשפחתי והנתונים הכספיים הרלוונטיים התבררו לראשונה במהלך החקירות, ואף הללו לא באופן מלא.
הצדדים להליך, התא המשפחתי והנתונים הכספיים לצורך חישוב גובה הפיצוי
3. המנוח, יליד 29.11.1954, והתובעת 2, היו בני זוג ידועים בציבור, התעתדו להינשא מספר חודשים לאחר מועד התאונה אלמלא מותו של המנוח, וככזו היא יורשת מחצית מעזבונו; התובעים 8-3 הם ילדיו הבגירים של המנוח מאשתו הראשונה של המנוח, וכל אחד מהם יורש 1/16 מעזבון המנוח (למנוח 8 ילדים היורשים מחצית מהעזבון); התובעים 10-9 הם ילדיו הקטינים של המנוח מקשר זוגי שהחל קודם למערכת הזוגית עם התובעת 2 (עמ’ 8 לפרוטוקול, שורות 13-12). תביעתם של התובעים 10-9 נדחתה בשל תגמולי המל”ל, שעלו על סכום הפיצוי המשוער לו זכאים.
בשנת 2010 לערך הכירו המנוח והנתבעת 2, ולאחר כשלושה חודשים עברו להתגורר בביתה של התובעת 2, יחד עם אמה וארבעת ילדיה ממערכות זוגיות קודמת (עמ’ 14 לפרוטוקול, שורה 36 ואילך). עבור 3 בנותיה קיבלה התובעת 2 מאבי הבנות, כדמי מזונות, סך חודשי של 2,000 ₪ (עמ’ 15 לפרוטוקול, שורות 15-14) ועבור הילד הנוסף לא התקבלו דמי מזונות. המנוח והתובעת 2 ניהלו משק בית משותף, ולטענת התובעת 2 המנוח סייע כלכלית לאמה שהייתה בת 55 וקיבלה קצבת הבטחת הכנסה בלבד (עמ’ 17 לפרוטוקול, שורות 35-30). התובעת 2 והמנוח נרשמו לנישואין, אך לא התחתנו בסופו של יום בשל פטירתו של המנוח בתאונה נושא התיק. לאחר מותו של המנוח, התובעת 2 קיבלה מענק מהביטוח הלאומי לאלמנה של נפגע עבודה, בסך 133,668 ₪.
להשלמת התמונה, התובעת 2 נישאה לבן זוג אחר במהלך חודש נובמבר 2020, שלו 2 ילדים ממערכת זוגית קודמת (עמ’ 18 לפרוטוקול, שורה 14).
4. נדמה שאין מחלוקת על כך שהמנוח שילם מזונות לתובעים 10-9, ילדיו הקטינים, אך סכום המזונות מצוי במחלוקת, בטווח שבין שקלים בודדים לחודש ועד 3,000 ₪ בחודש. בסוגיה זו, על בסיס עדותה של אם התובעים 10-9 – שהיא היחידה אשר יכולה להעיד על סכום המזונות ממקור ראשון – ראיתי לקבוע כי המנוח שילם לילדיו סכום ממוצע חודשי של 2,500 ₪. אמנם מדובר בסכום הנמוך מהמינימום הקבוע בפסיקה לאב שאינו ההורה המשמורן או שחולק זמני שהות משמעותיים עם ההורה האחר, אך אם הקטינים לא הגישה תביעת מזונות כנגדו בשל הסתמכותה על התשלום ששילם התובע במזומן לידיה. כעולה מעדות אם הקטינים, הנעדרת אינטרסים בשל דחיית תביעתם של התובעים טרם מתן העדות, המנוח שילם סכומים שאינם קבועים העולים כדי 2,000 עד 3,000 ₪ בחודש (עמ’ 8 לפרוטוקול, שורה 29), וכאשר היה משלם סכום הנמוך מסך זה היה משלים בחודש העוקב (עמ’ 10 לפרוטוקול, שורה 25), לאחר פניה שלה למנוח (עמ’ 10 לפרוטוקול, שורות 29-26). העדה הבהירה כי התשלום בוצע מדי חודש (עמ’ 8 לפרוטוקול, שורות 36-34; עמ’ 10 לפרוטוקול, שורות 32-30; עמ’ 12 לפרוטוקול, שורה 15). עדות זו הייתה מהימנה עליי בשים לב להסתמכותה על הסכום האמור, בהינתן מצבה הכלכלי וזכאותה להבטחת הכנסה (עמ’ 8 לפרוטוקול, שורות 27-21).
אני ער לתשובת אם התובעים 10-9 לפיה ממוצע גובה המזונות הוא 3,000 ₪ (עמ’ 12 לפרוטוקול, שורות 32-30; עמ’ 13 לפרוטוקול, שורות 6-1), אולם עדות זו אינה מתיישבת בהיבט החישובי עם חלק אחר של העדות שם הבהירה העדה שהתשלום לא היה סדיר, וכי ההשלמה בחודש העוקב לא הייתה מלאה (עמ’ 12 לפרוטוקול, שורות 34-24: “ש. אז היה לפעמים שהוא שילם 1,000 ₪? ת. כן. ש. חודש אחר כך היה משלם 3,000 ₪? ת. כן… ש. היו חודשים שהוא נתן לך 5,000 ₪ במזומן? ת. לא”; עמ’ 12 לפרוטוקול שורות 27-26).
5. התובעת 8 לא הייתה צד ישיר לתשלום המזונות אך חיזקה את עדותה של אם התובעים 10-9 בכל הנוגע לקשר הטוב שניהל המנוח עם ילדיו הקטינים (עמ’ 14 לפרוטוקול, שורות 23-14). לעומתה, התובעת 2 בעדותה שללה את תשלום המזונות (עמ’ 17 לפרוטוקול, שורות 22-5), אולם עדות זו עומדת בסתירה לתצהירה, ומשהיא אישרה כי לא הייתה צד להעברות המזונות מדובר בעדות מפי השמועה, שאין להעדיפה על פני הגרסה הישירה שנשמעה בעניין זה על ידי אם התובעים 10-9. צירוף העדויות לרמת השתכרותו של המנוח הביאני לקבוע, אם כן, כי המזונות ששילם המנוח לילדיו עומד על 2,500 ₪ בחודש, ואף זאת ברף הגבוה. בהעדר פסק דין למזונות ומשלא הונחה תשתית עובדתית לפסיקת שליש בתקופת השירות הצבאי, החישוב ייערך עד גיל 18 של כל קטין.
6. בשנת 2017 הכירה התובעת 2 בן זוג אחר (עמ’ 15 לפרוטוקול, שורות 29-26) ונישאה לו בחודש נובמבר 2020. לבעלה של התובעת 2 שני ילדים ממערכת נישואין קודמת, אך שיעור המזונות לא הוכח, כמו גם הצרכים של ילדיו וחלוקת זמני השהות. עם זאת, בהינתן שכרו של בעל התובעת 2 ונוכח הסכום הקבוע בפסיקה למזונות המינימום, יחושבו המזונות בסך 2,000 ₪ – סכום זהה למזונות שקיבלה התובעת 2 עבור שלוש בנותיה. כפי שנראה להלן, אין נפקות מעשית לקביעה זו על שיעור הפיצוי, כך שמדובר בקביעת לוואי בלבד.
הפסדי התמיכה והפסדי היורשים בשנים האבודות
7. שיטת חישוב הפסדי ההשתכרות או התמיכה היא שיטת הידות. ההבדל בחישוב הפסדי התלויים במנוח והפסדי ההכנסה של יורשיו בשנים האבודות מתמצה בצירוף ידת החיסכון בהפסדי היורשים (ע”א 140/00 עזבון אטינגר נ’ החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה ירושלים בע”מ, פ”ד נח(4) 486, 540; ע”א 10990/05 פינץ נ’ הראל חברה לביטוח בע”מ, פ”ד סא(1) 325, 332; ע”א 4431/05 המגן חברה לביטוח בע”מ נ’ צרור, סעיף 5 לפסק הדין (10.8.2006) (להלן “עניין צרור”)). ריכוז נתוני המשפחה לצורך החישוב הוא כדלקמן: המנוח, יליד 29.11.1954, שכרו הקובע כמוסכם על הצדדים הוא 9,000 ₪ בהתאם לדו”ח רציפות הביטוח שצורף לתחשיב התובעים 8-3 שהוגש ביום 20.4.2017, כשמתוך סכום זה נשא במזונות חודשיים בסך 2,500 ש”ח; התובעת 2, ילידת 1.4.1978 (התאריך המדויק אינו ידוע ועל כן נקבע ליום זה), שכרה לצורך החישוב יעמוד על סך של 4,815 ₪ נכון ליום 1.12.2014; התובע 9 נולד בתאריך 10.1.2002 והתובעת 10 נולדה בתאריך 27.10.2003.
8. נוכח דחיית תביעתם של התובעים 10-9, ומשהללו קיבלו מזונות כתחליף לתמיכה, התובעת 2 נותרה תלויה יחידה. לא נטען כי התובעים 10-9 ישרתו בצה”ל או בשירות לאומי, ובהעדר פסק דין למזונות אין מקום לחשב תמיכה של שליש בתקופה זו. אין לקבל את טענת התובעת 2 בסיכומיה כי יש להפחית את ידתו של המנוח בלבד, ללא הפחתת המזונות משכרו.
הריבית וההצמדה תחושב, לפיצויים עתיים בעבר, מאמצע התקופה (ע”א 6058/06 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע”מ נ’ אייקין, סעיף 7 לפסק הדין (2.7.2008)), וביחס לסכומים האמורים להשתלם בעתיד לא תתווסף ריבית (ע”א 9040/03 היימן נ’ מגדל חברה לביטוח בע”מ, סעיף 4 לפסק הדין (1.6.2006)).
9. בסיכומיה, הנתבעת ערכה חישוב אובדן ההכנסה בשנים האבודות תוך התחשבות בילדיה של התובעת 2 כחלק מהתא המשפחתי, ובכך הטבה ליורשים. נוכח זאת, ראיתי לאמץ את החישוב של הנתבעת בכל הנוגע להפסדי ההכנסה בשנים האבודות, ולהעמידו על 450,057 ₪.
משכך, אחשב את הפסדי התלויה בלבד:
התקופה
הפסדי התלויה
ממועד התאונה (24.3.2015) ועד הגיע התובע 9 לגיל 18 (10.1.2020)
מס’ הידות – 3 (המנוח, התובעת 2, ידת משק הבית);
הכנסת המנוח – 9,000 ₪;
הכנסה משותפת – 13,815 ₪;
הפחתת מזונות – 2,500 ₪;
ידת המנוח – 3,772 ₪ (13,815 ₪ פחות 2,500 ₪, חלקי 3);
הפסד חודשי (הפחתת ידת המנוח והמזונות מהכנסתו) – 2,728 ₪;
מס’ חודשים – 57.5;
ההפסד לתלויים – 2,728 ₪ *57.5 = 156,860 ₪,
בצירוף ריבית והצמדה מאמצע התקופה – 181,644 ₪.
מיום 10.1.2020 ועד הגיע התובעת 10 לגיל 18 (27.10.2021)
מס’ הידות – 3 (המנוח, התובעת 2, ידת משק הבית);
הכנסת המנוח – 9,000 ₪;
הכנסה משותפת – 13,815 ₪;
הפחתת מזונות – 1,250 ₪;
ידת המנוח – 4,188 ₪ (13,815 ₪ פחות 1,250 ₪, חלקי 3);
הפסד חודשי (הפחתת ידת המנוח והמזונות מהכנסתו) – 3,562 ₪;
מס’ חודשים – 21.5;
ההפסד לתלויים – 3,562 ₪ *21.5 =76,583 ₪,
בצירוף ריבית והצמדה מאמצע התקופה – 84,491 ₪.
מיום 27.10.2021 ועד הגיע המנוח לגיל פרישה (67) – 29.11.2021
מס’ הידות – 3 (המנוח, התובעת 2, ידת משק הבית);
הכנסת המנוח – 9,000 ₪;
הכנסה משותפת – 13,815 ₪;
תשלום מזונות – 0 ₪;
ידת המנוח – 4,188 ₪ (13,815 ₪ חלקי 3);
הפסד חודשי (הפחתת ידת המנוח מהכנסתו) – 4,812 ₪;
מס’ חודשים – 1;
ההפסד לתלויים – 4,812 ₪,
בצירוף ריבית והצמדה – 5,146 ₪.
סה”כ
271,292 ₪
אובדן זכויות סוציאליות
10. הצדדים אינם במחלוקת כי יש לחשב את הפסדיו של המנוח גם ביחס לתקופה שלאחר צפי מועד פרישתו, אך מצויים במחלוקת מהותית בנוגע לאופן החישוב: לטענת התובעים, יש לקבוע כי התובע היה משתכר 70% משכרו ועל בסיס כך לחשב את הפסדי המנוח, הנתבעת מנגד טוענת כי המנוח צבר סכומים נמוכים ביותר עד מועד פטירתו כך שיש לפסוק סכום גלובלי שאינו עולה על 40,000 ₪.
לא ראיתי לקבל את עמדת מי מהצדדים. אין מקום להניח, כטענת התובעים, כי הכנסתו של המנוח הייתה צפויה להיות 70% משכרו. המנוח עלה לארץ בשנת 1992 (בגיל 38) ולא הוצגו נתונים כלשהם לחסכון פנסיוני עד תחילת עבודתו אצל הנתבעת (1.9.2012, כלומר בגיל 58). בהתאם, היו צפויות למנוח סה”כ כ- 9.25 שנות עבודה, בעוד שיעור הפרשת הפנסיה נעשה מבסיס שכרו ללא שעות נוספות (כ- 6,700 ₪, על פי תלושי השכר שצורפו). טענה זו אפוא אינה מתיישבת עם הנתונים העובדתיים שהוצגו. כמו כן לא הובהר מדוע לא התקבלו הכספים שצבר המנוח עד מועד פטירתו, כחלק מתנאי קרן הפנסיה. מנגד, אין מקום לערוך חישוב גלובלי על בסיס השערות מקום בו הפסד ההכנסה עצמו ידוע.
11. אובדן הזכויות הסוציאליות של המנוח יחושב בהתאם לסעיף 6 לצו הרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי”ז-1957, שחייב מעסיקים, החל מיום 1.1.2014, להפריש 12% משכרו של העובד לחיסכון פנסיוני (6% תגמולים ו- 6% לפיצויים). שיעור זה הוגדל בצו הרחבה בדבר הגדלת ההפרשות לביטוח פנסיוני במשק לפי חוק ההסכמים הקיבוציים, התשי”ז-1957 להפרשה של 12.5% (שתי פעימות שוות של תוספת 0.25% לדמי התגמולים, הראשונה החל מיום 1.7.2016 והשנייה החל מיום 1.1.17).
חישוב הפסדי הזכויות הסוציאליות מגיע, אם כן, לסכום של 33,911 ₪ לתלויים ו- 56,257 ₪ ליורשים.
12. לאחר פרישתו אילולא מותו, היה צפוי המנוח לקבל קצבת זקנה בסך 2,400 ₪, אך בהינתן שכרה של התובעת 2, כשהוא מוצמד למדד היום עומד על 5,194 ₪, ניכר כי הכנסתו מקצבת זקנה הייתה מספקת לצרכיו בלבד (חישוב יד הקיום של המנוח עולה על הכנסתו). לא הוצגו נתונים מדויקים על זכויות פנסיוניות שצבר המנוח טרם פטירתו וקצבתו הצפויה, ומשחושבו הפסדי זכויות סוציאליות כאחוז משכרו (12.5%), אין מקום להביאם בחשבון בשנית אחרת ייפסק פיצוי בכפל.
השפעת הנישואין בשנית של התובעת 2 על זכויותיה כתלויה
13. כאמור, המחלוקת המשפטית העיקרית שבתיק נסובה על שאלת היחס שבין הפיצוי לו זכאים התלויים לעומת נזקי היורשים, ובפרט ההשפעה של הנישואין בשנית של התובעת 2 על הפיצוי לו היא זכאית כתלויה במנוח.
14. במותו של אדם בשל עוולה שבנזיקין (או כתוצאה מתאונת דרכים) זכאים יורשיו להיכנס בנעליו ולקבל את נזקיו בשל גדיעת חייו; לצד זאת, זכאים התלויים במנוח לקבל את ההפסד הכלכלי הטמון באובדן התלות במנוח מכוח סעיפים 78 ו- 80 לפקודת הנזיקין (או מכוח סעיף 4(א) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל”ה-1975, לפי העניין). תביעת היורשים יסודה בזכויות המנוח לקבל את נזקיו, בעוד תביעת התלויים היא תביעתם העצמאית הנובעת מהעדר יכולתו של המנוח להמשיך ולתמוך בהם נוכח מעשה הנזיקין, כלומר הפסד פרנסתם מהמנוח.
על מנת שתלוי יהא זכאי לפיצוי בגין אובדן התלות במנוח, עליו לעבור שתי משוכות: הראשונה, משפטית, על התלוי להראות שהוא נמנה על התלויים המנויים בסעיף 78 לפקודת הנזיקין; השניה, עובדתית, בגדרה על התלוי להוכיח את היקף הנזק שנגרם לו כתוצאה ממותו של המנוח, בשים לב לכלל לפיו “הפיצויים יינתנו בעד הפסד הממון שסבלו למעשה, או עתידים לסבול אותו למעשה” (ע”א 8961/16 פלוני נ’ המאגר הישראלי לביטוח חובה, סעיף 4 לפסק הדין של כב’ השופט י’ עמית (14.6.2017) (להלן “עניין המאגר”)).
15. אמנם תביעת התלויים היא תביעה עצמאית, אך היא מושפעת מתביעת העיזבון (עניין המאגר, סעיף 16) וקיימת חפיפה בחלק מראשי הנזק, כשהעיקרית היא בראש הנזק של אובדן התמיכה. כדי למנוע כפל פיצוי, כאשר אין זהות בין היורשים והתלויים, אובדן התמיכה בתלויים ינוכה מזכויות היורשים לאובדן השתכרות בשנים האבודות (ע”א 2739/06 עזבון דוביצקי נ’ רזקאללה, סעיף 13 לפסק הדין ואילך (1.6.2008) (להלן “עניין דוביצקי”)), כשהרציונל הוא ששיעור התמיכה בתלויים היה מופחת מהכנסתו הצפויה של המנוחה אלמלא פטירתו (עניין המאגר, סעיף 16). חלקם של התלויים ייגרע על כן מחלקם של היורשים ברכיב אובדן ההכנסות, כאילו היה ממשיך המנוח לתמוך בתלוייו.
16. למעט מקרים חריגים שאינם רלוונטיים לענייננו, תביעת התלויים העצמאית מבוססת על עיקרון היסוד שבנזיקין, השבת המצב לקדמותו, כלומר התלוי זכאי למלוא נזקיו הכספיים בשל אובדן התמיכה, על מנת להשיב את מצבו אלמלא פטירת המנוח (עניין דוביצקי, סעיף 7; עניין המאגר, סעיף 22). עיקרון זה מצדיק בחינת היתרונות הכספיים הנובעים, גם אם באופן לוואי, לפטירתו של הניזוק, דוגמת קבלת גמול כספי המחליף את התמיכה שאבדה. כספים אלו ינוכו מראש נזק אובדן התמיכה, שכן מטרת הפיצויים אינה הענשת המזיק או העשרת הניזוק – הניזוק זכאי לנזקיו אך לא למעלה מכך, מתוך מטרה להעמידו במצב בו היה נתון לאחר מעשה העוולה לולא מעשה העוולה (ד”נ 24/81 חונוביץ נ’ כהן, פ”ד לח(1) 413, 422; רע”א 9475/02 המגן חברה לביטוח בע”מ נ’ המוסד לביטוח לאומי, סעיף 10 לפסק הדין (27.12.2004)).
17. נישואין מחדש של התלוי/ה במנוח, לאחר פטירתו, מהווים גורם המצדיק בחינת שיעור הפיצויים לתלוי/ה, והפחתת היתרון הכספי – ככל שהוא קיים – הנובע מהנישואין בשנית. הרציונל לכך ברור, התלוי הכיר בהמשך חייו בן/ת זוג אחר ותחת הצורך בתמיכה של המנוח ניתן להצביע על יתרון כספי הנובע מהנישואין בשנית. שווי זה צריך להיות מופחת, שאם לא כן יזכה התלוי בכספי אובדן התלות ביתר, בעוד בפועל אין אובדן – בכלל או מלא – של התלות. בפסיקה הובהר, כי בית המשפט לא ישקול את סיכויי הנישואין כשלעצמם (ע”א 960/02 עיזבון סביחי נ’ הפניקס הישראלי, חברה לביטוח בע”מ, פ”ד נז(2) 30, 41 (להלן “עניין סביחי”)), אך כשאי הוודאות אינה קיימת עוד, יש מקום להתחשב ביתרון הכספי הנובע מהנישואין בשנית (ע”א רע”א 3535/09 שוקרון נ’ הכשרת היישוב חברה לביטוח בע”מ, סעיף 9 לפסק הדין (6.9.2011) (להלן “עניין שוקרון”)). אי ודאות זו עשויה להתפוגג גם בשלב טרום הנישואין, למשל כאשר מוצגות ראיות ברורות על כוונה קרובה של התלוי/ה להינשא (ד”נ 14/68 “לפידות” חברת נפט לישראל בע”מ נ’ שליסר, פ”ד כג(1) 771, 779; עניין סביחי, עמ’ 42) או כאשר התלוי וזוג/זוגתו הפכו ידועים בציבור (ע”א 541/88 החברה להגנת הטבע נ’ עיזבון פורמן, פ”ד מו(1) 133, 147; ע”א 2000/97 לינדורן נ’ קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, פ”ד נה(1) 12, 28).
18. נישואין מחדש אינם מנתקים את הזכאות של התלוי לפיצוי בגין אובדן התמיכה (ע”א 7244/97 חכמי נ’ רותם, חברה לביטוח בע”מ, פ”ד נד(2) 30, 33), אלא מקימים את הצורך בבחינת כושר השתכרותו של המנוח לעומת כושר השתכרותו של בן הזוג האחר, כאשר להפרש חשיבות בקביעת נזק הממון של התלוי לאמיתו (שם, עמ’ 36). ההשוואה נעשית על מנת לזקוף לחובת התלוי את היתרונות החומריים הנובעים ממות המנוח לעומת הנזק שנגרם לו ממותו (עניין צרור, סעיף 8), דהיינו הפחתת ההטבה מהפיצויים (רע”א 6738/10 אליהו חברה לביטוח בע”מ נ’ עזבון בשן, סעיף 5 לפסק הדין (1.1.2012); עניין שוקרון, סעיף 5 והאזכורים שבסעיף, וכן סעיף 9 הקובע כי אמת המידה היא השוואת הנתונים הידועים אודות המנוח בעקבות התאונה לנתונים שהיו מתקיימים אלמלא התאונה). ניכוי התמיכה של בן/ת הזוג האחר נועד לשקף את הפסד התמיכה שנגרם לתלוי בפועל, ולא למעלה מכך (שם, שם; עניין צרור, סעיף 8 והאזכורים שבסעיף).
19. במשולש מערכת היחסים של יורשי המנוח (הנכנסים בנעליו) – התלויים במנוח – והמזיק, ההטבה הנובעת מהתלות החדשה מופחתת מחלקו של התלוי בלבד, ולא מעיזבון המנוח, שכן התלות נגזרת מזכויות המנוח, כאילו היה ממשיך לשאת בעלות התלות אילולא נפטר. בהתאם, אין הצדקה בהפחתת שווי התלות מזכויות המנוח מקום בו אין עוד הצדקה בתשלום עלות התלות.
המשמעות הישירה על מערכת היחסים המשולשת היא שהמזיק אינו נהנה מההטבה הנובעת מתלות חדשה זו והוא אדיש לתוצאת הניכוי מהניכוי (עניין שוקרון, סעיף 4 לפסק הדין). על כן, אין מקום לחשב את תביעת התלויים בנפרד ותביעת היורשים בנפרד, שלאחר מכן יש לפסוק את הגבוה מבין השניים, אלא יש לחייב את המזיק בפיצוי עבור כל ראש נזק שנגרם פעם אחת (לתלויים ולעיזבון), ללא ניכוי “מין בשאינו מינו” (עניין דוביצקי; ע”א 3045/07 מנורה חברה לביטוח בע”מ נ’ מאיר, סעיף 8 לפסק הדין (7.9.2010)). ראשי הנזק החופפים בין היורשים והתלויים (מתחם החפיפה) ייפסקו פעם אחת בלבד, על דרך של קיזוז וניכוי (ע”א 4641/06 מנורה חברה לביטוח בע”מ נ’ עזבון כרכבי, פ”ד סב(3) 527, 545) וראשי הנזק שמחוץ למתחם החפיפה ייפסקו לגורם הרלוונטי, לפי העניין, ללא ניכויים או קיזוזים (עניין דוביצקי, סעיף 16; עניין מאיר, סעיף 9). רק בתביעת התלויים, לשם הדוגמה, ייפסקו פיצויים בגין אובדן שירותים, אובדן השייך לתלויים בלבד שכן המנוח אינו יכול להפסיד את שירותיו שלו; לעומת זאת רק בתביעת היורשים ייפסק פיצוי עבור הכאב והסבל ממנו סבל המנוח ושייך לו (שם, שם). עוד נגזר מכך, כי בכל מקרה, יד החיסכון שבחישוב אובדן ההכנסה בשנים האבודות שייך ליורשי המנוח בלבד וייפסק לטובתם גם כאשר תביעת העיזבון נמוכה מתביעת התלויים (עניין דוביצקי, סעיף 17).
אופן חישוב ההטבה הנובעת מהנישואין בשנית
20. הארכתי בדברים על מנת להניח אבן קטנה בחישוב הפסד התלות במנוח כאשר התלוי נישא בשנית, והיא – אופן חישוב ההטבה, ובמילים אחרות, חישוב ניכוי ההטבה מהפסדי התלויים במנוח, שמנוכים כפי שראינו לעיל מזכויות היורשים (ניכוי מניכוי).
תכלית הניכוי ועקרון השבת המצב לקדמותו מצדיקים את הקביעה שחישוב הניכוי הנובע מהטבת התלות החדשה צריך להיות מחושב במלואו, עד לגיל הפרישה של בן הזוג האחר, גם אם שווי ההטבה עולה על שווי אובדן התלות במנוח ומאיינת את הפסד התלוי. חישוב זה נובע, בהיבט הלשוני, מסעיף 80 לפקודת הנזיקין הקובע כי “הפיצויים יינתנו בעד הפסד הממון שסבלו למעשה, או עתידים לסבול אותו למעשה” – כלומר חישוב ההפסד באופן מדויק, חישוב שגם לוקח בחשבון את ההטבה באופן מלא. בהיבט התכליתי, חישוב כולל של ההטבה מתבקש על מנת להביא את הניזוק התלוי להפסדו האמיתי, ולא למעלה מההפסד שנגרם לו. הרציונל לכך, כפי שראינו, הוא שאם לא נגרם נזק לתלוי, אין הצדקה לחייב את יורשי המנוח בתשלום תלות שאינה קיימת עוד הלכה למעשה. שווי זה יש להשיב ליורשים, בהעדר הצדקה לחייב את המנוח – ויורשיו הבאים בנעליו – בתשלום הפסד פרנסת התלוי, שאינו קיים עוד. באופן עקיף חישוב ההטבה במלואה נותן משקל לרצונו של המנוח להוריש את כספיו ליורשיו – שכן אי הפחתת מלוא ההטבה תגרור שינוי משמעותי בחלוקת עוגת העיזבון. במצב קיצוני, בו מנוח הותיר אחריו צוואה, זוגתו אינה נמנית על היורשים והיא נישאה מחדש לבן זוג המשתכר יותר מהמנוח או צפוי לעבוד יותר שנים כך שאין הפסדי תלות, קשה להצדיק מצב לפיו בת הזוג תקבל פיצוייה כתלויה בסכום העולה על התלות בפועל, על חשבון יתר היורשים ובניגוד לכוונתו של המנוח בצוואתו.
21. לצד קביעה זו ייאמר, כי גם במקרה בו ההטבה הנובעת מהתלות החדשה עולה על שווי הפסד התלות מפטירת המנוח, אין מקום לנכות את ההפרש מראש נזק אחר דוגמת אובדן השירותים. הניכוי צריך שייעשה מאותו ראש נזק, והקביעה כי התלות החדשה תפחית מאובדן שירותי בן הזוג – עירוב “מין בשאינו ממינו” – אינה ראויה. אמנם, ייתכן שיהא מקום לפסוק סכום מופחת ברכיב אובדן השירותים לתלוי שנישא בשנית, אך אין מקום לקבוע שההטבה הנובעת מהתלות החדשה תחליף את אובדן שירותי המנוח, חישוב שיפחית מחובת הפיצוי של המזיק יתר על המידה בשל נסיבות חיצוניות הנוגעת לראש נזק אחר. חיזוק למסקנה זו ניתן למצוא גם מהטעם שלא בהכרח בן הזוג יורש את המנוח (צוואה), כך שהשוואה בין ראשי הנזק אינה אפשרית בכל מקרה ומקרה, ומכאן גם הניכוי והקיזוז בינם.
חישוב הניכוי מהניכוי במקרה הפרטני
22. חישוב שווי ההטבה ייעשה באופן זהה לחישוב ההפסד של התלוי, בידוד יד קיום בן הזוג האחר מהכנסתו. לצורך כך, יש ל”צלם” את המצב הכספי נכון למועד פסק הדין, מתוך ההנחה כי “מה שהיה – הוא שיהיה” (ע”א 7625/11 אסולין נ’ בן ישי, סעיף 7 לפסק הדין (27.3.2012)).
הנתונים הרלוונטיים לחישוב הם כדלקמן: שכרה של התובעת 2 נכון ליום הנישואין, כשהוא צמוד למדד, עומד על 4,800 ₪. בעלה של התובעת 2, יליד 14.7.1969, משתכר שכר חודשי של 6,778 ₪ נכון לחודש דצמבר 2020 ומשלם לילדיו מזונות בסך 2,000 ₪. גילאי הילדים אינם ידועים, ועל כן יוערך גיל הקטינים כגיל התובעים 10-9, אם כי כפי שניתן יהא להבחין אין חשיבות מהותית למידע זה. המועד בו הפכה התובעת 2 ובעלה נכון להיום ידועים בציבור אינו ידוע (ידוע המועד בו הכירו והמועד בו עברו להתגורר יחדיו, אך אף אחד מהצדדים לא ניסה להוכיח כי מערכת היחסים שלהם עלתה כדי ידועים בציבור טרם הנישואין), ועל כן יילקח בחשבון מועד הנישואין שלהם – נובמבר 2020. בהתאם לגילאי ילדיו, נותר לו לשלם מזונות עבור ילד אחד במועד הנישואין, כאמור נתון שאין לו משמעות ממשית לתיק זה.
התקופה
הטבת התלויה
ממועד הנישואין (1.11.20) עד הגיע ילדו לגיל 18 (1.11.2021)
מס’ הידות – 3 (הבעל, התובעת 2, ידת משק הבית);
הכנסת הבעל – 6,778 ₪;
הכנסת התובעת 2 – 4,800 ₪;
הכנסה משותפת – 11,578 ₪;
הפחתת מזונות – 1,000 ₪;
ידת הבעל – 3,526 ₪ (11,588 ₪ פחות 1,000 ₪, חלקי 3).
הטבה חודשית (הכנסתו של הבעל בניכוי ידו)– 2,728 ₪;
מס’ חודשים – 12;
ההטבה לתלויה– 3,252 ₪ * 12 = 39,024 ₪;
בצירוף ריבית והצמדה מאמצע התקופה – 42,663 ש”ח.
מיום 1.11.2021 ועד מועד מתן פסק הדין
מס’ הידות – 3 (הבעל, התובעת 2, ידת משק הבית);
הכנסת הבעל – 6,778 ₪;
הכנסת התובעת 2 – 4,800 ₪;
הכנסה משותפת – 11,578 ₪;
הפחתת מזונות – 0 ₪;
ידת הבעל – 3,859 ₪ (11,588 ₪ חלקי 3).
הטבה חודשית (הכנסתו של הבעל בניכוי ידו) – 2,919 ₪;
מס’ חודשים – 15;
ההטבה לתלויה – 2,919 ₪ * 15 =43,785 ₪,
בצירוף ריבית והצמדה מאמצע התקופה – 45,136 ₪.
ממועד מתן פסק הדין ועד הפרישה של הבעל
מס’ הידות – 3 (הבעל, התובעת 2, ידת משק הבית);
הכנסת הבעל – 6,778 ₪;
הכנסת התובעת 2 – 4,800 ₪;
הכנסה משותפת – 11,578 ₪;
הפחתת מזונות – 0 ₪;
ידת הבעל – 3,859 ₪ (11,588 ₪ חלקי 3);
הטבה חודשית (הכנסתו של הבעל בניכוי ידו) – 2,919 ₪.
מקדם היוון – 132.4
ההטבה לתלויה– 2,919 ₪ * 132.4 =386,475 ₪,
אין מקום להוסיף ריבית והצמדה (חישוב לעתיד).
סה”כ
474,274 ₪
לסכום זה יש להוסיף 12.5% אובדן זכויות סוציאליות, אך בהיבט המעשי סכום ההטבה עולה על הפסד התמיכה גם ללא התוספת כאמור – דהיינו לתובעת 2 אין הפסדי תלות.
תביעת התלויה – אובדן שירותי בן זוג
23. התובעת 2 חוותה אובדן כבד, כוונתה להינשא למנוח נגדעה בעקבות מותו המצער. לצד זאת, יש להביא בחשבון את העובדה שבשנת 2017 הכירה התובעת 2 בן זוג אחר ונישאה לו בסוף שנת 2020. אכן, אין מדובר בתחליף למנוח ואין להקל בצער שחוותה התובעת 2, אך ראוי להביא בחשבון את שירותי בן הזוג החדש במסגרת הפיצוי.
בע”א 9788/07 עיזבון מרמש נ’ שלזינגר, פ”ד סד(1) 54, סעיף 4 לפסק דינו של כב’ השופט ריבלין (30.5.2010), נקבע כי בהעדר נסיבות מיוחדות (דוגמת נישואין מחדש של בן הזוג שהתאלמן, או גיל צעיר במיוחד של הילדים שנותרו), נעה מטוטלת הפיצוי בגין אבדן שירותיו של בן הזוג בסכומים שבין 200,000 ש”ח ל-300,000 ₪ (נכון להיום 234,000 ₪ – 351,000 ₪). נסיבות מיוחדות הוכרו אצל ניזוקים אשר מקום מושבם אינו בישראל, או כאשר ישנן אינדיקציות לגבי אומדן עלויות העזרה בפועל, משמדובר בראש נזק ממוני (רע”א 6914/14 פלונית נ’ קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, סעיפים 9-7 לפסק הדין ( 7.12.2014)).
בנדוננו, נכון למועד פסק הדין, בהינתן ההיכרות עם בן הזוג האחר והנישואין בשנית של התובעת 2 לאחר פטירתו של המנוח, ראיתי להעמיד את הפיצוי לתלויה בסך 50,000 ₪ כפי שטענה הנתבעת בסיכומיה.
תביעת היורשים – כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים
24. המנוח היה בן 60 במותו. טרם פטירתו, כעולה מהראיות, נתקעה רגלה מתחת למוטות ברזל, וכשניסה לשחרר את רגלו הבחין במוטות ברזל כבדים המגיעים לעברו ופוגעים בו. לאחר מכן מותו היה מיידי, בהתאם להכרעת הדין. חייו של המנוח קוצרו בכעשרים שנה, לצד ילדיו ובת זוגו עמה התעתד להינשא.
על בסיס נתוניו הפרטניים של המנוח ובהינתן נסיבות המוות, לאחר השוואה למקרים דומים (בת”א (מחוזי י-ם) 20986-10-15 עזבון מ’ י’ נ’ מגן דוד אדום (16.9.2020) – נפסקו 450,000 ₪ בראש הנזק כאב וסבל במקרה של מנוח בן 49 שנפטר בשל רשלנות רפואית, איבד הכרתו באמבולנס וזו לא שבה אליו עד שהוכרז מותו; בת”א (מחוזי מרכז) 4331-12-07 המוסד לביטוח לאומי נ’ אילן כרמון בטיחות בע”מ (26.3.2017) – נפסקו 500,000 ₪ בראש הנזק כאב וסבל למנוח בן 51 שנפטר בעת שימוש בתבניות יציקה מתועשות ששונעו בגובה המגדל שהיה בתהליך בניה, המנוח שחרר תבנית מהקשירה לעגורן, בניגוד לתקנות, באופן שאפשר את נפילתה; בע”א (מחוזי חיפה) 19951-03-17 פלוני נ’ פלוני (7.7.2017) נפסק סכום של 600,000 ₪ בראש נזק כאב וסבל למנוח בן 38 במותו שנפגע כאשר נפל מגובה של מספר מטרים במסגרת עבודתו באתר בנייה; בת”א (מחוזי תל-אביב-יפו) 1215/08 עיזבון דואק נ’ כל בו חצי חינם (29.8.2013) נפסק סכום של 300,000 ₪ למנוח בן 56 שעבד כמאבטח ונרצח בידי מרצחים ומת מפצעיו באופן מיידי) – מצאתי להעמיד את ראש הנזק בגין קיצור תוחלת החיים והכאב וסבל על 400,000 ₪ נכון למועד פסק הדין.
קבורה והנצחה
25. בהעדר נתונים של ממש, אך משאין כל ספק כי הוצאו הוצאות כאמור, אעמיד את הפיצוי בגין רכיב זה על סך 15,000 ₪ נכון למועד מתן פסק הדין.
סיכום
26. בהינתן כלל האמור, להלן פירוט הפיצויים שעל הנתבעת לשלם לתובעים:
תביעת העיזבון
כאב וסבל וקיצור תוחלת החיים – 400,000 ₪;
קבורה והנצחה – 15,000 ₪;
אבדן הכנסה בשנים האבודות, כולל אובדן זכויות סוציאליות – 506,314 ₪
סך נזקי היורשים – 921,314 ₪.
תביעת התלויה
אבדן שירותי בן זוג – 50,000 ₪.
27. הפיצוי לתובעת 2 כתלויה יתווסף לחלקה כיורשת תוך הפחתת אשם תורם בשיעור 25% ותקבולי המל”ל. לסכום זה יש להוסיף שכ”ט עו”ד בשיעור 23.4% וההוצאות שהוצאו בפועל.
יתר היורשים יקבלו את חלקם בעיזבון לאחר הפחתת 25% אשם תורם, ובצירוף שכ”ט עו”ד בשיעור 23.4% וההוצאות שהוצאו בפועל.
ככל שתיפול מחלוקת בחלוקת הסכומים או בחישוב הנזק, יש להגיש בקשה מתאימה. הסכומים ישולמו תוך 30 יום, אחרת יישאו ריבית והצמדה כדין.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי (מחוז מרכז) תוך 60 יום.
ניתן היום, ז’ שבט תשפ”ג, 29 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.
