בפני
כבוד השופטת הילה גורביץ עובדיה
בעניין הקטינה:
תובעת/נתבעת
ט.מ. ת”ז ——– ילידת xx.xx.2018.
מ.מ. ת”ז ——–
נגד
נתבע/תובע:
נ.מ. ת”ז ——–
פסק דין
הצדדים והרקע:
הצדדים, בני זוג לשעבר, נשאו כדמו”י ביום 10.5.20 והם הורים לקטינה משותפת, ט.מ. ילידת xx.xx.2018.
ההליכים בין הצדדים מתנהלים החל משנת 2019. בין הצדדים קונפליקט בעצימות גבוהה וגם אירועי אלימות נטענים שהובילו להגשת כתב אישום כנגד התובעת ואימה.
עובר לקרע בין הצדדים, הצדדים התגוררו תחת קורת גג אחת בשכירות. תקופת השכירות עתידה הייתה להסתיים ביום 15.10.21. תשלומי השכירות היו סך 3,500 ₪ לחודש וסך 200 ₪ לחודש בגין וועד הבית. תשלומים אלו שולמו בשיקים שנמשכו מחשבון שהתנהל על שם הנתבע ושנמסרו מראש למשכיר ולוועד הבית לכל התקופה.
ביום 28.7.19 או סמוך לכך, עזב הנתבע את הדירה בה התגוררו הצדדים במשותף. התובעת המשיכה להתגורר בדירה עם הקטינה, והתשלומים בגין שכר הדירה וועד הבית המשיכו להיפרע משיקים שמסר הנתבע.
ביום 29.7.2019 פתח הנתבע בקשה ליישוב סכסוך בבית משפט זה. הליך זה הסתיים ללא הבנות (למעט לענייני זמני שהות זמניים) ונסגר ביום 6.11.19.
במסגרת הליך ישוב הסכסוך ולבקשת התובעת, נפסק ביום 11.11.19, כי הנתבע ישלם על חשבון מזונות זמניים, הוצאות מדור ומדור סך 1,600 ₪ לחודש. עוד נקבע שם כי לאור שהתובעת מתגוררת עם הקטינה בדירה השכורה ששימשה את הצדדים עובר לקרע והנתבע ממשיך לשאת בדמי השכירות שלה, יעשה התשלום של דמי המזונות על דרך של תשלום למשכיר הדירה. עוד נאמר כי התובעת רשאית בכל עת להחליף את השיקים אצל המשכיר ובמקרה שכזה, ישולם התשלום על חשבון המזונות הזמניים ומדור הקטינה ישירות לידי התובעת. אשר להוצאות חינוך נפסק כי הצדדים יישאו בהם חלקים שווים לאחר הפחתת סיוע שניתן בתשלום המעון. וכך גם לגבי הוצאות בריאות חריגות ובלבד שמדובר בהוצאה העולה על סך 100 ₪. נקבע במסגרת ההחלטה כי המזונות הזמניים יעמדו בתוקפם עד 60 יום לאחר תום תקופת עיכוב ההליכים בהליך י”ס.
בהמשך הגיש האב תביעה למשמורת משותפת ותביעה כספית. תביעות אלו הועברו לבית הדין הרבני בנתניה לאחר שביום 22.4.20 נפסק כי לבית הדין הרבני האזורי בנתניה הסמכות לדון בהן מאחר והתובעת הגישה ביום 7.11.19, תביעה כרוכה לבית הדין הרבני בנתניה. במסגרת החלטתי הנ”ל מיום 22.4.20, ציינתי כי מאחר ועד אותו מועד לא הוגשו תביעות בעניין מזונות, לכאורה פקע החיוב בגין התשלום על חשבון מזונות (החלטתי מיום 11.11.19 שאוזכרה לעיל).
בתאריך 10.5.2020 הצדדים התגרשו . כחודשיים אחר כך, ובהפרש של ימים ספורים זה מזה, הגישו שני הצדדים תביעותיהם בעניין מזונות הקטינה. האב בתלה”מ ,68841-07-20 תביעה להכיר בתשלומי שכר הדירה וועד הבית כתשלומי מזונות הקטנה והוצאותיה, והאם בתלה”מ 5775-08-20 לפסיקת מזונות הקטינה והוצאותיה. פסה”ד כאן עניינו תביעות אלו.
ביום 10.9.20, לאחר שהתברר כי התובעת טרם החליפה את השיקים שהחזיק המשכיר בשיקים מחשבונה, פסקתי כי כל התשלומים ששילם וישלם הנתבע עבור וועד הבית ושכר הדירה מיום הגשת התובענה לי”ס, דינם כדין מזונות, מדור והוצאותיו. ציינתי כי לא יעלה על הדעת כי התובעת תמשיך ותאפשר פירעון השיקים ולא תחליפם כשהיא מבקשת לטעון שמדובר במזונות ש”נאכלו” או בהתחשבנות בתביעה רכושית וגם התרתי לנתבע, בחלוף 30 יום, לפעול לגבות מהתובעת את התשלומים המשולמים ביתר.
בהחלטה נוספת, מיום 8.11.20 שבתי וקבעתי כי כל עוד התובעת אינה מחליפה את השיקים שמסר הנתבע עבור שכר הדירה וועד הבית, תשלומים אלו הם חלף מזונות.
ביום 18.1.21, החליפה התובעת את השיקים שמסר הנתבע, בשיקים מטעמה.
גישור אליו פנו הצדדים בפני מגשר חיצוני לא צלח וההליכים נקבעו לשמיעת ראיות. הצדדים הגישו תיק מוצגים, הרצאת פרטים בצירוף 12 תלושי שכר ואישורי הכנסות. במועד שנקבע לדיון הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו יוגשו כתבי טענותיהם, הבקשות למזונות זמנים והתגובות, כעדות ראשית וזאת תחת שמיעת עדויות ראשיות בעל פה ושני הצדדים נחקרו.
תצהיר התובעת בתמיכה לתביעתה סומן ת/1; תצהיר התובעת בתמיכה לכתב ההגנה לתביעת הנתבע סומן ת/2; תצהיר התובעת בתמיכה לבקשה לפסיקת מזונות זמניים סומן ת/3 ותיק המוצגים מטעם התובעת סומן ת/4. תצהיר הנתבע בתמיכה לכתב תביעתו סומן נ/1; תגובת הנתבע לבקשה לפסיקת מזונות זמניים סומנה נ/2 ותיק המוצגים מטעם הנתבע סומן נ/3.
כאמור לעיל, זמני השהות בין הקטינה ובין הוריה נדונים בבית הדין הרבני האזורי בנתניה. על פי המידע שהמציאו הצדדים מיום 6.10.21 הקטינה שוהה אצל האב בימי שני כולל לינה, בימי רביעי ללא לינה ובכל סוף שבוע שני עד מוצ”ש שעה 19:30. נמסר שהמלצות התסקירים הם להרחבת זמני השהות והאב מבקש חלוקה שווה.
טענות הצדדים:
מטעם התובעת נטען כי זמן קצר לאחר שהצדדים נישאו התובעת נכנסה להריון ובשל מקום עבודת הנתבע, הצדדים החליטו לעבור מהעיר ר’ לעיר א’. נטען כי בהחלטה משותפת לאחר המעבר לעיר א’ התובעת נותרה בבית לטפל בקטינה ולא יצאה לעבודה. נטען כי לאחר לידת הקטינה, זנח הנתבע את התובעת, הגיע בשעות מאוחרות הביתה, לא סייע בטיפול בקטינה והתחמק מכל הזדמנות לקחת חלק בטיפול בשל נכותו מלידה, הנובעת משיתוק מוחין.
נטען כי הצדדים התנהלו בחשבונות נפרדים, התובעת למדה למבחני לשכת עורכי הדין ונתמכה בכספים שהעביר אליה אביה בתקופת לימודיה. נטען כי התובעת לא עבדה מתחילת הנישואין ועד למועד עזיבת הנתבע את הבית, לא הייתה לה כל הכנסה קבועה וכל הוצאות המחייה היומיומיות וכלכלת הבית שולמו מחשבונו של הנתבע – למעט פעמים ספורות בהן שילמה באמצעות הסכום שניתן לה מאביה. נטען כי הנתבע סירב לתת לתובעת מידע אשר לחשבון הבנק שניהל והמשיך לשלוט כלכלית בתובעת גם לאחר שעזב את הדירה בה התגוררו במשותף. התובעת טענה כי צרכי הקטינה הם סך 2,250 ₪ לחודש “ללא הוכחה וראייה”, וכי עד גיל 6 יש לחייב הנתבע סך 1,800 ₪ וההפרש באופן יחסי להכנסות וזמני השהות, כך שלמעשה יש לחייבו בתשלום המלא (2,250 ₪), ולאחר גיל 6 של הקטינה בסך 1,600 ₪. (נטען כי סך 1,000 ₪ מגלם צרכים תלויי שהות וסך 1,250 ₪ צרכים שאינם תלויי שהות) ראו סעיפים 71-73 לסיכומי התובעת. נטען כי לסכומים אלו יש להוסיף עבור מדור עד גיל 6 סך 1,050 ₪ לחודש בגין מדור הקטינה לפי שיעור 30% מסך 3,500 ₪ לחודש וגם סך 475 ₪ לחודש עבור הוצאות אחזקת מדור , ומגיל 6 של הקטינה סך 800 ₪ לחודש. עוד נטען כי הוצאות חריגות יש לחייב ביחס הכנסות ההורים.
אשר לעיסוקה, התובעת טענה כי הוסמכה כעו”ד ב-2/19 וכיום עובדת כשכירה ומשתכרת 7,400 ₪ לחודש, קצבת ילדים סך 152 ₪ וסך 683 ₪ מעבודתה כעו”ד עצמאית שאין להביאו בחשבון שכן ההוצאות עולות על ההכנסות. נטען כי מאחר ומלוא נטל גידול הקטינה על כתפי התובעת היא אינה יכולה להגדיל הכנסתה ואינה יכולה לפתח עיסוקה כעו”ד עצמאית. נטען כי הכנסתה הפנויה של התובעת היא 5,100 ₪ לחודש (7,550 ₪ בהפחתת מדור התובעת סך 2,450 ₪). עוד נטען כי התובעת צברה כ-100,000 ₪ חובות. אשר לעיסוק הנתבע, נטען כי הנתבע משתכר בממוצע סך 14,000 ₪ ברוטו לחודש ונוסף על כך מקבל קצבת נכות מביטוח לאומי והכנסתו הפנויה היא כ 13,000 ₪ לחודש ויחס הכנסות הצדדים 72% הנתבע ו-28% התובעת.
נטען כי יש לפסוק את מזונות הקטינה מיום הגשת התביעה לישוב סכסוך וכי זמני השהות נחלקים 20% האב ו-80% האם. האם טענה כי האב פועל להתעמר בה וכל עת שניתן היה להגיע להבנות הוא נמלך בדעתו, ומנע הגעת הצדדים לסיום הסאגה בה הם נתונים ואינו נוטש את שפת המאבק, כך שרחוק היום בו יורחבו זמני השהות.
בהתייחס לתשלומי השכירות ששילם הנתבע טענה התובעת כי לא ביקשה להתעשר על חשבון הנתבע אלא ביקשה מהנתבע שיחליף את השיקים על סך 3,500 ₪ לסך 1,600 ₪ בצירוף מחצית המעון ושהיא תשלים לבעל הדירה את ההפרש והוא סירב. נטען כי יש לבצע קיזוז רק לאחר שיפסקו מזונות קבועים ובצירוף מחציות ובפרט התשלום למעון.
הנתבע טען כי התובעת מנסה להתעשר ולא במשפט כאשר לא החליפה את השיקים שנמסרו למשכיר ולוועד הבית עבור הדירה אותה החזיקה בלעדית והוא נאלץ להמשיך ולשלם סך 3,700 ₪ כל חודש עד החלפת השיקים שמסר הנתבע בשיקים שנמשכו על ידי התובעת. נטען כי התובעת אינה מגלה את הנדרש ביחס להוצאות הקטינה ובפרט המעון, דורשת תשלומים ביתר בשל “שירותים נוספים” על שכר הלימוד, כגון שמרטפות ויש לחייבה להמציא קבלות או כרטסת המעון. אשר לעיסוקו, הנתבע טען כי החליף מקום עבודה בינואר 2020 וצירף תלושי שכר. נטען כי בחלק מהתקופה היה בחל”ת ושכרו ירד. נטען כי שכרו החודשי הממוצע הוא סך 11,000 ₪ נטו והוא משלם שכר דירה סך 2,500 ₪ לחודש עבור דירה ששכר בסמיכות לתובעת ולקטינה וכי הוא נושא בהוצאות כלי רכב סך 950 ₪ לחודש. עוד נטען כי נוסף על שכר הדירה לנתבע הוצאות אחזקת מדור סך 1,385 ₪ לחודש והוא נאלץ לרכוש עבור הקטינה ודירתו ריהוט ומיטלטלין לאחר שהתובעת סירבה לחלק את המטלטלין. נטען כי יש לקבוע מנגנון קיזוז מזונות עבר מהתשלומים ששילם הנתבע עבור שכר דירה וועד בית ולחייב את התובעת להציג קבלות בגין מחצית ההוצאות בהן חב האב כתנאי לחיובו.
הנתבע טען כי בניגוד למתק שפתיים שמציגה התובעת באולם בית המשפט, מחוץ לכותלי בית המשפט היא נוהגת בנתבע בהתנהגות אלימה, נקמנית ומסיתה – ולכן גם אינה מאפשרת הרחבת זמני השהות ללינה ביום ד’ ובמוצאי שבת וחלוקה שווה של זמני השהות. נטען כי בית הדין עתיד לדון בהרחבת זמני השהות כפי בקשת האב והמלצות התסקירים שהוגשו בהליכים שם לאחר הגעת הקטינה לגיל 3 (בעת כתיבת טענה זו בסיכומים כבר מלאו לקטינה 3 שנים). נטען כי גם בית משפט זה התרשם, במהלך ההליכים, כי האם פועלת לצמצם את זמני השהות והפנה להחלטתי מיום 22.4.20 ושב והדגיש כי בשל התנגדות התובעת היו נקבעים זמני שהות שווים זה מכבר. עוד ציין האב כי האם מלינה כי כל עול הטיפול על כתפיה מחד ומאידך, מתנגדת לעזרה בהרחבת זמני השהות, בניסיון להשיא את המזונות שיפסקו.
אשר לעיסוקו, נטען כי הנתבע עובד כשכיר והכנסתו החודשית הממוצעת היא סך 10,500 ₪ לחודש והא החל במוקם עבודה חדש בחודש אוגוסט 2021. נוסף על כך מקבל הנתבע קִצבת ניידות סך 684 ₪ וקצבה זו משמשת להוצאותיו בגין הוצאות הניידות הנגרמות מנכותו שכן נולד עם שיתוק מוחין ואינה מהווה הכנסה נוספת. אשר לעיסוק התובעת, נטען כי התובעת עובדת כעורכת דין שכירה וגם כעורכת דין עצמאית, עתידה המקצועי לפניה ויש לזקוף את פוטנציאל השתכרותה העתידי הן כשכירה וודאי כעצמאית שאך החלה דרכה. נטען כי כיום, לגרסת התובעת עצמה, הכנסתה החודשית היא 8,200 ₪ נטו לחודש לכל הפחות. נטען כי לתובעת הכנסות מעיסוקה כעורכת דין עצאית עליהן אינה מדווחה לרשויות וכי הדברים עלו מחקירתה ומהעובדה כי לפי גרסתה עצמה הוצאותיה עולות על הכנסותיה, אך הדבר לא בא לידי ביטוי בחשבון הבנק של התובעת. נטען כי ההלוואה שנטלה התובעת נטלה למראית עין שכן נועדה לבצע הפקדה בסך 25,000 ₪ בתיק ההוצאה לפועל ואילו יתרת החובה בחשבונה במועד נטילת ההלוואה היה 2,900 ₪ בלבד.
בנוגע להוצאות הקטינה נטען כי התובעת הפריזה בסכומים שנטענו, ולא הוגשו אסמכתאות לתמיכה בנטען בעניין מטעם התובעת – ולראייה שבסיכומים “נקטה התובעת באסטרטגיה של הסטת הדיון מהעיקר…זנחה למעשה את הצהרותיה אודות הוצאות הקטינה וביקשה לשום ולהעריך את צורכי הקטינה לפי חזקות וללא גיבוי בראיות”. נטען כי בתביעה נטען שהוצאות האם והקטינה הן 1,900 ₪ ללא הפרדה, כי הסכום שאינו דורש הוכחה ביחס לצרכי הקטינה הוא סך 1,250-1,400 ₪ לחודש ויש לבחון כל מקרה לנסיבותיו. נטען כי עד שימלאו לקטינה 6 שנים יש להעמיד את התשלום בגין מזונות הקטין שיוטל על האב על סך 1,600 ₪ ולאחר גיל 6 של הקטינה, סך 570 ₪ לחודש (לפי שיעור של 60% מסך 950 ₪). ביחס להוצאות חינוך חריגות והוצאות בריאות חריגות נטען כי יש לחלקם שווה בין ההורים.
אשר למדור נטען כי על התובעת להתאים עצמה למציאות בה היא חיה כפי שהוא עשה וכי המשך החזקת דירת 4 חדרים, בשטח 120 מ”ר תמורת שכר דירה של 3,500 ₪ נועד להשית על הנתבע את הוצאות עסקה של התובעת בביתה. נטען כי יש לבחון הוצאת המדור לפי סך 2,500 ₪ לחודש ולאור זמני השהות לקבוע כי כל אחד ישא בהוצאות המדור.
התשתית המשפטית והדין החל:
בהתאם לסעיף 3 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) תשי”ט-1959 חיובו של אדם במזונות ילדיו הקטינים נבחן על פי הדין האישי החל עליו. וכך נקבע שם:
“(א) אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה.
(ב) אדם שאינו חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, או שלא חל עליו דין אישי, חייב במזונותיהם, והוראות חוק זה יחולו על מזונות אלה”.
הצדדים יהודים. על כן מקור החיוב הוא הדין העברי אשר מחלק את מקור חיוב לשתי תקופות לפי גיל הקטין, התקופה הראשונה – חיוב של קטני קטינים עד גיל 6. חיוב זה עצמאי ומוחלט ואינו תלוי בהכנסות האֵם או במצבו הכלכלי של האב או הקטין. התקופה השנייה – מגיל 6 זהו חיוב שמקורו מתקנת חכמים, מדין צדקה, וחל על ההורים באופן שווה. ראו ע”א 166/66 גודלמן נ’ גולדמן פד”י כ (2) 533, 536; ע”א 591/81 פורטוגז נ’ פורטוגז, פד”י לו (3) 449, 4571; בע”מ 919/15 בע”מ 1709/15 פלוני נ’ פלונית, מיום 19.07.2017. אשר לאופן חלוקת הנטל, נפסק שם, בסעיף 3 לפסה”ד בעניין בע”מ 919/15 שאוזכר לעיל כי:
“…בגילאי 15-6 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה. יישום עקרון זה במקרה הטיפוסי של משמורת פיזית משותפת, ייעשה ברוח העקרונות האמורים בפסקה 61 לחוות דעתה של השופטת ד’ ברק-ארז, כברירת מחדל שניתן לסטות ממנה. בצד האמור, על בית המשפט לענייני משפחה להפעיל את שיקול דעתו בנסיבות כל מקרה ומקרה”.
דיון והכרעה:
לאור המפורט, לשם פסיקת מזונות הקטינה יש לבחון את גובה צרכיה, ומאחר והקטינה מתחת לגיל 6 שנים לחלקם לצרכים הכרחיים ולצרכים שאינם הכרחיים. בעניין זה נפסק כי על ההורים לספק לילדיהם את רמת החיים אליה הורגלו. ראו רע”א 324/88 אדר נ’ אדר, פד”י מב (3) 347, 351:
“הלכה בידינו כי, מצד הדין, חייב האב לספק לילדיו הקטינים מזונות לפי צרכיהם ההכרחיים, ומדין צדקה חייב האב לספק לילדיו את האמצעים הדרושים לשם קיום רמת החיים אשר הם הורגלו אליה או שהם ראויים לה. החובה מדין צדקה ושיעורה של חובה זו תלויה ביכולתו של האב (שולחן ערוך, אבן העזר, סימן עג. סעיף ו; שו”ע, יורה דעה, סימן רנ”א , סעיף ד; וראה ע”א 591/81 פד”י לו(3) 449; ע”א 469/84 פד”י לט (3) 197; ע”א 210/82 פד”י לח (2) 14”.
התובעת בעדותה טענה כי החלה מכלכלת צעדיה במזומן וזאת בשל מצוקתה הכלכלית. נטען מפיה כי בתחילת השבוע היא מושכת סך 400 ₪ וסכום זה משמש אותה למשך השבוע עבור הוצאותיה. נטען בעדותה כי פעמים היא אינה מצליחה לקנות בתקציב העומד לרשותה והיא נאלצת להוריד פריטים בעת התשלום בקופה. ראו עמוד 4 שורות 10-14. עדותה זו נסתרה כאשר בהמשך עדותה, התובעת לא הצליחה לתת הסבר המניח את הדעת מדוע הדברים אינם תואמים את האסמכתאות ואת גובה הצרכים הגבוה לו עתרה בבקשה למזונות זמניים (סך 1,200 ₪) או הטבלה שבתיק המוצגים ת/4 (סך 10,589 ₪).
הסבר התובעת כי היא מעריכה את ההוצאה החודשית כולה, עבור כלכלתהּ וכלכלת הקטינה, בסך 2,000 ₪ לחודש, ראו עמוד 13 שורות 29-31 אין בו לסייע שכן התובעת לא ידעה להפריד מהו חלקה של הקטינה מתוך סכום זה. ראו עמוד 13 שורות 32-39, עמוד 14 שורות 1-12. וגם עמוד 15 ואילך. ובמשך העידה כי הוצאותיה עבור כלכלת הקטינה הם סך 1,600 ₪ שכן גדלו בשל כניסת הקטינה לגן עירייה. ראו עמוד 18 שורות 4-18. גם בעניין צרכים אחרים, ביגוד הנעלה, צעצועי התפתחות וספרים היה פער בין העתירות בכתבי הטענות ובין הטבלה שתיק המוצגים ת/4. ההסבר שביקשה לתת בעדותה, ראו עמוד 17 שורות 30-38, לא נתמך באסמכתאות. צורפו רק 2 אסמכתאות המעידות על רכישת סט איפו, מברשת לצלליות וחוברת “לשבור את הקרח” אשר סכומם סך כ-122 ₪ בלבד.
הנתבע טען כי מאחר ולא ניתנו הסברים לפערים, יש להעמיד את הוצאות התובעת עבור הקטינה על סך מחצית מהוצאות השוטפות להן טענה התובעת בכתב התביעה ובבקשה למזונות זמניים, הינו 950 ₪ לחודש.
תביעת מזונות היא תביעה כספית שיש להוכיח ככל תביעה אחרת. כאשר העובדות אינן שלמות והראיות אינן מאפשרות קביעת ממצאים ברורים, בית המשפט יאמוד את הצרכים על פי נִיסיון החיים של השופט היושב בדין. ראו: ע”א 680/82 נחום נ’ נחום, פ”ד לז(4)667; ע”א 687/83 מזור נ’ מזור, פ”ד לח(3) 29, 33; ע”א 130/85 ניסים סבן כהן נ’ שמעון כהן, פ”ד מ(1) 69; ע”א 93/85 שגב נ’ שגב, פ”ד לט(3)822, 825, 828 ועוד.
מצד אחד אי מתן הסבר לפערים בין העתירות של התובעת והסכומים הנטענים כאשר לא הוכח ולא נטען כי קיימים צרכים מיוחדים מובילים למסקנה כי הסכומים נתבעו באופן מופרז ומוגזם. מצד שני, הנתבע לא הצליח להוכיח מהם הצרכים הנטענים מטעמו וטענותיו בדבר הוצאות שהוציא עבור הקטינה, ככול הנראה הוצאו עבור צד ג’ (אחות הנתבע) או על ידי צד ג’ ועל כן לא ניתן להתבסס עליהם.
סכום המזונות המינימלי לקטין נקבע בהלכה הפסוקה בסך 1,300-1600 ₪. ראו רמ”ש 58657-06-21 פלוני נ’ אלמונית מיום 12.7.21. הסכום נקבע לאחר שנלקחו בחשבון התמורות הרבות במהלך השנים, עליית מחירים בכל תחומי החיים, רמת שכר שעלתה, שכר המינימום שעלה וכיוצ”ב. ראו עמ”ש 46291-01-16 פלונית נ’ פלוני מיום 09.10.2017. סכומים אלו כוללים צרכים הכרחיים וצרכים שאינם הכרחיים.
על סכומים דומים חזרו במספר פסקי דין שעסקו בקטין שהורגל לרמת חיים “רגילה” ושאינו מתגורר בשני בתים. בין היתר, ראו עמ”ש (תל אביב) 12792-10-19 ע.נ. נ’ ע.ע.נ. מיום 27.10.2020; עמ”ש (מרכז) 65692-11-19 ד.ס. נ’ ל.צ.ס. סעיפים 22-23 לפסה”ד מיום 22.09.2020; עמ”ש (חיפה) 56000-10-18 פלוני נ’ פלונית סעיף 47 לפסה”ד מיום 31.01.2019 .
נפסק כי צרכי קטין החולק זמנו בין הוריו ומתגורר בשני בתים, עולים על צרכי קטין המתגורר בבית אחד וזאת בשל הכפילות הנדרשת, מטבע הדברים, של חלק מהוצאותיו וצרכיו. לעניין חלוקת זמני שהות בין 2 ההורים 2 משמעויות: האחת, לגובה הצרכים של הקטין, שכן צרכי קטין המתגורר בשני בתים גבוהים מצרכי קטין אשר לוֹ בית אחד, כאמור לעיל; והשנייה, בעת חלוקת יחס נשיאת כל אחד מההורים בצרכי הקטין, שכן בעת שהות הקטין אצל מי מהוריו, אותו הורה נושא בפועל בצרכיו.
ראו לעניין זה עמ”ש (חי’) 28488-09-19 ר’ ב’ נ’ ה’ ב’,מיום 12.3.2020 וגם רמ”ש (מרכז) 59188-10-18 שאוזכר לעיל. בפסק הדין שם הוערכו הוצאות הקטין המתגורר בשני בתים. ראו גם ביחס לקטין המתגורר בשני בתים, עמ”ש (מרכז) 21704-03-18 א.ו. נ’ א.ו. סעיף 12 לפסה”ד מיום 11.06.2019 וגם עמ”ש (חיפה) 56000-10-18 פלוני נ’ פלונית סעיף 47 לפסה”ד מיום 31.01.2019 שאוזכר לעיל.
הקטינה היא מתחת לגיל 6. הכלל הוא כי עד גיל 6 חב האב היהודי באופן בלעדי בכל הצרכים הבסיסיים וההכרחיים של ילדיו, בעוד שבצרכים הנוספים חבים שני ההורים יחדיו. על כן יש לערוך אבחנה בין הצרכים הכרחיים ובין הצרכים שאינם הכרחיים. יש לבחון כל מקרה לנסיבותיו. בעמ”ש (ת”א) 1180-05-14 א.א. נ’ מ.א., מיום 26.3.2015 בעמוד 4 לפסק דינו של השופט שאול שוחט, נאמר כי:
“הסכומים עליהם הועמדו הצרכים ההכרחיים לא נקבעו על בסיס מחקרי או כלכלי כלשהו… ומהווים חזקה שניתנת לסתירה בהתקיים נסיבות מיוחדות/חריגות בהקשר לתא המשפחתי הספציפי והקטינים במסגרתו, שעניינם עומד לדיון. ייתכנו בהחלט מקרים בהם מוכח (והנטל על מי שטוען זאת), כי הצרכים ההכרחיים של משק הבית שעניינו עומד לדיון נמוכים יותר מהסכומים שנקבעו ככאלה, מה שמשפיע על גובה צרכי הקטנים כלפי מטה…”
לאמור יש להוסיף כי המדיניות המשפטית הרצויה, כפי שמונחת גם בבסיס בע”מ 919/15 בע”מ 1709/15 פלוני נ’ פלונית, מיום 19.07.2017 שאוזכר לעיל, היא ליישם את עקרון השוויון המגדרי כך שימצא ביטויו גם בחיוב דמי מזונות עפ”י הדין האישי – תוך ראיית התא המשפחתי בכללותו, הכנסות שני ההורים, זמני השהות ורמת חיים נאותה אליה הורגלו הקטינים – לשם שמירתה בשני הבתים.
בהקשר זה, יש לצמצם את סכום המזונות הכרחיים בהם חב האב לבדו עד גיל 6. פרשנות מצמצמת של מושג הצרכים ההכרחיים עולה בקנה אחד ערך השוויון, באופן טבעי – עת צרכים לא יחשבו הכרחיים, תהיה התחשבות בהכנסות שני ההורים (מכוח דיני הצדקה), ונגשים את המדיניות של יישום עקרון שוויון מגדרי. ראו 44496-10-20 א נ’ ב מיום 11.8.21. פסה”ד של השופט סילמן שם המפנה לסעיף 27 בעמ”ש חיפה 12752-03-19 פלוני נ’ אלמונית, מיום 9.7.19. עוד נאמר שם “לעתים תחשיב המהווה חיבור של צרכים, גם אם כולם ‘הכרחיים’, יביא תוצאות בלתי אפשריות ויותיר החייב במזונות ללא אמצעי מחיה סבירים”.
במקרה כאן, לא הוכחו צרכים מיוחדים של הקטינה ואין מדובר בקטינה המתגוררת בשני בתים, אלא היא מקיימת זמני שהות שאינם רחבים עם אביה. על כן, לאור אופן התנהלות התא המשפחתי עובר לקרע ורמת החיים לה הורגלה הקטינה, ולאחר שבחנתי טענות הצדדים וראיותיהם וגם את זמני השהות כיום ובפרט ההרחבה הצפויה של זמני השהות, אני אומדת את צרכי הקטינה, סך 1,600 ₪ לחודש לא כולל אחזקת מדור.
מתוך סכום זה, אני מעריכה כי הצרכים שהם תלויי שהות הם סך 1,000 ₪ לחודש ואלו שאינם תלויי שהות הם 600 ₪ לחודש. מתוך כלל סכומים אלו, הצרכים הכרחיים הם סך 1,300 ₪ לחודש.
יכולתה הכלכלית של התובעת: לפי תלושי השכר שהוגשו, בתקופה בה הועסקה התובעת כעוזרת משפטית בבית משפט השלום, שכרה היה סך 6,315 ₪ נטו ממוצע לחודש, לאחר מכן בעבודתה כשכירה במשרד פרטי, לפי תלושי שכרה לחודשים 11/20-1/21 שכרה החודשי הממוצע הוא סך 7,118 ₪ נטו. בסיכומיה (סעיף 27) טענה כי שכרה החודשי הממוצע סך 7,400 ₪ נטו. (נטען כי התובעת נאלצה להפסיק עבודתה כעוזרת משפטית בבית משפט נוכח תלונת הנתבע בדבר אלימות וכתב האישום שהוגש כנגדה). נוסף על כך, הציגה התובעת אישור הכנסות כעצמאית לתקופה 4/21-11/21 סך 683 ₪ לחודש. התובעת טענה כי אין להביא הכנסתה כעצמאית בחשבון מאחר ומדובר בעוסק מורשה שפתחה לשם ביצוע עבודות צדדיות אותן היא עושה משולחן האוכל שבמטבח דירתה, בשעות הפנאי. ראו עמוד 2 שורות 26-35 ובעמוד 3 שורה 36, עמוד 4 שורה 5 ויש להפחית גם את הוצאותיה.
אשר להוצאות, התובעת טענה כי היא משלמת דמי שכירות סך 3,500 ₪ לחודש והציגה הסכם שכירות שתוקפו עד ליום 15.10.22. עוד הציגה קבלות לתשלום חשמל (לתקופה 12/19- 10/21), ארנונה, מים, גז ואינטרנט, קבלות תשלום לצהרון סך 700 ₪ לחודש 10/21, סך 350 ₪ לחודשים 11-12/21 ואישור תשלום למעון ויצ”ו סך 1405 ₪ לתקופות שונות, תשלומים עבור קופת חולים מכבי. וגם הציגה אישור נטילת הלוואה נכון לחודש 12/21 לפיו ההחזר החודשי הוא סך 1114.82 ₪. נטען כי ההלוואה ניטלה לתשלום בגין הליכים משפטיים שנפתחו כנגדה. ראו עמוד 5 שורות שורות 3-5 והלוואה שנועדה לשלם הלוואה אחרת ראו עמוד 5 שורות 22-32. יתרת ההלוואה לסילוק ליום 12.12.21 היא סך 58,500 ₪. והתשלום שנקצב לתובעת הוא סך 2,000 ₪ לחודש. ראו עמוד 13 שורות 13-28.
למעשה בין הצדדים אין מחלוקת בנוגע לגובה שכרה של התובעת מעבודתה כשכירה והנתבע לא חלק על כך אך ציין כי יש לבחון גם את פוטנציאל השתכרותה העתידי שכן היא בתחילת דרכה. מחלוקת אחרת בין הצדדים נוגעת להכנסתה כעצמאית. כמפורט לעיל הנתבע טען כי אין להתעלם מהכנסות התובעת כעצמאית וכי היא עתידה להגדיל את הכנסותיה ויש להביא בחשבון את הפוטנציאל מהעסק אותו הקימה. אך לא הוגשו ראיות שיש בהן לסטות מהנתונים שהביאה התובעת למועד זה – להבדיל מהערכת העתיד. לצד הזכות להורות מצויה אחריות גם לחובה לספק צרכי הקטין. נגזרת מכך החובה של ההורה לעשות כל שלאל ידו לספקם ובהתאמה לכך, לשם כך למצות את פוטנציאל השתכרותו.
לאחר שבחנתי עמדות הצדדים, מקובלת עליי טענת הנתבע כי יש להביא בחשבון גם את הכנסות התובעת כעצמאית ואת הפוטנציאל הגלום בכך שהרי, אין מן הנמנע כי מאחר והתובעת יכולה לעבוד כעצמאית בד בבד עם עבודתה כשכירה, שהכנסותיה יגדלו. אלא משלא הובאו בפני נתונים בעניין זה ועל כן, אני מעריכה הכנסתה הצפויה של התובעת מעבודתה כעצמאית העובדת גם כשכירה ואינה מחזיקה משרד, סך 1,000 ₪ נטו לחודש. לסכום זה יש להוסיף את קצבת הילדים.
אשר להוצאות, מרבית ההוצאות להן טענה התובעת מקומן בדיון בהוצאות חריגות עבור חינוך או הוצאות בריאות חריגות או הוצאות שהן מעבר לצרכים ההכרחיים ועל כן אין להפחיתן. אשר לתשלום ההלוואה, מסכימה אני עם הנתבע כי לא ברור מדוע ניטלה ההלוואה מקום בו יתרת החובה בחשבון התובעת הייתה במועד נטילת ההלוואה כ-2,900 ₪ (ראו דו”ח יתרות בעמוד 28 לתיק המוצגים ת/4) ואם התשלום שימש לפיקדון בלשכת ההוצאה לפועל אין להביא בחשבון וכך גם בנוגע לתשלום הלוואה קודמת – שהרי נושא זה נידון בתביעה הנוגעת לענייני הרכוש שבין הצדדים. על כן אין להפחית תשלומים אלו מהכנסתה של התובעת. לא כן אשר להוצאת המדור של התובעת. הוצאה זו יש להפחית .
ומהו סכום המדור שיש להפחית משכרה של התובעת? גם בעניין זה מקובלת עלי טענת הנתבע שהמדור הנדרש אינו תואם את הנסיבות ושהדרישה לחשב את המדור עבור דירת 4 חדרים בשטח של 120 מ”ר דינה דחייה. התובעת לא הביאה ראיות לטענתה כי דירת הנתבע, שהשכירות בגינה היא 2,500 ₪ אינה ראויה למגורי הקטינה או כי מיקומה באזור שאינו מתאים למגורי הקטינה, כפי שטענה לראשונה בעדותה. מטבע הדברים לאחר שתא משפחתי מתחלק לשני תאים משפחתיים, יש לדבר השלכות על רמת החיים ועל אפשרויות המדור. נוסף על כך, מעת שהתובעת עושה שימוש בבית גם לעסקה כעצמאית יש ליתן לכך את הדעת. לאמור יש להוסיף כי לא הוצגו נתונים ביחס לזכאות או העדרה, לסיוע בשכר דירה.
אני אומדת את הוצאות התובעת שיש להפחיתם מהכנסתה: בגין שכר דירה סך 3,000 ₪ לחודש כולל אחזקת מדור ובגין הוצאותיה האישיות סך 1,000 ₪ לחודש.
משמעות הדבר הוא כי נכון להיום הכנסתה הפנויה של התובעת היא 4,552 ₪. עם זאת, אני סבורה כי שכר האם שתצבור ניסיון בעבודתה כעורכת דין, יעלה ולמצער לאחר כ-8 שנות נסיון יכפיל עצמו. על כן, החל מעוד 6 שנים (לאם יהיו כ-8 שנות ניסיון בעריכת דין) יש להעמיד את הכנסתה הפנויה של האם, סך 9,000 ₪ לחודש.
יכולתו הכלכלית של הנתבע. לפי תלושי שכרו בחברת אר.אס.נס הנדסה פרויקטים בע”מ לתקופה 12/20-8/21 היה שכרו החודשי הממוצע סך 10,670 ₪ נטו לחודש. בהמשך בעבודתו כמהנדס ייצור בחברת מפרולייט כמהנדס מכונות ייצור, לפי תלושי שכר לתקופה 8/21-10/21 שכרו החודשי הממוצע סך 10,657 ₪ נטו. הנתבע העיד כי שכרו 18,000 ₪ ברוטו והכנסתו החודשית הממוצעת סך 12,500-13,000 ₪. ראו עמוד 22 שורות 33-35 ושורות 38-39 וגם עמוד 28 שורות 10-11. נוסף על כך, לנתבע קצבת ניידות המשולמת ע”י המוסד לביטוח לאומי, סך 684 ₪ לחודש. ראו עמוד 24 שורות 1-3 ותיק המוצגים.
התובעת טענה כי שכרו של הנתבע עלה לאחר החלפת מקום עבודתו וטענתה זו קיבלה חיזוק מתלושי השכר – בניגוד לטענות הנתבע בסעיף 33 לסיכומיו או טענתו בסעיף 37 לכתב תביעתו כי שכרו החודשי הממוצע הוא סך 11,000 ₪. טענות אלו, נסתרות מהנתונים שהעיד הנתבע. ייתכן והדבר נובע מחלוף הזמן – אך לאור מיעוט תלושי השכר שהוגשו אני מבכרת את עדותו של הנתבע. מאחר וכיום הנתבע מועסק, הרי שאין משקל לתקופת האבטלה/חל”ת לה טען בחודשים 4/20-1/21. מאידך, איני סבורה שיש להביא בחשבון את קצבת הניידות בסך 684 ₪ לחודש, כחלק מהכנסת הנתבע שכן על פי עדות הנתבע בה נתתי אמון, הוצאותיו לנסיעה וניידות (דלק 800 ₪ ועוד סך 150 ₪ ממוצע לחודש) עולות על קצבת הניידות. ראו עמוד 24 שורות 18-32. לטעמי הסכומים הנטענים עבור דלק ואחזקת רכב הם בגדר הסביר. ראו לעניין זה בע”מ 2083/19 פלוני נ’ פלונית, מיום 28.4.21 אשר אמנם עוסק בקצבת ילד נכה, אך ניתן להשליך על כך לעניייננו וראו גם עמ”ש 44496-10-20 א נ’ ב מיום 11.8.21. נוסף על משכורתו הנתבע העיד כי נכון למועד חקירתו יתרתו בחשבון הבנק בזכות, סך 10,000-12,000 ₪ . ראו עמוד 24 שורות 10-12 ונספח יא תיק מוצגי הנתבע שסומן נ/4.
אשר להוצאות הנתבע,הנתבע העיד כי הוצאות הכלכלה שלו בחודש, לרבות רכישות בסופר פארם ומוצרי ניקיון נאמדות על סך כ- 1,000 ₪ בחודש. עמוד 25 שורות 2-7. בגין שכר דירה משלם הנתבע סך 2,500 ₪ (הסכם שכירות, נספח ו’ לתיק המוצגים מטעם הנתבע סומן נ/4), עוד הוא משלם 480 ₪ עבור ארנונה לחודשיים, 250-300 ₪ לחודשיים עבור חשמל (עמוד 25 שורות 17-20), אינטרנט וטלפון 160 ₪ (עמוד 25 שורות 21-22).
משמעות הדבר הוא כי הכנסתו החודשית הממוצעת הפנויה של הנתבע היא 9,000 ₪ נטו לחודש.
לאור נתונים אלו אני מעמידה את יחס הכנסות הצדדים במעוגל, שיעור 35% האם ושיעור 65% האב למשך 6 שנים מהיום. החל ממזונות חודש 8/2028 יחס הכנסותיהם מוערך כשווה ויחול יחול שינוי בנטל תשלום המזונות כמפורט להלן.
זמני השהות – בהחלטתי מיום 22.4.20 ציינתי כי הרושם הוא כי התובעת מנסה לצמצם את זמני השהות והקשר בין הנתבע לבין הקטינה, בפרט לאור העולה מתסקיר מיום 4.3.20. כיום ובהתאם לזמני השהות הנוהגים, לנה הקטינה אצל הנתבע שלוש לינות במחזור של שבועיים. בימי ד’ היא שוהה אצל הנתבע אך לא לנה אצלו. בית הדין הרבני האזורי בנתניה, בהחלטתו מיום 6.10.21 קבע כי אין להרחיב בשלב זה את זמני השהות של הנתבע עם הקטינה אך יש לשוב ולדון בסוגיה זו עת תגיע הקטינה לגיל 3.5. נכון לכתיבת פסק הדין הקטינה בת 3.7 וטרם הורחבו זמני השהות של הנתבע עימה. לטענת הנתבע, אומנם טרם הורחבו הסדרי הלינה עימו, אך בפועל ללינה אין כל משמעות כלכלית שכן הקטינה נמצאת עימו עד שעת הלינה שלה והוא דואג לכל צרכיה התובעת הכחישה את הטענות ובעדותה טענה כי בימי רביעי בהם שוהה הקטינה אצל הנתבע ללא לינה היא חוזרת לביתה ללא ארוחת ערב (ראו עמוד 18 שורות 17-18). יוער בהקשר זה כי באפשרות האם לאפשר הרחבת זמני השהות ובכך למעשה “להגדיל” את מזונות הקטינה על ידי נשיאתן בעין ע”י זמני שהות רחבים.
איני מקבלת טענת הנתבע כי אין כל משמעות כלכלית לעובדה שהקטינה אינה לנה אצלו. בפועל הקטינה אינה לנה אצל הנתבע בימי רביעי . מכאן שיש לקבוע כי שיעור זמני השהות בפועל לערך הוא 80% התובעת 20% הנתבע אך בעתיד יש צפי להרחבתם – וראו כי בהליך בבית הדין הוגשו תסקירים שהמליצו על הרחבה כאמור.
לאור המפורט, וזמני השהות כפי שהם כיום, אני מחייבת את הנתבע בתשלום מזונות עבור הקטינה סך 1,495 ₪ לחודש (1,300 ₪ הכרחיים + 0.65% משאינם הכרחיים).
מעת הגעת הקטינה לגיל 6 ועד מזונות חודש אוגוסט 2028, על הנתבע לשאת בגין מזונותיה סך 1,040 ₪ לחודש (0.65% מכלל צרכי הקטינה) בהקשר זה אדגיש, מאחר והקטינה שוהה אצל האב כיום 20% בלבד, ועתידה להגיע לגיל 6 בעוד שנתיים וחצי, פערי ההשתכרות כיום, ובניסיון להפחית מהקונפליקט בין הצדדים בנוגע להרחבת זמני השהות שכן לא יהא בהרחבתם לשנות מהמזונות שכן ההרחבה הצפויה נשקלה, כמפורט, בעת קביעת סכום המזונות הכללי, איני מפחיתה את חלקו של האב בעין (240 ₪) מרכיב תלויי השהות.
החל ממזונות חודש אוגוסט 2028 כולל ישלם הנתבע למזונות הקטינה סך 800 ₪ (מחצית).
אשר למדור – על פי הלכה הפסוקה, חלקו של קטין בהוצאות מדור הוא שיעור של 30%. ראו ע”א 52/87 הראל נ’ הראל מיום 12.10.1989; ע”מ (תל – אביב) 1162/03 ד.ע נ’ ר.ע מיום 28.7.2005.
עוד נפסק כי חלוקת זמני שהות תפחית את הוצאות המדור, שכן האב נושא בהוצאות הקטינים כשהם בביתו. ראו עמ”ש (מרכז) 50603-01-14 לעיל; עמ”ש 25027-02-14 פלונים נ’ פלונית מיום 28.12.2014; עמ”ש (מרכז) 23634-05-15 א.פ. נ’ נ.א. מיום 25.2.2016. בעמ”ש (מרכז) 65692-11-19 ד.ס. נ’ ל.צ.ס. בסעיף 29 לפסה”ד מיום 22.9.2020 נאמר (ההדגשה שלי):
“…בסוגיית חישוב חלקו של הורה במדור ילדיו הקטינים המתגוררים בשני בתים נשתברו קולמוסים ונשחקו מקלדות ודומה שעדיין לא נמצא הפתרון הראוי לסוגיה ורבות בה המחלוקות. יש שסברו כי מעת שכל הורה מלין את הילדים עמו אין מקום להשתתפות בחלק מדורו של האחר, יש שסברו כי יש להתחשב בעלויות המדור בפועל של כל אחד מהצדדים ולחלקן לפי יחס ההשתכרויות בין הצדדים. אחת הבעיות העולות בעת חישוב הוצאות שכירת המדור היא, כי אם ניקח את הסכומים בהם נושא בפועל כל אחד מההורים ונגזור מהם את שיעור חיובו של כל אחד מהם, הרי שאנו נותנים פתח למי מההורים לשכור מדור בעלויות גבוהות לצורך שינוי שיעור החיוב כלפי משנהו, כך אם יחסי ההכנסות הוא כדוגמה 40-60 לטובת האב והצדדים חולקים זמני שהות שווים, הרי שאם האב ישכור דירה בעלות של10,000 ₪ והאֵם בעלות של 5,000 ₪ ולא יחוב, לכאורה, האב מאומה לאם. על מנת להתגבר על עניין זה אנו סבורים כי הדרך הראויה לחשב את רכיב המדור לקטין המתגורר בשני בתים היא בדרך של הערכת עלות מדור סבירה בעניינו וחלוקת אותה עלות בין הצדדים ע”פ יחס זמני השהות ושיעור השתכרותם”.
מקובלת עלי טענת הנתבע כי שכר הדירה של התובעת כיום, סך 3,750 ₪ לחודש, עבור הדירה ששימשה את הצדדים עובר לקרע (תמורת שכ”ד סך 3,500 ₪), הוא סכום גבו שאינו מייצג שכר הדירה ראוי לחישוב מדור הקטינה לאחר שהצדדים הפרידו את משקי הבית. עוד מקובלת עלי טענתו כי אין הצדקה למגורי האם עם הקטינה בדירת 120 מ”ר 4 חדרים, ודאי מקום בו האם טוענת בעדותה כי היא נאלצת להגביל את הרכישות בסופרמרקט לסך 400 ₪ לשבוע ומחזירה מוצרים למדף בקופה כאשר ידה אינה משגת רכישתם מעבר לתקציב זה. על אחת כמה וכמה שכר דירה זה אינו ראוי לחישוב המדור מקום בו האם מאשרת גם כי עבודתה כעצמאית נעשית מדירתה ולא מהמשרד בו היא עובדת כשכירה –כך שהדירה משמשת גם לכך. טענת התובעת כי נותרה בדירה זו מאחר ואזורים אחרים מסכנים את הקטינה לא נתמכה בראיות. (ראו עדותה בעמוד 6 שורות 21-37).
הנתבע שכר דירה סמוך למגורי התובעת והקטינה. שכר הדירה המשולם על ידו הוא סך 2,500 ₪ לחודש. על פי תסקיר עו”ס לסדרי דין מיום 4.3.20 “ניתן היה לראות כי הכין את הבית למגורים של ילדה צעירה שכללה אביזרים בטיחותיים, מיטה, צעצועים, אמבטיה וכו'”. לא אוזכר או צויין או נרמז כי האזור או הדירה אינם מתאימים למגורי הקטינה.
באיזון בין השניים, אני קובעת כי יש להביא לעניין המדור כשכר דירה ראוי, סך 3,000 ₪ כולל אחזקת מדור. מתוך זה חלקה של הקטינה שיעור 30% הוא 900 ₪.
על כן עד הגעת הקטינה לגיל 6 שנים יתווסף למזונות הקטינה סך 900 ₪ לחודש בגין מדור ואחזקתו, וממועד הגעת הקטנה לגיל 6 יפחת הסכום לסך 585 ₪ עד לחודש יולי 2028. מחודש אוגוסט 2028, יופחת התשלום בגין מדור לסך 450 ₪.
אשר לתביעת הנתבע, הצדדים אינם חלוקים על כי יש לפסוק את מזונות הקטינה מיום הליך י”ס. לא רק שהם מסכימים על כך אלא שכך הוא על פי דין.
התנהלות התובעת הביאה למצב בו כל עוד נפרעו השיקים שמסר הנתבע עבור שכר הדירה וועד הבית, למרות שהללו הוכרו כתשלומי חלף מזונות, הרי “שלתובעת לא היה אינטרס” כי יפסקו מזונות – שכן פסיקתם הייתה מובילה לחיובה בהפרש. במצב זה הנתבע נאלץ לשאת הן במלוא שכר הדירה בה התגוררה התובעת והן בשכר דירתו.
התייחסתי להתנהלות זו של התובעת, שמצאתי חסרת תום לב, בהחלטות שאוזכרו לעיל וגם אפשרתי לנתבע באותן החלטות לפעול לגבות את ההפרש שמעל למזונות הזמניים שנפסקו. אלא שאז, החלו מחלוקות בין הצדדים בעניין הוצאות חריגות, שכן קבלות לא הוחלפו ביניהם כסידרם וההתחשבנות לא הסתיימה עד כה.
בהינתן כי היה על הנתבע לאבזר את דירתו ולרכוש את כל המיטלטלין, לממן את תשלומים עבור דירת התובעת וההוצאות שהוציא מכיסו, העדר זמני שהות קבועים ויציבים, וגם כי לשם החזר הוצאות עבר היה על התובתע להגיש תביעה כספית, וכי עברה שנה בין מועד הגשת התביעה לי”ס ובין מועד הגשת תביעת התובע – שאם לא הייתה מוגשת תביעתו כלל לא היו נפסקים מזונות (להבדיל מהחזר הוצאות) ושיקולים אחרים, אני מורה כי ממועד הגשת התביעה לי”ס 29.7.2019 ועד למועד פסק דין זה, יעמוד חיוב מזונות הקטינה, אחזקת מדור ומדורה על סך 2,000 ₪ לחודש. בהוצאות חינוך חריגות והוצאות בריאות חריגות ישאו הצדדים בחלקים שווים.
בהתאמה יערכו ביניהם הצדדים התחשבנות כנגד דמי השכירות וועד הבית שנפרעו מחשבון הנתבע (לכאורה שילם הנתבע 18 חודשים עבור חודשים 8/2019 עד ינואר 2021 כולל). לשם כך, הצדדים ימציאו זה לזה בתוך 21 יום מהיום אסמכתאות לעניין תשלומים שהוצאו על ידם עבור הוצאות חריגות לתקופה זו – 8/2019 עד ינואר 2021. הנדרש ישלח בדואר רשום עם אישור מסירה. צד שלא ישלח אסמכתא אודות ההוצאה לתקופה זו במועד שנקצב, יוחזק כמי שויתר על החזר בגין הוצאתו זו.
נפסק:
ממועד פסק הדין ישלם הנתבע למזונות הקטינה ואחזקת המדור, באמצעות האֵם, סך 2,395 ₪ לחודש כולל מדור ואחזקתו. התשלום ישולם ב- 10 לכל חודש מראש עד הגעת הקטינה לגיל 6. עת תגיע הקטינה לגיל 6, יופחת הסכום לסך 1,625 ₪ לחודש ומחודש אוגוסט 2028 כולל, יופחתו לסך 1,250 ₪ לחודש.
המזונות ישולמו עד הגעת הקטינה לגיל 18 או סיום לימודי התיכון לפי המאוחר מבין השניים. ממועד זה ובתקופת השירות הצבאי (חובה), שירות הלאומי ושנת שירות, יעמדו דמי המזונות על שליש – כפי גובהם ערב תשלומם. דמי המזונות יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן על בסיס המדד הידוע היום ויעודכן פעם בשנה – במזונות חודש ינואר של כל שנה, ללא הפרשים לתקופות הביניים.
קִצבת הילדים וכל קצבה המשולמת על-ידי המוסד לביטוח לאומי עבור הקטינה, תשולם לתובעת בנוסף לדמי המזונות.
אשר להוצאות בריאות חריגות, לאור רצונו של הנתבע להיות מעורב יותר בחיי הקטינה וליטול עליו אחריות הורית מלאה ועל מנת לאפשר זאת, חרף הקונפליקט בין ההורים, החל ממועד פסק דין זה, יישאו הצדדים בחלקים שווים בהוצאות רפואיות חריגות מכל מין וסוג שהוא ובלבד שסכום ההוצאה עולה על 100 ש”ח, לרבות רפואת שיניים כולל אורתודנטיה, משקפיים/עדשות מגע, טיפולים פסיכולוגיים/רגשיים, אִבחונים, אבחוני ליקוי למידה, וכל הוצאה רפואית אחרת חריגה אשר איננה מכוסה (במלואה או בחלקה) על ידי קופת חולים, ובכלל זה הפרשים בגין אותה הוצאה חריגה לאחר קבלת החזר מכל מקור שהוא, אלא א”כ ההחזר מתקבל מביטוח פרטי הממומן על-ידי הורה אחד, בלבד שאז רק ההורה המממן זכאי ליהנות מהחזר זה.
כל הוצאה רפואית כנ”ל תעשה על יסוד אסמכתא מגורם רלוונטי המאשר את נחיצותה, אשר תועבר מהורה אחד לשני בתקשורת מתועדת טרם הוצאת ההוצאה / קבלת הטיפול, על-מנת לאפשר להורה השני לבדוק האמור בתוך 10 ימים מיום משלוח האסמכתא. הוצאות שהוצאו קודם לפסק הדין – על הצד המשלם לשלוח לצד שכנגד הודעה בדואר רשום ואת תוך 21 יום שאם לא כן – יוחזק כמי שוויתר על ההוצאה.
כך גם אשר להוצאות חינוך חריגות, לאור רצונו של הנתבע להיות מעורב יותר בחיי הקטינה, ליטול עליו אחריות הורית מלאה והקונפליקט בין הצדדים, החל ממועד פסק דין זה, יישאו הצדדים בחלקים שווים בהוצאות החינוך כדלקמן: אגרות חינוך, שכר לימוד וכל תשלום אחר הנדרש לתשלום ישירות למערכת החינוכית ו/או למסגרת החינוכית לרבות ועד הורים, וכן מעון, צהרון (ציבורי), חוגים, שיעורי עזר (על-פי המלצת הגורם הרלוונטי) ותנועת נוער, בקיזוז ההטבה שתקבל האֵם מהמל”ל ו/או מהצד השלישי. הצדדים יישאו בעלות של מחזור קייטנה אחת בחופשת הקיץ וכן קייטנה אחת בפסח או סוכות. טרם רישום לקייטנה, על הצדדים להסכים לעלותה של הקייטנה ובהעדר הסכמה התשלום יהא בהתאם לעלות קייטנה עירונית/מתנ”ס. עוד יישאו הצדדים בחלקים שווים בתשלום עבור חוג אחד עבור הקטינה . הוצאת שהוצאו קודם לפסק הדין’ על הצד המשלם לשלוח לצד שכנגד הודעה בדואר רשום וזאת בתוך 21 יום, שאם לא כן יוחזק כמי שוויתר על ההוצאה.
כל הוצאה חריגה אחרת שלא נכללת לעיל, יישאו בה שני ההורים בחלקים שווים ובלבד ששני ההורים הסכימו להוצאה זו באופן מתועד (לרבות בתקשורת המתועדת).
הורה אשר יישא בסכום העולה על שיעור חלקו בגין ההוצאות המפורטות לעיל (“ההורה המשלם”) יקבל מהורה השני (“ההורה החייב”) את חלקו בהתאם לאמור לעיל, וזאת בתוך 10 ימים מיום שההורה המשלם שלח להורה החייב בתקשורת המתועדת דרישה בצירוף האסמכתא הרלוונטית על התשלום הנדרש, ובתנאי שהמשלוח ייעשה לא יאוחר מחצי שנה לאחר ההוצאה. לחילופין רשאי ההורה החייב להודיע לאם בתקשורת המתועדת בתוך עשרת הימים דלעיל, כי הוא ישלם את חלקו ישירות לגורם נותן השירות.
כל הודעה ו/או מידע לרבות מסמכים, בכל הקשור לחיובי המזונות, שעל הורה אחד להעביר להורה השני, יועבר באחד מאופני התקשורת הבאים – להלן: “תקשורת מתועדת”: דוא”ל / דואר רשום / תקשורת סלולרית (כגון: WhatsApp), כאשר ההורה השולח איננו מחויב להוכיח כי ההורה השני קיבל לידיו את ההודעה אלא כי שלח לו באחד מאופני התקשורת המפורטים לעיל. כל העברה באופן אחר, תחייב את ההורה השולח להוכיח כי ההורה השני קיבל לידיו את המידע / המסמכים.
מזונות עבר – בגין התקופה שמועד הגשת התביעה לי”ס 29.7.2019 ועד למועד פסק דין זה, יעמוד חיוב מזונות הקטינה, אחזקת מדור ומדורה על סך 2,000 ₪ לחודש. בהוצאות חינוך חריגות והוצאות בריאות חריגות ישאו הצדדים בחלקים שווים. תשלום זה יעשה בקיזוז מהתשלומים ששילם הנתבע בגין דמי השכירות וועד הבית. הצדדים ימציאו זה לזה בתוך 21 יום מהיום אסמכתאות לעניין תשלומים שהוצאו על ידם עבור הוצאות חריגות לתקופה זו – 8/2019 עד ינואר 2021. הנדרש ישלח בדואר רשום עם אישור מסירה. צד שלא ישלח אסמכתא אודות ההוצאה לתקופה זו במועד שנקצב, יוחזק כמי שויתר על החזר בגין הוצאתו זו.
אין צו להוצאות.
מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים תיקוני הגהה ועריכה.
המזכירות תמציא לצדדים ותסגור ההליכים שבכותרת.
ניתן היום, ג’ אב תשפ”ב, 31 יולי 2022, בהעדר הצדדים.
