בפני
כבוד השופטת הילה גורביץ עובדיה
בעניין הקטינים:
מבקשת:
1. קטין 1 ת”ז ——– יליד xx.xx.2004 (בגיר)
2. ע.ו.2 ת”ז ——– ילידת xx.xx.2007
3. קטינה 3 ת”ז ——– ילידת xx.xx.2012
ע.ו. ת”ז ——–
ע”י עוה”ד צדיקה עמוס
נגד
משיב:
פ.ו. ת”ז ——–
ע”י ב”כ עוה”ד לירית אביטל בר נתן
החלטה
בהמשך לדיון מיום 13.11.22 משהתברר כי הסדר חלוקת הוצאות בעין מעצים את הקונפליקט בין הצדדים, להלן החלטתי הקובעת סכום מזנות זמניים חודשי.
רקע:
הצדדים, יהודים אשר נישאו כדמו”י ביום xx.xx.2001 ולהם 3 ילדים משותפים: קטין 1 (יליד xx.xx.2004), קטינה 2 ילידת xx.xx.2007 וקטינה 3 ילידת ילידת xx.xx.2012.
הצדדים מתגוררים תחת קורת-גג אחת בדירה הרשומה בבעלותם המשותפת עליה לא רובצת משכנתא, אך ביום 15.11.2022, לאחר דיון מיום 13.11.22, הודיע המשיב כי יעזוב את דירת המגורים בתוך 30 יום “כשטובת הילדים בלבד עומדת לנגד עיניו”.
בבקשה לפסיקת מזונות זמניים, נטען כי בעקבות הקרע שנוצר בין הצדדים וכאשר הפנימו הצדדים כי פניהם לגירושין, עזב המשיב את חדר השינה המשותף והחל המשיב לנקוט בהגבלות תקציב בלתי אפשריות. המבקשת טענה כי המשיב שולט על מרבית ענייני הרכוש והכספים השייכים לצדדים, ובמהלך חיי הנישואין מידר במידה רבה את המבקשת ממידע בנוגע לזכויות הצדדים, לא כל שכן זכויות כספים ורכוש הרשומים על שמו בלבד. אשר לעיסוקה – לטענת המבקשת היא עובדת במעבדה לטרשת נפוצה בבית חולים “—-” בהיקף של 70 אחוז משרה ומשתכרת סך 8,500 ₪ נטו לחודש. נטען כי היא בעלת תואר ראשון ושני ואת לימודיה סיימה במימון של אימה, עת התגוררו הצדדים בבית האֵם, ובשימושה של המבקשת רכב הרשום על שם המשיב בלבד ואשר משמש לטובת בני המשפחה.
ביחס למשיב נטען כי לעניין עיסקו של המשיב רב הנסתר על הגלוי. נטען כי המשיב מנהל עסק בתחום התקנות אינטרנט, אספקה והתקנה של מערכות תקשורת, רשתות וכיוצ”ב. נטען כי מחזור העסק בשנת 2018 עמד על סך 2.5 מיליון ₪ והכנסתו החודשית של המשיב היא על סך 45,474 ₪ נטו בממוצע, וברשות המשיב 2 רכבים המשמשים את העסק.
המבקשת טענה כי לצדדים חשבון בנק משותף אליו מועברת משכורתה של המבקשת. מחשבון זה נצברים חסכונות הקטינים ואליו מעביר המשיב כספים מחשבונו העסקי, בהתאם לצורך. לטענתה היה לה כל השנים כרטיס אשראי לשימושה, ששימש להוצאותיה ולהוצאות התא המשפחתי. למשיב חשבון בנק פרטי המנוהל בבנק לאומי ומשמש כחשבונו העסקי ולמבקשת אין גישה לחשבון זה. לטענת המבקשת החל מחודש 10/21 אין לה כרטיסי אשראי בחשבון הבנק העסקי של המשיב, ועד חודש זה שילם המשיב את הוצאות שכר הלימוד של בית הספר “—-” כמו גם את תשלומי הארנונה, החשמל, המים, האינטרנט ותמי 4 – והמבקשת שילמה עבור מנוי נטפליקס. נטען כי בחודשים 10-12/21 נשא המשיב בהוצאות הכלכלה, מזון ובעלויות החוגים של הקטינים וכי החל מחודש 1/22, המשיב פעל באופן חד צדדי לשינוי המצב, ביטל את כרטיסי האשראי, באמצעותם שולמו חוגי הקטינים, חדל לשלם את החוגים, הוצאות הכלכלה / מזון של התא המשפחתי (רכש רק פעמיים) והמבקשת היא אשר רכשה מחשבונה הפרטי עבור הוצאות הכלכלה של המשפחה, שילמה את השיעורים הפרטיים והחוגים של הקטינים, דמי כיס, דלק וביטוחים לרכב שמשמש אותה וגם את התיקונים שבוצעו בדירת המגורים. לטענת המבקשת חיה המשפחה ברמת חיים גבוהה שכללה נסיעות טיולים בארץ ובחו”ל ורכישת מותגים. נטען כי קטין 1 וקטינה 2 לומדים בבית ספר פרטי (—-), הקטינה 2 סובלת מבעיות רגשיות ואבחונים שעברה מעלים קשיים באספקט הלימודי דידקטי, והיא נזקקת ותזדקק לעזרה נרחבת. נטען כי כיום הקטינה מקבלת 3-4 שיעורים פרטיים בשבוע ועלותם סך 2,200 ₪ לחודש.
בבקשה עתרה המבקשת לתשלום מזונות הקטינה 2 סך 5,870 ₪ לחודש על פי הפירוט: כלכלה סך 800 ₪, חומרי ניקוי לבית ולגוף סך 150 ₪, ביגוד והנעלה סך 800 ₪, מספרה סך 50 ₪, הוצאות משחקים ספרים בילוי סך 1,000 ₪, מתנות באירועים סך 100 ₪, נופשים וטיולים בארץ ובחו”ל 1,200 ₪, שיעורים פרטיים 750 ₪ וביטוח רכב ודלק 920 ₪ תרופות (ריטלין) 100 ₪. עבור הקטינה 2 סך 5,250 ₪ (אותם רכיבים כמו הרכיבים הקודמים למעט נסיעות 400 ₪, שיעורים פרטיים בסך 2,200 ₪), עבור הקטינה 3 בגין מזונותיה, סך 4,250 ₪ (אותם רכיבים, מספרה 100 ₪, חוגים 750 ₪, תנועת נוער צופים 70 ₪). נוסף על כך עתרה המבקשת בגין הוצאות החינוך של הקטינים 1 ו-2 1,640 ₪ , עבור הקטינה 3 (אגרת לימוד צפויה 2,000 ₪ עבור חטיבה, 820 ₪ עבור כיתות ט’-יב’, וסך 100 ₪ בגין ציוד בית ספר). וגם עתרה לסך 2,340 ₪, חלקם של הקטינים בהוצאות המדור וסך 1,575 ₪ בגין חלקם של הקטינים בהוצאות הרכב ואחזקתו וכן חיוב המשיב בעלויות ביטוחי הבריאות של הקטינים.
בפירוט שהגישה המבקשת, בהתאם להחלטתי מיום 02.03.2022, נטען כי מאחר והצדדים לא הפרידו מגוריהם, אין הפרדה בין הוצאות תלויות שהות ובין הוצאות שאינן תלויות שהות. נטען כי למעט חפצים בודדים שרכש המשיב לאחרונה (נעליים) והוראת קבע לבית הספר “—-” עבור הקטינים 1-2, ארנונה, מים, חשמל, כבלים, אינטרנט, תמי 4 וטלפונים ניידים של הקטינים – המבקשת נושאת בכל הוצאות הקטנים. המבקשת טענה כי לאור שכרה (8,500 ₪ לחודש) והוצאות הקטינים הגבוהות, היא נאלצת להיעזר באימה הקשישה ופידיון קרנות השתלמות על-מנת לכלכל את הקטינים. המבקשת העריכה את ההוצאות עובר למועד הקרע כדלקמן: עבור הקטין 1 סך 4,920 ₪ עבור הוצאות תלויות שהות, וסך 950 ₪ עבור הוצאות שאינן תלויות שהות; עבור הקטינה 2 – 6,350 ₪ עבור הוצאות תלויות שהות וסך 1,100 ₪ עבור הוצאות שאינן תלויות שהות. עבור הקטינה 3 סך 3,320 ₪ עבור הוצאות תלויות שהות וסך 1,200 ₪ עבור הוצאות שאינן תלויות שהות. נוסף על כך מגיעות הוצאות הקטינים 1-2 הלומדים בבית הספר “—-” והקטינה 3 שעתידה ללמוד שם לסך 3,740 ₪. הוצאות מדור ואחזקתו, חלקם של הקטינים סך 2,590 ₪ וסך 788 ₪ בגין חלקם של הקטינים בהוצאות הרכב.
המשיב בתגובתו טען כי הוא נושא במלוא הוצאות הקטינים ואחזקת הבית, משלם את בתי הספר של הקטינים, שילם סך 6,000 ₪ לבנק לסגירת חוב משותף, בעוד המבקשת מעלימה כספים ומנסה להגדיל ולנפח את הוצאות המחייה.
המשיב טען כי בגין הוצאותיהם של הקטינים, הוצאות המדור ואחזקתו, הוצאות הבית והכלכלה, לרבות מזון וקניות באופן הממלא את כל צרכי הקטינים, הוא משלם סך 8,000 ₪ לחודש. אשר לעיסוקו – נטען כי הרוויח מעיסוקו בהתקנת תקשורת סך 30,000 ₪ ברוטו לחודש ויתרת חשבון העסק נכון למועד הגשת כתב ההגנה עומדת על סך 23,000 ₪ בלבד. אשר לעיסוקה של המבקשת – נטען כי המבקשת בוחרת לעבוד ב-70% משרה בעוד היא יכולה ומסוגלת לעבוד במשרה מלאה.
נטען כי המבקשת מפקידה מידי חודש את משכורתה ל”חסכון” ומסרבת להשתתף בהוצאות הבית והקטינים. עוד נטען כי המבקשת מעלימה מבית המשפט כי סמוך להגשת התביעות היא רוקנה את חשבון הבנק המשותף של הצדדים, משכה סך 48,000 ₪ במזומן מכספיהם המשותפים של הצדדים, הפסיקה להפקיד את משכורתה לחשבון המשותף, הביאה את הצדדים למינוסים ולחובות והגדילה את הוצאות כרטיס האשראי שהיה בידה. נטען כי עתירת המבקשת למזונות קטינים בסך 21,000 ₪ ₪ לחודש מוגזמת ואינה מותאמת לרמת החיים של המשפחה וליכולת ההשתכרות של המשיב .
בהחלטתי מיום 31.03.2022 חייבתי את שני הצדדים להמשיך ולשאת בכל צרכי הקטינים בחלקים שווים ביניהם ללא חובת תשלום מזונות ולרבות הוצאות החינוך החריגות העולות מעל 100 ₪ וכן בהוצאות הרפואיות החריגות. ציינתי כי כל עוד מתגוררים הצדדים תחת קורת-גג אחת, לשם שמירה על שלמות נפשם והתפתחותם התקינה של הקטינים, על הצדדים להסכים על חלוקת זמן ואחריות הורית / חלוקת ימים בבית. על החלטה זו הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור שהתקבלה, ובעקבות כך נקבע מועד לשמיעת טענות הצדדים והוגשו סיכומיהם.
בסיכומיה טענה המבקשת כי משיכות המזומן שביצעה מחשבון הבנק המשותף נועדו לשיעורים פרטים ודמי כיס עבור הקטינים – סה”כ 4,000 ₪ לחודש, כפי שעולה מדפי החשבון וכפי שהודה המשיב בפרוטוקול הדיון מיום 23.05.2022 (ר’ עמוד 3 שורות 25-34). עוד נטען כי הצדדים נהגו לשלם למנקה באמצעות שיקים, כמו גם ל”צופים” על דרך של הרשאה לחיוב בחשבון וגם לתוכניות חסכון על שם הקטינים. נטען כי הקטין 1 עושה שימוש רק ברכבה של המבקשת ולמבקשת הוצאות בגין כך וגם בגין הסעת הקטינות, כי השיעורים הפרטים עבור הקטינה 2 יינתנו כל הקיץ על מנת להכינה ללימודי התיכון וכי עד למועד הקרע נהגו הצדדים לנסוע לחופשות משפחתיות בארץ ובחו”ל וכיום נוסע המשיב בגפו.
המשיב בסיכומיו טען כי בשל התנהלותה הכלכלית של המבקשת עובר להגשת תביעותיה, הגיע עיסקו לקריסה כלכלית, ונטל הלוואות לכיסוי ההוצאות. נטען כי חסכונות עבור הקטינים הם מותרות, וגם מנקה ותשלום לבית ספר פרטי. נטען כי הוצאות מספרה לקטינה 2 היא הוצאה שנועדה לנפח את כלל הוצאות ומתן שיעורים פרטיים אינם רלוונטיים כעת. ביחס לחופשות, נטען כי כל אחד מהצדדים בוחר לנסוע לחו”ל עם מי מהקטינים ומשלם על הטיסות והשהות. המשיב הוסיף כי הצדדים עודם מתגוררים תחת קורת-גג אחת, וחיובו במזונות יגרום לניהול שני משקים באותו הבית, התחשבנות וסימון אוכל, נוכח העדר תקשורת מינימלית בין הצדדים.
לאחר סיכומי הצדדים, בהחלטתי מיום 13.7.22 חייבתי את המשיב להמשיך ולשאת בכל הוצאות הקטינים מכל מין וסוג שהוא, לרבות דמי כיס וגם בכל הוצאות אחזקת הבית, לרבות עוזרת הבית, בהיקף כפי שהיה נהוג עובר לקרע בין הצדדים, למעט מזון וחומרי ניקוי בהם חוייבה המבקשת (הכל בהיקף שהיה נהוג עובר לקרע). נוסף על כך קבעתי כי כי בהוצאות החינוך, לאחר הפחתת הנחות ומענקים, יישאו ההורים בחלוקה, האב שיעור 65% והאם שיעור 35%. בהוצאות הבריאות של הקטינים שאינן מכוסות על ידי קופת החולים או הביטוח הרפואי של הקטינים והעולות על סך 100 ₪ יישאו ההורים בחלוקה זהה, היינו 65% האב, 35% האם.
גם החלטה זו לא הפחיתה את הקונפליקט בין הצדדים.
המבקשת טענה כי בשל העדר שיח ענייני בין הצדדים יש לכמת את החיובים לסכום כספי. המבקשת טענה כי על פי החלטת בית המשפט מיום 13.7.22, העבירה למשיב טבלה מסודרת של הוצאות בצירוף אסמכתאות והמשיב לא שילם דבר. נטען כי המבקשת ניהלה את הבית מאז ומעולם ושילמה לעוזרת הבית והמשיב שילם עבור אחזקת הבית ובית ספר “—-“. המבקשת טענה כי היא רוכשת מזון ומבשלת מזון חם לבני הבית מידי יום ובתקופה שבין 13.7-2.8 הוציאה המבקשת רק עבור מזון סך של מעל 3,000 ₪. לטענתה מוצרי ההגיינה והטיפוח המשיב אינו קונה, חרף ההחלטה המחייבת אותו לעשות כן.
לעניין העוזרת – נטען כי המבקשת מאז ומעולם ניהלה את כל סידור העבודה מול העוזרת וביקשה מהמשיב כי ישלם סך 1,700 ₪ עבור ניקוי חודש יולי והמשיב לא שילם את החיובים הנוגעים לדמי הביטוח הלאומי והפנסיה.
לעניין הוצאות הילדים בחופש – נטען כי החל ממועד הגשת התביעה המבקשת נושאת בהוצאות הקטינים ומפאת חסרון כיס בשנה האחרונה לא רשמה את הבת 3 לקייטנות ולמנוי לבריכה כפי שהיה בעבר. המבקשת טענה גם כי המשיב משלם הוצאות הפנאי ובילוי בחופש הגדול ומטיל על כתפיה את הוצאות הקטינים. נטען כי הבת 2 זקוקה לשיעורים פרטיים לשם השלמת פער לימודי, הנדרש עם מעברה לקמפוס “—-“. הקטינה 2 זקוקה לעדכון אבחון לפני בחינות הבגרות ולמחשב חדש ללימודיה. נטען כי קטין 1 שעתיד להיות ב-“גיבוש” לקראת הצבא ובקרוב להתגייס נזקק אף הוא לקנייה לקראת הגיוס. נוסף לטענת המבקשת בשל מצב הדברים שנוצר זקוקים הקטינים לטיפול פסיכולוגי. דמי כיס – נטען כי האם נאלצת לתת לקטינים דמי כיס כבחופשות בעבר.
עוד נטען כי המשיב מתווכח על כל קנייה וקנייה גם על רכישת מגבות ושטיחים שעלותם יחד עומדת על סך 90 ₪ בלבד. נטען כי המשיב עושה כל שלאל בידו כדי לשבש את שגרת החיים בבית והתקשורת בין הצדדים קשה ובלתי אפשרית. המשיבה טענה כי פדתה את קרן ההשתלמות שלה לשם תשלום הוצאות הקטינים ולאחר שכלי הרכב בו עשתה שימוש ירד מהכביש בשל תאונה, כיום היא שוכרת כלי רכב.
המשיב טען כי מאז ההחלטה קונה המבקשת רק מוצרי מזון בסיסיים והקטינים מתלוננים כי אין מה לאכול. נטען כי ההחלטה שותקת אשר להוצאות דמי הכיס, עוזרת הבית, אחזקת הכלב, והוצאות החינוך והרפואה דבר הגורם לקושי ביישומה ולהתנהלות חד צדדית של המבקשת. עוד נטען כי המבקשת מעבירה לקטינים, על דעתה, מאות שקלים בחודש על דמי כיס וזאת במקביל לדמי הכיס שמעביר להם המשיב ישירות לידיהם, כך שהקטינים מקבלים סכומים גבוהים מאוד כדמי כיס. הקטין 1 לפני גיוס אינו קטין ועובד עם אביו ומקבל סך 250 ₪ ליום.
נטען גם שהמבקשת מסרבת למסור למשיב את מספר הטלפון של עוזרת הבית על מנת לתאם מולה שעות ועלויות, והעבירה למשיב דרישה לתשלום 1,700 ₪ לחודש יולי, סכום שאינו סביר. שיעורים פרטיים – נטען כי המבקשת ממשיכה להזמין מורים פרטיים לקטינות על אף חופשת הקיץ והקטינות מסרבות לשתף פעולה עם המורה הפרטית. עוד נטען כי תחת הרכיב “אחזקת הבית” – המבקשת מחפשת להגידל הוצאותיו ושלחה למשיב קבלות בגין רכישת מגבות ושטיחים לבית שאין בהם כל צורך. נטען כי יש לחייב את המבקשת לרכוש מזון וחומרי ניקוי סך 4,000 ₪ לחודש לכל הפחות, בהיקף ובאופן כפי שהיה נהוג עובר לקרע. נטען כי המשיב משלם לקטינים סך 300 ₪ דמי כיס ואם המבקשת חפצה לתת להם יותר, יעשה הדבר ללא חיוב המשיב.
ביום 13.11.22 התקיים בפני דיון והצדדים השילמו טעונתיהם בעל פה, כפי שציינתי לעיל, לאחר הדיון, הודיע המשיב כי הואיל וטובת הילדים בלבד עמדת לנגד עיניו הוא יעזוב את הדירה בה התגוררו הצדדים בתוך 30 יום וישכור דירה למגוריו תמורת דמי שכירות חודשיים בסך 5,000 ₪.
דיון והכרעה:
המקור לחיוב אדם במזונות ילדיו נבחן על פי הדין האישי החל עליו. הוראה זו קבועה בהוראת סעיף 3 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) תשי”ט-1959.
מאחר ושני הצדדים יהודים, הדין החל הוא הדין העברי.
על פי הדין העברי מקור חיוב במזונות נחלק לשלוש תקופות לפי גילאי הקטינים ובהתאמה למקור החיוב, נחלק גם גובהו, היקפו ואופן חלוקתו של נטל המזונות בין האב ובין האֵם. התקופות הן עד גיל 6, מגיל 6 עד גיל 15 ומגיל 15 עד גיל 18.
במקרה כאן, אחד הילדים בגר ושני הקטינים האחרים מעל גיל 6.
משמעות הדבר כי אין צורך להפריד בין צרכים הכרחיים של הקטינים (שאז חב בהם האב לבדו באופן בלעדי) לצרכים שאינם הכרחיים. ראו בהקשר זה רמ”ש (מרכז) 59188-10-18 י.נ נ’ א.נ., סעיף 10 לפסק הדין, מיום 25.10.2018 וגם עמ”ש (מרכז) 21704-03-18 א.ו נ’ א.ו סעיף 12 לפסק הדין מיום 11.06.2019.
עוד משמעות הדבר, כי יחס חלוקת החיוב במזונות הקטינים, שיוטל על כל הורה, ייקבע על פי יכולותיהם הכלכליות, מכלל המקורות שלרשותם, לרבות שכר עבודה ונכסים אחרים יחד עם מתן משקל לחלוקת זמני השהות של הקטינים אצל הוריהם ובשים לב למכלול נסיבות המקרה. ראו בע”מ 919/15 בע”מ 1709/15 פלוני נ’ פלונית, מיום 19.7.2017, עמוד 119.
אשר לגובה הצרכים, נפסק כי תביעת מזונות היא תביעה כספית שיש להוכיח ככל תביעה אחרת. כאשר העובדות אינן שלמות והראיות אינן מאפשרות קביעת ממצאים ברורים, בית המשפט יאמוד את הצרכים על פי נִסיון החיים של השופט היושב בדין. ראו: ע”א 680/82 נחום נ’ נחום, פ”ד לז(4)667; ע”א 687/83 מזור נ’ מזור, פ”ד לח(3) 29, 33; ע”א 130/85 ניסים סבן כהן נ’ שמעון כהן, פ”ד מ(1) 69; ע”א 93/85 שגב נ’ שגב, פ”ד לט(3)822, 825, 828 ועוד.
ומהו סכום הצרכים הכולל? נפסק כי צרכיו של קטין המתגורר בשני בתים גבוהים יותר וזאת בשל הכפילות הנדרשת, מטבע הדברים, של חלק מהוצאותיו וצרכיו, אך יש להביא בחשבון כי חלקם של צרכיו משולמים בעת שהות הקטין אצל מי מהוריו על ידי נשיאה בפועל. בפסקי הדין הוערכו צרכי קטין המקיים זמני שהות בשני בתים בסך 1900 – 1,600 ₪ לחודש. ראו עמ”ש (ת”א) 46291-01-16 פלונית נ’ פלוני מיום 09.10.2017. בפסקי דין אחרים הוערכו הוצאות קטין המתגורר בשני בתים סך 2,250 ₪ לחודש. ראו עמ”ש (מרכז) 21704-03-18 א.ו נ’ א.ו, סעיף 12 לפסק הדין מיום 11.6.19 וגם עמ”ש (חיפה) 56000-10-18 פלוני נ’ פלונית סעיף 47 לפסק הדין מיום 31.1.2019. הסכום נקבע לאחר שנלקחו בחשבון התמורות הרבות במהלך השנים, עליית מחירים בכל תחומי החיים, רמת שכר שעלתה, שכר המינימום שעלה וכיוצ”ב.
אלא שיש לבחון כל מקרה לנסיבותיו. ראו עמ”ש (ת”א) 1180-05-14 א.א. נ’ מ.א., מיום 26.3.2015 עמוד 4 לפסק דינו של השופט שאול שוחט.
בעת פסיקת מזונות זמניים, החלטת בית המשפט היא על יסוד ראיות לכאורה בלבד ומבלי שיהא בכך לקבוע מסמרות בטענות הצדדים לגופן – שכן אלו ייבחנו במסגרת בירור התובענה.
בהחלטתי מיום 13.7.22 קבעתי כי מאחר וההורים מתגוררים תחת קורת גג אחת, ההוצאות יחולקו בעין. באותה החלטה הורתי מי מההורים נושא באיזו הוצאה. התכלית הייתה להפחית מהקונפליקטים ולהימנע מהתחשבנויות בין ההורים, אלא שמטענות הצדדים שהועלו לאחר החלטתי התברר כי הושגה תוצאה הפוכה מאחר וכל צד ביקש לטעון כי הוצאה כזו או אחרת היא באחריות ההורה האחר.
לאחר שהובהרה להורים חשיבות הפרדת המגורים, הודיע האב ביום 15.11.22 כי בתוך 30 יום, יעזוב את הדירה בה התגוררו הצדדים יחדיו וישכור דירה למגוריו. נטען כי הוא עתיד לשלם שכר דירה סך 5,000 ₪ לחודש.
על כן, מדובר בקטינים שעתידים להתגורר בשני בתים. בהינתן זאת ולאחר שמצאתי כי הוכחה לכאורה, רמת חיים גבוהה, אני מעריכה כי לעת הזו, צרכי כל אחת מהקטינות הוא סך 2,200 ₪ לחודש כולל אחזקת מדור.
בהינתן הנתונים שלפניי והואיל והמדובר בהחלטה זמנית שתוקפה עד להחלטה אחרת או פסק הדין, אני אומדת את הצרכים שהם תלויי שהות עבור כל אחת מהקטינות סך 1,800 ₪ וצרכי כל אחת מהקטינות שאינם תלויי שהות סך 400 ₪.
ומהו נטל החלוקה?
בהתאם לתלושי שכר של המבקשת, שכרה החודשי הממוצע לחודשים 12/20 – 11/21 הוא סך 8,630 ₪ נטו. בשים לב לכלל נסיבות העניין עד כה, טענות המשיב כי המבקשת אינה מממשת פוטנציאל השתכרותה והיא עובדת בהיקף 70 אחוז משרה לא יובאו בחשבון בהחלטתי זו והטענה תיבחן בהמשך ההליך.
אשר למשיב, לפי דו”חות רווח והפסד הכנסתו הממוצעת החודשית לשנת 2018 היא סך 45,474 ₪ נטו לחודש; לשנת 2019 סך 42,564 ₪ נטו לחודש; לשנת 2020, 37,095 ₪ נטו לחודש; ולשנת 2021, 32,309 ₪ נטו לחודש. הירידה בסכומים היא מהתקופה שקודמת למועד הקרע ויכול ותקופת מגפת הקורונה תרמה לכך. בהינתן הנ”ל וההוצאות שכלולות בפעילות עסקו, אני מעמידה הכנסתו על סך 35,000 ₪ נטו לחודש.
מכאן שיחס הכנסות הצדדים הוא 80% המשיב ו- 20% המבקשת ומעת שהמשיב ישכור דירה למגוריו, וכפוף להצגת הסכם שכירות תקף והמעיד על תשלום סך 5,000 ₪ לחודש עבור שכר דירה, יעמוד יחס ההכנסות שיעור 75% המשיב ו- 25% המבקשת.
לצרכי החלטתי זו ומאחר וטרם הוסדרה חלוקת זמני שהות, אני מניחה כי מדובר בזמני שהות שווים/רחבים. בהתאם ליחס ההכנסות, על המשיב לשאת עבור מזונות כל אחת מקטינות סך 1,350 ₪ לחודש (המהווים 75% מסך 1,800 ₪) עבור צרכים תלויי שהות וגם סך 300 ₪ (המהווים 75% מסך 400 ₪) עבור צרכים שאינם תלויי שהות.
מסכום המזונות עבור הצרכים תלויי שהות, יש להפחית את הסכום בו המשיב נושא בפועל, בעין, בעת שהות הקטינות אצלו. בהקשר זה לא זמני השהות הם כשלעצמם הם העיקר, אלא יש לבחון את מידת המעורבות “התשומות” שמשקיע ההורה בקטינים. בהקשר זה, בעת בחינת מזונות זמניים השאלה מה היה בעבר יכול ומעידה על ההווה. במקרה כאן, בנסיבות המיוחדות כאן, אני מעריכה כי תרומתו בעין של המשיב סך 300 ₪.
היינו על המשיב לשלם עבור כל אחת מהקטינות סך 1,350 ₪ לחודש (1,350 ₪ עבור 75% בגין צרכים תלויי שהות, פחות נשיאה בעין של צרכים תלויי שהות 300 ₪ + 75% בגין צרכים שאינם תלויי שהות). מאחר ובנסיבות כאן יש צורך “בהורה מרכז” ולהתרשמותי, המבקשת, גם כיום, היא זו שמעורבה ומנהלת את הפנאי והבילוי של הקטינים ולו מעצם שהותה יותר שעות בבית ומנגד היעדרותו של המשיב מהבית, ישולמו המזונות הזמניים לידי האם עבור הקטינות.
אשר לקטין 1 שעתיד להתגייס, עבודתו אצל האב אינה פוטרת את האב ממזונותיו. על כן, עד לתום שירותו הצבאי חובה, ישלם המשיב למזונותיו 350 ₪ לחודש. אם הקטין לא יתגייס עד לתום 6 חודשים ממועד סיום לימודי התיכון, יופסקו מזונותיו עד לגיוסו וממועד גיוסו יחל החיוב מחדש.
אשר לטענה כי מאחר והקטין עובד ומשתכר אצל אביו אין לחייב במזונותיו, אני דוחה את הטענה. השכר משולם לקטין 1 בגין עבודתו, להבדיל ממזונותיו, מה גם שבשל העובדה כי באפשרותו לעבוד, הרי שהמזונות מופחתים לשיערו 1/3. על כן אין בשכרו של הקטין לאיין את זכאותו למזונותיו מהוריו.
בהוצאות החינוך החריגות, יחלקו ההורים, האב יישלם סכום השווה לשיעור 75% והאם סכום השווה לשיעור 25% מההוצאות הנ”ל. הוצאות חינוך חריגות, לרבות שכר לימוד, ועד כיתה, חוג לכל ילד, שיעורי עזר ותנועת נוער. וגם מחזור קייטנה אחת בחופשת הקיץ וקייטנה אחת בפסח או סוכות. טרם רישום לקייטנה, על הצדדים להסכים לעלות הקייטנה. בהעדר הסכמה, התשלום יהא לפי עלות קייטנה עירונית/מתנ”ס. התשלום יעשה לאחר הפחתת מענקים והטבות ועל הצדדים למצות זכאותם למענקים והטבות מצדדי ג’. שיעורים פרטיים ינתנו ויתואמו בהסכמה בין ההורים ובמקרה של מחלוקת תכריע עמדת הגורם החנוכי הרלוונטי.
בהוצאות הבריאות של הקטינות שאינן מכוסות על ידי קופ”ח או הביטוח הרפואי והעולות על סך 100 ₪, יישאו ההורים בחלוקה 75% האב, 25% האֵם. הוצאות רפואיות: לרבות רפואת שיניים כולל אורתודנטיה, משקפיים/עדשות מגע, טיפולים פסיכולוגיים/רגשיים, אִבחונים, אבחוני ליקוי למידה, וכל הוצאה רפואית אחרת חריגה אשר איננה מכוסה (במלואה או בחלקה) על ידי קופת חולים, ובכלל זה הפרשים בגין אותה הוצאה חריגה לאחר קבלת החזר מכל מקור שהוא, אלא א”כ ההחזר מתקבל מביטוח פרטי הממומן על-ידי הורה אחד, בלבד שאז רק ההורה המממן זכאי ליהנות מהחזר זה. כל הוצאה רפואית כנ”ל תעשה על יסוד אסמכתא מגורם רלוונטי המאשר את נחיצותה, אשר תועבר מהורה אחד לשני בתקשורת מתועדת טרם הוצאת ההוצאה / קבלת הטיפול, על-מנת לאפשר להורה השני לבדוק האמור בתוך 10 ימים מיום משלוח האסמכתא.
אשר לתשלום מחברת הביטוח בגין אובדן כלי הרכב שעשתה בו שימוש האישה, הרי שזהו כלי רכב המהווה חלק ממסת נכסי הצדדים לאיזון. על כן, ובהמשך להצהרות הצדדים, הצדדים ישתפו פעולה על מנת לקבל את כספי הביטוח. מכספי הביטוח ישלמו שכר השמאי, תביעת צד ג’ וכל הקנסות או דו”חות שהתקבלו בגין השימוש בכלי הרכב עד למועד הקרע. יתרת התשלום תועבר לידי האישה והמחצית שהיא חלקו של המשיב תובא בחשבון בעת איזון המשאבים. נוסף על כך, מאחר וכלי הרכב היה רשום על שם המשיב אך בשימוש המבקשת, טרם העברת יתרת הכספים הנ”ל לידי המבקשת, יערכו הצדדים בדיקה אם קיימים קנסות או דו”חות ממועד מאוחר למועד הקרע, אם כן, מיתרת התמורה ישולמו גם קנסות ודו”חות אלו ודבר יובא בחשבון לחובת המבקשת בעת איזון המשאבים.
בהוצאות הכלב, יישאו הצדדים בחלקים שווים.
קצבת הילדים וכל קצבה אחרת המשולמת על ידי המוסד לביטוח לאומי עבור הקטינים, תשולם לידי האם נוסף על המזונות הזמניים.
החיובים על פי החלטתי זו חלים ממזונות חודש דצמבר 2022.
נקבע לקדם משפט נוסף ביום 6.3.23 שעה 10:30.
המועד נקבע לאור הודעות הצדדים בנוגע להעברת המסמכים למומחה החשבונאי ובקשת המומחה למסמכים נוספים מצד האישה ופגישה עם האיש, מתוך בהנחה שבמועד זה תהיה מונחת בפני חוות הדעת ותשובות לשאלות הבהרה או חלוף המועד להגשתם. אם יתברר כי חוות הדעת טרם הוגשה או כי לא נתקבלו תשובות לשאלות הבהרה, הצדדים יגישו בקשה לדחיית הדיון בצירוף רשימת מועדים שיתואמו ביניהם.
מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים, תיקוני הגהה ועריכה.
המזכירות תמציא לצדדים.
3429041529000ניתנה היום, כ”ז חשוון תשפ”ג, 21 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.
