בפני
כבוד השופטת ענת זינגר
העותר
חנוך ירושלמי
ע”י ב”כ עו”ד עדי כרמלי
נגד
המשיבים
.1 פרופ’ נחמן אש מנכ”ל משרד הבריאות
.2 משרד הבריאות
ע”י ב”כ עו”ד בינה צמח מאונר
פסק דין
העתירה שבפניי תוקפת את החלטת המשיבים מיום 2.8.22 במסגרתה הוחלט לבטל את רישיון תואר המומחה בפסיכולוגיה קלינית (מס’ 27-668) ותואר מומחה מדריך באבחון ובטיפול (מס’ 27-1959) – בהם מחזיק העותר.
מדובר במקרה חריג, מקום בו המתלוננות כנגד העותר ביקשו להישאר אנונימיות, זאת לטענתן, בשל איומים שהפנה אליהם העותר. כפועל יוצא מכך לא נחשפו בפני העותר ואף לא בפני מועצת הפסיכולוגים, אשר קיבלה את ההחלטה – מכתבי המתלוננות עצמן, אלא מעין פרפרזה על אותן תלונות, מעין סיכום של הדברים והקשיים העולים מהתלונות. עוד עסקינן במקרה חריג, עת שהמתלוננות בחרו מאותו טעם, להימנע מהגשת תלונה במשטרה וכן לא התקיים הליך משמעתי. בנסיבות בהן לא היה ניתן לקדם את אותן חלופות אחרות, לנוכח עמדת המתלוננות – בוטלו תארי המומחה, באמצעות החלופה הקיימת בס’ 28 לתקנות הפסיכולוגים (אישור תואר מומחה) תשל”ט-1979 (להלן: “תקנות תואר מומחה”). על רקע דברים אלה, הרי שמטבע הדברים נפגעה גם יכולת העותר לפעול להדיפת הנטען כנגדו.
כפי שיובהר להלן, על אף האמור, אני סבורה כי דין העתירה להידחות וכי בדין בוטלו תארי המומחה דלעיל. מצאתי כי בוצע הליך סדור, התואם את המגבלות החריגות שהתקיימו במקרה זה. זאת, תוך איזון ראוי בין זכות העותר להגיב ולהתייחס לנטען כנגדו מחד גיסא – וחובת המשיבים לבחון התלונות לעומק ולהגן על הציבור מאידך גיסא. מצאתי כי הייתה זו חובתו של מנכ”ל משרד הבריאות לפעול כפי שפעל עת קיבל את המלצת מועצת הפסיכולוגים וכי אין מקום להתערב בהחלטה מושא העתירה.
אציין בפתח הדברים כי בהתחשב בהיעדר חשיפת התלונות עצמן בפני מועצת הפסיכולוגים אשר נתנה המלצתה למשיב 1, מצאתי אף אם מעבר לנדרש, לעיין בתלונות לגופן. האמור בוצע על רקע הסכמת המתלוננות כי אעיין בהן במעמד צד אחד ועת שהעותר לא התנגד לכך. עיון זה הוסיף נדבך נוסף לצדקת החלטתם של המשיבים באופן שלדידי לא יכול להיות ספק כי ההחלטה על ביטול הרישיון מוצדקת, ראויה ומתחייבת.
אפנה להלן לפרטי הדברים:
העותר משמש כפסיכולוג קליני במשך למעלה מארבעים שנה, והוא מוכר בתחומו. בין היתר, הוא שימש כמרצה באוניברסיטה העברית, בהמשך עבד באוניברסיטת חיפה, היה חבר בצוות בחינות הרישוי של הפסיכולוגים הקליניים במשרד הבריאות, ייעץ לרשויות רבות, והחזיק קליניקה פרטית. לדבריו בשמונה השנים האחרונות הוא אינו מטפל בנשים ובשש השנים האחרונות אין הוא מטפל בגברים ועיקר עיסוקו במחקר.
במהלך השנה האחרונה הגיעו אל מנכ”ל משרד הבריאות, המשיב 1 (להלן: “המנכ”ל”), מכתבים בדבר קיום תלונות על פגיעה מינית ונפשית של העותר במטופלות בהן טיפל. קבוצת פסיכואתיקה, הינה קבוצה המורכבת מנשות מקצוע בתחום הטיפול הנפשי, המציעה תמיכה, התייעצות וליווי -במקרים של פגיעה מינית במהלך טיפולים מסוגים שונים. חברות הקבוצה פועלות בהתנדבות והסיוע ניתן ללא תשלום, תוך שמירה על חיסיון הפניות ועל פי נהלי עבודה מסודרים. קבוצה זו פנתה במכתב מיום 8.7.20 אל ועדת האתיקה של הסתדרות הפסיכולוגים בישראל (להלן: “ועדת האתיקה”). במכתב התבקשה ועדת האתיקה לפתוח בחקירה בעניינו של העותר, בחשד להטרדה מינית, ניצול מיני מתמשך והשתקת מטופלות באיומים כי יהרוס את חייהן. במכתב צוין כי מדובר בארבע מתלוננות, כאשר שלוש מהן מוכרות עוד משנת 2017 ואחת הגיעה במהלך שנת 2020. המתלוננות לא חתמו בשמן המלא, אך ניתן ליצור עם כל אחת מהן קשר באמצעות קבוצת פסיכואתיקה. שמות של שתיים מן המתלוננות שמורים גם אצל פרופ’ גבי שפלר, שכן הן פנו אליו תחילה והן מצויות עמו בקשר מתמשך. באותה פניה נאמר כי ידוע שוועדת האתיקה מודעת לחומרת התלונות כנגד העותר וכי הונח שהוועדה גם מודעת לסיום עבודתו של העותר באוניברסיטת חיפה על רקע ממצאי חקירה עצמאית שנוהלה שם בעניינו. עוד הוזכר בפנייה תחקיר של מערכת עובדה בשנת 2017. הפנייה מציינת ניצול אמון של המטופלות כדי לפגוע בהן מינית וכן נקיטה במסכת חמורה של איומים שנועדה להבטיח שהמתלוננות לא תעזנה לחשוף את מעשיו. התבקשה פתיחת חקירה ללא דיחוי. נאמר כי מדובר לכאורה “במעשים של הטרדה מינית, ניצול מיני מתמשך והשתקת המטופלות באיומים כי יהרוס את חייהם, תוך שימוש לרעה במעמדו ובמידע חסוי שנמסר לו במהלך הטיפולים”. בפניית קבוצת פסיכואתיקה אשר נחתמה ע”י נורית ענבר-וייס ויעל שביד, נאמר עוד –
“אנו מפצירות בוועדה להפוך כל אבן על מנת לקדם את הטיפול בנושא, לאור כל האמור לעיל ועל רקע מצב העניינים המיוחד והחריג שבו, לפי העדויות בידינו, המטופלות שנפגעו חיות לאורך שנים רבות מאוד (לעיתים יותר מעשרים שנה) תחת אימה משתקת, שירושלמי יממש את איומיו לחשוף פרטים וסודות אישיים בעלי פוטנציאל פגיעה הרסני בהן. נשים אלה מוכנות לסייע לוועדה לרדת לחקר האמת, ובלבד שזהותן לא תיחשף בפניו של מר ירושלמי. ככל הידוע לנו, מגבלה זו היא הסיבה שבגללה הבירור לא הגיע עד עתה למיצוי בוועדת התלונות במשרד הבריאות, וגם משטרת ישראל נתקעה בחקירתה.
אנו מאמינות בנכונות העדויות, ראשית משום ש’ניכרים דברי אמת’, שנית בשל קווי הדמיון בין התלונות השונות (לצד השוני הרב בניהן) הרומזים על דפוסי פעולה אופייניים, ושלישית בשל אמוננו בתחקירים שבוצעו באוניברסיטת חיפה ועל ידי תכנית “עובדה”. במידה והעדויות אכן נכונות, הרי שהעובדה שירושלמי מחזיק ברישיון תקף לעיסוק בפסיכולוגיה אינה מהווה רק חוסר צדק מתמשך כלפי הנשים בהן פגע אלא גם פוגעת קשות בדימויו הציבורי של מקצוע הפסיכולוגיה, ויותר מכך – מהווה סכנה ממשית לשלום הציבור”
בעקבות מכתב זה, שלחה ועדת האתיקה ביום 19.4.2021, מכתב אל מר גבי פרץ, הפסיכולוג הארצי בוועדת התלונות אשר במשרד הבריאות. המכתב נחתם ע”י יונת בורנשטיין בר יוסף – יו”ר הועדה, בשם חבריה. ועדת האתיקה החליטה להצטרף לפניית קבוצת פסיכואתיקה ולבקש כי הגורמים המוסמכים ימצאו דרך לקידום פתרון, ויבחנו את האפשרות להתלות את רישיון העותר, נוכח החשדות הכבדים שהתעוררו. במכתב צוין כי לארבע התלונות הצטרפה תלונה חמישית שנשלחה ישירות לוועדת האתיקה. כאמור אף שהמתלוננות נותרו אנונימיות, ניתן ליצור עימן קשר, חלקן באמצעות קבוצת פסיכואתיקה, חלקן באמצעות פרופ’ שפלר והאחרונה באמצעות ועדת האתיקה. צוין כי הנשים המתלוננות מייחלות למציאת פתרון שיאפשר הכרה פורמלית מסוימת, גם אם חלקית מאוד ומאוחרת, בעבירות החמורות אשר לכאורה בוצעו נגדן “אשר חוצות לא רק את הרף האתי כי אם גם את הרף הפלילי”. עוד נכתב באותה פניה:
“מקריאת התלונות המפורטות […] עולה לכאורה דפוס פעולה סדרתי, כמעט זהה וחמור ביותר, של פגיעה מתמשכת בנשים, חלקן מטופלות ו/או סטודנטיות מוחלשות מאד ובמצוקה רבה, ואף נשים פגועות נפש, שפנו לפסיכולוג כדי לקבל תמיכה ומזור למצוקתן. בכל המקרים מופיע לכאורה דפוס התנהלות חוזר ושיטתי, שנבנה בהדרגה ע”י הפסיכולוג. דפוס זה כולל בשלב ראשון יצירת קשר תלותי מאד בין הפסיכולוג למטופלות תוך שימוש במניפולציות רגשיות, מחמאות, התפעלות ומצג של התאהבות מצדו, הבעת רגשות חמים וגילויי דאגה אבהית לא מקובלים. לאחר מכן, שימוש בכלי טיפולי לכאורה, בחסות הסברים שנתן למטופלות כי השיטות הטיפוליות שלו נסמכות על גישת ‘הפסיכולוגיה ההתייחסותית’ על פיה לדבריו על המטפל לחשוף בפני המטופלת ולשתף אותה ברגשות שהיא מעוררת בו […] כל זאת תוך שימוש בוטה ופוגעני באמון שנוצר וביחסי התלות ותוך סחיטה רגשית, לצורך מעשים חוזרים ונשנים של הטרדה מינית, מעשים מגונים ו/או סחיטת הסכמה לקיום יחסים מיניים בתחילת הפגישה הטיפולית כתנאי להמשך קיומה של הפגישה עם המטופלות. זאת תוך מתן הבטחות לקשר רגשי ו/או תוך שימוש באיומים ובחלק המקרים תוך הפעלת לחץ רב וסחיטה רגשית שאם הפסיכולוג לא יבוא על סיפוקו הוא לא יוכל להתפנות לצרכיה של המטופלת בהמשך הפגישה הטיפולית. עוד מתואר בתלונות דפוס חוזר של שימוש באיומים לחשיפת זהותן, הפרת החיסיון הטיפולי וחשיפת פרטים שעלו בפגישות הטיפוליות, עד כדי איום ‘להרוס את חייהן’ וחיי בני משפחותיהן באמצעות שימוש בפרטים אלה, אם יספרו למישהו על המתרחש בחדר הטיפולים ו/או יגישו כנגדו תלונה. איומים אלו הטילו עליהן פחד ומורא כה גדול עד שהוא אינו קהה לאורך שנים רבות, אשר אינו מאפשר לחלקן להשתקם נפשית, להתחזק ולשקם את חייהן אף בחלוף למעלה משני עשורים”.
(ר’ נספח ג’ לעתירה).
בהמשך, ביום 8.12.2021, פנה פרופ’ גבי שפלר, פסיכולוג קליני ותיק ומומחה בתחום האתיקה בפסיכולוגיה, למנכ”ל – בבקשה להפעיל את סמכותו ולשלול מהעותר את תעודת המומחה. בפנייתו ציין כי במהלך השנים הגיעו לידיו תלונות, וכי בסך הכול ידוע לו על שבע מתלוננות. אציין כי בשונה משתי הפניות דלעיל, מכתב זה לא הועבר לעיון העותר ובא כוחו, בכדי להגן על זהות המתלוננות.
ביום 29.12.2021 פנה פרופ’ שפלר למנכ”ל שוב, והפעם צרף את המכתב של ועדת האתיקה לפסיכולוג הארצי וכן שני קבצים של מכתבי מתלוננות (מדובר היה בקובץ בעל אותו תוכן אשר ככל הנראה צורף פעמיים והשם הבדוי בכל קובץ שונה). גם פניה זו לא הוצגה לעיון העותר.
בעקבות זאת, פנה המנכ”ל, פרופ’ נחמן אש – ליו”ר מועצת הפסיכולוגים, ד”ר איילה בלוך, ביום 12.5.2022. המנכ”ל פנה בהתאם לסמכותו לפי סעיף 28 לתקנות תואר מומחה וביקש לכנס את מועצת הפסיכולוגים כדי לשמוע את טענות העותר ולהגיש לאחר מכן את המלצות המועצה בעניין. בפניה נאמר עוד כי – “כנגד פרופ’ ירושלמי עומדות תלונות רבות וחוזרות בחשד לפגיעה חמורה במטופלותיו. המדובר בחשדות חמורים המייחסים לו, לכאורה, מעשים העולים כדי הטרדה מינית, ניצול מיני מתמשך והשתקת מטופלות באיומים כי אם יתלוננו על מעשיו, יתנכל אליהן ויחשוף פרטים אינטימיים אודותן, מה שיהרוס את חייהן, תוך שימוש לרעה במעמדו ובמידע חסוי שנמסר לו במהלך הטיפולים”. המנכ”ל הוסיף כי מחומר שהועבר לעיונו עולה כי בעבר נוהלו נגד העותר חקירת משטרה בגין חשדות אלה, וכן בדיקה מכוח התקנות לפי החוק למניעת הטרדה מינית על ידי מעסיקתו באותה העת – אוניברסיטת חיפה. חקירת המשטרה לא התקדמה בשל העדר שיתוף פעולה מצד המתלוננות, מהחשש לשלומן הנפשי. עבודת העותר באוניברסיטת חיפה הופסקה. המנכ”ל מפנה עוד לתלונות שהועברו אליו ומציין כי לאחר שהפונים אליו קראו את התלונות המפורטות של ארבע נפגעות הם התרשמו מדפוס פעולה סדרתי וחמור ביותר של פגיעה מתמשכת בנשים, אשר פנו אל העותר לקבלת תמיכה במצוקתן כמטופלות או כסטודנטיות. “בקשתן של הנפגעות להישאר אנונימיות מבטאת את החשש שלהן ובו בעת מקשה על אפשרות להשתמש בכלים המשפטיים והמשמעתיים המקובלים. התרשמתי כי אכן עולה החשד שמדובר במעשים חמורים לכאורה, וישנה חשיבות ציבורית ומקצועית לבררם, ובהתאם לצורך, לנקוט בצעדים הנתונים על פי חוק”. בהמשך לכך התבקשה מועצת הפסיכולוגים לזמן את העותר, להציג בפניו את הטענות ולהמליץ למנכ”ל האם ראוי להתלות את רישיון המומחה לפי תקנה 28 לתקנות תואר מומחה.
אכן, ביום 29.5.2022 נשלח לעותר מכתב מיו”ר המועצה המודיע לו כי בעקבות כוונת המנכ”ל לבטל את תואר המומחה שלו, באפשרותו לשטוח טענותיו בכתב ובעל פה. ביום 30.5.2022 פנה פרופ’ שפלר לפסיכולוג הארצי, וצרף לפנייתו את המכתב למנכ”ל ושני מכתבי תלונה. ביום 27.6.2022 פנה העותר באמצעות ב”כ ליו”ר המועצה וביקש לקבל את הראיות לידיו. ביום 11.7.2022 נשלח אל העותר המכתב שהגיע למנכ”ל מועדת האתיקה ופנייתה של קבוצת פסיכואתיקה. כמו כן, צורפה פניית המנכ”ל מיום 12.5.2022. הפניות מטעם פרופ’ שפלר לא הועברו לעיון העותר – מחשש לחשיפת פרטי המתלוננות.
ביום 13.7.2022 הוגשה תגובת העותר למועצת הפסיכולוגים. על פי תגובתו:
“מקור התלונה הינה בשרשרת של עדויות שמיעה, האחת נשענת על השנייה, תוך ביטחון של וועדת האתיקה כי ניתן להסתמך על היושרה המקצועית של הגורמים הבכירים אשר פנו לוועדת האתיקה. ברי, כי לא ניתן להסתמך על הגורמים הבכירים שעה שהם לכאורה מסתמכים על גורמים בעלי עניין ואין להם כל ידיעה אישית בדבר [..]. גם לאחר פניית מרשי לקבל את החשדות הקונקרטיות כנגדו, אלה לא הגיעו אליו עד למועד כתיבת שורות אלו ועליו להתמודד כנגד החשדות שהועלו נגדו כסומא באפלה. לא זו אף זו, מהחומרים אשר התקבלו עולה כי ‘המתלוננות לא צירפו פרטי התקשרות ולא כולן חתמו בשמן המלא’. במילים אחרות, כלל לא ברור האם אכן עומדות נשים שנפגעו מאחורי התלונה או שמא עסקינן בתלונות כזב שבאו לעולם מטעם בעלי עניין”.
העותר ביקש לתקן מספר טעויות וטען כי הוא לא מטפל בגברים ובנשים בשנים האחרונות, כאמור לעיל. עוד טען כי אוניברסיטת חיפה לא הפסיקה עבודתו, אלא הוא פרש לגמלאות בשנת 2017. לא זו אף זו, הוא קיבל מאותה אוניברסיטה תואר פרופסור אמריטוס הניתן כאות הערכה. עוד ציין כי לא ידוע לו על תחקיר “עובדה” שפורסם בעניינו ובוודאי שלא ניתן לקשור פיטורים מוכחשים מהאוניברסיטה, לתחקיר זה. לטענתו מקורן של התלונות במסע איבה ושקרים שארגן נגדו פרופ’ גבי שפלר במשך כמה שנים. הוא אף הצליח לשכנע את אילנה דיין לערוך תחקיר בעניין, אך בסופו של יום, לא עלה בידו לאתר עדות לפגיעה במטופלים ולא פורסם כל תחקיר. לו אכן היה ממש בתלונות הנטענות נגדו הוא לא היה מקבל מעמד של פרופסור אמריטוס. העותר הכחיש כל פגיעה מינית או נפשית שלו במטופלים וכן הכחיש איומים כלפיהם. עוד ציין כי אינו מכיר את קבוצת פסיכואתיקה, המעורבת אף היא באיסוף אותן תלונות, וסבר כי אף הן מבקשות לעשות הון פוליטי מרדיפתו. אמנם לפני תשע שנים הוגשה נגדו תלונה לוועדת האתיקה של משרד הבריאות, אך זו נדחתה (בהקשר זה ר’ מכתב ב”כ העותר אשר צורף כנספח ד’ לעתירה ובנספחיו כלולה ההחלטה על דחיית אותה תלונה בשנת 2011).
הדיון בעניינו של העותר התקיים במועצה ביום 20.7.2022. לקראת הדיון הועברו לחברי המועצה אותם מכתבים שהועברו לב”כ העותר וכן תשובת ב”כ העותר מיום 13.7.22. בפני המועצה הופיעו פרופ’ גבי שפלר וגב’ יונת ברנשטיין, אשר כאמור הינה יו”ר ועדת האתיקה אליה הגיעו התלונות נגד העותר. במהלך הדיון סיפרה יו”ר המועצה, ד”ר איילה בלוך, כי נפגשה עם אחת מהמתלוננות וכי היא מאמינה לתלונתה. צוין כי הפגישה עם אותה מתלוננת הייתה ביום 30.6.22, גם בנוכחות יו”ר ועדת האתיקה ובמסגרתה שטחה המתלוננת באריכות את פרטי תלונתה ביחס לעותר. העותר בחר מטעמים השמורים עמו שלא להתייצב בעצמו לדיון בפני המועצה והסתפק בייצוג באמצעות בא-כוחו. ממילא העותר לא שטח את טענותיו בדבר רדיפה כביכול של מי מהפונים, או בדבר הקושי להתגונן כנגד תבנית ההתנהגות המיוחסת לו – כעולה מהתלונות. בהעדר התייצבותו הוא מנע גם התרשמות ישירה ממנו.
בסופו של יום, התקבלה החלטה פה אחד להמליץ לשלול מן העותר את תואר המומחה. ביום 24.7.2022 הועברה המלצת המועצה לבטל את רישיון המומחה של העותר, אל המנכ”ל – פרופ’ נחמן אש. המועצה שטחה את ההליך שהתקיים ואת תמצית החשדות וכן את העובדה שהעותר בחר שלא להופיע בעצמו בפני המועצה. המועצה סיכמה כי לאחר שמיעת הצדדים היא התרשמה שהעותר – “גילה רשלנות גסה ואי יכולת לבצע את תפקידו כפסיכולוג”. המועצה החליטה להמליץ למנכ”ל לעשות שימוש בסמכותו אשר בתקנה 28 לתקנות תואר מומחה ולבטל את רישיון המומחה של העותר.
ביום 27.7.2022 הורה המנכ”ל למר גבריאל פרץ, מנהל פנקס הפסיכולוגים ומנהל תקנות אישור תואר מומחה – לבטל את רישיון המומחה של העותר, ולפרסם את דבר הביטול כמקובל, וזו לשון מכתבו:
“כידוע ביקשתי ממועצת הפסיכולוגים לדון באפשרות של ביטול רישיון המומחה של פרופ’ חנוך ירושלמי, לאחר שהתרשמתי כי מדובר בחשדות חמורים המייחסים לו, לכאורה. מעשיו עולים כדי הטרדה מינית, ניצול מיני מתמשך והשתקת מטופלות באיומים כי אם יתלוננו על מעשיו, יתנכל אליהן ויחשוף פרטים אינטימיים אודותן, מה שיהרוס את חייהן. מעשיו אלה נעשו תוך שימוש לרעה במעמדו ובמידע חסוי שנמסר לו במהלך הטיפולים.
מועצת הפסיכולוגים שמעה את נציגי המתלוננות ונציגו של הפסיכולוג והחליטה להמליץ על ביטול רישיון המומחה של פרופ’ חנוך ירושלמי. המועצה נימקה את החלטתה בכך שפרופ’ ירושלמי גילה במעשיו רשלנות גסה ואי יכולת לבצע את תפקידו כפסיכולוג.
החלטתי לאמץ את המלצת מועצת הפסיכולוגים.
הנני מורה לך לבטל את רישיון המומחה של פרופ’ חנוך ירושלמי בהתאם לסמכותי לפי סעיף 28 לתקנות הפסיכולוגים (אישור תואר מומחה), התשל”ט-1979, ולפרסם ביטול זה כמקובל”.
ביום 2.8.2022 נשלחה אל העותר הודעה על החלטת המנכ”ל לבטל את שני רישיונות תואר מומחה שבידיו (אישור תואר מומחה בפסיכולוגיה קלינית ואישור תואר מומחה מדריך באבחון ובטיפול). ביום 10.8.2022 הוסר תואר המומחה בו החזיק העותר מפנקס הפסיכולוגים הרשומים במשרד הבריאות, ומאז הוא מצוין כ”מורשה לעסוק במקצוע” בלבד.
ביום 14.8.2022 שלח העותר בקשה לבחינה מחודשת של ההחלטה. אותה בקשה לא התקבלה והמענה של מנכ”ל משרד הבריאות נשלח אל ב”כ ביום 5.9.22. במכתב זה מתאר המנכ”ל את השתלשלות העניינים ואת ישיבת המועצה מיום 20.7.2022, כמו גם את המסקנות שהתקבלו בעקבותיה. לאור מכתבו של ב”כ העותר בסמוך, ערך המנכ”ל בדיקה נוספת ואף לאחר בירור זה הוא עומד על החלטתו. הוטעם כי: “המלצת מועצת הפסיכולוגים התבססה על קריאת החומרים הכתובים שהועברו ועל התרשמות חברי המועצה מהדוברים בישיבה, אשר נפגשו עם מתלוננות, וכן על התרשמותה האישית של יושבת ראש המועצה, שנפגשה בעצמה עם אחת המתלוננות ושמעה את סיפורה באופן ישיר. כל אלו הובילו את המועצה למסקנה שמדובר בתלונות ממשיות ומהימנות. […] הנסיבות אותן פרטת במכתבך בנוגע למרשך, לרבות עניין הפסקת עבודתו באוניברסיטת חיפה, הגיעו לגיל פרישה, מינויו או אי מינוי כפרופסור אמריטוס ופרסום או אי פרסום תחקיר בתכנית טלוויזיה – כל אלו ועוד לא היוו שיקול ולא השפיעו על המלצת המועצה בעניין, ובהתאם לכך אף לא על החלטתי. […] מהתלונות שנחשפו בפני המועצה עלה כי […] מרשך הפעיל לכאורה מסכת איומים חמורה ביותר על מטופלותיו, והבהיר כי יתנכל אליהן אם הן תחשופנה את מה שעולל להן […] מטרתו של ביטול תואר המומחה היא להבטיח שמרשך לא יעסוק במקצועו כפסיכולוג קליני מומחה בכל מקרה, לא בהווה וגם לא בעתיד, וכן על מנת להעביר מסר כי אינו ראוי להחזיק בתואר זה […]”.
העתירה הוגשה ביום 6.9.2022.
תמצית טענות הצדדים:
העותר טוען כי ההחלטה למעשה מתבססת על שמועות לא מבוססות. הוא מדגיש את העובדה שהמתלוננות הן אנונימיות ואף פרטי התלונות לא הונחו בפניו, וממילא קיים קושי להגיב לדברים. עוד הוא מדגיש את העובדה שלא נפתחה חקירה משטרתית. נטען כי קבלת ההחלטה בנסיבות אלה נוגדת את שיטת המשפט ופוגעת בכללי הצדק הטבעי ובחזקת חפותו. נטען שלא ניתן משקל לעובדה שהוא בעל שם בתחום והוא עוסק בו למעלה מארבעים שנה. בכלל טענותיו, העלה גם טענה כי קיימת איבה אישית ופוליטית בינו ובין פרופ’ גבי שפלר – באמצעותו הועברו חלק מהתלונות, וזאת על רקע העובדה שהעותר תמך ברפורמת משרד הבריאות. נטען כי המשיבים פעלו בשרירותיות וההליך התקיים בצורה שאינה תקינה ואינה הוגנת. העותר הדגיש כי הוא המפרנס העיקרי במשפחתו והחלטה לבטל את רישיונותיו פוגעת ביכולתו לעשות כן וכן בחופש העיסוק שלו ובכבודו וחירותו. נטען כי היה מקום לנקוט באמצעים מתונים יותר. די בהוראה להימנע מטיפול בנשים עד להשלמת הבירור או לתקופה מוגבלת כלשהי. ב”כ העותר הדגיש בעת הדיון גם טענה בדבר שיהוי אשר לטעמו מצדיק התייחסות ותוצאה שונה. אעיר כי לדיון בפני התייצב אומנם העותר בעצמו, ברם טענותיו הועלו כולם באמצעות בא כוחו. לשאלתי אם העותר בעצמו מעוניין להוסיף דברים – השיב בא כוחו כי אין צורך בכך. ממילא נמנעה למעשה גם בבית המשפט אותה התרשמות ישירה ממנו.
המשיבים מנגד הפנו לחוק הפסיכולוגים התשל”ז-1977 המסדיר את עיסוקם של הפסיכולוגים במדינת ישראל. תכלית החוק והתקנות מכוחו היא להבטיח כי במקצוע יעסקו בעלי כישורים מתאימים וזאת כדי לשמור על הבריאות הנפשית והפיזית של המטופלים וכן על כבודם. התשובה מפנה להוראות חוק הפסיכולוגים דלעיל וכן לכללי הפסיכולוגים (אתיקה מקצועית) התשנ”ב-1991, באשר לתהליך קבלת תואר של מומחיות והעיסוק שזה מאפשר ומנגד – לתקנה 28 לתקנות תואר מומחה, המאפשרת למנכ”ל לבטל אישור של אותו תואר, לאחר התייעצות במועצת הפסיכולוגים, כפי שנעשה כאן. התשובה מתייחסת עוד לחשיבות להבטיח רמה ואיכות בתחום זה וכפועל יוצא מכך, צורך להורות על ביטול תואר – עת עולה אפשרות לטיפול אשר גורם לפגיעה במטופל. לעמדת המשיבים, חובתם הציבורית, המוסרית והמקצועית היא לבחון תלונות המגיעות אליהם, גם אם התלונה מגיעה באמצעות אחרים ובמיוחד עת עולה מתוכנה כי מדובר בדיני נפשות. הודגש כי במקרה דנן, לפי הנטען על ידי המתלוננות, הפעיל העותר מסכת איומים כדי לסכל הגשת תלונות כנגדו. אין מקום לדחות על הסף תלונה אנונימית במקרה ממין זה והדבר ייצור את הרושם כאילו החיסיון בו חב המטפל נתון בידיו לרצונו הטוב והוא מונע אף פניה של הזקוקים לטיפול למטפלים בעתיד. אומנם שמות המתלוננות ומכתביהן לא נחשפו לעיני העותר, אך עדיין לא מדובר בגורמים עלומים אלא במתלוננות ספציפיות אשר פרטיהן ודרך ליצור עמן קשר – מצויים בידי הגורם המתווך. צוין כי יו”ר המועצה אף פגשה אישית את אחת המתלוננות וניתן משקל להתרשמותה מאותה מתלוננת. עקב החשש לפגיעה במתלוננות, לא היה ניתן להציג בפני חברי המועצה ובפני העותר חלק מהחומרים. עם זאת, נערך סיכום של התכנים המרכזיים ואלו תמכו בקבלת ההחלטה שהתקבלה. כפי שהודגש בעת דחיית הבקשה לעיון חוזר – הליכים באוניברסיטת חיפה, ככל שהתקיימו, וסוגיית תחקיר עובדה, לא השפיעו על ההחלטה ולא עמדו במרכזה. לפיכך גם בהנחה שיש ממש בטענות עובדתיות שהעלה העותר, ההחלטה עדיין עומדת בעינה. יש לתת את הדעת לכך שגורמים בקבוצת פסיכואתיקה פגשו את המתלוננות עצמן והתרשמו מהן באופן ישיר. כן יש לתת את הדעת לכך שיו”ר המועצה ויו”ר ועדת האתיקה התרשמו באופן ישיר ממתלוננת אחת וגם פרופ’ שפלר התרשם באופן ישיר ממתלוננות נוספות ומדובר בפסיכולוגים בכירים אשר השתכנעו בדבר אמינות התלונות. אומנם פרטי התלונות לא נמסרו, אך במכתב של ועדת האתיקה כלול פירוט מקיף של דפוס הפעולה המשותף שעולה מהתלונות והיה ניתן להסתפק בכך בעת מתן ההחלטה. העותר מטעמיו בחר שלא להתייצב ולא להתייחס לאותו תיאור רחב. בכלל האמור עולה מהתיאור גישה טיפולית ספציפית אשר אותה לכאורה יישם העותר (פסיכולוגיה התייחסותית במסגרתה המטפל חושף בפני המטופלת ומשתף אותה ברגשות שהיא מעוררת בו), אך כאמור העותר בחר שלא להשמיע כל טיעון באשר לכך. ניתן משקל לעובדה שהעותר לא התייחס אף לחלק שנגלה בפניו והסתפק בטענה כללית שלא גרם לפגיעה ולא איים על מטופלות. המועצה מורכבת מאנשי מקצוע מנוסים ואין מקום שבית המשפט יתערב בהחלטה המקבלת את המלצתם לפיה העותר גילה רשלנות גסה ואי יכולת לבצע את תפקידו כבעל תואר מומחה. הודגש כי בפני המועצה הופיעו גב’ ברנשטיין (יו”ר ועדת האתיקה) ופרופ’ שפלר, שניהם מומחים בתחום הפסיכולוגים והוועדה התרשמה מדבריהם בעוד, כאמור, העותר בחר שלא להופיע בעצמו ולשכנע שאין לקבל עמדתם. הטענה בדבר התנכלות אישית של האחרון – נטענה ללא ביסוס ופירוט ואין גם בה מענה לכך שהתקבלו תלונות אף באמצעות גורם אחר והתקבלה הערכה עצמאית ומקצועית של המועצה ושל המנכ”לית שבראשה. מאחר ולא מדובר בהליך פלילי, ההכרעה ניתנת כמקובל על בסיס ראיות מנהליות. התוצאה גם מגלמת איזון מסוים מכך שהעותר לא נמחק מפנקס הפסיכולוגים, אלא בוטל סיווגו כמומחה. אכן הוא אינו רשאי לטפל באנשים, אך על בסיס טענותיו בדבר עשייתו היום, הוא יכול להמשיך ולהתמקד בכתיבה ועריכת כתב עת.
הכרעה:
כאמור בפתח הדברים לאחר עיון בטענות שבכתב והשלמת טיעון בע”פ בדיון נרחב – מסקנתי היא כי דין העתירה להידחות. כפי שציינתי בפתח הדברים, אכן עת שהמתלוננות בוחרות להישאר אנונימיות, מדובר במקרה ייחודי ויש לבוחנו בזהירות רבה. ברם, בד בבד, יש לזכור כי עמדת המתלוננות, יסודה, לדבריהן, באיומים שהשמיע בפניהן העותר. זאת, לרבות איומים בדבר חשיפת חומרים חסויים אשר נחשפו בפניו בעת הטיפול ואשר פרסומם עשוי לגרום לפגיעה קשה באלה. אין מקום בהקשר זה כי “חוטא יצא נשכר” וכי הדברים לא יבדקו כלל. יש לזכור כי עצם הטחת איום בדבר שימוש בחומר חסוי מהטיפול, ייתכן ודי אף בו לקביעה כי ראוי לשלול את התואר מהעותר. אין חולק כי לו היה ניתן לחשוף את פרטי התלונות בפני המועצה ובפני העותר, היה ניתן להגיע לאותה הכרעה בקלות רבה יותר, ברם לטעמי אין פסול בדרך המשיבים ובמסקנתם וזאת על יסוד צבר הדברים אשר יפורטו להלן.
יש לתת את הדעת לכך שלא מדובר בתלונה בודדות אלא לכל הפחות בחמש תלונות ובהתאם לדברי פרופ’ שפלר אף בשבע. אין טענה לקשר בין המתלוננות והעובדה שמספר לא מבוטל של מטופלות מעלה תלונה (בין שתוכנה זה ובין אחר), היא כשלעצמה יותר ממטרידה ותומכת בקיום ליקוי בדרך הטיפול של העותר.
זאת ועוד, גם אם התלונות עצמן לא הוצגו בפני חברי המועצה והעותר, הרי שגורמים אשר אין פקפוק במקצועיותם – ראו את פרטי הדברים ומסקנתם הייתה כי ניכרים דברי אמת. מסקנה זו נסמכה על קווי דפוס משותפים שעלו בין התלונות, אף אם המקרים עצמם שונים בתכלית. בכל המקרים עלה דפוס פעולה דומה במספר היבטים. האחד – שימוש במניפולציות ליצירת קשר תלותי, אשר בהמשכו גם חשיפת רגשות העותר בפני המטופלת, לרבות תחושותיו כלפיה; האחר – ניצול הקשר התלותי שנבנה כך ואז סחיטה רגשית המגיעה עד כדי הטרדה מינית. בכלל האמור הופעל לחץ על חלק מהמטופלות לספק את צרכיו המיניים של העותר על מנת שיהא פנוי לספק להן את הטיפול הרגשי והנפשי לו הן זקוקות ואשר בו פיתחו תלות. דפוס פעולה משותף אף עולה בזמן ניתוק היחסים עם המטופלת – עת שהעותר העלה איומים בפעילות שתגרום להרס חייהן באמצעות פרטים חסויים מהטיפול. עצם קיום דפוס פעולה עקבי במספר תלונות של מטופלות אשר אין ביניהן קשר, מהווה נדבך נוסף באמינות הדברים.
יש לזכור כי אף שהתלונות לגופן לא הוצגו בפני העותר ואף לא בפני חברי המועצה – הרי שהמועצה נסמכה על גורמים מתווכים להם ניתנה ההזדמנות לעשות כן ואשר על ממצאיהם, נמצא לסמוך. לא רק שקבוצת פסיכואתיקה התרשמה מהתלונות, אלא כאמור לעיל ניתנה אפשרות גם ליו”ר ועדת האתיקה ויו”ר המועצה להתרשם באופן ישיר ובלתי אמצעי מאחת מן המתלוננות והתרשמותן הייתה כי מדובר בתלונת אמת. אף פרופ’ שפלר התרשם כאמור וגם כאן מדובר בגורם מקצועי בעל ידע בתחום הרלוונטי. אין ספק כי מוטב היה כי כל אחד מחברי המועצה יכול היה להתרשם באופן אישי ובלתי אמצעי מכל מתלוננת. עם זאת, עת מתקיימות נסיבות חריגות בהן הדבר לא ניתן, איני סבורה כי הסתמכות על גורם מתווך מקצועי ואמין די בה כדי להוליד תוצאה של התערבות בית משפט בהמלצה שניתנה לבסוף.
זאת ועוד, כאמור לעיל העותר מטעמיו בחר שלא להתייצב בפני המועצה. כך ממילא הוא התחמק ממתן מענה ישיר ובלתי אמצעי לדברים אשר היה ניתן להטיח בפניו. בבחירתו שלא להתייצב הוא מנע את האפשרות להתרשם ממנו ומתגובותיו לחשדות. התרשמות אשר יש מקום להנחה כי חשש ממנה. ככל שהיה מדובר בטענות חסרות כל יסוד ובסיס – מצופה היה כי העותר יתייצב ויכריז באופן נחרץ וחד משמעי – להד”ם. עת שהעותר לא התייצב הוא גם לא הבהיר באלו נסיבות לא פורסם לבסוף תחקיר, בעניינו, אשר נראה כי אין חולק שהחל במערכת עובדה. לא הובהר מדוע שודר הקדימון (פרומו) לתחקיר אך לא זה לגופו. עוד הוא לא אפשר למצות עמו את הבירור באשר להליכים שהתקיימו בעניין חשדות כנגדו באוניברסיטת חיפה. זאת אף אם יונח כי לבסוף התאפשרה פרישתו לפנסיה ללא אמירה ביחס לאותן תלונות. אעיר בהקשר זה כי מחומר שהוצג לי בעת הדיון לבקשתי ובהסכמה – במעמד צד אחד, באמצעות מחשב (ר’ עמ’ 5 ש’ 23-20) עלה באופן ברור כי עלו תלונות בפני האוניברסיטה ואף התקיים הליך משפטי באשר לחשיפת פרטים ממנו בפני המשטרה. עת שלא התייצב העותר שם – הוא ממילא גם לא נתן מענה לשאלה מדוע עת התפנה מעבודתו באוניברסיטה בחר להתמקד בכתיבה ומתן הרצאות וחדל ממתן טיפולים אישיים כבעבר.
לא רק שהעותר בחר שלא לחשוף את עצמו להתרשמות ישירה ובלתי אמצעית כאמור בפני גורמי מקצוע, אלא שגם טענות שהועלו בשמו היו כלליות, חסרות פירוט ולא משכנעות. כך לדוגמא -לא הובהר באופן מספק מדוע פרופ’ שפלר כביכול ירדוף אותו רדיפה אישית. וכן לא הובהר כיצד טענה לרדיפה אישית מטעם הנ”ל יש בה ליתן מענה ביחס לתלונות שלא התקבלו באמצעות אותו גורם. לא ניתן מענה לשאלה המתבקשת מדוע מספר מטופלות יפנו באופן עצמאי עם תלונות כלפיו? מדוע בכולן יעלה אותו דפוס פעולה אף בהעדר קשר בין המתלוננות? מדוע גם תספרנה כולן על החרדה שבה הן נמצאות אם תיחשף זהותן וזאת לאור איומים שהעלה העותר? לכל אלה לא נתן העותר מענה. לא די באמירה כי אין הוא יודע זהותה של כל אחת מן המתלוננות – כדי להימנע מלתת מענה לאמור.
צודקים המשיבים בטענתם כי אף אם יש ממש בטענת העותר ביחס להעדר פרסום תחקיר של עובדה ואף אם יונח כטענתו כי אין קשר בין פרישתו מעבודה באוניברסיטת חיפה לתלונות אלה ואחרות – אין מקום להתערב בהחלטה. כפי שציין המנכ”ל בתשובתו לבקשה לעיון מחדש, העבודה באוניברסיטה והתחקיר בטלוויזיה “לא היוו שיקול ולא השפיעו על המלצת המועצה בעניין ובהתאם לכך אף לא על החלטתי” (ר’ סעיף 6 לתשובה מיום 4.9.22, אשר נשלחה לעותר למחרת).
עוד איני מוצאת לקבל את טענת העותר באשר לשיהוי לנוכח המועד אשר נטען כי בו אירעו המעשים. ידועות ההלכות בדבר הקושי של נפגעי עבירות מין לחשוף את הדברים ובמקרה דנן הצטרף לכך קושי נוספת באשר לדרך הפעולה המתאימה עת שלנוכח איומי העותר ומידע חסוי בו החזיק – היו המתלוננות (ואף נותרו) מפוחדות. היה צורך לאתר דרך פעולה תואמת, אף אם חריגה. איני סבורה שהעובדה שבסופו של יום, נוצר מצב בו בנסיבות אלה, התקבלה ההחלטה על בסיס מעשים שאירעו לפני מספר שנים לא מבוטל – יש בה די כדי להצדיק התעלמות מהתלונות, מחומרת הדברים ומהצורך להגן על הציבור ולמנוע פגיעות במטופלות נוספות. יש לתת את הדעת לפחד העצום שנותר אצל המתלוננות מחמת איומי העותר וזאת חרף מספר השנים שחלף מאז האירועים בגינם הוגשו התלונות. לעובדה שאף חלוף הזמן אינו מקהה את התחושות יש לתת משקל.
כך גם אין יסוד לטענה כאילו לא עומד גורם אנושי ממשי מאחורי התלונות. כפי שצוין לעיל – גם אם לא נחשפו פרטי המתלוננות ובפני המועצה אף לא נחשפו פרטי התלונות של הנ”ל ותוכנן – הרי שזהות המתלוננות כמו גם דרך ליצירת קשר עימן ידועה (חלקן לקבוצת פסיכואתיקה, חלק לפרופ’ פלר וכן לוועדת האתיקה, באשר למתלוננת החמישית).
יש לזכור כי בית המשפט, כבית משפט לעניינים מנהליים – לא יחליף את שיקול דעתו בשיקול דעת הרשות ולא בנקל יתערב בהחלטה. לטעמי המשיבים הבהירו באופן משכנע את שיקוליהם ואת העומד ביסוד החלטתם ודרך הילוכם – הכול בהתחשב בנסיבות הייחודיות של המקרה. החלטה ממיין זה מתקבלת על בסיס ראיות ממנהליות ובמאזן שונה מזה הנוהג במשפט פלילי. ההמלצה ניתנה ע”י המועצה בה אנשי מקצוע ויש מקום לזהירות יתרה עת מתבקשת התערבות בהחלטה הנסמכת על המלצת גורמי מקצועי.
לקראת סיום הדברים אוסיף עוד ואציין כי בהיותי מודעת לפגיעה אשר תיגרם לעותר מההחלטה. הן פגיעה בשמו והן פגיעה בפרנסתו ולנוכח הרצון אף להקפיד מעבר לנדרש שלא תצא שגגה – עיינתי, בהסכמת הצדדים, גם בחומר שלא היה בפני המועצה בעת מתן המלצתה (אלא רק בפני מי מהגורמים המתווכים). בכלל זה הוצגו בפני גם ארבע תלונות מתוך כלל התלונות (לא הוצגו נוספות, עת שלא התאפשר לקבל את עמדת המתלוננות באשר לכך). לא נסתר ממני כי את סבירות ההחלטה יש לבחון על בסיס החומרים שהונחו בפני הגורם אשר קיבל את ההחלטה. כך כאמור עשיתי לעיל. ברם, הדברים שעלו מהתלונות לגופן מאיין גם אפשרות לכך שנפלה שגגה במסקנתי. לאחר עיון באותו חומר אין לי אלא לומר כי הגורמים אשר שטחו התלונות (קבוצת פסיכואתיקה וועדת האתיקה), עשו חסד עם העותר. מדובר במעשים חמורים מאוד וכפי שנאמר לעיל, לאחר קריאתם – אכן ניכרים כי הם דברי אמת. אף שמדובר באירועים שונים בתכלית – בולט הדפוס החוזר, התומך באמינות הדברים. כך גם חוזרת סוגיית האיומים שהוטחו בתום המערכת הטיפולית והפחד שאלו הותירו. לטעמי לו היו המתלוננות מצליחות להשתחרר מפחדן כי המתלונן יחשוף מידע מהטיפול וינצלו כדי לנסות ולפגוע בהן – יש בפרטי המקרים, אף להצדיק שקילת הגשת אישום פלילי ביחס למעשים חמורים.
חומר חסוי זה מועבר במעטפה חתומה לכספת בית המשפט למקרה בו יוגש ערעור ואף ערכאת הערעור תידרש לעיין בו. ככל שבדיקת המזכירות תעלה כי לא הוגש ערעור וככל שעד ליום 8.11.23 – לא יבקש מי מהצדדים לפעול אחרת – יועבר החומר לידיי לצורך גריסתו אז.
לא מצאתי מקום להגיע למסקנה שונה אף בשים לב לכך שתלונה אחת בודדת נדחתה בשנת 2011. לבקשתי העביר העותר לאחר הדיון עותק מאותה התלונה לתיק. מאופן ניסוחה, זו אינה נחזית כאחת מהתלונות בהן עיינתי. מכל מקום, אפילו יונח כי מדובר באחת משבע התלונות שהתקבלו, עובר להחלטה מושא העתירה, אין מקום להתעלם מיתר התלונות ומשמעות המספר הכולל, כמו גם הדפוסים העולים בהן והתומכים במסקנה בדבר אי יכול העותר לבצע תפקידו כבעל מומחיות, כפי שאכן נקבע.
לשלמות התמונה אציין כי בתום הדיון הבהרתי לעותר את עמדתי והוא נשאל האם הוא עומד על קבלת הנמקה או שיקבל המלצתי לכך שהערעור ידחה אף ללא צורך בזו. משהודיע ב”כ העותר (באיחור, ללא שביקש אורכה ואף ללא שהתנצל על דבר האיחור) – כי מרשו מבקש לקבל פסק דין, הועלו הדברים על הכתב, הכול כמפורט לעיל. יתכן כי פרישת הדברים תגרום למתלוננות נוספות לפנות לקבלת עזרה או להגשת תלונה – ככל שקיימות מתלוננות שכאלה. ייתכן גם כי האמור יסייע למתלוננות הקיימות לאגור כוחות להגיש תלונה סדורה ולא אנונימית, או לכל הפחות, הדבר יביא למי מהן תחושה כי נעשה עימן צדק ויאפשר להן להשתחרר מחששותיהן ולפנות לטיפול אצל גורם אחר באמצעותו יוכלו למצוא מזור. מכל מקום, יש לקוות כי פסק דין זה יעביר מסר ברור כי נמצא שהטיפול שניתן להן אכן לא היה ראוי וכי העותר אינו ראוי להוסיף ולשאת בתואר המומחה בו נשא עד כה.
העתירה אפוא נדחית והחלטת המשיב 1 – תעמוד בעינה.
העותר ישלם הוצאות ההליך בסך 15,000 ₪, בתוך 30 יום מהיום.
פסה”ד ישלח לצדדים.
המזכירות – מופנית לאמור בשולי סעיף 25 לעיל.
ניתן היום, י”ד חשוון תשפ”ג, 08 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.
